חידושי הרי"מ/כתובות/ט/ב
גמ' אמר ר"י האומר פ"פ מצאתי נאמן להפסידה כתובתה כו' והקשו הראשונים דמשמע דאף התוס' נאמן להפסידה ולמאי דמסיק ר"נ הטעם דנאמן משום דכתובה דרבנן סמכו על החזקה דאין אדם טורח כו' וממילא בתוס' דהוא דאורייתא לא מהימן ואמאי אמר סתם דנאמן ועיין בפ"י שהקשה ג"כ למ"ד כתובה דאורייתא אמאי נאמן ע"ש. ונראה לישב דהנה הפוסקים כתבו הטעם דנאמן להפסידה כתובתה אף דלכאורה איכא ס"ס ס' מוכת עץ ואת"ל דרוסת איש שמא באונס ותירצו כתירוץ התוס' ד"ה אי למיתב כו' דספק אונס לא חשוב ספק כלל דאף אם הי' באונס עדיין הוא ס' שמא אין תחתיו נאנסה וג"כ אינו מגיע לה כתובה ע"ש ולכך לא הוי ס"ס:
והנה הפ' כתבו דאף אם אין תחתיו זינתה והוי כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דהוא מקח טעות מ"מ צריכה גט כיון דבעל וקי"ל דחזקה אין אדם עושה בעילתו זנות ובעל לשם קדושין ואף אי לא אמרינן התם חזקה הנ"ל מ"מ כיון שרואה שהיא פתח פתוח ודאי בועל לשם קדושין וצריכה גט ע"ש. ורק לענין כתובה כתבו התוס' שפיר שמא אין תחתיו ואין לה כתובה דאף דבועל לשם קדושין מ"מ אין לה כתובה כדאיתא התם להדיא ע"ש. והנה הר"ן ז"ל הקשה לקמן פ' המדיר אהא דאמרינן חזקה דאין עושה בעילתו זנות וצריכה גט ואין לה כתובה והקשה הא קי"ל כל הפוחת לבתולה ממאתים כו' הרי זה בעילת זנות ואף היכא שמוחלת לו הכתובה הוי ביאת זנות א"כ נימא גם לענין כתובה חזקה דאין אדם עושה בעילתו זנות וודאי מחל ונתחייב בכתובה ראשונה דבלא כתובה ג"כ הוי ביאת זנות ואמאי אין לה כתובה ותירץ דדוקא היכא שחייב לה כתובה ונפטר ממנה כגון שמוחלת לו או שאר גווני אז הוי בעילת זנות בלא כתובה אבל הכא כיון דהוי מקח טעות רק דבועל אותה לשם קדושין ובביאה זו מקדשה וכיון דביאה אירוסין עושה לא נתחייב כלל בכתובה מעולם דארוסה לית לה כתובה ובכה"ג לא הוי ביאת זנות ולכך אין לה כתובה ע"ש. והנה בס' קצה"ח בקונטרס הספיקות כלל א' ס' ו' כתב על מה שהקשה בכה"ג אמאי קי"ל בספק ממון קולא לנתבע ופטור הא קי"ל דספק איסור תורה לחומרא וגם ס' ממון הוא ס' איסור גזל ונימא ג"כ ס' דאורייתא לחומרא ויצטרך לשלם ותירץ הר"י באסין דאיך נעשה הא אם ישלם יהי' אצל השני ג"כ ספק גזל ודחו דבריו דאמאי קי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב הא להשני הרוב מסייע וחזקת ממון של הנתבע אינו חזקה המבררת האמת על המעשה רק שאין יכולין להוציא מידו וא"כ ניזל לחומרא מספק וכן היכא דחזקה אחרת המבררת אמיתית המעשה מנגדת לחזקת ממון ג"כ ניזל אבתרה ותירץ בס' הנ"ל וכן באו"ת בקת"כ דהתורה אמרה המוציא מחבירו עליו הראי' ואם אינו מביא ראי' ברורה אף שהחזקה מבררת המעשה שהאמת עם התובע וחייב לשלם מ"מ התורה פטרה אותו מזה הממון אף שהוא חייב באמת והתורה נתנה לו במתנה ממון זה משעה שנולד הספק כיון שאינו חייב מן הדין ולפיכך פטור בס' ממון אף דאיכא חזקה ע"ש היטב:
והנה לפ"ז יש להקשות הכא אדברי התוס' שתירצו דלכך אינו חייב משום שמא אין תחתיו זינתה. והנה באמת הכא איכא חזקת הגוף דמסייע לה שתחתיו זינתה ומגיע לה כתובה רק דחזקת הגוף לא מהני להוציא ממון ע"ש והטעם דלא מהני אף דחזקת הגוף הוא חזקה המבררת המעשה שחייב וחזקת ממון אינו מברר הוא ע"כ כדברי האו"ת וקצה"ח הנ"ל דאף שבאמת חייב שתחתיו זינתה מ"מ כיון שי"ל בהיפך פטרה אותו התורה וכנ"ל. וא"כ קשה דאף אי אין תחתיו זינתה חייב לה כתובה כקושית הר"ן ז"ל שם דנימא כיון שבעל חזקה דאין אדם עושה בעילתו זנות ונתחייב לה כתובה דבלא כתובה הוי ג"כ ביאת זנות. ואי"ל כתירוצו דדוקא היכא שחייב ונפטר אבל הכא שלא נתחייב אינו ביאת זנות כנ"ל. דז"א דכיון דחזקת הגוף היא חזקה המבררת שבאמת זינתה תחתיו והוא חייב באמת כתובה רק שהתורה פטרה אותו משום שי"ל בהיפך ופטרה אותו אף שבאמת חייב וא"כ ממילא הוי ביאת זנות וודאי נתחייב גם כתובה כשבא עלי' כדי שלא יהא ביאת זנות שאם (שאנו) נפטור אותו מכתובה משום שמא אין תחתיו ולא יתן לה כתובה ואף דבאמת מגיע לה נפטור אותו וממילא הוי ביאת זנות וודאי נתחייב לה כתובה אף אם אין תחתיו ויצטרך ליתן לה דאף אם אין תחתיו חייב ולא הוי ביאת זנות וא"כ ממילא עכשיו חייב לה שפיר כתובה אף אם אין תחתיו משום חזקה כנ"ל כיון שבעל ואמאי נאמן להפסידה כתובתה וקשה כנ"ל כמ"ש. דגם כשמוחלת לו הכתובה פטור מן הדין ואעפ"כ הוי ביאת זנות משום שבאמת חייב רק שנפטר כנ"ל וממילא גם הכא הוי ביאת זנות וקשה כנ"ל:
ונראה לישב דהנה לכאורה קשה למאי דקי"ל כרבא דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואם יש עדים שאומרים שלוה ופרע והוא אומר לא לויתי חייב לשלם משום שכיון שאומר לא לויתי מודה שודאי לא פרע שכיון שלא לוה ודאי לא פרע ומאמינים אותו על זה שמודה שלא פרע דלחוב מהני הודאתו יותר מהעדים שמעידים שפרע ועל זה שאומר לא לוה אין מאמינים לו דע"ז מהני העדאת העדים וחייב ע"ש ואף שכיון שאנו אומרים שלוה ממילא יכול להיות שפרע ג"כ דכל ההוכחה שלא פרע הוא משום שלא לוה מ"מ מאמינים אותו לענין זה ולא לענין זה ע"ש מס' שבועות מ"א. וא"כ לכאורה מאי פריך הש"ס הא ס"ס ספק אין תחתיו וגם ס' באונס הא כיון דאיירי הכא במכחשת שלא הי' כלל פתח פתוח ואומרת שבתולה היתה כמ"ש הרא"ש ז"ל ועיין בש"מ דאיירי דוקא במכחשת ולא בשותקת ע"ש וא"כ כיון שאומרת בתולה אני מודה שודאי לא זינתה באונס כיון שאומרת שלא זינתה כלל וא"כ אף שאין אנו מאמינים לה שלא זינתה מחמת שהוא אומר שמצא פ"פ מ"מ כיון דלחוב מהני ההודאה וא"כ לענין זה נאמין לה שלא זינתה באונס וממילא אסורה דלענין מה שאומרת שלא זינתה אינה נאמנת ולענין זה נאמנת והוי כמו התם באומר לא לויתי כו' ומאי פריך דהוא ס"ס שמא באונס. אך באמת זה טעות דבשלמא התם שהוא שני דברים ההלואה והפירעון ולכך אנו אומרים כיון שאומר לא לויתי מודה שלא פרע דהוא ממילא כן ואף שעל ההלואה אין אנו מאמינים לו מחמת העדים ואנו אומרים שלוה מ"מ לענין הפירעון לא נסתר הודאתו שהודה שלא פרע ואמרינן שלוה ולא פרע אבל הכא שהספק שמא באונס או ברצון הוא על הזנות עצמו איך הי' הזנות וא"כ איך נימא שכיון שאומרת שלא זינתה מודית שלא זינתה באונס ולכך נימא שודאי זינתה ברצון דז"א דכיון דאין אנו מאמינים לה ואומרים שזינתה ממילא יש כאן הספק איך הי' הזנות באונס או ברצון דבשלמא התם הודה שלא פרע אבל הכא לא הודית שזינתה ברצון ולא שייך כאן אומר לא לויתי כו' דגם בהלואה אטו נאמר היכא שהוא אומר לא לויתי ועדים מעידים שלוה מנה נימא ג"כ כיון שאומר לא לוה מודה שלא לוה מנה ולכך נימא שלוה מאתים והוא ודאי אינו כמ"ש וגם הכא הוא כן והוי שפיר ס"ס כנ"ל:
אמנם לכאורה במ"ש הפ' דלכך צריכה גט אף שזינתה אין תחתיו משום חזקה דאין אדם עושה בעילתו זנות ואף לשמואל דלא אמרינן חזקה הנ"ל מ"מ כיון שמצא פתח פתוח וידע שזינתה ויהא בעילתו זנות ודאי כיוון בביאתו לשם קדושין והנה הש"מ פ' המדיר הקשה איך אמרינן חזקה אין אדם כו' ובעל לשם קדושין מאי בכך דהוא כיוון לשם קדושין הא היא לא כיוונה לשם קדושין ותירץ דגם היא כיון שיודעת ג"כ שייך חזקה הנ"ל ודאי כוונה לשם קדושין ג"כ ע"ש. וא"כ לענין זה שפיר קשה כנ"ל דנימא כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי כיון שהיא אומרת שלא זינתה ולא הי' כלל פתח פתוח וממילא לא כיוונו בביאתם לשם קדושין וא"כ אף שאין אנו מאמינים לה ואומרים שזינתה מ"מ לענין זה שלא כיוונו לשם קדושין מהני הודאתה שפיר דזה הוא דבר אחר רק שתלוי בזנות והוי ממש כמו התם כל האומר לא לויתי כו' דאף שמה שאומרים שלא פרע הוא רק מחמת שאומר שלא לוה ואעפ"כ על זה שלא לוה אין אנו מאמינים לו ואעפ"כ מחזיקים בזה שלא פרע וממילא גם הכא כיון שאומרת בתולה הייתי ממילא לא כיוונו לשם קדושין ומהני הודאתה לענין זה ולא לענין זה כנ"ל ואמאי צריכה גט. אך גם זה טעות דלענין הגט לא מהני כלל הודאתה ומאי בכך שמודית הא אינה נאמנת על זה ג"כ ואמרינן שפיר שכיוונו לשם קדושין וממילא צריכה גט וא"ש. ולפ"ז מיושב ממילא מ"ש דנימא לענין כתובה ג"כ חזקה אין אדם עושה בעילתו זנות כיון שמצא פ"פ ונימא דאף אם אין תחתיו יתחייב לה כתובה כנ"ל. ולמ"ש א"ש דלענין כתובה שפיר מהני הודאתה ואמרינן כל האומר לא לויתי כו' כנ"ל כיון דאומרת בתולה הייתי וממילא לא כיוונו לקדושין ואין לה כתובה ומודית שאין לה כתובה ולענין כתובה שפיר מהני הודאתה לחובתה ולכך לא שייך חזקה הנ"ל ושפיר אין לה כתובה וא"ש:
אך לכאורה למ"ש ח"מ ס' ע"ה בתרי הודאות דסתרי אהדדי שהנתבע מודה שחייב והתובע מודה שפטור הדין הוא דפטור ועיין פ"י ב"ק דהוא ג"כ ספק דהוי כתרי ותרי ואינו יכול להוציא ממנו ע"ש וא"כ לכאורה עדיין הוי הכא ס"ס כיון דגם אם אין תחתיו הוי ספק כנ"ל ועדיין חייב מחמת ס"ס כיון שהוא מודה בהיפך שמצא פ"פ וממילא כיון לשם קדושין וחייב כתובה כנ"ל והוי ס"ס כנ"ל. אך ז"א כיון דהספק הוא אם בקי בפתח פתוח כמ"ש תוס' וא"כ לא שייך שנתחייב בהודאתו כיון שאינו בקי ע"ש. ולפ"ז יש לישב מאי שהקשה למה לי' לר"נ הטעם דחזקה אין אדם טורח הא בל"ז אינה יכולה להוציא מידו מספק ע"ש בר"ן ז"ל ותירצו דאיכא ס"ס לענין כתובה שמא משקר ואת"ל אינו משקר שמא באונס ואח"כ דחו תירוץ זה כמ"ש תוס' דס' אונס לא חשיב ספק דאף אי באונס עדיין הוא ספק שמא אין תחתיו וקשה עדיין קושית הר"ן ז"ל ולפמ"ש א"ש דכיון דהס' הוא אם משקר אבל ודאי בקי א"כ ממילא הוי שפיר ס"ס דאף אי אין תחתיו חייב כנ"ל דהוי תרי הודאות דסתרי אהדדי כמ"ש כיון דודאי בקי ולכך הוצרך לחזקה דאין אדם טורח וא"ש. ולפ"ז מיושב ממילא קושית הראשונים הנ"ל דבתוס' כתובה דהוא דאורייתא ולא סמכינן אחזקה דאין אדם טורח אמאי נאמן להפסידה כנ"ל ולמ"ש א"ש דבתוס' שפיר בל"ז נאמן דאינה יכולה להוציא מידו מספק דאי"ל כנ"ל דהוי ס"ס ז"א דשמא אין תחתיו כמ"ש התוס' דלענין התוס' לא שייך החזקה דאין אדם עושה בעילתו זנות וממילא אינו חייב התוס' אם הי' אין תחתיו ולא הוי ס"ס וממילא פטור כנ"ל וא"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |