חידושי הר"ן/ראש השנה/ג/ב
חדא דאם כן קשו קראי אהדדי דכתיב ושיצי ביתא דנא. כך נראה שגורס רש"י ז"ל וכן בתוספות ואינם גורסים ועוד דאע"ג דהוא כורש הוא דריוש הוא ארתחששתא ליכא למפרך מקרא דלעיל דכתיב ויהי בחודש ניסן שנת עשרים לארתחששתא המלך יין לפניו משום דהאי ארתחששתא ליכא לפרושי דהיינו דריוש בן אסתר שהרי בשנת שש שלו נשלם הבית כדכתיב ושיצי ביתא דנא וכו' וכיון שכן היאך הוי מבקש נחמיה ממנו בשנת עשרים למלכותו שיבנה אותו אלא ודאי האי קרא ליכא לפרושי כפשטיה והא ארתחששתא היינו כורש הראשון של פקידת הבית שהיתה בשנה ראשונה למלכותו כמו שכתוב בסוף דברי הימים ובראש עזרא והמלך יין לפניו מלתא אחרית' היא כלומר המלך דריוש הפרסי בן אסתר יין לפניו וזה היה בשנת שלש למלכותו וחשיב ג' דכורש וי"ד דאחשורוש וג' דדריוש כדאיתא בפרק קמא דמגלה והרי כאן עשרי' דכורש וטעם הטפחא מוכיח כן ומשום הכי לא פריך רב יוסף מקרא דלעיל. אבל הרב בעל המאור ז"ל גורס חדא דאם כן קשו קראי אהדדי ועוד דכתיב ושיצי ביתא דנא וכו' ותניא באותו זמן לשנה הבאה כו'. מי דמי התם כורש הכא דריוש הכא ארתחששתא זו היא גרסתו ז"ל. והכי פירושא דרב יוסף מפשט הוה פשיטא ליה דדריוש וכורש וארתחששת' חד מלך הוא וכדתני' בבריית' ומשום דכתיב ושבי יהודאי בנין ומצלחין בנבואת חגי נביאה וזכריה בר עדו ובנו ושכלולו מן טעם אלה ישראל ומטעם כורש ודריוש וארתחששתא מלך פרס. מדכתיב מלך ולא כתיב מלכי משמע שמלך אחד היה והיה לו כל השמות הללו ומשום הכי פריך רב יוסף א"כ דכורש משו' דמלך כשר היה מנו לו כמלכי ישראל קשו קראו אהדדי דהא קראי דלעיל דלגבי ארתחששתא משמע דלאו מניסן מנינן והכא משמע דמניסן מנינן. ועוד דהא כתי' ושיצי ביתא דנא וגו' ותניא באותו זמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עמו שנאמר ויבא ירושלם בחדש החמישי היא השנה השביעית למלך וכתי' בתרי' כי באחד לחדש הראשון הוא יסוד המעלה מבבל ומכאן למדנו שבאותו זמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל שאי אתה יכול לומר שבאותו שנה עצמה היה משום דבהדיא כתיבי קראי שלאחר שעשו חנוכת הבית ולאחר שעשו פסח עלה עזרא כדכתיב ואחר הדברים האלה במלכות ארתחששתא מלך פרס וכו' וכיון שעלה עזרא באחד בניסן על כרחין באותו זמן לשנה הבאה היה כי זמן סוף אדר עם תחלת ניסן אחד הוא ואם איתא דמניסן מנינן שנה שמינית מבעי ליה ופרכינן מי דמי התם כורש הכא דריוש הכא ארתחששתא והאי פירכא קימ' אדרב חסדא ורב יוסף דמייתו ראיה מקראי דדריוש וארתחששתא ואדר' אבהו דקאמר עלה כורש מלך כשר היה ומפרקי' דחד מלך הוא וכדתניא וכו'. וא"ת ולרב יוסף גופיה מי ניחא הא כיון שהכל אחד קשו קראי אהדדי. י"ל דרב יוסף הוי סביר' ליה דלמלכי אומות העולם לא קבעו זמן כלל אלא לכל אחד ואחד מיום שעמד בו מנינן ליה והלכך קראי שפיר כתיבן דדלמא יום שעמד בו מלך זה מרחשון הי' והלכך משכחת כסליו ואחריו ניסן בשנת עשרים למלכותו וכן החדש הששי והשביעי בשנה אחת וכן אדר ואב. ולפי זה מכאן אתה למד שאי אפשר לומר שזמן שקבעו חכמי' למלכים מפני חשש שלא יהא ניכר בין מוקדמין למאוחרין תקנוהו שאם לא כן למה לא הי' ראוי לחוש כזה למלכי אומות העולם כמו שחששו למלכי ישראל אלא ודאי עיקר הדבר כמו שכתבתי במשנתינו שלמלכי ישראל תקנוהו זכר ליציאת מצרים ומשום הכי הוי סבירא ליה לרב יוסף דבמלכי אומות העול' דלא שייך האי טעמא מיום שעמד בו מנינן ואפי' הכי מסקי' שכיון שקבעו זמן למלכי ישראל אף למלכי אומ"ה משום לתא דידהו קבעו תשרי שהוא ראש השנה לשמיטין וליובלות ולא רצו לקבוע יום שעמד בו לפי שאפשר שיעמוד איזה מלך ממלכי האומות בניסן וכשיראו שימנו לו מניסן יחשבו שראש השנה שלהם ניסן כמלכי ישראל. ועוד דיום שעמד בו אינו ידוע לכל וזימנין דמימנו עליה ולא אימלכוהו ולפיכך קבעו לכם תשרי כנ"ל. והדרינן לפרוקי קושיא דרב יוסף ואמרי' מ"מ קשי' כלו' כיון ששלשה שמות הללו על מלך אחד נאמרו וכדתניא בברייתא ומפרקי' לא קשיא כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ ולפי פי' זה אין צריכין לומר שאע"פ שנשלם הבית בשנת שש חומת העיר לא נבנתה עד שנת עשרים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |