חידושי הרי"מ/בבא מציעא/סו/א
אמר רב הונא בשעת מתן מעות קנה הכל לאחר מתן מעות לא קנה אלא כנגד מעותיו כו'. תוספות הקשו דע"כ פי' אלא כנגד מעותיו שפי' כנגד מעותיו והא גם בזה הוי אסמכתא ותירץ דרב הונא לטעמיה עיין שם. ואין מובן איך תליא הא בהא בשביל דסבר בשעת מתן מעות קני הכל יהיה שלא בשעת מתן מעות קונה כנגד מעותיו כיון דמודה שלא בשעת מתן מעות דהוי אסמכתא. וי"ל דרב הונא סבר דדוקא גזים הוי אסמכתא ולכך בשעת מתן מעות קנה הכל דפסיקה זו בלא מעכשיו דע"כ מוכר אוכל פירות ג' שנים ויהיה אחר ג' שנים הקרקע שלו ונותן המעות עכשיו לא גזים כלל דהא שיוי הזמן הוי ממון גמור כדקיי"ל פרק קמא דמכות דעדים זוממין משלמין כמה שוה י' שנים כו' רק רבית אסרה תורה. וכיון דבגונא דמתניתין לא הוי רבית שכך התנאי שמלוה אם יפרע תוך ג' ואם לא יפרע לא יהיה הלואה כלל למפרע רק בתורת מכר על שיקנה אחר ג' שנים כמ"ש לעיל. וכיון שבידו לפדות לא הוי רבית כמ"ש תוספות. וממילא לא גזים כלל. מה שאין כן לאחר מתן מעות שכבר הלוהו על ג' שנים כיון שכבר המעות שלו הוי גזום על פחות משוי'. ולא קני רק נגד מעותיו דלא גזים כנ"ל. ושפיר תליא אהדדי מה שאין כן ר"נ סבר אף דלא גזים כל דאי אסמכתא וממילא גם בשעת מתן מעות דלא גזים כנ"ל מ"ע אסמכתא. וממילא נגד מעותיו אסמכתא ולא קני:
והיה אפשר ליישב בזה אלא כנגד מעותיו כפשטיה דדוחק כמ"ש תוספות אלא אם כן התנה כנגד מעותיו דלא הוזכר בדברי רב הונא כלל ולהנ"ל י"ל דגם אחר ההלואה לא חשיב גזום מה שנותן בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו כמבואר במשנה. סוף פרק ברבית מאוחרת דדרך כן רק שאסור. ואם כן לא הוי גזום וקונה רק כיון דאי לא בשביל מה שהלוהו הוי גזום ורק שנותן בשביל שהלוהו אם כן מבורר האיסור רבית וכאן לא שייך טעם הנ"ל דבשעת מתן מעות היה התנאי אם לא יפרע כו' אין הלואה כלל כנ"ל. מה שאין כן אחר ההלואה. וכיון דקי"ל לעיל גלימא מפקינן בדבר המסוים. וכנגד ההיתר המקח קיים. ואם כן שפיר כל המקח קיים אף דאסור דא"ע מהני. ולא חשיב גזום שבאמת מחמת ההלואה כנ"ל. ומ"מ אסור ליקח מותר הקרקע מכנגד מעותיו משום רבית כנ"ל דמסוים כו'. ומ"מ נגד מעותיו שפיר קני דע"ז אינו אסור. ולקמן דלא קני משום אסמכתא שפיר לא קני גם נגד מעותיו דלא א"ל קני כו'. אבל לרב הונא כנ"ל קני הכל רק מה שאסור. אבל מה שמותר הוא שלו כנ"ל. אולם לשון לא קני אלא כנגד מעותיו לא משמע כן. ומ"מ יש לפרש כן דלא חשיב גזום דאמרינן באמת שבעד חובו מוכר לו הקרקע כנגד שיוי והמותר נותן בתורת רבית. ואם כן כנגד מעותיו קני ושאר הקרקע מחויב להחזיר עמ"נ אי לא נתנו ברבית הוי גזים ולא קני כלל ואי ברבית הוי מסוים וחייב להחזיר עכ"פ המותר מנגד מעותיו שנתן בתורת רבית. מה שאין כן כנגד מעותיו קני דאינו יכול להוציא דאינו אומרים שבתורת רבית ולא גזים ונשאר הקנין על כנגד מעותיו שמכר בעד הקרן כנ"ל. דלרב הונא דסבר דבעי גזים היינו דמספק אין מבטלין הקנין רק כשגזים ומתנה מרובה אין דרך דמהאי טעמא בסתם לאו מתנה דלא עבידי כו' ולכך הוכחה בגזים שאין כוונתו לקנין רק אסמכתא בחשבו שלא יבוא לידי קנין כלל משא"כ לא גזים מספק לא בטל. ולכך כאן די"ל שהקרקע בשויו והמותר ברבית ולא גזים אין מבטלין הקנין שכנגד מעותיו אבל המותר ממ"נ א"י ליקח כנ"ל. מה שאין כן בשעת הלואה והתנה שכשלא יפרע יהיה למפרע רק מכר דבזה אין אסור אף ביותר משוי' כדאמר לקמן ס"ג ע"ב יהיב זוזי לקיראי ה' בזוזי בשביל הקדמת המעות ביש לו מותר אף בסאתים כמו שכתבו תוספות ד"ה מ"ד. וכן כאן דא"ל הקרקע והוא מקדים מעות ומקנה לו הקרקע אחר ג' שנים לא גזים מה שבפחות כיון דאין שומתו ידוע ואין אסור כנ"ל. מה שאין כן אחר מ"מ שכבר הלואה אסור לכ"ע ביותר משוי' ע"ש:
גם י"ל לאחר מתן מעות היינו שהלוהו סתם ואחר מתנה אם אי אתה נותן לי עד ג' שנים. הרי היא שלי כו'. דהוי ליה זימנא דהוי רבית קצוצה שבעד זה נותן שוה מאתים בחוב מנה. וצד א' ברבית לרבנן רבית קצוצה ויוצא בדיינים וממילא קני רק נגד מעותיו והמותר אמרינן שנתן ברבית ומחזירינן דלא חשיב מיד כלל. ומיושב קושית תוספות דהוי ליה למפרך בנדרים דר"ה דהתם דאמר אסמכתא קני ארב הונא דהכא לאחר מתן מעות לא קני כו'. דלהנ"ל אתי שפיר דנהי דקני הוי רבית קצוצה דאינו מכר כלל רק ליתן לו בחובו. ויש לדחות:
שם איבעית אימא מתניתין רבי יוסי כו' איבעית אימא דאין לומר קני מעכשיו. ותמהו תוספות דהא כל קנין מעכשיו ואף עפ"כ מסיק בנדרים דלא מהני אלא אם כן קנו ממנו בב"ד חשוב ע"ש. והנה לענ"ד נהי דכ"מ סתם קנין סודר מעכשיו היינו דכיון דבלאו הכי אינו מועיל דהדר סודר למריה. וכיון דרצונם לגמור הקנין סתמא מעכשיו כדי שיועיל. כמו דלא אמרינן גם בעה"ש עה"ת כשיבטל לגמרי. אבל באסמכתא דאי לא אתינא כו' לבטלן זכוותיה וכהאי גוונא דסתמא אמרינן שאינו רוצה כלל דלבטלין רק סבור שיבוא ואם כן אף דמעכשיו אינו אסמכתא דכשמקנה לו מיד ודאי כוונתו לקנין גמור מ"מ בקנין סודר דשכיח דמעכשיו דאל"ה לא יועיל מה איכפת ליה אם מועיל או לא כיון דאסמכתא ואין כוונתו דליבטלין כלל וממילא אין הוכחה כלל מהקנין סודר דכוונתו מעכשיו ולא יחשב אסמכתא אדרבא אמרינן דאסמכתא ובאמת הקנין סודר בטל שאינו מעכשיו. ולכך דוקא פי' מעכשיו או בב"ד חשוב. דלכאורה אינו מובן ענין ב"ד מה מהני. ולהנ"ל אתי שפיר דודאי אינו רוצה להשטות בב"ד חשוב שיהיה הקנין סודר לאחר זמן דבטל וכוונתו מעכשיו. וממילא אינו אסמכתא כנ"ל. ואם כן בפירש מעכשיו שפיר מהני כנ"ל:
עוד נראה ליישב כאן. דבשעת מתן מעות כיון שזה ע"כ הלוהו בתנאי שיפרע תוך ג' שנים ואם לא יפרע יהיה למפרע המעות לא הלואה רק בתורת קנין על אחר ג' שנים. דאי לאו הכי היה מלוה עד אחר ג' שנים ולא קני כדקיימא לן במכר דלא קני במלוה וע"כ כנ"ל כמ"ש לעיל דהמלוה התנה שאינו רוצה להלות לו אם לא יפרע תוך ג' שנים רק שיהיה בתורת קנין למכר דאחר ג' שנים כנ"ל. וממילא כי מתאכל' דידיה מתאכל' כנ"ל. ואם כן כמו דשתקנה בשעת מתן מעות חשיב ריצוי בפירוש כיון שמקבל ע"ד הנותן שמתנה כנ"ל. ואם כן אם זה אין כוונתו לקנין גמור רק אסמכתא והא ודאי דהמלוה ולוקח הנ"ל כוונתו לקנין גמור אם כן זה שקיבל המעות אם אינו רוצה באמת להקנות בתורת מכר אם כן אסור להשתמש במעות דלא הלוהו רק ע"ד שכשלא יפרע כנ"ל יהיה בתורת קנין ויוקנה אם כן ע"כ לקנין גמור. ושייך איידי דבעי למיקני גמר ומקני ג"כ כנ"ל ואינו אסמכתא:
אך י"ל דהא קי"ל בקנין לאחר ל' יום דיכול מוכר לחזור בו קודם הזמן דאתי דיבור ומבטל דיבור עיין שם ק' ריש האומר. וא"כ אי אפשר לומר שהמלוה לא הלוהו רק על תנאי זה שתהיה הקרקע שלו כשלא יפרע תוך ג' שנים ואין לומר אינו רוצה להלות. דהא אין תועלת בתנאי זה דשעה א' קודם תשלום הג' שנים יוכל מוכר לחזור בו מהקנין ואף שלא יפרע ובטל הקנין רק שיהיה צריך לשלם בתורת פירעון חוב. אם כן אי אפשר לחשבו בסתמא שאמר ב' הדברים שמלוהו ואם לא יתן תוך ג' שנים הוא שלו. שיהיה חילוק זה בזה משום אומדנא דזה אינו דעכ"פ אין קפידא שגם שיחשב תנאי יוכל לבטל הקנין והמעות יהיה הלואה עד הזמן שקבע כנ"ל. ואף שיהיה למפרע שליחות יד מ"מ מה בכך כיון דרשאי להשתמש במעות כנ"ל. ולכך כיון דאין תלוין זה בזה שוב הוי אסמכתא ולא קני כלל. ואם כן משני שפיר דאין לומר מעכשיו דבזה אינו יכול לחזור קודם וממילא לא הוי כלל אסמכתא דכיון דאינו יכול לחזור שוב אמרינן שלא הלוה רק על תנאי הנ"ל שיהי' מכר אם לא יפרע עד ג' שנים מעכשיו כנ"ל. וקיבל ע"כ ע"ד כן. ואי לא היה כוונתו לקנין גמור לא היה רשאי להשתמש במעות כנ"ל ואינו אסמכתא. משא"כ דלא בשעת מתן מעות או גבי אי לא אתינא י"ל גם מעכשיו חשיב אסמכתא כנ"ל:
עוד י"ל דהך איבעית אימא דמתניתין רבי יהודה ומעכשיו ואם כן מיירי דלוקח אוכל פירות כדאמר לעיל בהדיא דרבי יהודה יליף מזה מעשה דביתוס דצד א' שרי. וא"כ ע"כ לא אסמכתא מכוין רק לקנין גמור דאי לאו הכי הוי רבית גמור דאין כאן צד מכר וברשיע' לא מחזיקינן ודאי כוונתו למכר גמור מעכשיו ואינו אסמכתא כלל מה שאין כן אי מיירי בלא מעכשיו ע"כ מוכר אוכל פירות ולא שייך כנ"ל. אבל מעכשיו מטעם הנ"ל. ואם כן י"ל באין רבית לא מהני מעכשיו באסמכתא ובעי קנין בב"ד חשוב כנ"ל. ומיושב בזה דתמוה איך מוקי מתניתין בתירוץ קמא כרבי יהודה דאסמכתא קני והא רבי יהודה דסבר אסמכתא לא קניא מייתי לעיל ראיה מעובדא דביתוס דעשה שדהו וצד א' ברבית שרי. והא לדידיה אסמכתא הוא. ולמ"ש מיושב דהיינו דקאמר איבעית אימא רבי יהודה ולא מיירי במעכשיו ומוכר אוכל ומ"מ קני איבעית אימא רבי יהודה דלא קני רק לדידיה במעכשיו ולוקח אוכל וממילא לאו אסמכתא ולר' יוסי ולרבנן דמוכר אוכל גם במעכשיו י"ל דהוי אסמכתא וע"כ כר"י דקני:
עוד י"ל למ"ש לקמן טעם דאסמכתא דכשנעשה ודאי אין מוכיח כלל שאינו חוזר מדעתו הראשונה שיהיה ספק ואם כן במעכשיו שאינו יכול לחזור בו לא שייך טעם הנ"ל. ולכך מהני בלא גזים דטעם רק משום דאי כו'. אבל בגזים י"ל גם מעכשיו לא מהני דבלא טעם הנ"ל לא היה כוונתו לחיוב כנ"ל. ומרש"י ז"ל נראה דאסמכתא לא הוי רק כשמבטיח לחבירו שנעשה הדבר ועיקר כוונתו להבטיח שיפרע או בפרע מקצת שכבר מוטל עליו והא מסמיכו שישלם. מה שאין כן כאן ספק אם ההלואה עיקר או המכירה ובמעכשיו אמרינן דהמכר עיקר לא הלואה רק תנאי ככל תנאי. מה שאין כן אי לא אתינא או פרע מקצת דהוצרך להבטיח אינו מועיל מעכשיו כנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |