חתם סופר/כתובות/ט/ב

חתם סופר כתובות ט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גט כריתות וכו'. יש לעיין וכי ללישנא קמא חטא דוד ח"ו. ונ"ל ללישנא קמא הי' גט על תנאי ובאמת כיון שלא חזר בסוף המלחמה נעקרו קידושי' למפרע כמ"ש פ"י והפלאה ועוד יש כמה סברות בענין זה. ומ"מ כיון שבשעת בעילה מעלה מעל באישה נאסרה לבועל ולבעל אי לאו דאונס הוי וללישנא בתרא ס"ל הכרת כ' בלי שום תנאי:

והטעם נ"ל משום שלא יעשה בעילתו למפרע זנות דאיכא למיחש שע"י יארע דברי' שעקרוהו רבנן לקידושי' מיני' עיי' לעיל סוגי' אין אונס בגיטין. ובפרשת דרכי' מייתי ירושלמי לחד מ"ד אסור למלך לישא אלמנת הדיוט. והק' מבת שבע ותי' שלא נבעלה מאורי' מעולם. וא"כ לפ"ז לא חייש אורי' לבעילת זנות ונתן גט על תנאי ואידך לישנא ס"ל כאידך מ"ד בירושלמי. ובדרוש הארכתי מאוד ואין כאן מקומו:

אמר אביי אף אנן נמי תנינא. יל"ד טובא אדמדייק מדיוקא דיום רביעי אין חמישי לא לידוק מסיפא דקתני בהדי' שאם הי' לו ט"ב הי' משכי' לב"ד. ועמ"ש כבר לעיל בזה. ונ"ל לפמ"ש הרא"ש ז"ל כששהה זמן בין הבעילה לטענותו לפני ב"ד. תו בטלה לו חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. דאפשר שבזמן שבין הבעילה וטענה נולד כעס ושנאה ביניה'. והק' פ"י א"כ מאי קאמר אביי אי למיתב לה כתובה ניתב לה. דלמא לטובתה נתקן יום ד' שישכים לב"ד ולא תפסיד כתובה בכעס שיולד בין הבעילה לביאתו לב"ד. והנה לפי מה דאמרי' לעיל שמותר לו לבעול ביום רביעי עצמו דלאקרורי דעתו בזמן פורתא לא חיישי'. יראה הדבר דלא נתקנה לטובתה דבודאי איכא למיחש לכעס ושנאה דזמן פורתא. אע"כ לטובתו שיפייסו ויברר דעתו ולזה צריך זמן רב ולא חיישי' זמן פורתא ולק"מ קו' פ"י אלא הוא גופי' מנ"ל והיכי רמיזא במשנתינו דלמא אה"נ דלא יבעול ביום רביעי כ"א בליל חמישי ולזה אני אומר דין זה מרומז בלשון המשנה ליום הרביעי ולא אמר ביום ד' בבי"ת וכן דקדק בש"מ:

ולפע"ד לרמז שנושאי' ביום רביעי לצורך יום רביעי עצמו לבעול ביומו. ואי תנן ביום הרביעי ה"א שנושאי' ביום ד' לצורך יום ה' לבעול בלילה קמ"ל נמצא מדיוקא של יום רביעי מוכח דינו של. אביי וק"ל:

אי למיתב לה כתובה וכו' עיי' תוס'. ומדבריהם למדין שמוציאי' ממון בס"ס כברי ושמא מיהת דדוחק לומר דקאי דוקא לר' יהושע דאלים לי' ס"ס ודאי אליבא דהלכתא נמי קאי. נמצינו למדין דהיכי דאיכא ברי ושמא מוציאי' ממון בס"ס. אבל בס"ס לחוד דברי וברי או שמא ושמא לא דאין הולכי' בממון אחר רוב ומכ"ש אחר ס"ס כ"ז מבואר בתשו' האחרונים ז"ל:

והש"ך בתקפו כהן סי' ק"כ הקשה ממ"ש הרא"ש פ' כיצד הרגל דבתפס ניזק אפי' בס"ס לא מפקי'. ונ"ל דלא ניחא לכך בחילוק הנ"ל דרא"ש מיירי בשמא ושמא דז"א כיון דאין מוציאי' בס"ס מיד התופס אעפ"י שאינו מוחזק חזקת ממון אלא שתפס מס"ס בעלמא אין מוציאי' מידו מכ"ש מי שמוחזק בממון שלו ממש שלא נוציא מידו בס"ס אפי' ע"י ברי דאידך וסברא גדולה היא:

ותי' הש"ך דהכא היינו טעמא דמוציאי' מס"ס משום שהדבר נוגע גם לענין אי' והיתר לבעל וסמכי' אס"ס להתירה לבעלה הה"נ דיועיל לשלם כתובה משלם דא"כ יהי' תרתי דסתרי ע"ש:

וצ"ע לכאורה דהרי תוס' כ' להדי' בקושייתם דאפי' באשת כהן תוציא כתובה מס"ס ובאשת כהן הרי באמת אסורה עליו וליכא תרתי דסתרי. ובתומים הק' עוד ממ"ש בתוס' בטוענת מ"ע דתאומן בס"ס הא התם ליכא תרתי דסתרי דהוא טוען דרוסת איש את קודם אירוסי' ומותרת לו. וכתובה מאתים לית לה. ותו ק' מלקמן י"ב ע"א מ"ש תוס' גבי וניחוש שמא תחתיו זינתה ע"ש. והי' נלע"ד דגם הש"ך מודה החילוק בין שמא ושמא לברי ושמא. אלא דק' לש"ך הא היא בעצמה טוענת משארסתני נאנסתי ונאמנת לחוב עצמה שהי' תחתיו נמצא ברי שלה מגרע כחה וכח ס"ס. ואיך נדון להוציא ממון בס"ס שמא אינו תחתיו. וע"כ עם צירוף ברי שלה. והנה היא טוענת שהי' תחתיו בברור ואיך נתפס החבל בשני ראשי' להוציא מאתי' מכח ס"ס וברי והמה סותרי' זא"ז. וקו' זו לא יקשה אתחלת דברי התוס' דהתם לא מגרע הברי עם הס"ס דהיא טוענת בתולה אני וכך יפה לה ליטען. ומ"מ אנו מסופקי' בס"ס שמא נבעלה תחתיו באונס או אינו תחתיו וכן באומרת מ"ע אני אין הברי מגרע הס"ס ולא הוצרך הש"ך לומר דהוי תרתי דסתרי אלא משום הראי' דמייתי התוס' ממשנת משארסתני נאנסתי דהתם הברי מגרע הס"ס דהיא מודית על עצמה שנבעלה תחתיו ע"ז כ' הש"ך כיון דלענין איסור לא מאמינין במה שאמרה משארסתני וסמכי' אס"ס ה"נ לענין ממון וה"ל כאלו אמרה ברי לי שיש לי מאתי' אבל לא במה שאמרה שנעשה תחתיו כנ"ל נכון שוב מצאתי מ"ש בתשו' הרשב"א סי' א' רכ"ט ע"ש. וכבר כתבתי לעיל דלע"ד הרא"ש לטעמי' לק"מ ק' תוס' דכיון דאין הבעל חושדה שנבעלה ברצון הו"ל ברי בלא שמא ומהני בלי ספק לר"ג ע"ש. והנה בתומים הק' אמ"ש תוס' דבטוענת מ"ע איכא ס' רצון מה יענו תוס' בחרשת לקמן ל"ו ע"א דאית לי' ט"ב לחד מ"ד הא הו"ל ס"ס להוציא ממון. ואי משום ס' רצון הא פיתוי חרשת ושוטה אונס הוא. ואמר תלמידי המופלא משה קאנשא דלק"מ דברייתא דהתם אתי' כרבנן דר"מ דמ"ע אינה תחתיו לית לה אלא מנה א"כ לק"מ דיש לה ט"ב ממנה דליכא אלא חדא ספיקא שמא אינה תחתיו:

עוד הק' התומים במ"ש תוס' ועוד אומר ר"י וכו' מה רצה להרוויח ר"י בזה דהא ע"כ יודה לתי' הראשון. ועוד מה מוכרח מברייתא בחרשת טפי ממתני' דמ"ע. ולפע"ד ר"י בא להוכיח דלא כהתוס' מדאמרי' בברייתא דחרשת הא ר"ג הא ר' יהושע ור"י הוא גרס לקמן יש לה קנס ופריך מקנס אט"ב כמ"ש תוס' שם ומשני הא ר' יהושע דס"ל מ"ע לא שכיח. וק' היכי שמעי' לי' דס"ל הכי אע"כ ליתא להתוס' והוה קשי' שתאומן מכח ס"ס וע"כ משום דמ"ע לא שכיח. ומזה הוכיח הש"ס דס"ל לר' יהושע מ"ע לא שכיח וא"כ מוכח דלא כהתו' וק"ל:

אי למיתב לה כתובה וכו' להסוברים דלמ"ד מקח טעות לגמרי צריכי' קדושי' מחדש ואסור לשהות עמה בלא קידושי' א"כ הומ"ל משום כך חיישי' שמא ישהה עמה כל ימיו בלא כתובה בבעילת זנות:

מאי קמ"ל תנינא. צ"ע קצת לפמ"ש שיטה מקובצת דשמואל אמר נאמן להפסיד כתובה אפי' בא בתחלה להפסידה כתו' נאמן ולא מיבעי' כשעיקר כוונתו לאוסרה וממילא יומשך בזה הפסד כתו' אלא אפי' בא בתחלה להפסידה נמי נאמן ע"ש א"כ מאי קאמר מקמ"ל הא טובא קמ"ל וזה לא נשמע ממתני':

<מהדורה תנינא>

ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח. הבעל הטורי' כ' דבתורה מרומז כבר דכל היוצא למלחמה יכתוב גט כריתות לאשתו וצ"ל מן התורה כותב גט על תנאי שאם לא יחזור בסוף המלחמה אמנם בזה התנאי איכא כמה עיקולי ופשורי וכמ"ש פני יהושע בגטין שם שאם יארע לו מקרה אחר כמו שקרה באמת לאורי' שמת ולא מחמת מלחמה ה"ל כמו ניתק מחולי אל חולי ועקרוהו רבנן לקידושי וכל בעילותיו זנות ע"כ איכא דחשו להו וכ' גט כריתות ממש הכורת בלי שום תנאי ואלו נתנו כן בצינעא כמ"ש תוס'. ונ"ל דבני ישי נמי נתנו גט על תנאי בצאתם למלחמה. ובהיותם במלחמה חדש ישי זאת ההלכה וחשש לבעילת זנות על כן שלח להם שיתנו גט ממש וזה מרומז ואת אחיך תפקוד לשלום ר"ל שיהי' פקודתם שלום כי הביאה יקרא פקידה כמו ופקדת נוך ולא תחטא ה"נ יעשה שיהי' בעילתם שלום ולא בעילת זנות הא כיצד ואת ערובתם תקח מה שעדיין מעורב בינם היינו התנאי אותו יבטל ויהי' גירושי' בלי תנאי וק"ל.

ובזה ניחא לי מה דקשה וכי ללישנא קמא דאונס הוה נימא דחטא דהע"ה והא"ש דפליגי בהא דירושלמי דלחד מ"ד בסנהדרי' לא ישתמש מלך בכלי שנשתמש בו חול ר"ל באשת הדיוט והקשה בפרשת דרכי' מבת שבע ותי' דאתי' כמ"ד שעדיין לא בא עלי' אורי' מעולם ע"ש והשתא לפ"ז ע"כ לא כ' לה גט כריתות ממש כ"א על תנאי אם לא יחזור דלא הי' לו למיחש לבעילת זנות שהרי לא בא עלי' מעולם ונ"ל דנהי דכ' לה גט ע"ת והרי לא חזר אורי' והוה לי' גרושה למפרע ולא חטא דוד מ"מ כיון דבשעת בעילה הי' ספק א"א ה"ל מעלה מעל בבעל ואסורה לבעל ולבועל ומשו"ה הוצרך לומר אונס הוה. ולשנא בתרא ס"ל מלך מותר להשתמש באשתו של הדיוט. וי"ל בת שבע היתה בעולה מאורי' וגט כריתות ממש כתב וא"ש.

ובזה נ"ל מ"ש תוס' בשבת שם דאורי' מרד במלכות במה שלא רצה לילך לביתו וקשה מ"ט לא רצה ובמאי פלוגי אורי' ודוד נ"ל דלכ"ע כל זמן שישראל במלחמה לא ישמש מטתו וכמו שאמר אורי' אדוני יואב וכל עבדי אדוני ע"פ השדה חונים ואני אלך אל ביתי לשכב את אשתי אמנם הלא דוד לא ציוה לשכב רק לילך אל ביתו וכוונתו לייחד עמה כדי שיכול לתלות העובר באורי'. אבל לא לשמש מטתו. אלא כיון דאורי' הכניס בת שבע לחופה ולא בעלה עדיין ועתה נאסרה עליו מפני המלחמה וקול איסורי'. ע"כ גדר אורי' גדר שלא להתייחד עמה דומה למה שגזרו חז"ל גבי מת אביו של חתן לעיל הוא ישן בין האנשים ואע"ג דאז עדיין לא גזרו מ"מ מסברא דנפשי' עבד אורי' כן. ודוד לא ס"ל להחמיר בזה וכ' מהרש"ל תלמיד שהחמיר לפני רבו במה שאין רבו נוהג בו פרישות חייב נידוי הביאו מג"א סי' ס"ב סק"ב. והיינו מרידה במלכות וק"ל. ובזה יובן שיטת רש"י שכ' משום דקרי ליואב אדוני.

והקשו תוס' מה בכך דקרי ליואב אדוני והנה לא נעלמו מהתוס' פלוגתא דתנאי בב"ב קי"ט ע"ב לחד מ"ד אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ונתחיי' אורי' על שחלק כבוד ליואב בפני דהע"ה עיי' בש"ע י"ד סי' רמ"ב סכ"א. אלא שהוקש' לאידך מ"ד דס"ל חולקין מא"ל. והשתא י"ל רש"י מודה דלאידך מ"ד י"ל כפי' התוס' אך דפי' התוס' לא יוצדק אלא למ"ד בת שבע לא נבעלה עדיין. ולאותו מ"ד א"א לומר גט כריתות כ' אלא אונס הוה כמ"ש והתם הא רבי ס"ל גט כריתות. כ' לאשתו וע"כ צ"ל רבי ס"ל כמ"ד אין חולקים כבוד וכו' וחיי' מיתה על אומרו אדוני יואב.

וא"נ י"ל רש"י מודה לפי' התוס' ותרוויי' צריכי דודאי במ"ש אדוני י"ל לאו בשררה ואדנות קאמר דזה הוה מרידה במלכות דהכל עבדיו אלא אדון בתורה וחכמה והרי דוד הקטין עצמו לפני מי שגדול ממנו אפי' בעת מלכותו כמבואר פ"ק דמגלה אלא דלפ"ז חיי' במה שלא הלך אל ביתו דהרי ידוע במס' סנהדרין דדוד הוה ס"ל לעבור על ד"ת אין שומעי' למלך ויואב פסק דשומעי' למלך ולא דרש אכין ורקי' וא"כ אורי' דקרי ליואב אדוני בפני דהע"ה. ע"כ אין לו התנצלות אלא שס"ל שהוא אדון לדהע"ה בדברי תורה עכ"פ וא"כ דוד ויואב הלכה כיואב דשומעין למלך אפי' לעבור על ד"ת ומ"ט לא הלך לביתו כאשר ציוהו דהע"ה ונמצא מרד במלכות ממ"נ:

ודקא טעין טענה ר"ל שהוא הוא הטוען ואי הי' שותק אנן שתקינן ובהא איכא למיחש לאקרורי דעתי' שלא כדין ואי בטענת דמים. אין הוא הטוען הלא השושבי' יראו זה ואי איהו שתוק הם לא ישתוקו והיותר השייך לסוג' זו כבר כתבתי קצת בתחלת הסוגי' והארכתי בחי' הלו"ת שלנו ועוד יתבאר אי"ה בסוגי' שלפנינו.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף