חידושי הרי"מ/גיטין/לח/א

חידושי הרי"מ גיטין לח א

דף ל"ח ע"א

אמר ר"י אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנ' לעולם בהם תעבודו כו'. וקי"ל כוותי' ע"ש. והקשה בס' פ"י איך הוכיח שמואל מהאי קרא דאסור לשחררו הלא הקרא לא איירי רק דאסור לסלק מלהשתעבד בו כל זמן שהוא עבד אבל לשחררו שלא יהי' עבד כלל ודאי מותר דלא שייך בהם תעבודו כיון שנעשה בן חורין ע"י השיחרור ותירץ הוא ז"ל דלשמואל א"ש דהוא סבר דהמפקיר עבדו יצא לחירות כיון שאין רשות רבו עליו אינו קרוי עבד כלל ע"ש וא"כ אף דאיירי הקרא היכא שמחל לו השיעבוד. א"כ ממילא יצא לחירות ואינו עבד כלל ואעפ"כ עובר בעשה וממילא גם בשיחרור עובר אבל לדידן דקי"ל המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שיחרור. ואעפ"כ קי"ל כשמואל דכל המשחרר עבדו עובר בעשה א"כ קשה כנ"ל מנ"ל דעובר בעשה בשיחרור כנ"ל והניח בצ"ע ע"ש:

ונ"ל דהנה המפ' הקשו למ"ש הפ"י דאף מאן דסבר דעבד איש קאי אפסח מ"מ מצי סבר כשמואל ע"ש. והקשו אמאי פליגי באמת אשמואל ע"ש. ונראה דהנה בס' שושנת העמקים [מבעל פרי מגדים] סוף כלל ה' הקשה לרבא דסבר בריש תמורה דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ע"ש. א"כ איך מהני שיחרור בכל מקום הא קי"ל דכל המשחרר עבדו עובר בעשה ואסור לשחרר א"כ ממילא אף אם שיחרר לא מהני כיון דאמר רחמנא לא תעביד וממילא לא מהני [וגם אני הקשיתי קושיא זו. ואח"כ מצאתי בס' הנ"ל]. ותירץ דכיון דילפינן לה לה מאשה וגבי אשה כתבו תוס' ריש תמורה דלא שייך בגט אי עביד לא מהני כיון דילפינן ממיתה ע"ש. וא"כ גבי עבד כיון דילפינן מאשה ג"כ מהני השטר שיחרור אף דאסור לשחררו ע"ש:

ויש להקשות דהנה הרשב"א ז"ל הקשה אמאי אמרינן דהמפקיר עבדו יצא לחירות אליבא דכ"ע הא ילפינן לה לה מאשה וכיון דבאשה לא מהני הפקר ממילא גם בעבד לא מהני ותירץ דלא ילפינן מאשה רק לענין דיני שיחרור בשטר אבל לענין הפקר לא ילפינן מאשה ולכך מהני ע"ש:

ולפ"ז קשה לדברי הרשב"א ז"ל איך מהני ההפקר מחמת דלא ילפינן לענין הפקר מאשה הלא כיון דלא ילפינן ממילא לא מהני מחמת כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כיון דכל הטעם דמהני בשטר הוא משום דיליף מאשה ובאשה לא שייך אי עביד לא מהני כמ"ש וא"כ בהפקר דלא מהני רק מחמת דלא ילפינן מאשה. א"כ ממילא לא מהני כמ"ש [ומהא דמשתחרר בכסף לא קשה דג"כ לא יליף מאשה דז"א דבכסף אין איסור כלל דלא שייך לא תחנם ע"ש]:

אך באמת לא קשה מידי דכיון דגם במפקיר עבדו צריך גט שיחרור רק דיצא לחירות משום שזוכה בעצמו כיון שהוא הפקר ואם קדם אחר וזכה בו ג"כ מהני כמו שאר הפקר כמ"ש הפ"י בפשיטות ע"ש. וא"כ כיון דהטעם שעובר בעשה כתב הרשב"א והרמב"ן ז"ל משום דאיכא לא תחנם שאסור ליתן להעבד מתנת חנם ולכך אסור ליתן לו גם את עצמו ע"ש. וא"כ לא שייך כלל במפקיר עבדו העשה דלעולם כו' דכיון שגם אחר יכול לזכות בו רק שקדם הוא וזכה בעצמו. א"כ לא שייך לא תחנם שאינו נותן לו כלל מתנה דאטו אסור להפקיר בשביל שגם הנכרי יכול לזכות בו כיון שגם אחר יכול לזכות. וא"כ ממילא גם במפקיר עבדו אינו עובר כלל ולא שייך אי עביד לא מהני כלל. והפ"י כתב שפיר במוחל לו השיעבוד דשפיר עובר כיון שנותן לו משא"כ במפקיר ולא קשה כלל:

אך קשה לשמואל דאמר המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שיחרור. וכתב הפ"י ז"ל וכל הפ' דאין שום אחד יכול לזכות בו שכיון שמפקירו אינו עבד כלל דאין רשות רבו עליו ע"ש. א"כ ממילא קשה כנ"ל שכיון שאין אחר יכול לזכות בו ואינו נותן רק לו א"כ עובר שפיר בעשה וממילא לא מהני מחמת כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כנ"ל. וא"כ לא מהני ההפקר ועדיין רשות רבו עליו ואמאי מהני:

אך על שמואל לא קשה די"ל דסבר כאביי דמה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ולכך סבר דיצא לחירות ואין צריך גט שיחרור:

ולפ"ז א"ש דאנן דקי"ל דאי עביד לא מהני כרבא ולכך לא קי"ל כשמואל כנ"ל ולכך פליגי אשמואל וצריך גט שיחרור וא"ש:

ולפ"ז מיושב קושית הפ"י שהקשה דאנן דקי"ל דמפקיר צריך גט שיחרור איך מוכח דמשחרר עובר בעשה כמ"ש ולמ"ש א"ש כיון דכל הטעם דקי"ל דלא כשמואל וצריך גט שיחרור הוא משום דאמרינן אי עביד לא מהני כיון שעובר בעשה כמ"ש וא"כ אי נימא דמשחרר עבדו אינו עובר בעשה ממילא המפקיר עבדו אין צריך גט שיחרור כשמואל דלא שייך לא מהני כיון שאינו עובר ואמאי עובר במחל לו השיעבוד כיון דג"כ יצא לחירות ואינו עובר ומוכח שפיר דאף משחרר עבדו עובר בעשה וממילא לכך קי"ל דמפקיר עבדו צריך גט שיחרור דשייך אי עביד לא מהני כמ"ש משא"כ אי הוי אמרינן דאינו עובר ממילא לא הוי צריך גט שיחרור כמ"ש וא"ש:

ולפ"ז מיושב הקושיא ראשונה שהקשה הפ"י דאמאי פריך הש"ס אשמואל דאמר משחרר עבדו עובר בעשה מר"א ששיחרר עבדו הלא הוי לי' להקשות ר"א אדר"א גופי' כיון שסובר דלעולם בהם תעבודו [חובה] דא"ל דה"א דרק בשעת עבדות שלא ימחול השיעבוד משא"כ בשיחרור דא"כ קשה כנ"ל ע"ש. ולמ"ש מיושב דהנה הרשב"א ז"ל כתב דלמאי דמתרץ מצוה שאני מפרש הטעם דלעולם בהם תעבודו הוא משום לא תחנם ולכך משום מצוה מותר דלא הוי מתנת חנם ע"ש ולס"ד שהקשה אף במצוה הי' סובר דאין הטעם כלל משום לא תחנם רק כפשוטו ע"ש וא"כ לפ"ז א"ש דלא הוי קשה דר"א אדר"א די"ל שפיר דלעולם בהם תעבודו קאי רק שלא ימחול לו השיעבוד כנ"ל משא"כ בשיחרור שפיר מותר וא"ל כמ"ש דאם בשיחרור מותר ממילא גם במפקיר עבדו יצא לחירות דהטעם דחולקים אשמואל הוא משום שאסור ולא מהני כמ"ש דז"א דעכשיו לפי הס"ד דאין הטעם משום לא תחנם א"כ אף לר"י דמפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שיחרור ג"כ שייך אי עביד לא מהני כמ"ש וע"כ אין הטעם כן רק דסברי דאי עביד מהני א"כ ממילא י"ל כמ"ש דלא קאי רק אמוחל לו השיעבוד ולכך פריך אשמואל דאמר משחרר כו' אבל עכשיו למאי דמשני דמצוה שאני והטעם דבהם תעבודו. הוא משום לא תחנם א"כ ממילא הטעם כנ"ל ומוכח שפיר דאף משחרר עובר בעשה כנ"ל וא"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף