חידושי הרי"מ/כתובות/עב/ב

חידושי הרי"מ כתובות עב ב

דף ע"ב ע"ב

בגמרא באלו נדרים אמרו כו' אהייא כו' אלא אסיפא וכ' תוס' דהוא לשמואל דסיפא בקידשה סתם כו'. וקשה דר"פ איך משני אליבא דרב ברייתא הנ"ל כיון דאיירי בקדשה על תנאי וקפיד אפילו כל מילי נמי ולכאורה י"ל להפך למ"ש הר"ן ז"ל כאן אמשנה קידושין (ד' מ"ט ע"ב) כשהתנה ובכולן אפילו אמרה בלבי הי' להתקדש לו אינה מקודשת והקשה הא מהני מחילה בתנאי וכיון שאמרה בלבי נהי דדברים שבלב אינם דברים מ"מ יועיל מטעם מחילה דעכשיו כיון שהיא מרוצה ותירץ דאדרבה דוקא בתנאי שהי' בקפידא להנאתו יכול למחול דאומר הריני כאלו התקבלתי הנאה זו וכן לגבי דידה אבל בתנאי שאינו הנאה כלל רק דאעפ"כ התנה שיהי' דוקא באופן זה לא מהני כלל מחילה ולכך כיון שאמרה בלבי הי' כו' ולא מקפדת גם בשעת התנאי רק דמ"מ מהני התנאי דדברים שבלב לא מהני ולכך אינו מועיל שוב מחילה כלל ע"ש והובא בב"י ס' ל"ח ע"ש וא"כ י"ל כאן לר"א דהטעם לרב בקדשה ע"ת וכנסה סתם הוא משום אחולי אחלי' לתנאי' ע"ש וא"כ י"ל להיפך דדוקא בנדרי עינוי נפש שיש קפידא והי' התנאי לטובתו אז מהני מחילה דהריני כאלו התקבלתי וצריכה גט בכנסה סתם אבל בשאר נדרים שאין קפידא כלל רק דמ"מ כיון שהתנה מהני די"ל גם ר"פ סובר מידי דלא קפדי לא הוי קפידי' קפידא רק כיון דהלשון שאין עלי' נדרים כולל כל נדר א"כ אף שאינו קפידא הא מ"מ התנה. וא"כ שוב לא מהני מחילה וגם בקדשה ע"ת וכנסה סתם אינה צריכה גט דלא שייך אחולי אחלי' כנ"ל. וממילא מיושב דאליבא דרב ג"כ א"ש דדוקא באלו נדרים להיפך כנ"ל:

או י"ל בפשיטות. דלכאורה למה לית לה כתובה בקדשה ע"ת וכנסה סתם הא שייך חזקה אין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקה וראה ונפייס דהא ע"כ גם בנדרים שייך חזקה הנ"ל דאל"כ למה אוכלת תרומה בנכנסה לחופה דעדיין שייך חשש סימפון דנדרים וע"כ דבדיק לה כנ"ל ולמה לית לה כתובה. וע"כ דיש כנגדו חזקה אין אדם מתפייס במומין וכן בנדרים כדאמר לקמן ע"ש. וזה דוקא בנדרי עינוי נפש שהוא כמו מום אבל בשאר נדרים שאין בהו קפידא כלל רק דמ"מ התנה אבל לא שייך חזקה דאין אדם מתפייס כו'. וממילא יש כאן חזקה דאין אדם שותה בכוס כו' וגם בקדשה ע"ת וכנסה סתם אית לה כתובה כנ"ל. ואפשר לפרש בזה גם דברי ר' אשי מידי דלא קפדי לא הוי קפידא. ותמהו בתוס' הא מ"מ התנה. ולהנ"ל י"ל דהא דקאמר לעולם ארישא הוא ג"כ לשמואל דרישא איירי גם בקדשה ע"ת וכנסה סתם דאינה צריכה גט כלל ולכך דוקא במידי דקפדי אבל בשאר נדרים דלא קפדי לא הוי קפידי' קפידא כלל ואין התנאי בתורת קפידא שיהי' שייך גבי' אין אדם מתפייס כו' וממילא נשאר החזקה דאין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקו כנ"ל. אך יש לדחות דלא שייך בשאר נדרים חזקה דאין אדם שותה כו' ודוקא במומין או בנדרי עינוי נפש שייך הנ"ל. או דדוקא בסתם כו'. או כיון דאנו רואין שהתנה שייך גם בזה אין אדם מתפייס כו' דמסתמא לא הדר בי' מתנאי' קמא כנ"ל:

גמרא ר"א לעולם ארישא ומידי דקפדי כו' לא קפדי בי' אינשי לא הוי קפידי' קפידא. ותמוה כמ"ש תוס' כיון שהתנה בהדיא למה לא יועיל. ופי' דדוקא בסתם שאין עלי' נדרים אמרינן דלא הוי דעתו רק על אותן נדרים דקפדי אינשי כו' ואינו מיושב לשון לא הוי קפידא הי' לו לומר דמסתמא גם הוא לא הקפיד דהא אי קפיד מהני. ועיין בר"ן שדחק דאף דקפיד עכשיו לא מהני. ועדיין אינו מדוקדק הא אף אי הוי עכשיו קפידא מאי בכך כיון שבשעת התנאי לא התנה ואפשר לומר דאף אם באמת הי' דעתו גם על אותן נדרים דלא קפדי מ"מ לא מהני דהא דברים שבלב אינן דברים. רק באומדנא דמוכח מהני. וא"כ במידי דלא קפדי אינשי בסתם אינו בכלל התנאי שאין עלי' נדרים דמסתמא גם הוא אינו מקפיד ולכך ממילא אף שבאמת הקפיד והי' דעתו בשעת התנאי שוב הוי דברים שבלב כיון דליכא אומדנא דמוכח כנ"ל. ומיושב הלשון לא הוי קפידי' קפידא דאף שאומר דהי' כוונתו גם על זה ונאמן מ"מ לא מהני כנ"ל. או י"ל להפ' דגם בתנאי לשעבר וע"מ בעינן תנאי כפול ושאר דיני תנאי י"ל כיון דלא תני כפילא במשנה מיירי בלא כפילא רק דמ"מ מהני כמ"ש תוס' קדושין דהיכא דאיכא אומדנא סגי בגילוי דעת לחוד כמו מתנה ע"מ להחזיר וכה"ג ולא בעינן דיני תנאי ע"ש. ולכך הכא כיון דגם בקדשה סתם לא בעינן גט רק מדרבנן כמ"ש תוס' דמסתמא אינו רוצה באשה נדרנית. אלא בסתם צריכה גט מדבריהם דאולי אינו מקפיד. וממילא כשהתנה אף שלא כפל שוב מקפיד וא"צ גט כמו התם דאיכא אומדנא כנ"ל. ולכך משני ר"א שפיר לעולם ארישא דזה דוקא בנדרי עינוי נפש דקפדי אינשי ואיכא אומדנא כנ"ל. אבל בשאר נדרים דלא קפדי לא הוי קפידי' קפידא מצד הסתם רק דיהי' מהני משום התנאי דהא מ"מ התנה ושוב על זה בעי דיני תנאי דליכא אומדנא ולא מהני כיון דלא כפלי' כנ"ל. עוד י"ל למ"ש תוס' לקמן דלכך תני סתם אינה מקודשת ולא חילק בהלכה אצל חכם והתירה דמקודשת היינו משום כיון שנודע לו מקודם שהתירה לא מהני דאף דחכם עוקר מעיקרא מ"מ כיון שהתנאי לטובתו תלי' מילתא בקפידא וכוונתו ע"מ שאין עלי' נדרים שיקפיד עליהם וכיון שנודע לו קודם היתר שוב נתבטלו כיון שהקפיד ולא מהני אח"כ ההיתר וממילא מיושב דכ"ז בנידרי עינוי נפש אבל מידי דלא קפדי לא הוי כלל קפידא ואף דמהני מחמת התנאי מ"מ כשהלכה אצל חכם והתירה שוב מקודשת גם בהתירה אחר שנודע דהא נתקיים התנאי דעוקר מעיקרו ולא הי' כלל נדריה ולא שייך סברא הנ"ל דהא ליכא קפידא ולכך דוקא באלו נדרים אמרו ואיירי מתני' דתני סתם אינה מקודשת משא"כ בשאר נדרים היתה מקודשת בהלכה אצל חכם כנ"ל. ויש לדחות דמ"מ כיון שהוא התנה הוי קפידא כנ"ל והי' כוונתו שלא יקפיד כנ"ל. אך י"ל כיון דהתירה ונתקיים לשון התנאי דעקר מעיקרו. ולכאורה מאי מהני דהי' כוונתו שלא יהי' נודע לו הא זה לא פירש והוי דברים שבלב לענין זה שלא יועיל ההיתר אח"כ. וצ"ל דגם זה הוי אומדנא דמוכח כיון דיש קפידא וממילא בשאר נדרים דלא קפדי בי' אינשי שוב מהני ההיתר דלענין זה שלא יועיל ההיתר הוי שוב דברים שבלב דליכא אומדנא דמוכח כיון דלא קפדי ומהני בהתירה דנתקיים לשון התנאי כנ"ל:

עוד י"ל להיפך למ"ש המפ' דהא דתני ימצאו עלי' נדרים אתי למעוטי דכשנודע לו כבר הלכה אצל חכם והתירה דמקודשת כדאיתא בברייתא והנה י"ל למאי דמשני רבא לקמן הכא באשה חשובה עסקינן דאמר לא ניחא לי' דאיתסר בקרובותי'. וע"כ הפי' דאף דרוצה אדם שתתבזה מ"מ יכול לומר א"א באשה נדרנית דאף שהתירה נדר זה מ"מ שמא תדור תחתיו ולא תתיר לה אצל חכם. רק באינה חשובה לא שייך זה דמאי בכך אם תדור תחתיו יגרשנה אז ולמה לא ירצה בהקדושין. אבל בחשובה דלא ניחא לי' שיאסר בקרובותי' אף שהתירה מקפיד כיון שהיא נדרנית שייך שמא תדור תחתיו ולגרשה לא ניחא לי' כו' ולכך אינה מקודשת כנ"ל. אך לכאורה אף באינה חשובה שייך ג"כ דלא ניחא לי' שיגרשה דהא יצטרך ליתן לה כתובה וג"כ אף שהתירה מ"מ שמא תדור תחתיו ואף שיוכל לגרשה אינו רוצה ליתן כתובה כנ"ל. וממילא לא יהי' קדושין בהלכה אצל חכם והתירה אף באינה תשובה כנ"ל. אך לא קשה דהא גם בנדרה תחתיו הדין באומר איאיר אפשר באשה נדרנית דתצא שלא בכתובה כו' וא"כ מאי איכפת לי' שמקודשת כיון שהתירה ואם תדור תחתיו יגרשנה בלא כתובה כנ"ל. אמנם זה דוקא בנדרי עינוי נפש אבל בשאר נדרים שכ' תוס' לעיל דאינו יכול לומר אי אפשר כו' וחייב ליתן לה כתובה א"כ י"ל ממילא בהתנה בשעת קדושין גם על שאר נדרים הוא להיפך דאף הלכה אצל חכם אינה מקודשת דגם באינה חשובה שייך שמא תדור תחתיו ולא שייך דיגרשה דהא כאן יצטרך ליתן לה כתובה ולא ניחא לי' כו' וממילא אינה מקודשת. ומיושב דאמר ר"א מידי דלא קפדי אינשי לא הוי קפידי' קפידא והיינו בנדרה תחתיו אינו יכול לומר א"א בנדרנית בשאר נדרים דאינו מועיל קפידא שלו ולכך בהתנה אינו מועיל גם הלכה לחכם והתירה. וא"כ במתני' דתני נמצאו עלי' נדרים ברישא לאשמעינן דהתירה חכם מקודשת לא אמרו רק באלו נדרים שלא תאכל כו' דבשאר נדרים מיגרע גרע כיון שהתנה בהדיא כנ"ל. אך הפו' לא חילקו ופ' דאף בהתנה בהדיא שלא יהי' עלי' שום נדר דאז אינה מקודשת גם בשאר נדרים ואעפ"כ הלכה אצל חכם והתירה מקודשת. ולהנ"ל לא הי' מועיל כמו באשה חשובה שהוא ספק אי כרבא ע"ש. וי"ל דהא דבשאר נדרים שנדרה תחתיו לא יוכל לומר אי אפשר כו' היינו בסתם כיון שאין דרך להקפיד אבל כאן שהתנה בשעת הקדושין שלא יהי' עלי' שום נדר וחזינן דמקפיד גם על שאר נדרים שוב גם בנדרה אח"כ תחתיו יכול לומר גם בשאר נדרים אי אפשי כנ"ל. ואינו חייב ליתן כתובה כנ"ל. ואינו מוכרח. או י"ל דאף רבה דפליג דאף באשה חשובה מקודשת בהתירה חכם וממילא איירי מתני' סתמא בכל גווני גם בחשובה כנ"ל. וי"ל הטעם דפליג ארבא דלא שייך שמא תידור תחתיו דהא יוכל להפר לה ולכך כיון שהחכם התירה הנדרים שקדמו מקודשת ואינו יכול לומר כיון שהיא נדרנית שמא תידור תחתיו דיפר לה. אך לכאורה שמא תדור תחתיו נדרים שאין בהם עינוי נפש שלא יוכל להפר. אך ז"א דע"ז אין קפידא ומאי בכך הא לא התנה רק על הג' נדרים כו'. וא"כ ממילא כשהתנה שלא יהי' עני' שום נדר דמקפיד גם על שאר נדרים ממילא לא מהני התירה חכם דשמא תידור אח"כ שאר נדרים ולא יוכל להפר ובאמת מקפיד גם על זה. אמנם באמת ז"א ג"כ דפסקו דמהני התירה חכם גם בלא יהי' עלי' שום נדר וי"ל דהוכיחו מדלא משני בש"ס הא דהתירה חכם מקודשת באותן הג' נדרים הא דאינה מקודשת הוא בהתנה שלא יהא עלי' שום נדר ובשאר נדרים דלא יוכל להפר תחתיו וע"כ דאין חילוק בזה ואף בשאר נדרים מהני כשהחכם התירה:

תוס' ד"ה על מנת כו' תימה אפילו בסתם נמי דהא ארוסה לא אכלה תרומה. ואפשר לכאורה למ"ש תוס' דהא דאינה מקודשת ולא מהני התירה חכם אחר שנודע משום דהתנאי שאין עלי' נדרים היינו קפידת נדרים וכיון שהקפיד פעם א' כבר נתבטלו הקדושין וא"כ י"ל דזה דוקא בתנאי אבל בסתם אף דמסתמא ג"כ אינו חפץ באשה נדרנית מ"מ כשהלכה לחכם והתירה מקודשת גם באחר שנודע דהא באמת לא הי' עלי' נדרים דעוקר מעיקרא ומאי בכך שהקפיד פעם אחת כיון שלא התנה כלל ואינו הביטול רק מחמת טעות דהוי מקח טעות שאלו ידע לא הי' מקדשה וכיון שהתירה שוב מקודשת. וממילא הי' צריכה גט שמא תלך אצל חכם לשטת תוס' לקמן ולכך נקט בתנאי כו'. אבל לענין תרומה חיישינן שמא לא תתיר כו' וכן במומין ג"כ כיון שכ' תוס' לקמן דהלכה אצל רופא וריפא ג"כ נתקיים התנאי רק די"ל דנמאסת בעיניו כשזוכר בהמומין וגם זה בכלל התנאי שלא יהי' בה מומין שנתרפאו כו' וי"ל דזה דוקא בהתנה משא"כ בסתם אינו מוכרח שמקפיד גם בזה ושייך ג"כ כנ"ל:

תוס' בא"ד דודאי איילונית אין לה רפואה דאם הי' לה רפואה היתה צריכה חליצה כמו סריס חמה דחולצין לאשתו כו' ע"ש. ולכאורה אינו מובן מאי ראי' מסריס חמה דהתם הטעם דלא בר הקמת שם הוא וכשיש לו רפואה הוי בר הקמת שם. אבל באיילונית הוי משום מקח טעות ומאי בכך שיש לה רפואה הא מבואר להדיא דהלכה אצל רופא וריפא אותה דאינה מקודשת כיון דמרפא רק מכאן ולהבא ושפיר יש לומר דאית לה רפואה כנ"ל. וי"ל למ"ש הר"ן הטעם דאיילונית גם בסתם לא בעי גט וגרע משאר מומין משום דעיקר אשה לבנים ע"ש. והתוס' כתבו לקמן דבריפא אותה הרופא ג"כ נתקיים התנאי רק משום דנמאסת בעיניו כשזוכר שהי' בה מומין וכוונת התנאי אף על מומין שתתרפא דגם זה הוי מום עדיין כיון שנמאסת ע"ש. וא"כ ממילא במום דאיילונית בסתם דהטעם דלא בעי גט מטעם הר"ן כנ"ל. וא"כ נראה דבנתרפאת אח"כ שפיר צריכה גט דהא באמת אין בה המום ומיקרי זה נתקיים אף בתנאי. רק דמ"מ יש בה המום דנמאסת כשזוכר ושוב זה המום הוא רק כשאר מומין דצריכה גט בסתם דלא שייך דעיקר אשה לבנים דהא יש לה בנים רק המום דנמאסת כשזוכר וזה הוי כמו כל המומין ושפיר צריכה גט בסתם. והוכיחו תוס' שפיר דודאי איילונית אין לה רפואה דאל"ה היתה צריכה חליצה כיון שהוא בסתם ויש לה רפואה כנ"ל. עוד י"ל דהא ריש יבמות איכא פלוגתא אי איירי בלא הכיר בה והטעם משום מקח טעות או דאיירי אף בהכיר בה רק דאיילונית כיון דלאו בת חלוצה ויבום היא כלל הוי כצרת ערוה שלא במקום מצוה ע"ש והוכיחו תוס' שפיר לתירוץ הב' דהתם ע"כ דאין לה רפואה דאל"ה היתה בת חליצה כמו סריס חמה כיון דהכיר בה והוי בת הקמת שם כיון דאית לה רפואה מקח טעות לא הוי וע"כ דאין לה רפואה וממילא אין סברא שיחלקו בזה אי אית לה רפואה או לא וא"ש:

הפ"י הקשה מאי קמ"ל במתני' הא בכל התנאים כשלא נתקיים אינה מקודשת. וי"ל דקמ"ל לשיטת תוס' דאף הלכה לחכם והתירה אינה מקודשת כיון שנודע לו קודם שהתירה כנ"ל. ולשטת הירושלמי קמ"ל דאינה מקודשת ואינה צריכה גט דלא חיישינן שמא תתיר לה אח"כ משום דמסתמא לא תקלקל עצמה ובסיפא דמומין קמ"ל דאף בריפא אותה הרופא לא בעי גט. גם קמ"ל דדוקא בהתנה אבל בסתם צריכה גט בנדרים ומומין מדבריהם או מדאורייתא מספק כמ"ש תוס' כנ"ל:

לכאורה קשה למה פריך הש"ס אברייתא דבאלו נדרים אהייא ולא פריך אמתני' דכל מומין הפוסלין בכהנים כו' אהייא אי ארישא כיון דקפיד אפילו כל מילי נמי. וצ"ל דלא מיקרי כלל לשון מום במומין שאין פוסל בכהן משא"כ נדר ודאי מיקרי. עוד י"ל דע"ז מצינן למימר דבשאר מום מהני בריפא אותה אח"כ דנתקיים התנאי כמ"ש תוס' רק דנמאסת וזה לא שייך באלו כיון שאינו מום באמת. ולכך דוקא מום הפוסל בכהנים כו'. אבל אנדרים ליכא למימר כנ"ל דהא מהני גם באלו ג' הלכה לחכם והתירה להירושלמי ופריך שפיר:

הנה הרי"ף ז"ל כ' דבשאר נדרים אית לה כתובה ג"כ אף שהתנה כיון דהוי מידי דלא קפדי אינשי והקשה הר"ן ז"ל מנא לי' הא י"ל דצריכה גט מספק ולכך דוקא באלו נדרים אמרו כיון דתני במתני' אינה מקודשת וא"צ גט ולכך דוקא באלו נדרים דבשאר נדרים היתה צריכה גט מספק עכ"פ כיון דלא קפדי אינשי אבל לענין כתובה י"ל דלית לה דהוא רק ספק וגם מאחר צריכה גט:

וי"ל למ"ש המשנה למלך בעשה שליח לקדש סתם וקדשה קדושי ספק הוי שינוי בשליחות דמסתמא מקפיד שיהי' קדושי ודאי ולא ספק כדי שלא יתפסו קדושי אחר וכה"ג וכן ריש קדושין גבי ציפתא דאסא דאמר והא לית בי' שוה פרוטה כ' הרא"ש ז"ל ג"כ כיון דאמר והא לית בי' כו' רוצה שיהי' ודאי קדושין ולא ספק ולא הוי אפילו ספק ע"ש. וא"כ נראה כאן כיון שהתנה ע"מ שאין עלי' נדרים ונכלל כל הנדרים רק דאמרינן דשאר נדרים דלא קפדי בהו לא הוי קפידא והיינו דאין מקפידין על אותן נדרים. וא"כ אי נימא דאעפ"כ הוי ספק קדושין אי מהני קפידותן כו'. א"כ שוב לא יהי' כלל קדושין אף מספק. דשוב הוי מידי דקפדי בי' אינשי שמקפיד על זה שיהי' ודאי קדושין ולא ספק ושפיר הי' התנאי שלא יהי' עלי' אף שאר נדרים דאם יהי' עלי' שאר נדרים יהי' רק ספק קדושין וזה אינו רוצה ובזה שפיר קפדי שיהי' קדושי ודאי. וממילא אם נאמר דלכך הוי רק ספק בשאר נדרים משום לא קפדי ממילא שוב קפדי מטעם הנ"ל וכיון שהתנה ע"מ שאין עלי' נדרים מסתמא נכלל שפיר גם שאר נדרים שלא יהי' עלי' כדי שיהי' קדושי ודאי ולא ספק שלא יתפסו קדושי אחר דבזה קפדי כמ"ש הרא"ש ומ"ל הנ"ל. ושפיר הוכיח הרי"ף ז"ל דע"כ כיון דאמר מידי דלא קפדי לא הוי קפידא הוי ודאי ושוב לא קשה הנ"ל דהא באמת הוי ודאי והוכיח שפיר דממילא אית לה כתובה ג"כ כיון שהיא ודאי דאי הוי ספק גם ס' לא הוי כנ"ל דדמי שאר נדרים כמו נדרי עינוי נפש כו' כנ"ל:

או י"ל למ"ש הפ' דלאו דוקא הנך ג' רק דברים בשבילו לבינה ג"כ הוי קפידא ע"ש בש"ע. ובי"ד פ' דאם אסרה על עצמה דברים שבינה לבינו כגון תשמיש וכה"ג אפילו על שעה אחת ג"כ יכול להפר דהוי כנ"ל. וגם מבואר בש"ע דבספק קדושין אסור לו לבא עלי' עד שיקדש אותה מחדש דהוי ס' ביאת זנות ע"ש. וא"כ אי נימא כאן דהוי ספק בשאר נדרים שאין בהם עינוי נפש ולא בינה לבינו. א"כ אסור לו לבא עלי' עד שיקדשנה מחדש ושוב הם כל הנדרים כמו דברים שבינו לבינה דכמו אסרה תשמיש שעה א' וכן כאן בנדרים אלו אסור התשמיש עד שיקדשנה עוד הפעם והוי בינו לבינה וודאי אינה מקודשת דזה הוי שוב קפידא כנ"ל ומוכח ג"כ דהוי ודאי ולא ספק כנ"ל. אך יש לדחות דכ' הפ' דבדברים שבינו לבינה דהוי קפידא לענין קדושין הוי דוקא בדברים גדולים כמו נטולה מן היהודים ולא שאר דברים אף שיכול להפר ע"ש. וכיון דלא הוי לעולם י"ל דלא הוי קפידא לענין קדושין. ועוד דיכול לקדשה מיד. ואינו מוכרח. עוד י"ל דהא לכאורה כיון שהתנה שלא יהי' עלי' נדרים והוא ודאי דגם שאר נדרים מיקרי נדר אף שאין בהם עינוי נפש. רק כיון דלא קפדי אינשי אמרינן שלא הי' כונתו על אותן נדרים כמ"ש תוס'. ולכאורה הא הוי דברים שבלב שאין דברים כיון שבלשון התנאי נכללים כל הנדרים מאי בכך שלא הי' בלבו אותן נדרים. הא הוי כמו דתנן בכולן שאמרה בלבי הי' להתקדש לו דלא מהני. וע"כ צ"ל דכאן כיון דמידי דלא קפדי מסתמא אינו מקפיד. הוי אומדנא דמוכח שלא הי' דעתו על שאר נדרים והיכא דמוכח הוי דברים שבלב דברים ולכך מהני. ומיושב ממילא דהוכיח שפיר דהוא ודאי דאי הי' ספק שוב אינו מוכח והוי דברים שבלב ולא הי' מהני כלל כנ"ל כיון דמשמעות הלשון הוא על כל הנדרים גם ספק לא הוי כנ"ל אף שלא הי' דעתו כו':

גמרא איתמר קדשה על תנאי וכנסה סתם כו' ופירש"י ז"ל על תנאי שאין עלי' נדרים ע"ש. ואינו מובן למה פי' דוקא תנאי דנדרים ולא מומין דג"כ האי דינא. וביבמות דמייתי הש"ס פלוגתא דקדשה על תנאי פירש"י תנאי דנדרים או מומין ע"ש. ונראה לישב דהנה בש"ס אמר הטעם לרב דצריכה גט משום חזקה אין אדם בועל בעילת זנות ובעל לשם קדושין. ובש"ע אה"ע לרוב הפ' מבואר דבבא על הפנוי' לחוד אינה צריכה גט ולא אמרינן שבעל לשם קדושין רק דוקא בקדשה מקודם על תנאי וכה"ג ע"ש. והנה בש"ס ב"ק ע' ע"ב פריך אלא מעתה עידי קדושין ועידי ביאה נימא דהוי חצי דבר לר"ע דאמר דבר ולא חצי דבר ופירש"י עידי ביאה לחייבה מיתה והבעל המאור ז"ל פירש עידי ביאה שמעידים לעשותה נשואה ליורשה ולטמא לה והיינו העדים המעידים על הביאה שאחר הקדושין אינם פועלין כלום בלא עידי קדושין ומשני כיון דעידי קדושין לא צריכי לעידי ביאה דבר שלם קרינן בי' דעדותם לחוד מועיל לעשותה אשת איש ע"ש. והנה להנ"ל קשה לכאורה כאן בקדשה ע"ת ובעל דאמרינן דצריכה גט מטעם חזקה אין אדם עבב"ז ובעל לשם קדושין. ובביאת פנוי' לחוד לא אמרינן כנ"ל. וא"כ קשה קושי' הש"ס דעידי קדושין ועידי ביאה הוי חצי דבר דכאן לא שייך תירוץ הש"ס דהא גם העידי קדושין לחוד אין עדותן מועיל כלום דבלא בעל אינה צריכה גט דלא נתקיים התנאי. ובשלמא להפ' דביאת פנוי' לחוד ג"כ אמרינן חזקה הנ"ל דבעל לשם קדושין א"ש דכאן שוב עידי ביאה לא צריכי שוב לעידי קדושין דמועיל ג"כ שתהי' מקודשת. אבל לפוסקים הנ"ל דדוקא ע"י שקדשה מקודם ע"ת אמרינן בבעל אח"כ חזקה הנ"ל וא"כ אין כת אחת מועלת בלא האחרת כלום וממילא לא מהני דהוי חצי דבר כנ"ל דעידי קדושין צריכי לעידי ביאה כנ"ל. ודוחק לומר דאיירי דוקא שכת אחת מעידים על הקדושין ועל הביאה דהא סתמא נקט והא חזינן דפריך הש"ס התם ממעשים בכל יום דב' אומרים קידש כו' וע"כ דמסתמא אינם כת א' כנ"ל. אמנם בתנאי דנדרים דקי"ל הלכה אצל חכם והתירה מקודשת א"כ מועילים עידי הקדושין לחוד ג"כ לענין שאם יתיר לה החכם תהי' מקודשת גם בלא עידי ביאה וכיון דמועיל לאיזה דבר שוב הוי דבר שלם ע"ש. אבל בתנאי דמומין דקי"ל הלכה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת א"כ אינו מועיל כלום והוי חצי דבר כנ"ל. ומיושב שפיר דברי רש"י ז"ל שפירש כאן קדשה על תנאי שאין עלי' נדרים דוקא. דבמומין לא הי' מהני כנ"ל אבל שם ביבמות דקאי הש"ס לטעמא דאחולי אחלי' לתנאי' כדאיתא שם להדיא וכמ"ש תוס' וקי"ל דמחילת התנאי א"צ עדים כלל וממילא לא שייך חצי דבר ופירש"י ז"ל שפיר שם בין בתנאי דנדרים ובין במומין דמהני כנ"ל משא"כ כאן דהטעם משום דבועל לשם קדושין ודוקא בנדרים כנ"ל. אך לכאורה קשה אליבא דאמת למה קי"ל דמהני מטעם חזקה הנ"ל ולא חילקו דבב' כיתות לא מהני בתנאי דמומין דהוי חצי דבר כנ"ל ולשטת תוס' שם ב"ק דדוקא לדידן בא' בגבה וא' בכריסה הוי חצי דבר לפי שאפשר להם לראות הכל משא"כ בשני חזקה ע"ש. ממילא גם כאן הוי כשני חזקה דבשעת קדושין לא הי' אפשר לראות יותר. וגם לשיטת הרי"ף ז"ל שם י"ל דכמו בשני חזקה אמרינן משום דמהני עדות הכת א' שאם לא יבאו כת ב' יצטרך לשלם הפירות בשביל זה לא הוי חצי דבר ע"ש וכן כאן בקדשה ע"ת והי' עלי' מומין קי"ל דצריכה להחזיר הכסף קדושין ג"כ דלאו לטיבועין כו'. וא"כ מועילים העידי קדושין שאם לא יהי' העידי ביאה תצטרך להחזיר הכסף קדושין ושוב לא הוי חצי דבר כמו בשני חזקה הנ"ל. אך בקדושי שטר קשה. וי"ל דמ"מ צריכה להחזיר הנייר אף שאינו שוה פרוטה ואינו יוצא בדיינים מ"מ מועיל העדות שמחייבין להחזיר. ועוד הא כיון דמהני מחילה אף בתנאי לשעבר הנ"ל א"כ מועילים עידי קדושין לחוד שאם ימחול התנאי תהי' מקודשת ואף שאינו מוחל ממילא לא הוי חצי דבר כמ"ש תוס' (גיטין ד' ס"ג ע"ב ד"ה אפילו) גבי שליח לקבלה ע"ש ורש"י ז"ל י"ל דסובר לאביי דדחה הטעם דאחולי אחלי' לתנאי' סובר דלא מהני מחילה בתנאי לשעבר שכבר נתבטלו הקדושין מיד והוצרך לפרש בתנאי דנדרים דאל"ה קשה כנ"ל:

עוד י"ל למאי שהקשו תוס' איך מהני המחילה כיון שהוא תנאי לשעבר והי' עלי' נדרים ובטלו מיד הקדושין איך יכול למחול אח"כ ותירצו דהתנאי הי' רק שלא יהי' קפידת נדרים ואם לא יקפיד תהי' מקודשת ע"ש. ולכאורה דחוק קצת דמ"מ לשון התנאי שלא יהי' נדרים והי' עלי' ובטל. והי' אפשר לומר דהא הלכה אצל חכם והתירה מקודשת וממילא הי' ראוי שתצטרך גט דשמא תתיר לה אח"כ. אך התו' כ' הטעם כיון שנודע לו מקודם והקפיד שוב לא מהני אח"כ ההתרה ע"ש. וממילא י"ל כיון דאחולי אחלי' לתנאי' שוב צריכה גט שמא תלך אצל חכם ותתיר לה דא"כ גוף התנאי מקוים דעוקר הנדר מעיקרא ולא הי' עלי' כלל נדרים רק כשמקפיד לא מהני וכיון דאחלי' כנ"ל שוב מועיל ההתרה וממילא צריכה גט כנ"ל. ולכך פירש"י ז"ל בתנאי דנדרים כיון דלס"ד הטעם משום דאחולי אחלי' כו' כנ"ל הוא דוקא בנדרים דבמומין מ"מ לא נתקיים התנאי דריפא אותה אינה מקודשת והא דכ' רש"י דבעי למיתב כתובה היינו ג"כ אי מתרת לה אח"כ ודוחק:

עוד י"ל למאי שמבואר בש"ע אם המקדש או המתקדש לא ראו העדים לא הוי קדושין דיכול להיות שהי' כוונתם להשטות כיון שלפי סברתם לא הוי קדושין כלל ע"ש. וא"כ לכאורה כאן לס"ד דהטעם משום אחולי אחךי' כו'. ונהי דעליו שייך לומר כנ"ל אבל היא שהיתה יודעת מיד בשעת הקדושין דלא הוי קדושין כלל שידעה האמת שיש עלי' מומין או נדרים והוי כמו שהיא לא ראתה העדים דגם בזה שייך שכיונה להשטאה כיון שאצלה ידעה שאין שום קדושין ומאי מהני אח"כ אחולי אחלי' כנ"ל:

אך בנדרים דקי"ל הלכה והתירה מקודשת וא"כ לא שייך שכוונה להשטות דבשלמא בסברה שאין עדים ידעה שלעולם לא יהי' שום חלות לקדושין אלו משא"כ כאן דתלוי עדיין שאם יתיר לה יחולו הקדושין לא שייך השטאה וכולה לקדושין כנ"ל אבל בתנאי דמומין דידעה שלא יהי' חלות שוב שייך שכיוונה להשטות ואין המחילה מועלת אח"כ ולכך פרש"י ז"ל תנאי דנדרים כיון דס"ד דאחולי אחלי' כו'. ולמסקנא דהטעם שבעל לשם קדושין שוב אין חילוק דגם במומין שידעה היא אדרבא שייך יותר שכיוונה ביאה לשם קדושין ולטעם תוס' שהתנאי הי' אם יקפיד י"ל דלא שייך שכיוונה להשטות דהא ידעה שהתנאי תלוי בידו שלא להקפיד ותתקדש וגם במומין שייך כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף