בינת אדם/איסור והיתר/מח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בינת אדם איסור והיתר מח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

[לג] שאלה הצמא בלילה ודחוק מאד לשתות ויש לו מים או שכר המוחזק בתולעים אם מהני סינון:

הנה מלשון רש"י בגמ' ודאי משמע דמותר דאמרינן סוף א"ט אר"ה לא לשפי שיכרא בצבייתא באורתא (פרש"י שאם תפול תולעת על הקשים לא יראנה ומשם תפול לכלי ולמחר כשיראנה יהא סבור שלא יצאתה מן השכר לקשים ותולעת המים מותר עכ"ל) דלמא פריש לעיל מצבייתא והדר נפול לכסא וקעבר משום שרץ השורץ (פרש"י דכיון דרחשה והלכה קצת על הקשין נעשית שרץ הארץ) וכ"כ הר"ן ומדכ' שמא יראנה למחר ולא כ' סתם דאסור לשתות בלילה דחיישינן שמא יש בו תולעת ע"כ דס"ל דבלילה מותר שהרי אין כאן ודאי שירחשו על הקשין וכן אין ודאי שנפלו לתוך השכר אלא דחיישינן וכדאמרי' דלמא פריש והדר נפיל ור"ל דשניהם הם דלמא וא"כ בלילה מדאורייתא מותר דיש כאן ס"ס שמא אין כאן תולעת ואת"ל שנפלו לתוכו שמא לא פירשו אלא שנפלו תיכף עם המשקין דרך הנקבים אלא דחששא בעלמא הוא דגזרינן שמא ימצא למחר ולא גזירה דרבנן דאם כן הל"ל אסרו לשוף שכרא ומדקאמר לא לשפי משמע דרק לכתחלה אכל בדיעבד מותר לשתותו אלא דלכתחלה אסור לעשית ס"ס בידים וזהו דעת הטור שכתב המסנן המשקה חשוב כפירשו שהרי פרשו ממקום רביתן כו' לפיכך משקה שדרך לגדל בו תולעים אין לסנן בלילה שמא יחזרו השרצים לתוך הכלי ויבא לשתותן והרי כבר פרשו אבל מסתמא אין לחוש שמא פרשו כ"ז שאין הוכחה בדבר עכ"ל וע"כ ל"ל שמה שכתב המסנן כו' חשיב כפרשו דר"ל ודאי פרשו דז"א שהרי רש"י כתב דוקא כשרחשו וכ"כ כל הפוסקים דלמא פריש אלא ע"כ דהטור לא מיירי באמת ממסנן ע"ג קשים או בכלי העשוי כנפה שיש בו נקבים ואפשר תצא התולע דרך הנקבים דבזה אינו אלא ס' שמא פי' אלא מיירי בסתם מסננת שמסנן במטלית וכיוצא בו שאין בו נקבים דמסתמא מסנן בדבר שלא יוכלו התולעים לעבור בזה הוי ודאי פרשו ואם ניער אז הטלית וחזרו לשכר אסירין וכמו שכתב הרמב"ם בהדיא שמסנן את היין ואכל התולעת שסינן לוקה וכ"כ סה"ת סימן ל"ו אם סינן היין דרך מטלית או תבן ואח"כ פרחו היבחושין שנשארו למעלה או ניער הטלית בשכר אסורין ולכן כתב הטור לפיכך משקה כו' אין לסנן בלילה שמא יחזרו ר"ל אפילו הוא באופן שא"א לתולעים לעבור דרך המסננת מ"מ חיישינן שמא אחר שיגלה הכוס שסינן בו יפרחו ויפלו למטה והרי כבר פרשו וע"ז כתב דאע"ג דגבי סינון חיישינן שלא לסנן בלילה שמא יחזיר ויפלו לתיכן ה"נ ניחוש בתולעי' שלא סינן שמא פרשו חוץ לכלי ע"ז כתב דל"ח שמא פרשו דדוקא בסינן במטלית חיישינן שמא לא יזהר יפה ויחזור ויפלו ובודאי אפילו במסנן בקשין ובנפה ג"כ אין לסנן בלילה כיון דאפשר שיפרשו אבל מסתמא ל"ח ובזה מתירץ מה שהק' הב"י על הטור דלמה לא כתב דדוקא במסנן בקשין אבל במטלית מותר שהרי א"א לעבור התולע י"ל דס"ל להטיר דאפי' במטלית יש לזהר שמא ינער או יגלה מקצ' מן המטלית ויפול לתוכו והוא אינו רואה ואפשר שהטור אינו מפרש כפרש"י בקשין בענין שייכל לעבור דרך הנקבים אלא שהוא מעובה הרבה שא"א לעבור ואפ"ה יזהר לכתחלה אבל האו"ה כתב דבטור משמע דבדיעבד אין לחוש שמא פרשו ומשמע מדבריו דקאי על המסנן וצ"ל דמפרש דכונת הטור שאין לחוש שמא פרשו מן המסננת לחזור לתוך המשקה אם לא שיש הוכחה ר"ל שניער המטלית או שגילה המטלית מן הכלי שמסנן בו אבל אם לא גילה הכלי ולא ניער המטלית ל"ח שמא פרשו מן המטלית לתוכו אלא דלכתחלה יזהר אבל בדיעבד מותר לשתותן בלילה ולא מטעם ס"ס דכאן אין שייך ס"ס אלא ס' אחד אם חזרו ונפלו או לא שהרי פרשו בודאי אלא דהכא בלא"ה מותר דכיון דסינן דרך מטלית שא"א להם לעבור אחזיקי ריעותא לא מחזקינן ומה שהק' הב"ח דאין זה דיעבד דהא שותה לכתחלה נ"ל דלק"מ דכיון דדחוק לשתות הוי כדיעבד כמו שכתב הט"ז בשם הת"ח בסימן צ"א בבית הנכרי דשעת הדחק כדיעבד דמי והב"ח כתב דטעמא דאו"ה דבדיעבד מותר מטעם ס"ס שמא לא פירש ואת"ל פירש שמא לא חזר וס"ל להב"ח דגם הטור מיירי שמסנן דרך קש או נפה ומ"מ אינו מדוקדק דזה אינו ס"ס כלל שהרי אין אנו דנין אלא על המשקה וא"כ אין כאן אלא ס' א' אם חזר לתוכו או לא אלא הל"ל הס"ס כמו שכתבתי שמא אין כאן תולע ואת"ל יש כאן שמא לא פירש ומש"כ הב"ח כיון דסינן איכא רגלים לדבר לא ידעתי מה רגלים לדבר איכא דמה בכך שסינן מה רגלים לדבר איכא שרחשו בתוך הנפה או ע"ג קשים דהא אפשר לומר שנשארו למעלה בקשין דמסתמא אינו שוטה שיסנן אא"כ שהניח הקש מעובה ומש"כ הב"ח עוד שם סי' ג' מדאצטריך קרא לאסור יבחושין שסננן ע"כ ל"ל דמיירי שפירשו לגמרי במסננת דאם כן פשיטא דהוי כשאר שרצים אע"כ איצטריך לאחר שהלכה קצת על המסננת ואם כן מוכח דשכיחי הוא שתחזור מן המסננת לכלי מדאיצטריך קרא להכי עכ"ל לא הבנתי כלל כוונתו דמ"ש אם פרשו קצת או הרבה והקרא הוא ליבחושין שסננן ונשארו במסננת וכמו שכתבתי לעיל סי' הקודם ע"ש ולכן נ"ל דאם דחוק לשתות מותר לסננן אפילו בלילה ע"י מטלית שהחוטים דבוקים יחד שא"א לתולעת קטן לעבור דרך שם ויזהר יפה יפה שלא יגלה הכלי ולא ינער המטלית ואם אינו דחוק הרבה יזהר גם בזה אבל דרך נפה אסור לסנן ובדיעבד שסינן מותר לשתות דהוי ס"ס ודוקא כשאינו מרגיש בפיו שיש תולע ואינו רואה אבל כשמרגיש או רואה ודאי אסור דהוי ס' דאורייתא ואם סינן בדבר שיש בו נקבים גדולים קצת דשכיח שיעברו בו התולעים וא"כ לא נחשב זה לספק ואין כאן אלא ס' א' שמא לא פירש אסור אפילו בשעת הדחק (ונ"ל דבענין זה מיירי הפ"ח) והכל לפי הענין וגם אם הוא מוחזק בתולעים א"כ לא נחשב כלל לס' שמא לא היה תולעים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.