חידושי הרי"מ/גיטין/ח/ב

חידושי הרי"מ גיטין ח ב

דף ח' ע"ב

עבד שהביא גיטו כו' עצמו קנה כו' א"ל כל נכסי קנוין לך מהו ופירש"י אי פלגינן דיבורי' או לא כו' מתוך שקנה עצמו כו' מידי דהוי כו' הדר אמר אביי מתוך שלא קנה נכסים כו' והקשו בתוס' ד"ה הדר כו' מאי תירץ אביי במאי שאמר בהיפך מתוך שלא קנה הא עדיין קשה קושית רבא בשלמא כו' כמו מעיקרא שאמר מתוך שקנה כו'. ותירוצם דחוק שכתבו דלא משום קושיא דרבא חזר בו רק מסברא וסבר לא פלגינן דיבוריה ע"ש:

ונראה ליישב דהנה הקשו אהא דאמר כמאן כר' שמעון דתנן הכותב כל נכסיו כו' ואף דלא קנה נכסים כו' ובאמת אין ענין כלל פלגינן דיבורי' דהכא להתם דהתם הטעם דלא פלגינן דיבורי' הוא משום שהקנה לו ב' דברים עצמו והנכסים ואמרינן שלא רצה להקנות לו את עצמו רק כשיקנה הנכסים ובלא הנכסים גם עצמו לא יקנה ולא פלגינן דיבורי' כמו קני את וחמור או אי פלגינן דיבורי' והי' דעתו שיקנה אף זה בלא זה משא"כ הכא לענין נאמנות שהימנוהו חכמים על בפ"נ לענין השיחרור ולא לענין הנכסים ומה זה ענין לפלגינן דיבורי' דהתם דהכא נימא מתוך שהימנוהו כו':

ועוד קשה מאי דקאמר עצמו קנה נכסים לא קנה הא הכא אין ענין כלל להקנין רק על הנאמנות הא אי באמת אינו מזויף קנה גם הנכסים ואי באמת מזויף גם עצמו לא קנה רק על עצמו נאמן ועל הנכסים אינו נאמן גם אביי דאמר מתוך שקנה כו' גם קשה דאמר עבד שהביא גטו ואמאי לא תני לי' בשליח אחר שהביא גט שיחרור שכתב בו עצמו ונכסי כו' דעד עכשיו לא כלל בבע"ד גופי' רק באחר ואמאי תני הכא בעבד עצמו:

ונראה ליישב דהנה לקמן דף כ"ד ע"א פריך הש"ס אהא דהאשה עצמה מביאה גיטה וצריכה לומר בפ"נ כו' ופריך הא מכי מטי לידה איגרשה לה וא"כ נתגרשה כבר בח"ל ואינה צריכה לומר דדוקא היכא דהגירושין נעשית בא"י צריכים לומר ואף דאמר לא תתגרשי כו' ג"כ אינה צריכה ומסיק דאמר לה הוי את שליח להולכה וכי מטית להתם שוי את שליח להולכה דקי"ל שליח עושה שליח וקבלי את גיטך מן השליח וא"כ מביאתו בתורת שליח ולכך צריכה לומר בפ"נ ע"ש. והנה גם הכא בעבד שהביא גיטו ג"כ קשה קושית הש"ס דהתם הא מכי מטי לידי' נשתחרר כבר במדינת הים וצריך לומר ע"כ כתירוץ הש"ס דהתם דעשה אותו שליח וכי מטי להתם יעשה שליח אחר ויקבל ממנו דבלא זה לא הי' צריך לומר בפני נכתב כמו התם רק בכה"ג:

והנה לכאורה יש להקשות לפי מאי שפסק המרדכי בשם הקדוש מרדי"ש הובא בש"ע אה"ע סי' ל"ה דבקדושין אין שליח עושה שליח כלל דדוקא בגירושין דהוא בע"כ ונגמר הדבר מיד שהשליח יוכל לכופה לכך לא הוי מילי ויכול לעשות שליח אבל בקדושין לא נגמר הדבר מיד דאולי לא תרצה והוי מילי ולא מימסרין לשליח ע"ש. וא"כ לכאורה קשה הכא כיון שהיא עצמה היא השליח הראשון איך יכולה לעשות שליח שני הא הכא היא שפיר תלוי ברצונה וא"כ הוי מילי ולא מימסרן לשליח דג"כ לא נגמר הדבר מיד כשעשה אותה שליח והוא כמו בקדושין. אך זה טעות דהא דבקדושין הוי מילי היינו שבשעה שעושה השליח שני לא נגמר הדבר משא"כ בגירושין השליח שני יוכל לכופה וא"כ ממילא הכא כשכבר עשתה השליח שני שפיר יכול ג"כ לכופה שעומד במקום הבעל ויכול לגרשה בע"כ ושפיר נגמר הדבר מיד ויכולה לעשות שליח אחר כנ"ל:

אמנם הכא גבי עבד לכאורה ג"כ קשה כנ"ל כיון דלא משכחת לה ג"כ רק כשעושה שליח שני ואיך יכול לעשות הא הוי מילי וצ"ל ג"כ כנ"ל דכיון שעשה אותו שליח ויכול לכופו. והנה הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה לא קי"ל כר"ל דהוי הפקר רק דלא קנה כלל דאמרינן דלא הקנה לו רק אם יקנה אבל אם אינו רוצה לא הקנה לו כלל והוא של בעלים הראשונים דלא הקנה לו אם לא ירצה לקנות ע"ש וא"כ הכא אי נימא דלא פלגינן דיבורי' התם גבי קנין והיינו שאם הקנה עצמו ונכסי אמרינן דלא הקנה לו עצמו שיהי' משוחרר רק אם יקנה הנכסים וכיון שכתב בשטר שניהם אינו קונה עצמו כשאינו קונה הנכסים כנ"ל וא"כ כיון שכתב בו שניהם עצמו ונכסי אם יאמר העבד אי אפשי בהנכסים דאף דהשיחרור הוא בע"כ אבל מתנת הנכסים אינו בע"כ וממילא אם אומר אי אפשי בה ואינו קונה הנכסים ואמרינן דלא הקנה לו כלל כנ"ל בנותן מתנה לחבירו כו' וא"כ כיון שאינו קונה הנכסים ממילא גם עצמו אינו קונה ולא הוי משוחרר כיון דלא פלגינן דיבורי' ואמרינן דלא הקנה לו עצמו רק כשמקנה לו הנכסים וכיון שאינו רוצה בנכסים ולא הקנה לו כלל כנ"ל לא הקנה לו את עצמו ולא הוי משוחרר וא"כ ממילא גם עכשיו שרוצה העבד לא הוי שיחרור דקשה שפיר קושיא הנ"ל הא הוי מילי ואיך יכול לעשות שליח אחר וא"ל כמ"ש דכיון שעשה שליח אחר יכול לכופו להעבד ולמ"ש ז"א דלא יוכל לכופו דאף דהשיחרור הוא בע"כ מ"מ כיון שהמתנה אינו בע"כ ואם לא ירצה לקבל ותהי' המתנ' בטילה ולא הקנה לו וממילא גם השיחרור יהי' בטל כנ"ל. וא"כ כיון שאם לא ירצה יהי' בטל ממילא הוי מילי וגם עכשיו אינו משוחרר דלא מהני השליחות של השני כנ"ל ואמאי תני בברייתא דעצמו קנה כו' כיון דלא משכחת לה רק כשעושה שליח שני ובכה"ג לא מהני כלל כנ"ל:

אך זה לא קשה בברייתא דהוא בב' דיבורים עצמו ונכסי והדין הוא עכשיו דעצמו קנה ונכסים לא קנה דפלגינן דיבורא כיון שכתב לו בב' דיבורים א"כ באמת עצמו קנה דאף אם לא הי' רוצה הי' משוחרר כיון דפלגינן דיבורא כו' ולא הוי מילי והוי באמת משוחרר עכשיו כנ"ל וא"ש. אך באמת דינא דאביי בכל נכסי דהדין הוא דמתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו דלא פלגינן דיבורי' כיון שהוא בדיבור אחד וגם לענין [זה] כן א"כ ממילא אף שאם באמת אינו מזויף ג"כ לא קנה עצמו כמ"ש דלא הוי שליחות דהוי מילי כיון שאם לא ירצה יהי' בטל השיחרור כיון דהוא בדיבור אחד כו' ולא פלגינן דיבורי' ומתוך שלא קנה כו' א"כ ממילא גם עכשיו אע"פ שאינו מזויף והוא מקוים ג"כ לא קנה דעכשיו עצמו לא קנה דהוי מילי כיון שאם לא ירצה יהי' מתוך שלא קנה נכסים כו' ולא קנה עצמו וכיון שלא קנה עצמו ממילא הוא בהיפך מתוך שלא קנה עצמו לא קנה נכסים ואף שהוא אמת לא קנה שניהם כנ"ל:

ולפ"ז מיושב שפיר מ"ש איך שייך עצמו קנה כו' הא אין אנו דנין על הקנין רק אי נאמן כו' ולמ"ש א"ש דאי לא הוי פלגינן דיבוריה לא הי' קונה כלל אף אי הי' נאמן כנ"ל רק מחמת דב' דיבורים ופלגינן כו' לענין נאמנות וממילא גם לענין הקנין פלגינן וקונה באמת כנ"ל וא"ש. וגם אביי אמר שפיר מתוך שלא קנה כו' ולא קנה באמת כנ"ל דהוי מילי כמ"ש או מקודם שאמר מתוך שקנה ואף אי לא ירצה יהי' בהיפך מתוך שקנה והקנה לו אף אם לא ירצה ויהי' הדין כר"ל דכל המחזיק בו זכה וממילא גם עכשיו קונה כנ"ל:

ומיושב ג"כ מאי דתני בעבד שהביא גיטו ולא תני בשליח אחר ולמ"ש א"ש דבשליח אחר לא הי' מוכח כלל לענין הקנין דיכול להיות הוא עצמו משא"כ בעבד שהביא כו' דע"כ בעשה שליח אחר ומוכח שפיר כנ"ל וא"ש:

וגם מיושב מאי דמייתי מהא דר"ש דשם איירי מפלגינן דיבוריה על הקנין וא"ש כיון דאמרינן הכא פלגינן דיבורא וע"כ אף על הקנין כנ"ל ומייתי שפיר וא"ש:

ולפ"ז מיושב ג"כ קושית תוס' הנ"ל הא דהדר אמר אביי כו' דהנה תוס' בא"ד כתבו הטעם דהדר אביי אח"כ ואמר מתוך שלא קנה כו' ולא אמרינן באמת בהיפך מתוך שקנה כו' וכתבו דהיינו משום דיד בעל השטר על התחתונה ע"ש:

והנה לכאורה קשה למאי שפסק הרשב"א ז"ל הובא ח"מ ס' מ"ג דלא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה רק דאי נימא דידו על התחתונה לא יתבטל השטר לגמרי אבל היכא דיתבטל השטר לגמרי אי ידו על התחתונה אמרינן בהיפך דידו על העליונה גבי עד הפסח ע"ש. וא"כ לכאורה אמאי אמרינן הכא ידו על התחתונה כיון דאי נימא ידו על התחתונה א"כ אמרינן מתוך שלא קנה נכסים לא קנה כלל ובטל השטר לגמרי וא"כ נימא בהיפך דידו על העליונה וקנה שניהם דמתוך שקנה כו' כנ"ל:

אך זה טעות דהתם שפיר דאיירי לענין הקנין אמרינן איך נימא דהי' דעתו של המקנה שיהי' יד בעהש על התחתונה א"כ לא נתן לו כלום וע"כ דיהי' ידו על העליונה ע"ש אבל הכא דאמרינן לענין הנאמנות ואמרינן שהוא מזויף ולא נתן לו כלום באמת שפיר אמרינן דידו על התחתונה ומתוך שאינו נאמן על הנכסים אינו נאמן גם על עצמו והוא מזויף כנ"ל:

אמנם לענין מ"ש לעיל דנימא דאינו משוחרר עכשיו משום שאם לא ירצה יהיה מתוך שלא קנה על הקנין כנ"ל א"כ לענין זה שפיר אמרינן בהיפך אף אם לא ירצה יהי' מתוך שקנה עצמו כו' דעל הקנין שפיר איך נימא דלכך לא קנה שניהם משום דיד בעה"ש על התחתונה ולא הקנה לו עצמו רק כשיקנה הנכסים דז"א דלענין זה שפיר אמרינן סברת הרשב"א ז"ל הא אי נימא דידו על התחתונה בטל כל השטר דלא קנה שניהם כיון דזה הוא לענין הקנין ואיך דלא הקנ' זבל"ז א"כ לא הקנה לו כלום ובטל לגמרי דמתוך שלא קנה כו' וע"כ בהיפך דידו על העליונה ומתוך שקנה עצמו כו' קנה שניהם כנ"ל ולא הוי מילי וגם עכשיו קנה כנ"ל:

ולכך אמר אביי שפיר מקודם על הקנין דמתוך שקנה עצמו קנה נכסים דלא שייך יד בעה"ש על התחתונה לענין הקנין כנ"ל והקשה לו רבא דעכ"פ עכשיו לענין הנאמנות בשלמא על עצמו נאמן מידי דהוי אגט אשה אבל אנכסים מידי דהוי אקיום דעלמא ואינו נאמן כנ"ל וע"ז שפיר הדר אמר אביי דלענין הנאמנות ממילא מתוך שלא קנה כו' דלענין זה שפיר אמרינן יד בעה"ש על התחתונה דלענין הנאמנות לא שייך סברת הרשב"א ז"ל כנ"ל:

ומיושב שפיר קושית תוס' הנ"ל דהדר אמר אביי שפיר משום קושיא דרבא כנ"ל ואח"כ הקשה בהיפך ומייתי שפיר מר"ש דכיון דאמר רבא דעצמו קנה הכא וע"כ דפלגינן דיבוריה אף על הקנין וסבר כר"ש ומיושב הכל וא"ש:

עוד יש לישב כל הנ"ל דהנה המהרי"ט ז"ל נסתפק באחד שהקנה לחבירו בית ונתן השטר מתנה בתוך הבית הזה עצמו אי קנה ורצה לומר דקנה כמו דאמרינן גיטו וידו באין כאחת וכן גיטו וחצירו כו' ואף דהוא כמו שטר מתנה על היד ואף שאין לו יד לקבל השיחרור דהיינו השטר מתנה מ"מ אמרינן כיון דע"י שטר זה בא לו היד יכול לקבל שטר זה וממילא גם כאן דשטר זה הוא קנין על הבית הוי שטרו וחצירו באין כאחת ע"ש ובס' קצה"ח ס' ר' ס' ב' דחה זה ופסק דלא קנה בכה"ג וחילק דדוקא בשיחרור או בגט אשה בחצר דאינו צריך זכי' בגט שאינ' צריכה לזכות בגט בתורת זכי' דאין זכי' בע"כ רק דצריך שיהי' נתינה לענין זה שפיר מהני מה שע"י נתינת הגט יש לה יד ומיקרי שפיר נתינה כיון שנותן לה הגט והיד אבל בשאר שטרי קנין שצריך הקונ' לזכות בגוף השטר קנין בתורת זכי' א"כ במאי קונ' החצר כיון שאינו זוכ' בהשטר דאינו שלו עדיין ואיך יקנה במה שמונח בחצר הא לא זכה עדיין בהשטר ולכך לא קנה בכה"ג בשטר קנין ע"ש:

ולכאורה קשה לפ"ז איך תני בכותב כל נכסי' לעבדו דיצא בן חורין וקנה גם הנכסים בשטר זה הא באמת עבד אין לו יד לקבל הגט רק מטעם גיטו וידו באין כאחת מהני וא"כ לענין מתנת הנכסים דהוא כשאר שטר מתנה דעלמא וצריך לזכות בגוף השטר מתנה א"כ לענין זה ממילא לא מהני גיטו וידו באין כאחת כיון שהשטר מתנה על היד מונח בידו וזולת זה אין לו יד א"כ איך יזכה בשטר מתנה לענין מתנת הנכסים בעינן שפיר זכי' בגוף השטר ואמאי קונה הנכסים:

אך באמת זה טעות דכל הטעם דצריכין שם בחצר לגיטו וידו כו' הוא משום דאם אינו קונה א"כ אין לו יד וא"כ הכא כיון דלענין השיחרור אינו צריך לזכות בתורת זכי' רק נתינה וקונה שפיר מטעם גיטו וידו כו' א"כ כיון דישתחרר מטעם גיטו וידו כו' ממילא קונה הנכסים וזוכה שפיר בגוף השטר בתורת זכי' כיון שיש לו יד דלענין השיחרור אינו צריך לזכות ואף אי אינו קונה הנכסים ג"כ יש לו יד כיון דמשתחרר וממילא יש לו יד לזכות וקונה גם הנכסים דזוכה שפיר בגוף השטר כיון דהוי נתינה אף אי אינו זוכה לענין השיחרור כנ"ל אמנם למאי דאמרינן דלא פלגינן דיבוריה ומתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו ואף בקנין היכא שמקנה לו עצמו ונכסי אם אינו קונה הנכסים גם עצמו אינו קונה א"כ לכאורה עדיין קשה כנ"ל בכותב כל נכסי איך מהני כיון דלענין מתנת הנכסים בעי שפיר זכי' והכא אינו יכול לזכות דאין לו יד ולענין הזכי' לא אמרי' גיטו וידו כו' וא"ל כמ"ש דכיון שמהני לענין השיחרור ממילא יש לו יד כנ"ל דז"א דכיון דלא מהני לענין הזכי' ואינו יכול לזכות ואינו קונה הנכסים א"כ ממילא אינו משוחרר ג"כ אף דלענין השיחרור לא בעי זכיה מ"מ אינו משוחרר מטעם מתוך שלא קנה כו' דלא פלגינן דיבוריה כנ"ל וא"כ אם לא יזכה בנכסים לא יהי' משוחרר ואינו משוחרר רק אי זוכה בנכסים א"כ ממילא אינו זוכה בנכסים דלא מהני גיטו וידו לענין זכי' כנ"ל וממילא אינו משוחרר ג"כ מטעם מתוך שלא קנה כו' דלא פלגינן דיבוריה כנ"ל כיון דהטעם הוא דאף דלענין זכיה לא מהני כיון שאין השטר בא לרשותו רק הכא אף אי אינו זוכה בא השטר לרשותו כיון שהוא משוחרר ושפיר זוכה א"כ כיון דאי אינו זוכה אינו משוחרר ולא בא לרשותו כלל ממילא אינו זוכה באמת ואינו משוחרר כנ"ל [ואף שלכאורה יש לפקפק על זה אבל אחר העיון הוא נכון כמ"ש]:

[וי"ל ג"כ כמ"ש לעיל דלענין זה לא אמרינן מתוך שלא קנה כו' כיון דהטעם הוא משום יד בעה"ש על התחתונה והכא יתבטל לגמרי והוא על הקנין כנ"ל ואף דבשייר לא אמרינן סברא זו וג"כ יתבטל אי אמרינן מתוך כו' ז"א דהתם אנן יכולין לומר בהיפך מתוך שקנה כיון דאעפ"כ יכול לדחותו כנ"ל ולכך אמרינן מתוך שלא קנה משא"כ לענין זה וי"ל ג"כ כנ"ל לישנא דלא קנה ומקודם אמר מתוך שקנה לענין הקנין כנ"ל]:

אמנם י"ל לאביי דסבר עידיו בחתומיו זכין לו וקי"ל דזכות הוא לעבד שיוצא לחירות ורק דצריך להיות מטי לידי' ואי מטי לידי' משתחרר למפרע משעת החתימה וא"כ ממילא לא קשה הנ"ל דכיון דלענין הנתינ' הוי שפיר נתינה וא"כ הוי מטי לידי' וממילא יש לו יד למפרע דאינו רק קיום התנאי מה שצריך להיות מטי לידי' ואית ליה שפיר יד וזוכה במתנה למפרע ומהני שפיר ואף לר"מ דסבר חוב הוא לו י"ל כיון דבמתנה הוי זכות הוי שפיר הכא זכות כיון שזוכה ג"כ במתנה ועיין בפ"י לקמן א"כ א"ש דמהני דגם לענין מתנת הנכסים לא בעי זכיה רק נתינה דכיון דהוי נתינה ומטי לידי' למפרע קונה הנכסים מטעם עידיו זכין כנ"ל ונתינה שפיר הוי מטעם גיטו וידו כו' דלענין נתינה מהני כנ"ל ולכך א"ש דקונה גם הנכסים בכותב כל נכסי אף אי לא פלגינן דיבוריה כנ"ל:

ובזה מיושב מה שהקשו הפ' אהא דאמרינן בשייר בית כור קרקע ולא פירש דאי לא פלגינן דיבורי' אמרינן מתוך שלא קנה הנכסים כו' כיון שיכול לדחותו על הנכסים והקשו דמה ענין זה למתוך שלא קנה הא באמת קנה גם הנכסים רק שאינו רוצה ליתן לו שיכול לדחותו ואיך נימא בשביל זה מתוך שלא קנה שיתבטל גם קנין עצמו ע"ש והוצרכו לומר מתוך כך דאינו יכול להקנות כלל כיון שהוא דבר שאינו מסוים ולא הוי קנין כלל ע"ש ובלשון רש"י הוא דחוק ע"ש ולמ"ש מיושב דכל הטעם דמהני הוא משום דהמתנה היא זכות כנ"ל ואמרינן עידיו בחתומיו כו' וא"כ כיון ששייר ולא פירש ויכול לדחותו וממילא לא הוי זכות כיון שאינו צריך ליתן לו וממילא אינו קונה דצריך שפיר זכי' בגוף השטר כיון דלא שייך עידיו בחתומיו כו' ואמרינן שפיר מתוך שלא קנה כמ"ש לעיל דלענין זכיה לא מהני כנ"ל. והוכיח שפיר דפלגינן דיבוריה דאי לא פלגינן וע"כ לא מהני רק מטעם עידיו בחתומיו כו' וכיון דלא הוי זכות לא מהני כלל בשייר סתם וע"כ סבר ר"ש דפלגינן וא"ש:

ולפ"ז מיושב ממילא מ"ש לעיל דהנה הפ"י כ' לקמן דבמדינת הים שאין עדים מצויין לקיימו או אינו אומר בפ"נ לא הוי השיחרור זכות כלל דאסור בבת חורין והוי חוב ע"ש ט' תוס' ד"ה שוו כו' וא"כ ממילא הכא כיון דאמרינן לענין הנאמנות מתוך שלא קנה נכסים כו' ולא פלגינן דיבוריה ואינו נאמן גם על עצמו בפ"נ וא"כ כיון שאינו נאמן ולא הוי זכות ובעי שפיר זכי' בגוף השטר כנ"ל וממילא באמת לא קנה כיון שאינו זוכה בגוף השטר ואינו קונה הנכסים ולא קנה גם עצמו כנ"ל דאף דלענין המתנה הוא זכות אף שאינו יכול לקיים מ"מ כיון שע"י זה בא השיחרור לא הוי זכות כנ"ל ולא קנה וא"ש לישנא דלא קנה דכיון שאינו נאמן ממילא לא קנה כלל כנ"ל וא"ש קושית תוס' דהדר אמר אביי כו' דבאמת מקודם אמר על הקנין דמתוך שקנה כו' כיון דהוי זכות ואמרינן שפיר עידיו בחתומיו זכין לו וקנה שתיהם והקשה לו רבא דאעפ"כ אינו נאמן על המתנה לענין בפ"נ וע"ז הדר שפיר ואמר בהיפך מחמת קושיא דרבא דכיון דאינו נאמן ולא הוי זכות ממילא אמרינן מתוך שלא קנה נכסים כו' כיון דצריך זכי' בגוף השטר ומייתי שפיר אח"כ הא דר"ש וא"ש:

ומיושב ג"כ בזה מאי שהקשו לפירש"י ז"ל לס"ד דטעמא דר"ש דלא פלגינן כו' ואמרינן מתוך שלא קנה א"כ אביי קודם דהדר הוא דלא כמאן דר"מ סבר מתוך שלא קנה כו' ור"ש סבר פלגינן דיבוריה ואיך אמר אביי מתוך שקנה ע"ש ויש לדחוק דהתם לא יכולין לומר מתוך שקנה כו' דמ"מ יכול לדחותו ולכך אמרינן מתוך שלא קנה כיון דלא פלגינן אבל הכא אמרינן מתוך שקנה. אך זה דוחק ולמ"ש ג"כ זה אינו כיון דהוא ג"כ על הקנין. אך למ"ש מיושב דכל הטעם דמתוך שקנה הוא משום דהוי זכות קודם קושיא דרבא כנ"ל א"כ ממילא בשייר סתם ולא פירש דיוכל לדחותו ולא הוי זכות סבר שפיר מתוך שלא קנה כנ"ל וא"ש:

עוד י"ל בפשיטות קושית תוס' ד"ה הדר כו' דהנה הטעם דעל עצמו תיקנו שיהיה נאמן בפני נכתב הוא משום תקנת עגונות כמ"ש תוס' משא"כ על הנכסים דלא שייך התקנה לא הימנוהו ע"ש ואי הי' שייך התקנה על הנכסים הי' נאמן על הנכסי' ג"כ כמו על עצמו ע"ש ולפ"ז יש לומר דאמרינן מתוך שקנה עצמו קנה נכסים הטעם משום דכיון דלא פלגינן דיבוריה וא"כ אי נימא דלא קנה הנכסים ממילא גם עצמו לא קנה ואסור בבת חורין וא"כ שפיר שייך תקנה זו גם אהנכסים שיהיה נאמן דאי לא יהיה נאמן יהי' עגונות שיאסור בבת חורין כיון דאמרינן מתוך שלא קנה כו' ולכך אמרינן בהיפך מתוך שקנה כו' קנה גם הנכסים כיון דשייך התקנה גם אהנכסים כנ"ל משא"כ לרבא דסבר פלגינן דיבוריה וא"כ אף אם לא יקנה הנכסים מ"מ יקנה עצמו א"כ ממילא לא שייך התקנה על הנכסים כיון דבין כך ובין כך יהיה משוחרר ולכך סבר שפיר דעצמו קנה ונכסים לא קנה כנ"ל:

ולפ"ז מיושב ממילא קושית תוס' הנ"ל וא"ש דאמר אביי מקודם מתוך שקנה עצמו כו' והקשה לו רבא בשלמא עצמו כו' אבל נכסים מידי דהוי כו' דלא שייך התקנה על הנכסים כנ"ל וע"ז תירץ אביי שפיר הדר אמר אביי מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו דלא פלגינן דיבוריה וממילא אמרינן בהיפך מתוך שקנה עצמו כו' כיון דאם לא יקנה הנכסים גם עצמו לא יקנה שייך שפיר התקנה וקונה גם הנכסים ולא חזר בו אביי כלל מקודם דגם עכשיו סבר מתוך שקנה כו' ותירץ שפיר קושית רבא כנ"ל וע"ז הקשה לו רבא בהיפך למאי דסבר פלגינן דיבוריה וא"כ בשלמא נכסים כו' אבל עצמו קנה וממילא לא שייך התקנה על הנכסים ובאמת עצמו קנה נכסים לא קנה כנ"ל וא"ש:

עוד יש ליישב כל הנ"ל דהנה בס' נודע ביהודא אה"ע ס' ע"ג הקשה הגאון מהר"י אי אמרינן היכא דאין שליח לדבר עבירה בטל השליחות איך אמרינן בתן שיחרור זה לעבדי דתן כזכי והוא משום שליחות הא משחרר עבדו עובר בעשה א"כ אין שליח לדבר עבירה ובטל השליחות ודחה הוא ז"ל דבריו דהא התם שליח של העבד הוא והעבד אינו עושה עבירה דהא זכיה הוא שליחות של הזוכה ולא של המזכה ע"ש ודבריו תמוהים מהא דשוו למוליך ולמביא דצריך לומר בפני נכתב בגט שיחרור והיינו בשליח להולכה דבשליח קבלה אינו צריך לומר בפ"נ כמ"ש הר"ן ז"ל וא"כ איך מהני הא אין שליח לדבר עבירה. אך שם י"ל שסובר כמ"ש הפ"י דבזכי אף דהוי כמו שליח קבלה מ"מ צריך לומר בפ"נ כיון שלא נגמר מיד ע"ש וא"כ א"ש דהוי שליח העבד ואף על פי כן צריך לומר בפ"נ. אמנם הכא בעבד שהביא גיטו דלא משכחת לה רק נעשה להעבד עצמו שליח להולכה כנ"ל דאל"ה אינו צריך לומר וא"כ קשה כנ"ל הא אין שליח לדבר עבירה ואיך מהני כלל:

אמנם י"ל דלמאי דאמרינן התם דהיכא דאין השליח בר חיובא כגון כהן שאמר לישראל קדש לי אשה גרושה או דאמר לאשה אקיף לי כו' דאצל השליח לא משכחת לה שיעבוד איסור זה בשביל עצמו לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה ולא בטל השליחות ע"ש. וא"כ הכא שהעבד עצמו הוא השליח ואצל העבד לא משכחת לה האיסור דלעולם בהם תעבודו דלא שייך לא תחנם וא"כ לא הוי בר חיובא וממילא לא בטל השליחות כנ"ל ולכך מהני. אך לכאו' הא אחר השיחרור נעשה בר חיובא כיון שנעשה בן חורין ואם יהי' לו עבד שייך אצלו לעולם בהם תעבודו א"כ איך מהני השיחרור הא כיון שנשתחרר נעשה בר חיובא ובטל השליחות וממילא אינו משוחרר אך ז"א כיון דקודם השיחרור לא בטל השליחות ואח"כ ממילא הוא משוחרר ואיך יתבטל השליחות ואף דלכאורה כיון שאינו משוחרר רק משום גיטו וידו באין כאחת ואף דגם לענין זה אין לו יד אמרינן כיון שע"י שנשתחרר מגיע לו יד עי"ז הוא משוחרר וא"כ הכא דאי משוחרר בטל השליחות דהוי בר חיובא ואינו משוחרר וא"כ לא שייך גיטו וידו דקודם השיחרור אין לו יד וע"י השיחרור בטל השליחות דהוי בר חיובא כנ"ל. אך י"ל דז"א כיון דבשעת השליחות לא הוי בר חיובא והוי שליחות ממילא מהני אח"כ ומאי בכך שאחר השיחרור הוי בר חיובא כנ"ל:

אמנם לאביי דאמר עידיו בחתומיו זכין לו רק דצריך להיות מטי לידי' אח"כ וכשבא לידו משוחרר למפרע משעת החתימה ואעפ"כ צריך שליחות על הנתינה כמ"ש הפוסקים ע"ש. וא"כ עדיין קשה הכא שהעבד עצמו הוא השליח להולכה הא אין שליח לדבר עביר' דכיון שבא לידו אח"כ והוי משוחרר למפרע והוי בר חיובא וממילא אינו משוחרר כלל דבטל השליחות כיון דאי משוחרר הוי בר חיובא למפרע בשעת השליחות ושפיר בטל השליחות וקשה כנ"ל:

אך למ"ש הפ"י דהכא כיון שאינו נאמן לא הוי זכות כלל כיון דאינו יכול לישא בת חורין ע"ש א"כ א"ש כיון דאמרינן מתוך שלא קנה כו' ואינו נאמן על עצמו ולא הוי זכות כנ"ל. אך בברייתא קשה איך אמרינן עצמו קנה דנאמן וא"כ הוי זכות וממילא אינו משוחרר כלל כנ"ל. וא"כ ממילא נראה דאינו נאמן דכל הטעם דאינו נאמן בעבד בפ"נ כתבו התוס' משום דזה מיקרי עגונות הא דאסור בבת חורין ולכך תקנו שיהי' נאמן שיהי' מותר בבת חורין וא"כ הכא דאי נימא דמותר ונאמן ממילא הוי זכות ואינו משוחרר כלל א"כ ממילא לא שייך התקנ' ואינו נאמן כלל בפ"נ ואמאי קנה עצמו. אמנם י"ל דהכא כיון דאי נימא עידיו בחתומיו זכין לו א"כ אינו משוחרר כלל עכשיו ממילא לא הוי זכות כלל ואינו משוחרר למפרע וממילא משוחרר עכשיו ואף דבשעת החתימ' שפיר הוי זכות מ"מ עכשיו שמגיע לו חוב עי"ז לא הוי זכות וגם יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים דעידיו בחתומיו כו' הוא רק דרבנן כמ"ש תוס' שם [דף כ' ע"א]:

אמנם למאי דפריך בכל הגיטין הבאין ממדינת הים הא הם מוקדמים ואמאי כשרים ומשני דאית לי' קלא ויאמרו אייתי ראי' אימת מטי לידך ולאביי דעידיו זכין לו כו' בל"ז לא קשה בעבד כיון דמשוחרר למפרע ע"ש. וא"כ ממילא הכא כיון דעכשיו לא הוי זכות א"כ ממילא פסול מטעם מוקדם דלא ידעו לומר אייתי ראי' דאף דיודעין שלא נמסר ביום שנכתב מ"מ כיון דהדין הוא דעידיו בחתומיו זכין לו ומשוחרר למפרע משעת כתיב' ולא יאמר אייתי ראי' וכיון דבאמת לא הוי זכות ואינו משוחרר רק עכשיו א"כ ממילא גם עכשיו אינו משוחרר דהוי מוקדם כנ"ל:

אך י"ל למ"ש שם הש"מ דאי אמרינן עידיו זכין לו בל"ז לא חיישינן דלמא קנה העבד נכסים ואזל הרב והוציא ממנו וזבנינהו דזה חששא דמוקדם ע"ש דלא הי' יכול להוציא ממנו כשהעבד מוחזק כיון דכבר זכין לה העדי' רק דמחוסר מטי לידי' לא הי' יכול להוציא מן העבד ולמוכרן ולא חיישינן רק בדבר שהי' בידו ע"ש וא"כ ממילא א"ש הכא דאינו פסול מטעם מוקדם דלא שייך החשש הנ"ל אף דעכשיו לא הוי זכות מ"מ כיון שאז הי' זכות לא הי' יכול להוציא כנ"ל לאביי ולא שייך דלמא זבנינהו ולכך כשר כנ"ל וא"ש:

אמנם זה א"ש לענין עצמו אבל לענין הנכסים לכאו' ממילא פסול מטעם מוקדם דהנכסים שלו שפיר הי' בידו של הרב ושייך החשש דלמא מכרם ועכשיו כיון דאינו זכות ואינו שלו רק עכשיו יוציא מהלקוחות שלא כדין דלא יאמרו אייתי ראי' כיון דעידיו בחתומיו זכין לו וממילא הוי מוקדם ופסול גם עכשיו ולא קנה הנכסים אך כיון דכ' עצמו ונכסי ופלגינן דיבורי' וממילא אף דלא קנה הנכסים מ"מ קנה עצמו דע"ע לא הוי מוקדם כנ"ל:

ולפ"ז מיושב דתני עצמו קנה כו' דשייך שפיר על הקנין דהנכסים באמת לא קנה ועצמו קנה כנ"ל וא"ש. אך בכל נכסי לאביי דלא פלגינן דיבורי' וא"כ ממילא כיון דלענין הנכסים פסול כנ"ל ממילא מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו. רק על הקנין לא שייך יד בעל השטר על התחתונ' כנ"ל כיון שיתבטל השטר כמ"ש לעיל ולכך אמר מקודם מתוך שקנה. וע"ז הקש' רבא הא עכ"פ אינו נאמן על הנכסים מידי דהוי אקיום דעלמא וע"ז אמר אביי דלענין הנאמנות שפיר אמרינן מתוך שלא קנה דלענין זה שייך שפיר יד בעל השטר על התחתונה כמ"ש לעיל ולא הדר בי' אביי כלל מעצמו רק מחמת קושיא דרבא דמקודם לענין הקנין שפיר אמר מתוך שקנה כנ"ל וא"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף