חידושי רבנו חיים הלוי/עדות/יד

חידושי רבנו חיים הלוי ‏ עדות יד

פי"ד הל"ז

הכותב כל נכסיו לשני בני אדם בעדות אחת והעדים קרובים לאחד ממקבלי המתנה ורחוקים מן השני הרי השטר פסול מפני שהוא עדות אחת, אבל אם כתב בשטר אחד שנתתי לראובן חצר פלונית ושנתתי לשמעון שדה פלוני נמצאו העדים קרובים לזה ורחוקים מזה זה שהם רחוקים ממנו מתנתו קיימת שאלו שתי עדויות אע"פ שהם בשטר אחד. עכ"ל. דין זה איתא בירושלמי פ"ק דגטין דר"י אומר מאחר שהם פסולין לזה פסולין לזה, ור"ל אמר כשרים לזה ופסולין לזה, ומפרש שם טעמא דר"י משום דהויא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, וטעמא דר"ל משום דנעשה כשתי כתי עדים, ופסק הרמב"ם כר"י, אכן היכא דהויין שתי עדיות מודה ר"י לר"ל, דהרי טעמא דר"י מפרש שם בירושלמי משום דנעשית עדות אחת וכאיש אחד, משא"כ היכא דהויין שתי עדיות. וכבר הקשו הראשונים מהא דאיתא בסנהדרין דף ט' גבי פלוני רבעני לרצוני דאמרינן פלגינן דיבורא ולא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, וה"נ נפליג דיבורם ועדות הקרובים תבטל ועדות הרחוקים תתקיים, והרא"ש פ"ק דמכות הוכיח מזה כדעת הראב"ד דלא אמרינן פלגינן דיבורא אלא בבעל דין, משא"כ בעדות קרובים אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ולא פלגינן דיבורא. והרבה מהראשונים ס"ל מכח הך סוגיא דסנהדרין דפלגינן דיבורא דעל כן בהך פלוגתא דבירושלמי הלכה כר"ל, משום דרבא ס"ל כוותי' דפלגינן דיבורא וסמך לזה דהירושלמי מדמה לה להך דעבד שהביא שטר שכתוב בו עצמך ונכסי קנויין לך דלגבי הנכסים לא מהימן אי מהימן לגבי עצמו, והרי בגיטין דף ח' ע"ב קאמר רבא ע"ז דפלגינן דיבורא, הרי להדיא דרבא כר"ל ס"ל, ועל כן הילכתא כרבא וכר"ל, וכסוגיא דתלמודין דפלגינן דיבורא. ועיין בסוגיא דסנהדרין דף י' שם דבאשתו פלגינן דיבורא, וכתב הראב"ד משום דאשתו כגופו והויא כבע"ד, ולא מדין קרוב אתינן עלה, והרמב"ם כתב בפי"ג מהל' עדות הי"ג ז"ל האיש עם אשתו ראשון בראשון לפיכך אינו מעיד לא לבנה וכו', הרי דמדין קרוב דן לה, ובע"כ דס"ל דגם בקרובים פלגינן דיבורא, וכן עיי"ש בפי"ב הל"ב פלוגתת הרמב"ם והראב"ד בביאור הסוגיא דפלוני רבע שורי, ויסוד דברי הראב"ד שם לפי שיטתו דחוץ מבע"ד לא פלגינן דיבורא, ומשמע מזה דהרמב"ם לא ס"ל לחלק בזה בין בע"ד לשאר פסולים, ואם כי כל זה אינו מוכרח למעיין שם, אכן מזה שלא הזכיר הרמב"ם כל הך כללא של הראב"ד, משמע דלא ס"ל לחלק בזה, דכל כה"ג הו"ל לפרושי דלאו בכל גווני פלגינן דיבורא, ומדסתם לה ש"מ דס"ל כדעת הסוברים דבכל גווני פלגינן דיבורא, וקשה על הרמב"ם איך פסק הכא דאמרינן דבטלה כל העדות אף לגבי הרחוקים, ואמאי לא נימא פלגינן דיבורא.

והנה בכותב נכסיו לשני בני אדם הרי קונה כל אחד גם בלא חבירו, וראיה לזה מהא דצריכינן הכא לטעמא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, הרי דבלא"ה הוה דינא דהרחוק קונה והקרוב אינו קונה, הרי להדיא דאחד קונה בלא חבירו. ולפ"ז הא נמצא דכל כותב נכסיו לשני בני אדם הויין באמת שתי מתנות לכל אחד החצי ורק דערבינהו יחד. ולפ"ז צ"ע בהא דאמרינן הכא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ומפרש טעמא משום דהויא עדות אחת, וקשה דהא כיון דלכל אחד הויא מתנה בפ"ע א"כ הא הויין שתי עדיות. והנראה מוכרח מזה, דכל נותן מתנה לשנים דינם נחלק, דבעת שקנו שניהם אז הויא חדא מתנה לשניהם, ואין אחד קונה בלא חבירו, כי אם דהויא הקנאה אחת וזכיה אחת לשניהם ביחד, ואך אם מתבטלת מתנת אחד מהם אז הוא דנשתנה סדר המתנה וקונה אחד בלא חבירו. ואשר על כן הא ניחא הך טעמא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, דאי משום דיני קנין, הוי דינא כיון דנתבטלה מתנת הקרוב א"כ נתחלקה מתנת הרחוק להיות מתנה בפ"ע, ושתהא מתנה קיימת, אבל בדין עדות אזלינן בתר עיקר עדותן, ואם לפי מה שהעידו הויא חדא עדות וחייל בה דין בטלה מקצתה בטלה כולה לא מהניא מה דיכולה עדותן להתחלק, כי אם דהכל הולך לפי מה שהעידו, בין להתבטל ובין להתקיים, ועל כן גם הכא כיון דעדותן היתה שהיא מתנה לשניהם ביחד א"כ הא נכלל בעדותן דהויא חדא מתנה וחדא עדות, ממילא אית בה דין בטלה מקצתה בטלה כולה, ועדות הקרוב מבטלה גם עדות הרחוק, ובטלה כל העדות והשטר, ונתבטלה כל ההקנאה והמתנה. ולפי"ז הרי ניחא מה דבטלה הכא העדות כולה, דלא נאמר דין פלגינן דיבורא רק כמו התם בפלוני רבעני לרצוני, דבדינם הרי כל אחד חייב בפ"ע, וממילא דבעיקר העדות הויין ג"כ שתי עדיות של חיוב, על כל אחד בפ"ע, ורק דנכללו יחד בחד מעשה וחדא הגדה, ובזה הוא דפלגינן דיבורא, ואין עדות אחת מבטלת עדות השניה, משא"כ הכא דהויא זכיה אחת לשניהם, ואין אחד זוכה בלא חבירו, דלפ"ז הא הויא זאת חדא עדות גם בעיקר דין עדותן, כיון דאחד בלא חבירו הוי חצי דבר וחצי עדות, ובכה"ג שפיר מתבטלת העדות כולה, דלא מפלגינן רק דיבורא, אבל עדות לא מפלגינן, וכל שהיא עדות אחת בטלה כולה, דזהו עיקר הדין דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, וניחא דעת הרמב"ם שפסק כר"י דבירושלמי, כיון דאין זה סותר לדין פלגינן דיבורא, וכמש"כ.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· מעבר לתחילת הדף