חידושי הר"ן/מגילה/ד/א
נשים חייבות במקרא מגילה. מכאן משמע שנשים מוציאות אחרים אם קוראות מגילה דמקרא משמע שקוראות אותה לאחרים. ואמרי' בריש ערכין הכל כשרין לקרות את המגילה הכל לאתויי נשים משמע שהנשים מוציאות את האנשים יד"ח. וכן פירש"י וה"ג פסקו שהנשים אינן חייבות [אלא] בשמיעה אבל קריאתן לא הוציא את הרבים ידי חובתן שחייבין בקריאה עד שישמעו מפי אנשים המחויבין כמותן ואין שמיעתן מנשים חשובות כאלו הן עצמן קורין ומביא בה"ג ראיה מן התוספת' דקתני הכל חייבין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא שאיו מינו. טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו. נשים ועבדים וקטנים פטורים ממקרא מגילה עד כאן לשון התוספת' ובה"ג:
הוסיף אח"כ אלא שחייבין במשמע. וי"ל שמעת' קמייתא דערכין לפי דברי בה"ג והתוס' דהאי דקאמר הכל כשרים לאו שיוציאו אנשי' בקריאת' אלא נשים בלבד דסד"א שלא יוציאו גם נשים שלא תהא קריאתן חשובה אפי' להוציא נשים כיון שאין קריאתן חשובה להוציא אנשים וצריכות שמיעה מן המחויבין קמ"ל דמוציאות נשים אעפ"י שאין מוציאות אנשים ולא כפירוש רש"י שפירש בערכין:
שאף הן היו כאותד הגם. פירש רש"י בערבי פסחים בשם רבינו יצחק הלוי לפי שעיקר הנס נעשה על ידם על ידי אסתר והכי נמי אמרינן בחנוכה שנשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס שנעשית ע"י יהודית. והכי נמי אמר שנשים חייבות בד' כוסות של פסח שאף הן היו באותן הנס דאמרינן בעלמא בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. מיהו לישנא לא אתי שפיר דלא הוה ליה למימר שאף דמשמע שהם טפלות והיה ליה למימר שהיו. ועוד דבירושלמי לא משמע הכי דאמרי' התם ר' יונה אבוה דר' מונא היה מתכוין לקרותה בפני הנשים שבביתו שהכל היו בספק פי' ספק להשמיד להרוג ולאבד. ולפי פירוש רש"י היה לו לומר לפי שהם עיקר הנס. על כן נראה פירוש הירושלמי עיקר וכן בנר חנוכה וד' כוסות חייבות לפי שאף הן הוו משועבדות במצרים והיו בסכנה כשצרו עליהם מלכי יון. וא"ת אפי' קטני' לתחייבו דהא כתיב טף ונשים ביום א' ואע"ג דבירושלמי תני בר קפרא צריך לקרות לפני נשים ולפני קטנים שאף הם היו בספק מ"מ לר' יהושע לא אמר אלא נשים דמשמע דפליג אהאי ירושלמי. י"ל דנשים כיון דאיתניהו במצות כגון במצות לא תעשה ובמצות עשה שלא הזמן גרמא הטילו עליהן מצו' מגל' אעפ"י שהיא מצות עשה שהזמן גרמא [אבל קטן דליתא במצות] הכא נמי לא מחייבינן ליה אעפ"י שהיה באותו הנס. כתב בעל העיטור כי היכי דנשים מזמנות ואין מצטרפות לברכת זימון ה"נ אין מצטרפות לעשרה לכתחלה:
ולשנותה ביום. זכר לנס שהיו צועקים בימי צרתם ביום ובלילה:
אלהי אקרא יומם וגו'. במזמור אילת השחר הוא שנאמר על אסתר כדאמרינן במס' יומא למה נמשלה אסתר לאילת:
אקרא יומם. מקרא מגילה ואעפ"י שכבר לילה לא דומיה לי. אומר ר"ת דאעפ"י שבירך בלילה זמן חוזר ומברך אותו ביום שהרי עיקר קריא' המגילה הוי יותר ביום מבלילה דהכי משמע לישנא דקרא ולילה לא דומיה לי כלומר אף על פי שעתיד לקרותה ביום יקראנה בלילה עיקר פרסומי ניסא ביממא הוא. ותנן לקמן כל היום כשר לקרות את המגילה דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים וקתני נמי אין קורין את המגיל' ולא מוהלין ולא טובלין אלא ביום ומפרש בגמ' מנ"ל דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים בימים אין בלילה לא לימא תהוי תיובתא דר' יהושע בן לוי וכו' ומשני כי קתני איום מיהו מדקתני מקרא מגילה בהדיהו ש"מ דעיקר קריאתה ביממא. ועוד אמרי' לקמן מאי מברך מנ"ח ולא קאמרינן דבלילה מברך מנ"ח וביום מקרא מגיל' ושעשה נסים ולא שהחינו כדאמרי' גבי נר חנוכה יומא קמא מברך וכו' אלמא משמע דלעולם מברך מנ"ח ביום ובלילה ע"כ. וכן נראה. ולא כמו שכתב הרב רבינו משה ע"ה פ"א בהלכות מגיל' ביום אינו חוזר ומברך שהחיינו:
פורים. לבני כרכים:
שחל להיות בשבת שואלין ודורשין וכו'. אבל יום י"ד האידנ' לעולם אינו חל בשבת. כתב רב אחא דכי חל פורים בשבת דהוי התענית בע"ש דתענית נדחה לחמישי לפי שאין רשאי לכנס בשבת כשהוא מעונה מפני טורח השב' ואעפ"י דאמרי' בתענית בשלהי פרק סדר תעניות כיצד הלכה מתענה ומשלים וקאי אערב שבת דקא תני במתניתין הא לא קשיא דמ"מ לכתחלה אסור אלא אם התחיל. א"נ התם תענית של צורך הוא כגון תענית גשמים או תענית חלום שהוא תענית הצריך אבל באידך תענית אין מתענה:
ויעבירו ד' אמות ברשות הרבים. והאי דנקט יעבירו ולא נקט יוציאנו ה"ק אפילו העברה לחודה משכחת בה לא מבעיא הוצאה דשכיחא בה שבבית יקראנה אלא אפי' העברה לחודה איכא וכגון שהמגילה עומדת ברשות הרבים אע"ג דלאו אורחא הכי איכא למיגזר. ויש שמקשים במילה נמי אמאי לא גזרינן שמא יעביר הקטן ד' אמות לפי שאין הכל בקיאין בה ואמאי דחי שבת דדרשינן ביום השמיני ואפילו בשבת. וי"ל דשני שופר ולולב ומגילה משום הכי גזרינן בהו דהכל חייבין בהן ואין הכל בקיאים בהן וכולם טרודים ללמוד ולצאת ידי חובתן אבל מילה אין הכל טרודין בה אלא אבי הבן בלבד ואם יעבירנו ימחו בידו הכל שאינן טרודין. והזאה דפסח דגזרינן בה שמא יעבירנו אע"ג דלא טריד בה אלא הטמא מ"מ הכל טרודין בפסח ואם יעבירנו הטמא לצלוחית החטאת כדי להזאת לא ימחו בידו. והזאה דתרומה כיון דלית לה זמן קבוע ואינה שעה עוברת לא דחיא שבת. גרסי' במס' סוכה מפני מה אין לולב דוחה שבת בי"ט הראשון ולא מצותו מן התורה אפילו בגבולין. ואוקימנא משום דלא ידעינן בקיבועא דירחא ומספיקא לא דחינן שבת והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה. כתב הר"ז ז"ל אלו הן דברי הרב והן בשגגה שלא נאמר והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה אלא לענין גזרה דרבה דכי היכי דגזרינן גבי שאר ימים דלולב דליתנהו מה"ת בגבולין משום גזרה דרבה הם הכי נמי גזרינן בשופר ומגילה שאף מצות שופר מעורבת היא מדרבנן ומדאורייתא אי למאן דאמר שלש תרועות בר"ה שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים ומשום תרועה דאוריתא דאית בה אמרו דתידחי שבת במקום שיש בו ב"ד. ומשום תרועה דרבנן דאית בה גזרו שלא תדחי שבת בשאר מקומות. וכן מגילה שהיא מדבריהם אבל לענין ספיקא דקיבועא דירחא אין בזה טעם לשופר ולמגל' שאפי' במקום שלא הי' להם שום ספק בקיבועא דירחא לא דחו את השבת כדתנן גבי שופר במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה ומגילה מעולם לא דחתה שבת בשום מקום דבכל מקום דרבנן היא וספיקא דקיבועא דירחא לא הוזכר בגמ' אלא לענין לולב בלבד לגבי י"ט ראשון דאיתי' מן התורה בגבולין והי' מן הדין לדחות את השבת אלא שאין אנו יודעים בקיבועא דירחא ע"כ. וי"ל דברי הרב ז"ל דמה שאמר גבי שופר משום דלא ידעי' בקיבועא דירחא שאפי' כשהיה בית המקדש קיים לא היו יודעים בקיבועו של חודש לפי שהוא חג שהחודש מתכסה בו ואפי' בזמן שהעדים באין בשחרית במקדש היו יודעים. בגבולין לא היו יודעים בודאי בקיבועו של חודש ולפיכך לא היו תוקעים אלא במקדש לבד דמספיקא לא דחינן שבתא מיהו במקדש שהם זריזים א"נ לאחר תקנת ר' יוחנן בן זכאי שהתקין כל מקום שיש בו ב"ד ובפני ב"ד והם מתירין בהם לא גזרו משום גזרה דרבה. ומה שאמר הרב ז"ל והיינו טעמי' דמגילה ידוע הוא שכלפי שאמר והלא מצותו מן התורה אפי' בגבולין ואמר משו' דלא ידעינן בקיבועא דירחא ולא דחי שבתא אלא ודאי דדברי תורה לפי' אמר והיינו טעמא דמגיל' כלומר שאינה דבר תורה.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |