חידושי הרי"מ/כתובות/י/א
תוס' ד"ה (אמר ר"נ כו') חזקה דאין אדם טורח כו' והקשו תינח באשת כהן או פחותה מג' דנאסרת אבל אשת ישראל דאינה נאסרת ולא שייך חזקה הנ"ל אמאי נאמן ע"ש:
ונראה לישב דהנה הר"ן ז"ל הקשה למה לי' טעמא דחזקה אין אדם טורח הא בל"ז אינה יכולה להוציא ממנו מספק דאמר לה קיים תנאך וזיל ע"ש ותירץ בס' פ"י דבל"ז היתה נאמנת מחמת חזקה דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה כמו דקי"ל דנאמנת באומרת גרשתני כר' המנונא ע"ש ואח"כ דחה דבריו שכתבו הפוסקים דלא אמרינן חזקה דאין אשה מעיזה כו' רק היכא שמפקיעה עצמה מתחת בעלה בדיבורה כמו באומרת גרשתני אז בכה"ג אינה יכולה להעיז ונאמנת אבל באינה מפקעת עצמה אינה נאמנת וממילא גם הכא לא שייך חזקה הנ"ל ועדיין קשה קושית הר"ן ז"ל ואח"כ תמה על סברתם מאי חילוק יש בין מפקעת עצמה לאינה מפקעת ע"ש. ונראה דהנה אנן קי"ל כר' המנונא דהאשה שאומרת לבעלה גירשתני נאמנת משום חזקה דאין אשה מעיזה כו' ע"ש ויש להקשות דהנה הנ"י ריש ב"מ תירץ קושית תוס' שהקשו דיהא נאמן חצי' שלי במיגו דכולה שלי ותירץ הנמוקי ז"ל דאם נאמר דהדין הוא דנאמן ונוטל גם עכשיו חצי א"כ לא הוי מיגו דניחא לי' יותר לטעון חצי' שלי וליטול כל טענתו משיאמר כולה שלי ויטול חצי ע"ש ואף דאם נאמר דהדין הוא דאינו נאמן וגם עכשיו נוטל רביע א"כ שפיר הוי מיגו טוב מ"מ לא אמרינן מיגו כי האי דאיך נפסוק הדין דנאמן א"כ ליכא ראי' ואינו נאמן ולכך אמרינן דאינו נאמן ע"ש. והנה באה"ע ס' י"ז פסקו הפוסקים דהיכא דאיכא עד אחד או חזקה שמסייע לה מעיזה ומעיזה ואינה נאמנת באומרת גרשתני דיכולה להעיז כשמסייע לה עד או חזקה ואף שהבעל בעצמו יודע שהוא שקר והוי העזה נגדו מ"מ כיון דלא הוי העזה נגד העולם אינה נאמנת ע"ש. ויש להקשות דאיך קי"ל כר"ה דהאומרת גרשתני נאמנת מחמת חזקה דאין אשה מעיזה כו' הלא אם נאמר דנאמנת מחמת החזקה א"כ לא הוי חזקה כלל דשפיר יכולה להעיז דמסייע לה חזקה דאין אשה מעיזה דודאי אומרת אמת וכיון דמסייע לה החזקה שפיר יכולה להעיז וליכא חזקה כלל דמאי חילוק בין שמסייע לה חזקה אחרת דג"כ הבעל בעצמו יודע שמשקרת והוי העזה נגדו ואעפ"כ לא מיקרי העזה משום שאינה מעיזה בפני העולם שהעולם אומרים שודאי אומרת אמת כיון שמסייע לה חזקה או עד ולכך יכולה להעיז וא"כ גם בכל אומרת גירשתני לא הוי העזה נגד העולם שהעולם אומרים ג"כ שודאי אומרת אמת דאית לה חזקה דאין אשה מעיזה כו' וודאי אומרת אמת וא"כ לא הוי העזה וממילא ליכא חזקה ואינה נאמנת ואף דאי נימא דאינה נאמנת א"כ הוי חזקה מ"מ כיון דאם נפסוק הדין דנאמנת ליכא ראי' ואינה נאמנת ממילא באמת אינה נאמנת כדברי הנ"י הנ"ל וא"כ אמאי נאמנת באומרת גרשתני הא ליכא חזקה כלל אי נימא דנאמנת כנ"ל. ונראה לישב דהנה הפ' הקשו אמאי נאמנת מחמת חזקה דאין אשה מעיזה כו' הא איכא נגדו חזקת אשת איש ותירצו דבאמת קי"ל דעד אחד נאמן באיסורין רק משום דאיתחזק חזקת אשת איש אינה נאמנת וא"כ כיון דאיכא חזקה דאין אשה מעיזה אוקי חזקה להדי חזקה וממילא עד אחד נאמן באיסורין ונאמנת ע"ש. ולפ"ז מיושב דשייך שפיר חזקה הנ"ל דשפיר הוי העזה דאי"ל כנ"ל דמסייע לה חזקה כו' דז"א דאיכא נגד חזקה זו חזקת אשת איש רק דנאמנת מחמת דיבורה וא"כ הוי שפיר העזה ואין מסייע לה כלל כיון דאיכא נגד חזקה דאין אשה מעיזה החזקת א"א וא"כ אף אם נאמר דהדין הוא דנאמנת ג"כ שייך חזקה דאין אשה מעיזה ולכך נאמנת וא"ש:
ולפ"ז א"ש סברת הפוסקים דדוקא היכא שמפקעת עצמה מתחת בעלה בדיבורה וא"כ איכא חזקת אשת איש נגדה ולכך נאמנת דשייך אין אשה מעיזה דליכא דמסייע לה כנ"ל אבל היכא שאינה מפקעת עצמה וליכא נגדה חזקת א"א ממילא אינה נאמנת דלא שייך ג"כ חזקה דאין אשה מעיזה דמסייע לה אותה חזקה עצמה דאין אשה מעיזה כו' וא"ש כנ"ל. וא"כ מיושב הכא שפיר קושית הר"ן ז"ל דהכא כיון דאיכא חזקה דאין אדם טורח ממילא היתה נאמנת שפיר מחמת חזקה דאין אשה מעיזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |