חידושי הר"ן/מגילה/ג/ב
שישב ולבסוף הוקף שנתיישב תחלה בבתים ולבסוף הוקף חומה. בית מושב עיר חומה מושב של עיר חומה בית שנתיישב בתוך עיר חומה ולא שהי' בית מושב ואח"כ עיר חומה אינו נידון כבתי ערי חומה. וצ"ע מאין ידעו בימי יהושע העיירו' המוקפים שמצאו שם אם הוקפו ולבסוף ישבו או ישבו ולבסוף הוקפו. י"ל על פי הדיבור ידעו אי נמי מהני לאותן עיירות שבנו ישראל בימי יהושע לדקדק להם בין ישבו ולבסוף הוקפו בין הוקפו ולבסוף ישבו דלאו דוקא מימות יהושע אותן שנמצאו בנויות דומיא דששים עיר כל חבל ארגוב דהוא הדין אותן עיירות שנבנו בימות יהושע נקראין בתי ערי חומה:
כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר פי' כרך מוקף חומה מימות יהושע אף על פי שהוא מוקף בעי עשרה בטלנין מפני שכל כרך שאין בו עשרה בטלנין אין ת"ח רשאי לעמוד בתוכו משום שכשהקב"ה בא לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה מיד כועס שנאמר מדוע באתי ואין איש וגו' כך פירש רש"י. ופי' רב אחא משבחא ז"ל בטלנין ממלאכתן וכולן נחלקים לצורך העיר. ג' מהן דינין ושמש ב"ד וגבאי צדקה שנים ואחד המחלק עמהם וסופר וחזן ומלמד תינוקת שהן יושבין כל היום בבהכנ"ס וכשהוא שעת התפלה מזומנים להתפלל. ובירושלמי בטלין שאין עושין כלום אלא עומדין בבית הכנסת להתפלל מהר בשעה הראויה:
ואע"ג דאתו מעלמא. דקבועין בעינן:
ישראל במעמדן. עומדין היו על תמידי צבור בשעת הקרבתן במס' תענית:
אשר לו חומה. אשר לא כתיב בא' ומסורת לו בו' ללמד אעפ"י שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן הרי הוא כבתי ערי חומה אלמא אעפ"י שחרב נידון כבתי ערי חומה:
תלמוד תורה ומת מצוה מת מצוה עדיף. לאו דוקא נקט הכא מת מצוה דה"ה אפי' לא הוי מת מצוה דמבטלין תורה להוצאת המת קאמרינן דהיינו לכל מתים שבעולם ואיידי דנקט מת מצוה [במגיל'] דכול' מלת' בעי' ופשט' משום הך בעיא נקט לה:
עבודה ומת מצוה. מת מצוה מת שאין קוברין:
מולאחותו. דתניא בספרי ולאחותו מה ת"ל דכתיב גבי נזיר לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם וקא פריש הכי לאביו מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר על כל נפשות מת לא יבוא אלא לאביו הוא דלא יטמא אבל למת מצוה מטמא ולאמו מה תלמוד הרי שהיה כהן הדיוט ונזיר אף על פי שאינו מטמא לאביו ולאמו מטמא הוא למ"מ ולאחיו מה תלמוד הרי שהיה כהן גדול ונזיר מטמא הוא למת מצוה ואינו מטמא לקרובים ולאחותו מה תלמוד לומר הרי שהיה כהן גדול ונזיר והולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו שמילת זכריו ועבדיו מעכבין את פסחו כדכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו ולהכי תני להו גבי הדדי יכול יטמא ולא יקריב את פסחו שאין פסח דוחה את הטומאה הא אמרת לאחותו לא יטמא אבל למ"מ מטמ' ולא יקרי' את פסחו אלמא מת מצוה חמור מכולהו:
גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. כדגרסינן בבבא מציעא כתוב א' אומר לא תוכל להתעלם וכתוב א' אומר והתעלמת מהם פעמי' שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם זקן ואינה לפי כבודו והתעלמת אלמא מפני כבודו מתעלם כפירש"י. ואית דמקשו עליה מהא דאמרינן פרק מי שמתו על מי שיש לו כלאים בבגדו דמלאו דלא תסור קאמר שהוא מדרבנן אבל לאו שבתורה לא אמרינן גביה גדול כבוד הבריות ולאו קושיא היא דהא משום כבוד הבריות משמע נמי התם דדחי לא תעשה שבתורה היכא דהוה שב ואל תעשה כדמשני גבי שחיטת פסח וכי לא שני התם נמי גבי זקן ואינה לפי כבודו שב ואל תעשה שאני משום דאית ליה פירוקא אחרינא אסורא מממונא לא גמרי' הילכך לאו שהוא שב ואל תעשה כבוד הבריות דחי ליה אעפ"י שהוא מן התורה. וכי אוקמא ללאו דלא תסור מלאו שהוא בקום עשה קאמר דלא מידחי אלא א"כ הוא מדרבנן אבל לאו של שב ואל תעשה אפילו הוא מדאוריתא דחי ליה כבוד הבריות הילכך מקרא מגילה נמי שב ואל תעשה הוא ולאו דאבדה נמי וכבוד הבריות דחי להו.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |