הפלאה/כתובות/עב/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
וסימנך אפרים ומנשה. גירסת הרי"ף שנאמר ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו. נראה דס"ל דמאפרים ומנשה אין ראיה דזה היה ע"פ הדיבור שאמר לו השי"ת שעתיד אחד משבטיו לחלוק ונתן מתנה זו ליוסף. משא"כ בשאר בני בניו ולכך יליף מקרא דמולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו דלא מצינו שיוסף הוליד עוד אלא דקאי על זרע אפרים ומנשה שהם נקראים על שם בני יוסף וכן מצינו במקרא שאמר יצחק וכל אחיו נתתי לו לעבדים. דהיינו מ"ש ישתחוו לך בני אמך והכל קאי על זרע עשו שהרי יצחק ורבקה לא הולידו עוד והם נקראים בני אמך. ומהאי טעמא נקראים אחיו והיינו דכתיב וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה ופירש"י שראה שיצאו מהם שאינם מהוגנים נראה פירושו מדקראם הכתוב בני יוסף. אע"ג דכבר אמר לו אפרים ומנשה כראובן ושמעון אלא דראה הבני' שיצאו מהם. והם נקראים על שם בני יוסף וכן במקרא בכמה מקומות בני אפרים ומנשה נקראים על שם יוסף שוב ראיתי במהרש"א בח"א דפי' כעין זה:
תוס' ד"ה ע"מ וכו' ויש לומר דלרב וכו' ועוד יש לומר דנהי וכו' ומיהו כתובה וכו'. לכאורה אין שייכות מה שכתבו בתירוץ שני דמודה רב דכתובה לית לה אפילו קידשה סתם לתרוצא הכא. ותו דאיכא למידחי דבנדרה תחתיו גרע טפי כמ"ש המפרשים. ונראה משום דאף בתירוץ שני שכתבו התוס' בקידשה סתם צריכה גט. ע"כ צ"ל נמי דנקט קידשה על תנאי משום סיפא כמ"ש בתירוץ ראשון דאי לדיוקי בקידשה סתם דצריכה גט ה"ל למיתני בהדיא המקדש אשה סתם אם נמצאו בה מומין צריכה גט כיון דבקידשה על תנאי הוא מילתא דפשיטא וכן צ"ל ע"כ בהא דמקשה לקמן לשמואל אדתני המקדש וכו' ליתני כנסה סתם וכו' ולא משני דקמ"ל דדוקא קידשה על תנאי הא קידשה סתם צריכה גט כמו לרב. וא"ל דאכתי לא ידע הוא דצריכה גט מדבריהם דהא משמע דאפילו למאי דמסיק צריכה גט מדבריהם אכתי קאי בתירוצא קמא דה"נ קאמר המקדש על תנאי וכנסה סתם. אלא ע"כ צ"ל כמ"ש דאי לדיוקא ה"ל למיתני בהדיא קידשה סתם משא"כ לרב נקט קידשה על תנאי משום סיפא כמ"ש בתירוצא קמא ולפ"ז צ"ל הא דלא סגי להו בתירוצא קמא לחוד משום דקשיא להו דאי משום סיפא לחוד אכתי הא דנקט ברישא אינה מקודשת מיותר הוא לרב ומילתא דפשיטא היא כיון שהתנה וה"ל למיתני המקדש את האשה ע"מ וכנסה סתם תצא בלא כתובה. להכי הוצרכו בתירוץ שני דנקט אינה מקודשת לדיוקא דקידשה סתם צריכה גט וממילא הא דלא נקט הדיוק בפירוש היינו משום דקאי אסיפא ג"כ. מיהו לפמ"ש התוס' לקמן ד"ה אלא טעמא וכו' ונראה דלרב וכו' א"כ יש לומר דנקט קידשה על תנאי אינה מקודשת לדיוקא דדוקא קידשה על תנאי אבל כנסה על תנאי צריכה גט כמ"ש התוס' שם וטובא קמ"ל בהא דתנא אינה מקודשת ואין הכרח לומר דקידשה סתם צריכה גט וכן צ"ל לתירוץ הראשון אלא דאם נאמר כן ע"כ הא דנקט בסיפא תצא שלא בכתובה לאו לרבותא דבעינן גט דהא כבר שמעינן דאפילו בכנסה על תנאי צריכה גט וע"כ צ"ל דלרבותא דאין לה כתובה. א"כ תקשה דה"ל למיתני רבותא טפי דאפילו קידשה סתם וכנסה סתם אין לה כתובה כמו שהוכיחו התוס'. לכך הוכרחו התוס' בתירוצם שני דאינה מקודשת לדיוקא דקידשה צריכה גט ובזה מובן דבריהם מ"ש ומיהו כתובה לית לה וכו' דזהו ההכרח לתירוצם שני. אך אכתי לא מתרצא שפיר דנהי דלא נשמע מרישא ואיצטריך סיפא לאשמעינן דצריכה גט מ"מ יש לדקדק דלפי תירוץ שני דהוכיחו דע"כ סיפא לאו לרבותא דכתובה אלא דצריכה גט ה"ל למתני רבותא טפי דאפילו כנסה על תנאי צריכה גט ודוחק לומר דלא כתבו התוס' לקמן דכינסה על תנאי צריכה גט אלא לתירוץ ראשון דס"ל באמת דלרב בקדשה סתם וכנסה סתם יש לה כתובה. ויותר יראה דא"ש אפילו לתרוץ שני דיש לומר לפי הסוגיא ביבמות דף ק"ט דעבד צריכותא איפכא דאי אתמר בהא בההיא קאמר רב משום דאיכא תנאה וכו' וכמ"ש התוס' לקמן בד"ה בההיא קאמר רב וכו' ' בתירוץ שני דבקידשה סתם צריכה גט מדבריהם אם כן ה"ל כקידושין מדבריהם יותר מקדושי קטנה דסגי במיאון לבד ולא הוי כל כך בעילת זנות ולא מכוין בשעת כניסה לקדש א"כ אי הוי תנא בקדשה סתם וכנסה סתם דאין לה כתובה הוי אפשר לטעות בקידשה על תנאי כיון דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומסיק אדעתיה למחול התנאי ולקדש מתחייב נמי בכתובה משא"כ בקידשה סתם יש לומר דלא מסיק אדעתיה לקדש בשעת ביאה והא דצריכה גט היינו מדבריהם ושפיר הוצרך לאשמעינן בקידשה על תנאי וכנסה סתם דאין לה כתובה כנלע"ד ליישב דבריהם. ודוק:
מיהו לולי דבריהם ז"ל היה נראה לענ"ד דאף דקאמר לעיל משום סימפון דמשמע דאפילו בסתם אינה צריכה גט היינו כשהבעל עומד לפניו ומקפיד וחיישינן בזה שמא ימצא בה מום שיקפיד עליו אבל אם אינו לפנינו או מת בלא בנים לא נתיר אותה לשוק בקידשה סתם משום דנמצאו עליה נדרים או מומין וחילוק זה כתבו התוס' בריש יבמות בשם הר"ר אברהם מברגילי לענין אם נמצאת איילונית. ונהי דלענין איילונית הוכיחו התוס' שם דלא כוותיה אבל לענין שאר מומין יש לומר סברא זו ושפיר קמ"ל מתניתין דבקידשה על תנאי ונמצא עליה וכו'. אינה מקודשת אפילו אין הבעל לפנינו ולא שמענו שמקפיד הא קידשה סתם כשאינו לפנינו צריכה גט ונלע"ד ראיה לזה דהא אמרינן לעיל דף נ"ז ע"ב דבהגיע זמן אוכלת בתרומה למשנה ראשונה משום דמבדק בדק לה קשה מאי בכך דילמא מצא בה מום ונתפייס ובמה מקודשת וכן אפילו למשנה אחרונה בנכנסה לחופה. הא קי"ל דאין חופה קונה וכמ"ש התוס' לקמן ד"ה לא תימא ודוחק לומר דבתחלה מקדש אם ימחול יחול למפרG דהא דחו התוס' סברא זו לקמן בד"ה אלא טעמא דרב וכו' וגם דוחק לומר כיון דאמרינן לקמן דף פ"ה ע"ב חזקה דאין אדם מתפייס במומיI א"כ כיון דאנו רואין שנותן לה מזונות לאחר הבדיקה. מסתמא לא מצא בה מומין אלא העיקר נראה דבקידשה סתם כל שלא שמענו שעומד ומקפיד היא מקודשת וכ"ש בקידשה סתם וכנסה סתם ושפיר אוכלת בתרומה כשנכנסה לחופה אף למשנה אחרונה ובהגיע זמן למשנה ראשונה כיון דמסתמא בדקה ולא שמענו ממנו שמקפיד. וממילא דא"ש הא דקאמר לקמן בקידשה סתם וכנסה סתם וכו' דצריכה גט מדבריהם דמשמע אבל קידשה סתם לבד א"צ גט היינו דסיפא מיירי אפילו עומד לפנינו ומקפיד ומשום דכנסה כדמשמע מלישנא דתצא שלא בכתובה. דלשון זה משמע שהבעל לפנינו ומגרשה בלא כתובה משום טענת התנאי ועיין מ"ש בזה לקמן בסוגיא. ודוק:
שם בגמרא ר' אשי אמר לעולם ארישא וכו'. כתב הרי"ף ז"ל דבשאר נדרים לא הוי קפידא אפילו לענין כתובה. והקשה הר"ן מנ"ל דילמא לר' אשי קאי ארישא לבד וצריכה גט בשאר נדרים ומנ"ל דאפילו כתובה אית לה. ותירץ דמשמע ליה מלישנא דלא הוי קפידא וצריך להבין איך משמע זה. ונראה לפמ"ש לעיל לתרץ קושית התוס' דמאי אריא ברישא ע"מ הא אפילו בסתם אינה מקודשת דקמ"ל אפילו אינו לפנינו או שמת אפילו לא שמענו שהקפיד דבסתמא צריכה גט אבל בתנאי לא חיישינן שמא מחל אחר כך. ולפ"ז אי נימא דלר' אשי לא קאי הך דר' יוחנן אלא ארישא קשה מנ"ל לר"א דאפילו קפיד לא הוי קפידיה קפידא דמשמע אפילו עומד לפנינו ומקפיד הא הרישא מיירי ע"כ באינו לפנינו כנ"ל ובזה בשאר נדרים אמרינן שלא הקפיד אבל אם הוא עומד לפנינו כנ"ל ובזה בשאר נדרים אמרינן שלא הקפיד אבל אם הוא עומד לפנינו ומקפיד יש לומר דגם בשאר נדרים אינה צריכה גט אלא ודאי דס"ל לר' אשי דר"י אכולא מתניתין וקאי וכבר כתבנו דסיפא מיירי אפילו הוא לפנינו ומקפיד מלשון תצא שלא בכתובה והיינו דדייקינן מדקאמר בסיפא בקידשה סתם וכנסה סתם דצריכה גט מדבריהם דוקא משמע הא קידשה סתם לבד אינה צריכה גט והיינו משום דמקפיד כנ"ל. (וכן נראה דמשום הכי לא מתרץ הש"ס מתניתין לשמואל בקדשה על תנאי וכנסה סתם כמו לרב אלא דמתניתין באין עומד לפנינו דומיא דרישא ושמואל מיירי במקפיד משום דלשון תנא שלא בכתובה משמע דהוא עומד לפנינו) ומדקאמר ר"י דבשאר נדרים יש לה כתובה ש"מ דאפילו מקפיד לא הוי קפידיה קפידא וה"ה ברישא לענין קידושין ושפיר הוכיח הרי"ף ז"ל מלשון לא הוו קפידיה קפידא דיש כתובה. ודוק:
ובזה נלענ"ד לתרץ מה שהקשה בספר פני יהושע בפירש"י ד"ה אסיפא וקסבר סיפא וכו' דמנ"ל דילמא ס"ל כרב דסיפא מיירי בקידשה על תנאי וכו' ואפ"ה בשאר נדרים אמרינן מדכנסה סתם אחולי אחליה לתנאה ויש לה כתובה. ולפמ"ש יש לומר דמוכח מדר' אשי דנפקא ליה דלא הוי קפידא מסיפא דבשאר נדרים יש לה כתובה אפילו מקפיד וה"ה בקידושין לבד צריכה גט אפילו מקפיד ואי נימא סברא זו דבשאר נדרים שייך טפי לומר דמחיל בכנסה מנ"ל לר' אשי להוכיח מסיפא דאפילו בקידושין לבד דלא מהני קפידא דלמא כנסה שאני משום דמחיל אלא ודאי הוכיח רש"י ז"ל דזה אינו סברא. ודוק:
והנה לכאורה לדעת הרי"ף דס"ל דבשאר נדרים לא הוי קפידא אפילו לענין כתובה משמע דס"ל דנדרים שנדרה תחתיו גרעי טפי מנדרים שקודם אירוסין וקידשה סתם וכנסה סתם דהא משמע לעיל גבי וכן היא שנדרה שלא תשאל ולא תשאיל דתצא שלא בכתובה הרי דאפילו שאר נדרים תצא שלא בכתובה ושלא כדברי התוס' בד"ה ע"מ וכו' דילפינן נדרים שקודם אירוסין מנדרים שנדרה תחתיו. מיהו לכאורה משמע כדברי התוס' מדמקשה לקמן בקידשה סתם וכנסה סתם מאי שנא כתובה דלא בעיא ולא משני דמיירי בנדרים שנדרה לאחר אירוסין דפשיטא דצריכה גט אלא דקא משמע לן דתצא שלא בכתובה ולא אמרינן כיון דכנסה אח"כ סתם ה"ל כנדרים שקדמו לאירוסין וקידשה סתם וכנסה סתם דיש לה כתובה (ודוחק לומר דסמיך אסיפא בנמצא עליה מומין דליכא למימר במומין דלאחר אירוסין דהא קי"ל לקמן דף ע"ה דנסתפחה שדהו ואית לה כתובה דזה אינו דהא משמע דמרישא הוא דפריך) משמע לכאורה דפשיטא ליה להש"ס דנרים שנדרה תחתיו אית לה כתובה כ"ש נדרים שקדמו ושפיר פריך הלא ליבעי אפילו גט ונראה דאין קושיא מזה על הרי"ף דס"ל דמזה עצמו הוכיח הש"ס דמיירי בנדרים שקודם לאירוסין מדתני ר' יוחנן דמתניתין דוקא באלו ג' נדרים וקאי אכולה מתניתין ואס"ד דמיירי דוקא בנדרים שלאחר אירוסין אפילו שאר נדרים נמי כדאיתא לעיל גבי שלא תשאל ולא תשאיל וכו'. ובזה מיושב מה שדקדקו המפרשים במה שהקדים הרי"ף ז"ל פלוגתא דרב ושמואל וקושיא ופירוקא דממתניתין לשמואל למימרא דר' יוחנן ורב אשי דלעיל. ולפמ"ש א"ש דמסוגיא זו משמע ליה דר' יוחנן אכולא מתניתין קאי ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |