מהר"צ חיות/מגילה/ג/ב
מהר"צ חיות 
מגילה ג ב
רש"י ד"ה את ל"ת דכתיב לא תוכל להתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו. נ"ב דברי רש"י הללו תמוהים דהרי אמרינן (ברכות יט ע"ב) דמזקן ואינו לפי כבודו א"א לגמור דאיסורא מן ממונא לא ילפינן ושם מוקי להך דגדול כבוד הבריות על לא תסור. עי' מהרש"א שהתעורר בזה.
ולי קשה יותר דהרי (עירובין מ"א) פירש"י הך דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת היינו לא תסור. וביותר תמוהים דברי הרא"ש בהל' כלאי בגדים שכ' על הך דר"י א"ר אין חכמה ואין תבונה כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב, נראה דוקא בדאורייתא אבל בדרבנן לא כדמוכח בברכות מהך דבא בטהורה וכן מהך דגדול כבוד הבריות דמיירי בלא תסור, וכבר תמה הרב מעדני מלך (שם) דאיך שייך לשון נראה אחרי שכל סוגיית הש"ס ברכות סובבת על קוטב זה.
ונראה דהנה תוס' והרשב"א והרמב"ן בתורת האדם שער הכהנים הביאו גירסת הש"ס ברכות דהא דלא ילפינן מכהן ונזיר משום כהן שאני דהוי לאו שאינו שוה בכל ושוב לק"מ ג"כ מהך דמדלגין ומהך דבא בטהורה דמכהן לא ילפינן וכן הך דגדול כבוד הבריות קאי על זקן ואינו לפי כבודו כמ"ש רש"י כאן אבל בכל מקום אפילו איסור דרבנן אינו נדחה מפני כבוד הבריות, וא"כ צדקו דברי הרא"ש דכ' ונראה דבאמת למסקנת הש"ס לפי גי' הרמב"ן והתוס' דכהן שאני מפני דלאו שאינו שוה בכל א"כ ל"ק מהנך ברייתות בלא"ה ול"צ להחליט דלא תסור נדחה מפני כבוד הבריות רק מסדור ל' הש"ס ברכות משמע דתי' זה בתרגומו בל"ת הוא העיקר אבל אינו הכרח ונופל שפיר לשון ונראה [ועי' ספ"ג דמנחות וש"מ]. וכן הוא באמת שיטת רש"י עירובין שהבאתי אולם כאן במגילה היה קשה לרש"י דהרי מגילה הוא דברי קבלה וכדאורייתא דמי, עי' ה"ג שחישב למ"ע, ועי' או"ח סי' תרצ"ו ואיך מייתי מהך דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת הרי כאן דברי קבלה הוא. ומפני זה פירש"י דעתה מוקמינן להך דכבוד הבריות בזקן ואינו לפי כבודו ועובר על לא תוכל להתעלם אע"ג דד"ת הוא משום דאתיהיב למחילה ה"נ דומה לזה דהרי אפשר לקרות מגילה אח"כ כמ"ש הר"ן והרא"מ עי' טו"ז ומג"א סי' תרפ"ז ועי' גם כן פני יהושע כאן: