חידושי הרי"מ/כתובות/כ/א

חידושי הרי"מ כתובות כ א

דף כ' ע"א

א"ל ר"נ אלו הוו קמן ומכחישין כו' השתא כו' דילמא הוו מודו כו'. הלשון אינו מובן כלל דהא בכל מקום דקי"ל אין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד שייך כנ"ל השתא אלו הוי קמן כו'. וכוונתו רק דכאן בהכחשה אינו נוגע אלא למלוה ולוה והם כאן. הול"ל דהכא מקרי בפני בע"ד ולמה לי' כל אריכות לשון הנ"ל:

ונראה לפרש בעז"ה דגם לישנא דר' ששת אינו מובן הכחשה כו' כשם שאין מזימין כו'. ונראה דסבר ר"ש דבהזמה שלא בפני עדים ודאי לא מהני גם לענין לבטל העדות. דהוי כמעידים על ב' דברים לחייב העדים ממון וכה"ג ולפסלם לגמרי. וגם לבטל עדותן. ולכך נהי דלבטל העדות נוגע רק ללוה מ"מ אמרינן בהו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון שבטל לענין לחייב העדים דלא מהני שלא בפניהם בטל גם לענין ביטול העדות אף דמקרי בפניו. וכמו הוזמו על הטביחה כו'. ואף דשם נתברר ששקר רק על דבר א'. אבל כאן לא נתברר רק שאין הדין להאמין. מ"מ גם בזה שייך עדות שבטלה כיון שהוא בדבר א' כמו דאמר פ"ק דגטין ד' ט' ע"ב בעבד שהביא גטו שכ' כל נכסי דלא פלגינן דיבורי' ומתוך שאינו נאמן על הנכסים דלענין זה לא המנוהו רבנן אינו נאמן גם על עצמו לאביי. וכן בירושלמי שם הביאו הרי"ף ורא"ש בקרובים לא' ורחוקים לב' כו' דשייך בטלה מקצתה כו'. וכן בהנ"ל בהזמה שלא בפניהם דלא מהני לבטל העדות ג"כ לר"ש כנ"ל. והנה בהכחשה יש להסתפק אי מה שהתורה חייבה בהזמה הוא רק משום העדות שקר ואם הי' מתברר ששקר העידו גם בלא הזמה היו חייבין לשלם רק דגזה"כ להאמין לאחרונים יותר מראשונים הוא דוקא בהזמה ולא בהכחשה וממילא אין מחייבין אותם. וממילא בהודאה שקר העדנו למ"ד ע"ז ממונא היו חייבים בלא דינא דגרמי. או דנימא דגזה"כ דאין חייבין עונש רק בהזמה אבל בלא הזמה אף ששקר העידו אין חייבין ואף בהודו פטורין או בא הרוג ברגליו כדאמר בש"ס:

ויש נ"מ כאן דאי אמרינן דמצד עדות שקר חייבין א"כ המכחישים מעידים עליהם שחייבין לשלם כיון ששקר העידו ושוב שלא בפניהם שייך עדות שבטלה מקצתה גם לענין ביטול העדות מאחר שמעידין עליהם לחייבם ואין נאמנין שלא בפניהם. ואף דהא גם בפניהם לא היו מחייבין מ"מ היינו שהיו תרי ותרי ולא היו נאמנין לגמרי לחייב אבל עכ"פ היו כשאר עדים. משא"כ שלא בפניהם דבטל לגמרי מה שמעידין עליהם לחייב ובטל לגמרי כנ"ל. אבל אי נימא דגזה"כ העונש רק בהזמה א"כ אין מעידין כלל לחייב אותם במה שמכחישים דאף דשקר פטורין ולא שייך בטלה מקצתה כו' ומהני לבטל העדות כנ"ל. וא"ש דדייק ר"ש הכחשה תחלת הזמה והיינו כדאמר רבא פ' מרובה דהוכחשו ואח"כ הוזמו נהרגין כו' ואף דהא ודאי אם הי' נתבטל עדותן מטעם אחר שהעידו שפסולין וכה"ג לא הי' מועיל הזמה אח"כ לחייב כנ"ל רק משום דהכחשה ת' הזמה ונראה דתליא ג"כ בטעמים הנ"ל דאי בהכחשה אין חיוב כלל אף דשקר העידו א"כ העידו המכחישים רק לבטל העדות ונתבטל למה תועיל ההזמה אח"כ לחייבן. אולם אי כטעם הנ"ל שפיר דהא גם המכחישים העידו שחייבין מיתה כיון דעל העדות שקר החיוב רק שלא היו נאמנים לגמרי ושוב כיון שהוזמו אח"כ ונתברר ששקר העידו כעדות המכחישים שפיר נהרגין. וא"ש מה דהכחשה תחלת הזמה שהוא רק חלק מהזמה רק לענין נאמנות כנ"ל. וא"ש דאמר ר"ש ז"א הכחשה ת' הזמה כנ"ל וממילא כשם שאין מזימין אלא בפניהם ושלא בפניהם לא מהני אף לבטל העדות משום דעדות שבטלה מקצתה כו' כן אין מכחישין שלא בפניהם דהא ג"כ מעידין לחייבן כמו בהזמה ובטל שלא בפניהם ממילא בטל לגמרי וא"ש. ודחי ר"נ דהשתא אלו הוו קמן כו' לא משגחינן בהו כו' היינו דאין הטעם שאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד מחשש שקר שאין נאמנין דהא מסברא אדרבה אלו הוי קמן כו'. רק ע"כ גזה"כ דא"א לענוש לאדם שלא בפניו כמ"ש רש"י ז"ל אבל לא מקרי כלל שבטל העדות וממילא לענין זה שהוא בפניו כל העדות קיים ולא נתבטל כלל דגם על מה שהוא שלא בפניו לא נתבטל לפי שאינו נאמן רק דא"א לחייבו משא"כ על מה שהוא בפניו שפיר קיים ומהני לענין ביטול העדות כנ"ל. וכן באמת הדין כשמעידין על ב' על א' שלא בפניו ועל א' בפניו דלא שייך בי' עדות שבטלה כו' מטעם הנ"ל ולא דמי לקרובים ורחוקים דפסלה תורה עדות קרוב מצד עצמו של העדות דלא מהימן משא"כ שלא בפניו כנ"ל ומיושב הלשון כנ"ל:

ואף דלכאורה בקטנים ופ"ע לא שייך חיוב הזמה אף דשקר. מ"מ למ"ש הר"ן דחשיב כאלו העידו בחתימתן שאינם קטנים ופ"ע ע"ז שייך שפיר חיוב דשקר העידו מאחר שבאמת פ"ע היו. מ"מ נראה דז"א דלא גרע מהא דאמר במרובה דכיון דאיגלאי מלתא דפ"ע היו כי אסהדי אטביחה אין בהם דין הזמה. וכן כאן אף ששקר העידו מ"מ לדברי עדים אלו העידו שקר פסולי עדות גם מה שהעידו שאינם פסולין. ואינו מוכרח כיון דזה עצמו הוא שקר מה שהעידו שאינם פסולין וי"ל דחייבין ע"ז ודוקא שם שהוא דבר אחר. אך בקטנים ודאי אין חייבין דקטן פטור מעונש אף על מה שהעיד שאינו קטן. אך י"ל דעיקר הקושיא הי' רק על אנוסים דעל קטנים ופ"ע י"ל מלוה מידק דייק וחזקה כו'. דמה"ט אמר לעיל לר"מ דאף אין כ"י יממ"א לא מהימני ונהי דלדידן נאמנים אבל שפיר י"ל בכ"י יממ"א בתרי ותרי דמכריע הך חזקה וא"נ לגמרי רק על אנוסים קשה וע"ז משני ר"ש שפיר הכחשה ת' הזמה כנ"ל ודחי ר"נ שפיר כנ"ל. ובל"ז צ"ל כן דגם לפי' הפשוט קשה אף דהכחשה ת' הזמה מ"מ קטנים ופ"ע אינו ת' הזמה. דהא לכ"ע בעדים שהעידו עליהם שקטנים ופ"ע ואח"כ הוזמו אינן נהרגין. וע"כ לפרש כנ"ל. וממילא י"ל כמ"ש:

עוד יש לפרש דטעמא דר"ש הי' דהפיסול לעדות ולשבועה מקרי חיוב על הבע"ד וצריך בפניו וממילא גם לענין לבטל העדות לא מהני כיון דתלי' הא בהא אמרינן עדות שבטלה מקצתה ב"כ. ולכך קאמר כשם שאין מזימין שלא בפניהם דזה פשוט לי' דלא מהני כלל גם לבטל העדות מאחר שמעידים לחייב העדים אמרינן עשמב"כ כן בהכחשה שמעידין לפסול העדים לעדות ששקר העידו. רק דבהכחשה הא קי"ל זו באה בפ"ע ומעידה ואין נפסלין כלל. אך ר"ש סבר דאין אנו דנין מה שהדין הוא בהכחשה דאין נפסלין משום דהוי תרי ותרי. רק שדנין על מה שמעידים העדים והא הן מעידין ששקר ופסולין לעדות ושייך עדות שבטלה מב"כ דמה שמעידין שעדים הראשונים פסולין לעדות בטל משום שלא בפנינו ממילא בטל ג"כ לענין שיבטל עדות הראשונים. ודייק ר"ש דהכחשה ת' הזמה. והיינו ג"כ כנ"ל דאם היינו דנין על מה שאנו פוסקין הדין בהכחשה וא"כ הדין דבטל עדות הראשונים ולמה תחייב אותן ההזמה מיתה אח"כ וע"כ שאנו דנין שעדות המכחישים הוא ג"כ ששקר העידו כמו בהזמה והוי ת' הזמה ואנו דנין עדות המכחישין בתורת מה שמעידין לא במה שאנו פוסקין משום דהוי תרי ותרי וכן כאן שייך שפיר עדות שבטלה מקצתה גם בהכחשה כיון שבאים לפסול הראשונים בעדותן אף שהדין דאינם נפסלין בהכחשה זה מצד שאינם נאמנים לגמרי ואנו פוסקין דהוי תרי ותרי אבל מצד עדותן מעידין שפסולין ושפיר אמרינן דבטל לגמרי שלא בפניהם. וא"ש לישנא דר"ש דהכחשה ת' הזמה ולכך כשם שאין מזימין כו' כך אין מכחישין כו'. ודחי ר' נחמן השתא אלו הוו קמן כו'. פי' דסבר דהא דאין מקבלין שלא בפני בע"ד שייך היכא שבא לחייב איזה חיוב שאם הי' בפניו הי' חיוב שייך דשלא בפניו אין חבין. ולכך אף דנימא בהזמה כר"ש דאין מזימין כו' ובטל לגמרי דהיינו משום דאם הי' קבלת עדות זה בפניהם הי' מחייב אותם או פוסלת אותם ע"פ הדין אין מקבלין שלא בפניו. אבל בהכחשה השתא אלו הוי קמן כו' הוי הכחשה וגם בפניהם לא הי' שום חיוב ולא היו נפסלין ממילא גם שלא בפניהם מקבלין לבטל עדותן דהא יכולין לקבל עדותן שלא בפניהם כמו בפניהם כיון שגם בפניהם אין חיוב כלל ומה בכך שעדותן לחיוב מאחר שאין חיוב גם בפניהם למה לא נקבל שלא בפניהם כמו בפניהם ולא שייך אין חבין כו' וא"ש הלשון אלו הוו קמן כו':

עוד י"ל דר"נ דחי דהנה לכאורה קשה לר"ש דהא פסקו הפ' דלפטור מקבלין שלא בפני בע"ד א"כ נהי דסבר ר"ש דגם בהכחשה שייך אין מקבלין אבל הא הוי רק לפטור דמקבלין. אך לא קשה דזה שפיר לדידן דקי"ל דהזמה שלא בפניהם כו' דפלגינן ומה שאינו נוגע לחיוב מהני שלא בפני בע"ד אף שמעידין לחיוב. שפיר קי"ל דלפטור מקבלין. אבל ר"ש דסבר דאף דלענין בטול העדות הוי בפניו שנוגע לבע"ד והוא כאן מ"מ כיון דיש בעדותן לפסול העדים דהוי שלא בפניהם שוב בטל לגמרי גם מה שהוא בפניו. וא"כ לא מהני כלל מה שהוא לפטור דמקבלין דזה הי' אם היו מעידין רק לפטור לחוד אבל כיון דמעידין גם לפסול העדים וזה חיוב ובטל שוב בטל מה שיש בו לפטור ג"כ דמה בכך שלפטור מקבלין הא כמו דאמרינן כשבטלה מ' ב"כ גם על מה שהוא בפניו כמו כן בטל גם מה שהוא לפטור מטעם שבמב"ב כנ"ל:

אמנם ר"נ דחי שפיר דלא שייך עדות שבטלה מב"כ רק היכא דאם הי' בטול זה על עדות זה ג"כ הי' בטול כמו העידו על גניבה וטביחה דפ' מרובה והוזמו על הטביחה כו' בטלה כולה דהא אם הי' ההזמה גם על הגניבה הי' בטל ודנין אותו המבטל שעל מקצת העדות כאלו הי' על כל העדות. וכן קרובים לא' ורחוקים לא' דאם היו קרובים גם לזה הי' בטל לגמרי כנ"ל. וכן בהוכחשו על אבהתא דפ' חזקת כו' שאם הי' ההכחשה גם על עדות זה הי' בטל אבל כאן בשלמא בהזמה דיש ב' דברים לחייב העדים ולחייב הבע"ד וכה"ג וא' בפניו וא' שלא בפניו הי' שייך ג"כ עשבמב"כ כיון שאם הי' גם על זה שלא בפניו הי' בטל שוב דנין על כל העדות כמו על המקצת אבל כיון דלפטור הדין דמהני שלא בפניו ולא בטל כלל א"כ אף שיש בעדותן חיוב ג"כ איך נימא בטלה מקצתה בטלה כולה שיהי' בטל גם לענין לפטור הא לענין לפטור אין כאן בטול כלל גם על מקצת עדות האחר דהא לפטור מהני שלא בפניו ואינו בטל כלל וכיון שיש המבטל גם ע"ז וכשר מ"מ דלא הצריכו חכמים לפטור כלל בפני בע"ד לא שייך כלל עדות שבטלה מקצתה מטעם שלא בפניו מה שהוא לחיוב ובטל גם מה שיש בו לפטור הא נגד לפטור מהני כל העדות ולא בטל כלל כנ"ל. ודחי שפיר ר"נ השתא אלו הוו קמן כו' הי' הכחשה כו' והי' פטור שוב לא שייך כלל שיהי' בטל מטעם עדות שב"מ ב"כ כנ"ל:

עוד י"ל וגם לישנא דר"נ דאלו הוו קמן דילמא הוו מודו כו' אין לו פירוש כלל מאי יועיל אם יודו הא אין חוזר ומגיד. ונראה די"ל למאי דקי"ל בעדים שהעידו או חתמו שקר דחייבין לשלם מדינא דגרמי. וא"כ בין באנוסים כו' דג"כ חייבין בין מ' ממון ובין מ' נפשות כנ"ל. וכן אפילו בפסולי עדות דחשיב כאלו העידו שאינם פסולין וזה שקר שגרמו לחייב שלא כדין וכן קטנים כשהיו בשעת ראית ההלואה קטנים ובחתימה גדולים חייבין ג"כ מדד"ג. וסבר ר"ש דכיון דאלו מעידין עליהם שחייבין לשלם הוי עדות לחיוב ובטל שלא בפניהם. ובטל ג"כ לענין בטול העדות כנ"ל. ודחי ר"נ דהא מה דחייבין מדינא דגרמי הוא כשבא לידי גוביינא וא"כ אדרבה אם יהי' הדין דאין מקבלין שלא בפני בע"ד ויהי' נגבה בשטר זה אז באמת חייבין לשלם אם שקר העידו. אבל אם נקבל עדות זה שלא בפניהם ויהי' הדין דלא מגבינן בי' א"כ אין חיוב כלל על העדים מדינא דגרמי דהא לא גבינן בי' וא"כ כיון דקי"ל לזכות מקבלין עדות שלא בפני בע"ד. וא"כ בזה לא מבעיא שאינו חוב כלל דגם אם נקבל עדות לא יהיה חיוב עליהם כלל דהא לא גבינן בי' רק שיש עוד זכות דאי לא מקבלין והי' שקר חייבין באמת ועכשיו כשמקבלין פטורין. ולמה לא נקבל כו'. ואמר השתא אלו הוו כו' הוי הכחשה ולא גבינן כו' ואין כאן חוב השתא דליתנהו דאפשר אלו הוו הוו מודו ואם היו מודים דשקר העידו היו חייבין לשלם אם לא היינו מקבלין עדות אלו דהא לא היו נאמנים לחזור בהם דכיון שהגיד כו' וממילא היו גובין בו ולגבי דידהו הי' מהני הודאתן והיו חייבין לשלם מדד"ג כדאמר בש"ס פ"ק דמכות. ועכשיו כשנקבל עדות אלו המכחישים שלא בפניהם יהיו פטורין אף שיודו דכיון דלא גובין בשטר אין עליהם חיוב מדד"ג. וא"כ אינו לחוב כלל רק לזכות ושפיר מקבלין וא"ש:

אלא כו' ואוקי ממונא בחזקת מרי' כו' מידי דהוי כו' ופירש"י דאי תפיס כו' ותבע כו' לא מפקיגן מיני'. ובתוס' דחו דהא ס' בכור קי"ל ת"כ מוציאין כו' ונראה פשוט דרש"י לטעמי' וגם הרי"ף ז"ל לקמן ב' אומרים שגזלן וב' לא הוי ס' פסול ולא מוקמינן לי' אחזקת כשרות ולא דמי לב' כתי עדים כו' דקי"ל זו באה בפ"ע כו'. דכיון דב' עדים מעידים עליו שפסול מוציאין אותו מחזקה ואין החזקה כלום נגד עדים ואף שיש ב' להיפוך לכך נשאר ספק. ואינו דומה לשאר ס' דמוקמינן אחזקה ולכך גם לענין ממון ממש כן דבשאר ס' מהני חזקת ממון לגמרי ואינו מועיל תפיסה אח"כ משא"כ תרי ותרי הא ב' מעידין שחייב ואינו מועיל כלל החזקת ממון ואף שב' מעידין להיפוך נשאר ס' ושפיר מהני תפיסה. ותוס' לטעמייהו שחולקין גם שם ע"ש לקמן (דף כ"ב ע"א) ד"ה תרי ותרי. וכן קושיא ב' שבתוס' דנימא זו באה בפ"ע ומעידה ויהי' מהני כאן השטר ג"כ לא קשה להרי"ף דהא מעידין עליהם שפסולין ועיין מ"ש לקמן כ"ב:

ולכאורה פשטא דסוגי' כדברי רש"י ורי"ף ז"ל דלדברי תוס' דמיירי בשובר וכה"ג תמוה מאי אמר מידי דהוי אנכסי דבר שטיא כו'. אטו צריך ראי' דהממע"ה. ושם הוצרך לאשמעינן בקרקע דאף שהלוקח מוחזק מוקמינן בחזקת מ"ק ומה ענין להביא זה לכאן. וצ"ל דס"ד דמוקמינן השטר בחזקתו מאחר שהי' השטר מבורר ואין ס' שובר מוציא מידי ודאי שטר. ועיין ש"ך סי' מ"ב דשייך גם בשובר יד בעה"ש עה"ת. ולכך מייתי דהתם בבר שטיא ג"כ הי' המכירה מבוררת ואעפ"כ כשנולד ספק מוקמינן בחזקת מ"ק. ודוחק. ואפשר דלתוס' הראי' להיפוך דלא מהני תפיסה כמו התם דאף שמוחזק מוציאין הקרקע ממנו מחמת חזקת מ"ק כמו כן בתפס מהני חזקת מ"ק להוציא. וג"כ דוחק. דאי בשובר ודאי לא שייך כלל ראי' הנ"ל וגם אי בשטר לא הוצרך לכך דהא לא מיירי מתפיסה רק דלא גבינן ועיקר התירוץ על הברייתא חסר דהי' לו לפרש מה אין נאמנים דאדרבה כיון שגם תפיסה לא מהני א"כ נאמנין לגמרי דבשלמא לרש"י הפי' כדברי ר"נ אוקי תרי כו' ואוקי ממונא כו'. היינו דלא גבינן אבל תפיסה מהני ונכלל התירוץ כו' משא"כ לתוס'. וצ"ל ג"כ דנכלל דלא קרעינן לי' לשטר דרק אוקי ממונא כו' ובשובר א"ש. אך לא צריך לראי' מקרקע אך י"ל בשובר והראי' הוא דאף תפיסה לא מהני משום חזקת מ"ק ולכך תני אין נאמנין היינו לפסול השובר לגמרי אף לענין שיועיל תפיסה:

והנה לישב קושית תוס' נראה לע"ד פשוט. דהנה תוס' כ' דמיגו לא מהני להכריע בתרי ותרי דלא עדיף כאלו הי' עוד עדים דב' כמאה ע"ש. וקשה לכאורה למה מוקמינן אחזקה בתרי ותרי הא ג"כ שייך סברא זו דחזקה לא עדיף מעדים ותרי כמאה. אמנם נראה דחזקה יש ב' טעמים מצד ראי' שהחזקה מורה שהוא כן כמו שהי' קודם ולא נשתנה כמו כל חזקת הגוף ועוד גם בלי ראי' אין להוציא דבר ממה שהי' כבר בלי ברור וכמו הממע"ה דסברא הוא דדבר שהי' בחזקתו אין להוציאו בלא ראי' כנ"ל ולכך בשלמא מיגו שהוא רק מצד ראי' שאמת ואין ראי' יותר מעדים שייך סברת תוס' כנ"ל אבל גבי חזקה נהי דמצד ראי' שייך ג"כ כנ"ל דאינו מועיל להכריע בתרי ותרי דלא עדיף מעדים מ"מ טעם הב' הנ"ל שייך דמ"מ נשאר הדבר כמו שהי' מוחזק עד עתה דכיון שהוא תרי ותרי ואין לנו בירור אין להוציא הדבר מחזקתו מספק וכנ"ל. ושפיר מדויק לשון הש"ס יבמות פ' ד"א (דף ל"א) דאמר בתרי ותרי אי קרוב לה כו' אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מס' כו' ולא אמר כדאמר בכל דוכתי בקצרה דמוקמינן אחזקה. ולמ"ש מדויק דבתרי ותרי אין טעמי' שהחזקה מברר כמו בכל מקום רק דאין לאסרה מספק כיון שאין בירור אין מוציאין הדבר ממה שהי' וזה נכלל ג"כ במה שאמרה תורה לילך אחר חזקה בנגע או מהלכה למ"מ שישאר הדבר בחזקה שהי' כל שאינו מבורר שיצא מחזקתו כנ"ל וממילא מיושב טעם רש"י ז"ל דמהני תפיסה בתרי ותרי דאף דבס' בכור ושאר ספק לא מהני תפיסה דשוב הי' מהני חזקת המוחזק מצד הראי' דכל מה שביד אדם הוא שלו או חזקה דמעיקרא שאינו חייב א"כ אותה החזקה מעידה שתפיסתו של זה אינו כלום ולא מהני תפיסה ככל חטף בפנינו דהוי גזלן כו'. משא"כ בתרי ותרי דמצד ראי' לא הועיל החזקה כלום דלא עדיף מעדים רק מצד שאין לעשות מעשה להוציא ממה שהי' וא"כ כשתפס שוב להיפוך אין לעשות מעשה להוציא מספק. והא אין כאן שום בירור שהי' של זה שתפס ממנו ולמה נוציא מזה מספק הא יש לו עדים ואין החזקה מברר כלום ואף דיש עדים להיפוך הוי ספק ואין להוציא כנ"ל. וא"ש לשון רש"י ז"ל דכי הדר ותבע לי' כו' ע"ש:

ובמ"ש מיושב כמה פליאות שתמהו תוס' על רש"י לקמן בב' אומרים שגזל ופסול לעדות וב' שכשר דפי' רש"י ורי"ף דהוי ספק פסול ובקדושין גבי ינאי ב' אמרי אשתבאי כו' אמאי לא נמצא ופירש"י דחזקת האם לא מהני לינאי שמיד שנולד הי' ס' פסול ותמהו תוס' הא קי"ל לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה דמהני חזקת אמה לבתה כיון דתלי' הא בהא ע"ש. ולמ"ש מיושב דבשאר ספק דמהני החזקה דמעיקרא לברר שכשר שפיר מהני חזקת אם לבת דמאחר שיש ראי' שהאם היתה כשרה ממילא גם בתה כשרה מחמת ראי' זו עצמה. משא"כ תרי ותרי דמצד ראי' לא מהני כלום רק שאין מוציאין ממה שהי' מוחזק לנו מספק בזה שפיר האם דוקא שהיתה מקודם בחזקת כשרות אין מוציא מס' מחזקתה אבל הבן שמיד שנולד הי' ספק לא שייך כלל שאין מוציאין ונשאר ספק משום תרי ותרי דהא אין שום ראי' להכשירו ומעולם לא הי' מוחזק לכשר כנ"ל. ולא דמי כלל לשאר ספק דשפיר לדברי המכשיר כו' משא"כ בהנ"ל. וגם שאר הקושיות שם מיושבים בעז"ה ע"ש. ומיושב דמייתי ראי' מבר שטיא דהוי ס"ד דבתרי ותרי לא מהני שום חזקה דאינו מכריע כנ"ל והוי כאלו לא הי' שום א' מוחזק דגם חזקת ממון כשאר חזקות והי' הדין חולקין וכה"ג. וצריך ראי' דאף בתרי ותרי מ"מ אוקי כו' ואוקי ממונא בח' מרי' כו' והיינו כנ"ל דכיון דאוקי תרי כו' ואין כאן בירור אוקי ממונא כו' דאין לעשות שום מעשה מספק לשנות משהי' מוחזק עד עתה ומייתי מבר שטיא דג"כ כנ"ל בתרי ותרי כו':

בגמ' כשהוא שוטה זבין כו'. ותמה הר"ן ז"ל בשטר הא חזקה אין העדים חותמין אא"כ נעשה בגדול ובן דעת ע"ש. ואין דבריו מובנים. זה על הלוה והמוכר אבל לא מצינו על הלוקח דמאי חזקה איכא הא כותבין שטר למוכר אף שאין הלוקח עמו. ואפילו אי כר"א גם במכר ג"כ כ' הר"ן דמאן דלא ידע דר"א לאו רשע הוא. ולאביי אף דעבז"ל מ"מ כיון דבמכר לא קנה עד שיתן דמים ואין הקנאתו של השוטה כלום וכיון דלא קנה מוכר הדמים לא קנה הוא הקרקע וזה מבואר ברמב"ם וש"ע דלא קני במכר מה"ט אף דלענין הקנין דעת אחרת מקנה ע"ש. וכ"כ הרא"ש ז"ל. הא דאמר כשהוא שוטה זבין נראה מטעם ס"ס או דהטעם עיקר משום דאין ס' מוציא מידי ודאי משא"כ כשגם חזקתו מספק ס' מוציא כדאמר בכמה דוכתי ס' וס' הוא:

בגמ' אין מזימין כו' אלא בפניהם ומכחישין כו' והזמה שלא בפניהם כו' הכחשה מיהא הוי. ודייק בהג"א דדיעבד מהני קבלת עדות שלא בפניהם מהא דאמר הכחשה מיהא הוי ויש דוחין דכל עניני הזמה חידוש כו' ואינו מובן מה דייק מזה. אי מפרש הכחשה הוי דיעבד א"כ יהי' גם הזמה מהני. וגם מה שדוחין שהזמה חידוש כו' הא אדרבא כיון דאעפ"כ מהני דיעבד כ"ש בשאר עדיות. ונראה דראבי"ה ז"ל מפרש דלכאורה לשון הש"ס קשה אין מזימין כו' ומכחישין כו' והזמה כו'. למה חילק לב' דברים הי' לו לומר אבל מזימין לענין שיבטל העדות כמו הכחשה. ולכך מפרש דהא דאין מקבלין עדות שלבבע"ד הוא איסור דהכי קי"ל דאין הב"ד רשאין לקבל עדות שלבבע"ד ובעדיו חולים וכה"ג תיקנו חכמים דמקבלין ומזה דייקי הפ' ג"כ דדיעבד מהני מאחר דהיכא דלא אפשר רשאין לכתחלה כדדייק בירושלמי על הא דאף אני כמוהו ע"ש. אך בד"נ וגם בקנס לא תיקנו וגם עדיו חולים ודיעבד לא מהני. ואף להפ' דמה"ת נראה ג"כ טעם החילוק דהא הטעם דאין חבין אלא בפניו כמ"ש רש"י ז"ל ולכך בממון אין הקבלת עדות המחייבו דהא באמת חייב רק שבזה נתברר שחייב כבר אין ללמוד מקנס ונפשות דכל שלא נגמר הדין אין חיוב כלל דאשר ירשיעון אלקים כו' ושפיר הוי חיוב גמור שלא בפניו ולא מהני גם דיעבד. וכדאמר פ"ק דמכות בעידנא דאסהדי לאו בר חיובא הוי משא"כ בממון ע"ש:

ושפיר אמר כאן דאין מזימין שלא בפניהם היינו אף שיש בהזמה זו ביטול עדות ראשונים שנוגע לבע"ד שהוא כאן מ"מ כיון שיש בו חיוב קנס לעדים אין הב"ד רשאין לקבל הזמה כלל. אבל מכחישין לכתחלה שאינו נוגע לעדים כלל רק ביטול העדות. והזמה שלא בפניהם היינו כשעברו וקבלו נהי דלא מהני להיות הזמה לחייב העדים גם דיעבד דבקנס לא מהני מ"מ הכחשה הוי דיעבד דכיון דזה ממון לבטל עדות ושוב אף שעברו וקבלו שלא כדין מ"מ הא לענין ממון מהני דיעבד אף שעברו. ושפיר מוכח מכאן בכל מקום בממון שאם עברו וקבלו אף שאין רשאין מהני דיעבד. דאל"ה רק דכשאסור לא מהני גם כאן לא הי' מהני להיות הכחשה כיון שעברו וקבלו הזמה ומוכח שפיר כנ"ל. והיש דוחין ס"ל דבכל דוכתי אף שיש בעדות א' ב' דברים חיוב לא' שאינו כאן ולא' שיש כאן שפיר רשאין גם לכתחלה לקבל עדות נגד זה שבפניו ולכך כאן בהזמה גם לכתחלה היו רשאין לקבל לענין בטול העדות שהוא בפני בע"ד רק דהזמה חידוש הוא ולכך גם בכה"ג אין מקבלין לכתחלה הזמה. אבל בדיעבד שפיר מהני לענין ביטול העדות כיון דעל אותו עדות מצד עצמו היו רשאין גם לכתחלה אם הי' אפשר לחלקו ואף דאין רשאין משום דחידוש הוא מ"מ אינו מזיק בדיעבד לענין ביטול העדות שאין חידוש. אבל בשאר דוכתי כשהוא לחיוב י"ל שפיר דגם דיעבד לא מהני כיון שעל אותו עדות עצמו קבלו שלא כדין כנ"ל:

עוד יש לפרש דבהזמה שיש ב' דברים כנ"ל. א"כ אדרבה אם הי' הדין דעדות שלא בפניו גם דיעבד לא מהני שוב היו רשאין גם לכתחלה לקבל עדי הזמה לענין ביטול העדות שהוא בפניו ולא הי' שום איסור דאף שנכלל בעדות זה חיוב לעדים מה בכך הא לענין זה לא יועיל כלום גם שנקבל העדות דשלא בפניהם לא מהני ושפיר היו מותרין לקבל עדות. רק אי דיעבד מהני בכל מקום שלא בפניו והקפידא דאסור שלא בפניו שפיר בהזמה שיש ב' דברים אסור לכתחלה לקבל עדותן אף לענין ביטול העדות דהא מ"מ יהי' חיוב לעדים ע"י קבלת עדות זה ג"כ דדיעבד מהני ולכך אין רשאין כלל לקבל עדות הזמה של"ב כנ"ל. ומה דאמר הזמה כו' נהי כו' היינו דהא בקנס מלבד דאין מקבלין עדות של"ב קי"ל ג"כ דאין גומרין הדין שלא בפניו. וגם בממון יש מחלוקת אי גומרין כו' אבל בקנס ודאי אין גומרין ע'ש. ולכך אמר דהזמה כו' דיעבד נהי דהזמה לא הוי היינו שאין פוסקין לחייב העדים דאף שהועיל הק"ע דיעבד שלא בפניהם מ"מ אין גומרין הדין לחייב של"ב דזה לכתחלה. אבל הכחשה מיהא הוי דשוב ע"ז מהני דלענין לגמור הדין אין תלוי זה בזה ורשאין לגמור לבטל העדות דהוי בפני בע"ד. והעדות מהזמה הועיל דיעבד כנ"ל ואעפ"כ אין רשאין לכתחלה לקבל אף שלא נגמר הדין על העדים מ"מ כיון שהעדות מהני בדיעבד יועיל כשיהיו העדים כאן לגמור הדין בפניהם ע"פ העדות דשל"ב ושפיר אין מקבלין לכתחלה משא"כ אי לא הי' מהני העדות כלל דיעבד הי' מותר לכתחלה לקבל לענין ביטול העדות דאינו נוגע להם לחיוב כלל. ושפיר דייק ראבי' דמהני דיעבד ויש דוחין דהזמה חידוש ואף שלא יהי' חיוב לעדים שלא יהי' מהני גם דיעבד מ"מ אין רשאין לקבל עדי הזמה לכתחלה ודחי שפיר כנ"ל. עכ"פ נראה לדינא דלראבי' אין מקבלין עדי הזמה אף לענין ביטול עדות לכתחלה דע"כ הפי' בש"ס כנ"ל וקשה על הש"ע שהביא דעת ראבי' לענין דיעבד דהי' להביא גם לענין הזמה לכתחלה כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף