אילת השחר/כתובות/עב/ב
משחקת עם בחורים, בנו"כ בשו"ע (סימן קט"ו סעיף ד') פי' דלאו דוקא משחקת אלא ה"ה מדברת כדמוכח בעובדא דערביא, וצ"ב א"כ מה הוסיף רב יהודה על המשנה, אך לפי' הב"ח בפנים ע"ש א"ש. ויל"ע מה כוונתו דבחורים לאפוקי קטנים, אם בני שלש, דאם בן י"ב הרי מבן ט' הוא ראוי לביאה.
ומידי דקפדי בה אינשי הוה קפידיה קפידא מידי דלא קפדי בה אינשי לא הוי קפידיה קפידא. ברשב"א מבואר דגם דבר שאין דרך אנשים להקפיד מ"מ אם התנה בהדיא שאינו רוצה אא"כ אין עליה דבר זה הוי קפידא, ומביא זה מהירושלמי. וקשה מהא דבקידושין דף ס' ע"ב כתב דדבר שאין דרך להקפיד, אפילו אמר בפירוש שמקפיד אין קפידתו מהני.
ואולי יש לחלק דתנאי בקידושין דעל הבעל מוטל לעשות החלות קידושין, לכן לגבי זה הוי קפידא, ואינו רוצה לעשות דבר שתלאו בעשיית החלות, אבל אשה שאינה עושה חלות הקידושין, אז קפידתה בדבר שאין דרך להקפיד לא מהני, כיון שלא עושה שום חלות דין בהסכמתה [והתם מיירי בתנאים שהם לטובתה], אמנם הראוני ברמב"ם פ"ו הל"א מהלכות אישות כתב דבין תנאי מאיש או מהאשה.
שם. יל"ע בדבר שמקפידין מקצת בני אדם, האם זה נקרא קפדי אינשי. וזה נראה דאינשי היינו שומרי תורה ומצוות, דהרבה דברים מי שאינו שומר תו"מ אינו מקפיד אפי' שצריך להקפיד, אמנם צ"ב מה הראי' מאיש א' על השני, יש מקפיד בזה ויש בזה, וכמו במיני אוכל.
תוד"ה על מנת. ועי"ל וכו'. העירוני לפי סברתם דבמקדש סתם ונמצאו מומין צריכה גט מספק, א"כ למה אסורה בתרומה הא הוי ספק ספיקא, א' דשמא אין כאן מומין, וב' שמא היא בכל זאת מקודשת דאינו מקפיד על המומין שימצא. והנה באמת בכלל צריך להבין למה אסורה בתרומה אם היא יודעת בעצמה שאין בה א' מהמומין הפוסלין בכהנים וזיעה וריח הפה וכל אלו הפוסלים בנשים, וע"כ צ"ל דמדרבנן חששו כיון דאף אלו שיש בהם מום שכיח מאד דלא מגלי לפני האירוסין שיש בהם מום, ונמצא דאם דנים להתירה בתרומה הרי אנו מתירין כל הנשים ביחד, ואין כאן שאלה על האשה הזאת בפרט, אלא על כל הנשים שיהיו מותרות בתרומה, ובודאי יש בהם גם ארוסות שיש בהם מומין ושאינן מגלות, ובזה לא נוכל להשאיר לכל אשה להחליט לבד אם היא יודעת בעצמה שיש בה מומין, ואם דנין על כולם בכללות א"א להתיר כולם כי בודאי יש בהם בעלת מום שתשתמש בההיתר, וכיון שזה רק ספק אם מקודשת הו"ל כאילו אנו מתירין לבעלת מום ודאי לאכול בתרומה ואין כאן ס"ס, ולא דמי להא דפסחים דף ט' דאם יש חולדה מותר להכנס למדורות העכו"ם, דשם אף פעם הא לא יותר בזה להכנס למדורות העכו"ם אלא לכהן שיש לו ספק ספיקא אם יש שם נפל, אבל כאן אם נתיר תאכל גם הארוסה שאין אצלה שום ספק ספיקא, רק ספק אם היא אשתו או לא.
עוד אפשר דתרוייהו חדא ספיקא, דהא המום מצד עצמו אינו מבטל הקידושין אלא שמא אינו רוצה בה, וא"כ כשאנו מסופקים שמא אין בה מום היינו דלכן רוצה בה, ועוד שמא אף אי יש בה מום רוצה אותה, א"כ אפשר דהו"ל דחד ספק.
והנה ברעק"א (לקמן דף ע"ה) הקשה דמאי מקשה רישא לסיפא, דבפשוטו לשמואל דקידשה סתם וכנסה סתם הא הוי ס"ס, אולי לא הי' בה מומין, ואם הי' בה מומין הא בכנסה סתם אולי לא קפיד, והנה שם הס"ס הוא דאולי נתקדשה בשעת קידושין ואולי ע"י החופה, אע"ג דהא דמהני משום דהוי כאילו התברר דאם יעשה חופה דעתו לקדשה, מ"מ הא בסיבת החופה רוצה בקידושיה למפרע ולכן הוי ס"ס, אמנם באמת גם שם יש לעיין איך הוי ס"ס, דהא שני הספיקות אם היא מקודשת או לא ואיך זה שייך לס"ס, דכיון דלענין קידושין הוי רק ספק מקודשת, א"כ שוב הוי ספיקא חדא אי מקודשת או לא, דהנה ביאור ספק ספיקא דלגבי הכתובה מגיע לה משני צדדין, כגון בהא דדף ט' ע"ב (בד"ה אי) דבין שאינו בקי והיא בתולה ובין שנאנסה מגיע לה, אבל הא אי לא נתקדשה לא מגיע לה אלא דיש שני צדדים שנתקדשה, וא"כ הוי ספק אחד אי נתקדשה או לא.
ועיין במהרש"א לקמן דף ע"ה ב' (בתוד"ה מי) ובפנ"י, ולכאורה קושית הגרעק"א היא קושית המהרש"א, ולפי"ז מדוייק דהמהרש"א סבר דלהקשות מכח דיני ספק ספיקא ממש א"א כיון דאין זה נקרא ספק ספיקא, אלא דתרי חזקי מיהא הוי כיון דאין החזקות מתנגדות ממש, דודאי יש כלל דאין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו וגם יש חזקה דאין אדם מפייס במומין, אלא דהיכא דנזדמנו ביחד הוי חזקי דסתרי אהדדי לכן שייך לומר דתרי חזקי נגד חדא מהני.
בא"ד. יש לעיין לשיטתם דגם דקידשה סתם ונמצאת בע"מ צריך גט מספיקא מה"ת, והא יש חזקה אין אדם מתפייס במומין ואין שום חזקה סותר לזה.
בא"ד. ומיהו כתובה לית לה וכו'. בבית יעקב רוצה לחדש דבאשה נדרנית אף אם שהה עמה בכ"ז יוכל לגרשה אח"כ בלי כתובה, ולפי"ז יש אשה דתוכל להיות קלה להוציאה ומותר להיות עמה, ולכאורה זה אינו, ואע"ג דלהרמב"ם בעוברת על דת יהי' כן, התם משום דבאמת אנו רוצים שתהי' קלה בעיניו להוציאה, אבל נדרנית למה יהי' מותר להיות עמה בלי כתובה, וע"כ דנהי דיכול לגרשה בלא כתובה, מ"מ אם יהי' עמה יתחייב כתובה, וצ"ע אם יהי' לה מאתים דגילה דעתו דהנדר לא איכפת לו וכתובתה מאתים, או שיהי' רק מנה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |