אילת השחר/בבא מציעא/סו/א
בדידה קיימא למישדי תנאה. והיינו כדכתב רש"י דלא דמי לממון דמשעבד נפשי' בדיבורי', ובודאי אין הכוונה סתם בדיבורא בעלמא, דהא אם אחרי שקנה קרקע יבוא ויאמר להמוכר אם יהי' לך כסף אחזירם לך, הדיבור הזה לא מהני כלל שיהי' מחויב להחזירם, וע"כ דבשעת קני' אומר כן לכן זה מהני, ואם לא אמר בלשון תנאי דאם לא יחזירם אינו קונה כלל, מה באמת מחייב אותו מה שאמר שיחזירם, אפילו אם אמר בשעת קניית השדה, כיון דאין קניית השדה מחייב שימכור לו בחזרה.
ולכאורה צ"ל דאומר בלשון תנאי, והא דאי"צ הסכמת המוכר לזה כמו בגט דפריך וכי בדידה למשדי תנאה ה"נ כאן איך מהני בלי הסכמת המוכר, דשאני התם דתנאי שלה אינו כלום לגבי להתגרש או לא להתגרש, אבל כאן בזה שאינו רוצה לקנות רק אדעתא דהכי סגי, דאפילו אם מצד המוכר אין עיכוב ומסכים למכור בכל גווני, מ"מ מצד הלוקח יש תנאי דאינו רוצה לקנות רק בתנאי זה, ונשאר להמוכר זכות הזה דלכן כעת אין יכול הלוקח לחזור דנשאר הקרקע להמוכר, ואי"צ שיתן אדעתא דתנאי של הלוקח אלא דמסכים להוציא הקרקע מידו רק כשיקנה הלוקח, דבאופן שהלוקח אינו רוצה לקנות אינו מפקיר את השדה, ועיין בתוס' ריש פ' השולח באומר אי אפשי בה, ובב"ב דף קל"ח.
והשתא דאתינן להכי אי"צ לומר שאומר בלשון תנאי כיון דאין צריך הסכמת המוכר ע"ז הו"ל כמו שהי' קונה מהפקר, רק אם יהי' דבר פלוני, דאי"צ לזה לומר בפיו וכמשפטי התנאים, אלא סגי אפי' מה דמתכוין בלבו לזכות על תנאי זה, וה"נ כאן סגי מה דמחשבתו לקנות רק כדי למכור בחזרה ואז ממילא יש זכות זה להמוכר כיון דאין המוכר רוצה להפקיר שדהו.
תוד"ה פטומי. ונפק"מ למ"ד אחריות לאו ט"ס הוא. והיינו כמו שביארו המהרש"א והמהר"ם דאילו למ"ד אחריות ט"ס דכשלא כתב אחריות יש לו אחריות, וכל מה דשייך לדון הוא באופן דכתב מפורש שלא באחריות, וזה הא לא שייך בפתח המוכר בריש דבריו דמוכר באחריות שאח"כ יכתוב בפירוש שלא באחריות, ואם בכ"ז יכתוב יהי' ראי' שמתחרט ואינו רוצה למכור באחריות, ורק למ"ד אחריות לאו ט"ס איכא נפק"מ דאם פתח המוכר דמוכר באחריות יועיל שיהי' לו אחריות אע"ג דלא כתב אחריות, ולא נימא דהוי פטומי מילי ולולא שפתח לא הי' לו אחריות כיון דלאו ט"ס הוא.
והנה עי' בש"ך חו"מ סי' רכ"ה דרוב הפוסקים ס"ל דבמוכר בלי שטר חייב באחריות אפי' למ"ד אחריות לאו ט"ס אע"פ שלא קיבל אחריות בפירוש, מפני שכשנזקק לשטר ולא כתב אחריות ס"ל להך מ"ד דאחריות לאו ט"ס דאמרינן דבכונה לא כתב אחריות דהוא לא הסכים לקבל ואמר בפירוש דאינו מסכים לקבל אחריות, אבל באופן שאין שטר אז אפי' לא פירש אחריות חייב, ואם התוס' יסברו כן שוב יקשה דאם נדע ויבורר לן שלא אמר בפירוש שאינו מקבל אחריות הא יהי' חייב באחריות ולא צריך למה שפתח המוכר דמוכר באחריות, ולחידושם דאז לא הוי פטומי מילי בעלמא, דדל מהכא דיבורו כל שידוע לנו שלא אמר בפירוש שאינו מקבל אחריות ממילא הוא חייב באחריות, וע"כ צ"ל דס"ל להתוס' כמו שהביא שם הש"ך בשם הרשב"ם דלמ"ד אחריות לאו ט"ס אז גם בלי שטר צריך דוקא לקבל אחריות בפירוש דבל"ז אינו חייב, דמסתמא אינו מקבל אחריות, ולזה יועיל מה דפתח המוכר לומר דמקבל אחריות דאמרינן דאין זה פטומי מילי בעלמא, וצ"ע דהרא"ש כאן כתב כהתוס', ובפ"ג דב"ב סי' ל"ח העתיק בשם רבינו יונה כהפוסקים הנ"ל, ומשמע דס"ל כוותי' וסותר מש"כ כאן.
אמר רב הונא וכו' לאחר מתן מעות לא קנה אלא כנגד מעותיו. בריטב"א בשטמ"ק הקשה איך קונה הא בכסף ראשון הוי מלוה ואינו קונה, ותירץ כגון דמוכר יהיב לי' השתא שו"פ והתנה שיקנה בכסף זה, ולכאורה משמע דשייך לקנות הכסף בתור מעשה קנין, דאי כונתו דמוכר ממש בעד הפרוטה א"כ מה שייך למיקרייה לאחר מתן מעות, ואם בצירוף המלוה הקודמת מוכר לו היינו במלוה ופרוטה ג"כ לא שייך למקריי' לאחר מתן מעות, וממילא לפי"ז למה לא קנה אלא כנגד מעותיו כיון שנותן כדי לקנות כל השדה משמע דנותן פרוטה בתור מעשה קנין, וא"כ משמע דלא כהסמ"ע סי' ק"צ דלא מהני כסף אא"כ נותן זה בתור תשלומין על הדבר או בתור תשלום שלם או בתור תחילת תשלומין.
ובשטמ"ק בשם הראב"ד כתב דכיון דהוי ממושכן אצלו הרי קנהו לזמן הזה, דכמכור על הזמן הזה דמי והרי הוא כמוכר שדהו לשנה ולוקחו ממנו לאחר זמן באותם דמים עצמם. ודבריו צריכים ביאור דאי נתן לשם קנין משכנתא איך יעשה מזה קנין אחר הא הכסף הזה כבר זכה זכות משכנתא, אמנם ברשב"א הביא דבריו דכשבעל הקרקע חוזר ופודה הוי כקונה בהדמים, ולדבריו צ"ל דבאמת בזמן הזה זה כבר מכור לגמרי עם אפשרות של פדי' דהיינו לחזור ולקנות, וכיון שאומר שיקנה לגמרי פירוש שלא יוכל לחזור ולקנות לכן לא בעי קנין, והיינו דזה הי' ממושכן לעולם עד שיפדנו, ומה שמוסיף ומתנה כעת שיקנה היינו דלא תהי' לו האפשרות לחזור ולפדות ולזה לא צריך קנין. וצ"ל דנהי דיכול לסלקו מ"מ קצת מכירה יש, ויש לו קנין כמכירה גמורה, דהא אם יש לו קנין כשכירות אם ירצה אח"כ למוכרה צריך לעשות קנין חדש, וע"כ דיש לו קנין כמכירה גמורה אלא דיכול לסלקו, [ולפי"ז צ"ע הא דאמרינן לקמן דף ס"ז ע"ב דבאתרא דמסלקי השביעית משמטת כיון דהוי כקנוי לו כ"ז שלא יפדהו], ומ"מ יועיל כשהמלוה ימחול החוב להלוה לענין שתצא השדה מידו אף שזה קנוי לו על הזמן הזה, דמחילה הוי כמו שפדה, ועימש"כ לקמן ס"ז ע"ב דהסברא נותנת דבאתרא דלא מסלקי לא יועיל מחילה דלא עדיף מפדייה דעל הזמן הזה זה קנוי לו לגמרי.
תוד"ה ומניומי. ומיהו קנס שעושין בשעת שידוכין מהני אפי' לא קנו בב"ד חשוב כיון שנוהגין בו כל העולם מידי דהוי אסיטומתא דלקמן דקניא. הנה סיטומתא נתחדש דמהני בתורת מעשה קנין שבלי זה לא הי' בזה מעשה קנין, אבל באסמכתא דאע"ג דעשה מעשה קנין מ"מ לא הי' מהני דאין כונתו להקנות לו בלבו, מנ"ל דע"י שכן נוהגין מהני לומר שכונתו להקנות בלב גמור, ואם יש סברא דכיון שנוהגין כן לכן גמר ואקני, מ"מ מהא דסיטומתא אין שום הוכחה לסברא זאת. [שו"ר בפתחי תשובה סי' ר"א בשם חתם סופר סי' ס"ו בפשיטות דסיטומתא מהני דלא ליהוי אסמכתא].
והי' נראה ראי' למש"כ בחזו"א חו"מ סי' כ"ב מאביו של מרן זצ"ל, דעיקר הדבר בהקנאה הוא הגמירות דעת להקנות ושיסמוך עליו, דלכן יש אופנים שמהני לקנות בדיבור גרידא ויש שבעי מעשה קנין, דלפי"ז כל ענין המעשה קנין הוא שבזה אנו יודעין דגמר ואקני, וכיון דמצינו דסיטומתא כיון שנוהגין כן מהני לומר שגמר ואקני מה דלולא זאת לא הי' ראי' דמקנה, ה"נ באסמכתא בדבר שנוהגין כן מגלה דעתו שמכוין להקנות ממש ולא הוי אסמכתא. אמנם בעיקר החידוש יש להקשות מכמה דוכתי דלא משמע כן, ועימש"כ לקמן עמוד ב'.
בא"ד. וכן אם קיבל עליו המלמד בשעה שהשכירוהו קנס אם יחזור בו ולא נמצא מלמד אחר מזומן אין זה אסמכתא דלא חשיב גזום כיון שמפסידו. הנה לא משמע דקיבל בקנין התחייבות קנס אם יחזור בו, אלא דנתנו לו דמי שכירות מתחילה, והסכים להתנות קנס אם יחזור, וצ"ע דהא פועל יכול לחזור בו וכשחוזר בו הא צריך להחזיר הכסף לבעליו ונמצא דבמה חל ההתחייבות, וכן אם קצת זמן לימד ואח"כ חוזר הא על הזמן שלימד קבל שכירותו ועל העתיד הוא צריך להחזיר ולא קיבל כלום, ובמה חלה ההתחייבות.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |