אילת השחר/כתובות/יא/ב

אילת השחר כתובות יא ב

דף י"א ע"ב

עשאה מוכת עץ. וכתב רש"י דה"נ אסורה לכ"ג כמוכת עץ, משמע דלמאן דס"ל אין מוכת עץ בבשר מותרת לכ"ג, ואם רש"י יפרש כהתוס' דמיירי דלא השיר בתולין כלל, צ"ע דבשטמ"ק בשם הרשב"א והרא"ש כתוב דגם למ"ד עשאה מוכת עץ אין הכונה ממש מוכת עץ, אלא דדינה מנה כמוכת עץ, ואינה ממש מוכת עץ כיון דלא הוי ביאה גם לא השיר בתולין, וע"כ צ"ל דהא דאין לה אלא מנה הוא כמש"כ הרשב"א דכיון דנעשה בה מעשה אחרי שהיא ראוי' לביאה בטל חינה, וזה רק טעם על כתובה שאין לה אלא מנה, אבל למה תיאסר לכה"ג כיון דלא כלו בתוליה כלל.

והנה ביבמות (דף ס') מבואר דיותר יש לפסול מוכת עץ מבוגרת מחמת דאתעביד בה מעשה, היינו דבין בוגרת ובין מוכת עץ לא כלו לגמרי הבתולין אלא נתמעטו, ומ"מ מוכת עץ דנתמעטו הבתולין ע"י מעשה יש יותר סברא לפוסלה לכה"ג, ולפי"ז אפשר דרש"י מפרש דאיה"נ דגם ע"י ביאת בן ט' השיר קצת בתולין כמו במוכת עץ, אלא דאם אין מוכת עץ בבשר היינו דמעשה ביאה אם אין דין ביאה עליה לא מקרי ע"י מעשה, ומה דכלו בתוליה הוי כממילא כמו בבוגרת, ויש לה כתובה כבוגרת, ומ"ד דעשאה מוכת עץ ס"ל דגם ביאת בן ט' מקרי ע"י מעשה כמו ע"י עץ, וממילא דינה לגבי כתובה כמוכת עץ, וגם לענין להנשא לכהן גדול נמי זה תלוי, דאם דינה כנתמעטו קצת בתולין ע"י מעשה אז היא נכללת באותו מיעוט דממעטין מוכת עץ, ומאן דס"ל אין מוכת עץ בבשר והו"ל כבוגרת, לכן מאן דמתיר לכה"ג בבוגרת יתיר נמי את הנבעלת לקטן פחות מבן ט' לכה"ג.

ובתוס' רי"ד ג"כ פירש דמיירי בהשיר בתוליה, אלא דלמ"ד דלא הוי כמוכת עץ הו"ל כמיעכה הבתולין באצבעה דלא מיסניא בזה וכתובתה מאתיים, ויש לעי' לדבריו אם במיעכה נפסלת לכה"ג.

אמר רמי בר חמא וכו' אבל לא הכיר בה לדברי הכל ולא כלום. לפי"מ דנפסק דאפילו הכי אינו מק"ט ממש ולא יתבטלו הקידושין, א"כ יש לעיין למ"ד כתובה דאורייתא והתורה חייבתו ע"כ ליתן לה כתובה, א"כ איך שייך לומר דאין לה כלום כתובה, הא אפי' אם יתנה בפירוש שאינו רוצה הי' צריך להיות כמתנה עמש"כ בתורה ולר"מ תנאו בטל, ואפי' אם כאן לא התכוין לשיטת ר"מ דהתם דתנאו בטל, אלא אזיל כאן להסברא דתנאו קיים בדבר שבממון, מ"מ הא זה רק בהתנה ממש, אבל למה שיועיל טעות להפטר מחיוב הכתובה שחייב עפ"י דין תורה.

דר"מ מדמי לה לבוגרת. בשטמ"ק כ' בשם הרשב"א דבוגרת אפילו לא הכיר בה יש לה מאתיים דרק במוכת עץ דלא הכיר בה אין לה ולא כלום דמילתא דלא שכיח הוא ולא רמי אדעתי' לאתנויי עלה אבל בוגרת עליה דידיה רמיא לאתנויי והיא לא הטעתו. משמע דאם יתנה בבוגרת דאינו רוצה לתת לה מאתיים יועיל התנאתו, וצ"ע דלכאורה למה יועיל בין אם כתובת בתולה מה"ת או מדרבנן בוגרת בכלל והו"ל מתנה עמש"כ בתורה, וצ"ל דכונתו למאן דס"ל דתנאו קיים, וכבר הקשינו לעיל דא"כ אין זה רק במוכת עץ וכן אין זה רק בבוגרת, וגם התינח אם התנה, אבל למה נימא בלא הכיר בה דהוי טעות, הא אדרבה מצד הדין הא מגיע לה מאתיים, וכל זמן שלא התנה בפירוש אפילו אם יש לאמוד דעתו דהי' מתנה, מ"מ כל זמן שלא התנה הא חייב מה"ת או מדרבנן ואיך יבטל חיובו עי"ז, ובשלמא להני דמפרשי דמקח טעות היינו דבטל הקידושין כמו דמשמע מהתוס' לעיל (דף י' א' בד"ה חזקה) א"ש, אבל לרוב הראשונים דמשמע דרק לגבי הכתובה הוי מקח טעות, צ"ע מאי שייך בזה מק"ט.

ומרש"י ד"ה כשהכיר בה כשכנסה וכתב לה כתובה, דייק מזה בשטמ"ק דכונתו דאפי' אם בשעת אירוסין לא הכיר, ולפי"ז ע"כ בלא הכיר בה אין לומר דהוי מקח טעות ובטל הקידושין, דא"כ כשהכיר בה בשעת נישואין כיון דבשעת קידושין לא ידע איך חל הנישואין בלי קידושין, וע"כ דלרש"י המקח טעות הוא רק מהכתובה [ועמש"כ על רש"י בהמשנה].

זינתה תחתיו בת סקילה היא. הנה אין הפירוש דוקא משום דסוקלין אותה כמש"כ הריטב"א דאפילו בלי עדים והתראה ג"כ מפסידה כתובה, ולגוזמא נקט בת סקילה היא, אלא דמ"מ קצ"ע לפי מש"כ הפוסקים כהמהרי"ק (סי' קס"ז) דאשה ששגגה וחשבה שמותרת ג"כ נאסרה לבעלה משום דהעיקר מעלה מעל באישה, ובודאי גם אז מפסידה כתובתה, א"כ אין כלל שייכות להפסד כתובתה עם העבירה, דבשלמא אם תליא בעבירה אע"ג דאין הטעם מחמת דסוקלין אותה, מ"מ נקט בת סקילה דעכ"פ הטעם הוא מחמת העבירה, דעבירה כזאת שחייב סקילה זה הגורם לאוסרה ולהפסידה, אבל אי אין זה כלל משום העבירה אלא משום דמעלה מעל באישה א"כ למה נקט בת סקילה היא.

וכבר הערנו בגיטין (דף פ' ע"ב) בהא דאמרינן דשומרת יבם שזינתה דאם אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ודאי נאסרת ליבם משא"כ אי קידושין תופסין בחייבי לאוין דאז רק ר' המנונא חידש דמ"מ אסורה ליבמה, והנהו דפליגי עליה ס"ל דלא נאסרת, ולמה זה תלוי בחומר האיסור אם תופס קידושין או לא, דממ"נ אם ענין שייכותה להיבם הוא כמו בעל דשייך בזה לקרותה כמו מעלה מעל באישה א"כ תיאסר אף אם קידושין תופסין בחייבי לאוין, ואי לא הוי כבעל, א"כ אף אם האיסור חמור מאד מ"מ למה תיאסר עליו כיון דמה שנאסרת הוא מחמת מעלה מעל באישה, והוא לא אישה.

ויש לה עדים שלא נסתרה וכו'. משמע דמיירי שהעידו בב"ד, וכן הראוני דבשו"ת רעק"א (תנינא סי' נ"א) ביאר דמש"כ התוס' (דף י"ב א' בד"ה שאני) דאע"ג דהעידו שהיא בתולה חושב דלשבחה אומר כן, היינו דאנו מאמינים להעדים דאומרים אמת אלא דהוא סובר דלשבחה אומרים כן, ובאמת צ"ע איך עולה על דעתו דיבואו לב"ד להעיד כדי לשבחה, כן צע"ק איזה דין עדות יש ע"ז, דהא עדות חצי דבר לא מהני כ"ש עדות על לא דבר כלל אין ע"ז דין נאמנות עדות, וכיון דיש דין דנשואה אין לה אלא כתובה מנה אין נפק"מ כלל מעדותם, ואינו עדות כלל. ואפשר משום דאם הי' נאמן לטעון טענת בתולים להפסידה לגמרי שלא יהי' לה אפילו מנה למ"ד דבכה"ג הוי מקח טעות, נמצא דעדותם נוגע וממילא נאמנים, נמצא דאליבא דאמת דמסקינן דבכל גווני אין יכול להפסידה בין לרבה בין לרב אשי אין כלל נאמנות לעדותן, אלא דגם מה שהי' נוגע לטענת בתולים אם הי' יכול לטעון לכאורה הוי חצי דבר כיון דבלי שיבואו עדים על המפה אינו נאמן, והתינח אם נאמן לומר פתח פתוח נמצא דנוגע לדבר שאי"צ עדים ולא הוי כבר חצי דבר ואז יהי' נאמן גם ע"י עדי המפה, אבל למ"ד דאינו נאמן לומר פתח פתוח להפסידה כתובה א"כ עדותם לא תועיל בלי עדי מפה, והוי חצי דבר לשיטת הרי"ף כמובא בתוס' בב"ק (דף ע' ע"ב) דלא מהני רק אם עדותם הועילה לאיזה דין, ולדבריו ע"כ לא מיירי בהעידו בב"ד, דהא אפילו העידו בב"ד אין ע"ז דין נאמנות עדות, וצ"ע.

תוד"ה הדר. למה לא יהא לה מאתים וכו' דאטו לבוגרת פוחתין לה מכתובתה. אינו מובן מה צריך להוסיף זה, דודאי אם זה מקח טעות תפסיד הכל ואם לא למה תפסיד דינה, וכן כתב הרשב"א, ומה צריכים להוסיף אטו בוגרת וכו'.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א