חובות הלבבות/שער הבטחון/פתיחה
|
< הקודם · הבא > |
אמר המחבר מפני שקדם מאמרנו בחיוב קבלת עבודת האלהים ראיתי להביא אחריו מה שהוא צריך יותר מכל הדברים לעובד האלהים יתברך והוא הבטחון עליו בכל דבריו בעבור מה שיש בו מן התועליות הגדולות בענין התורה ובענין העולם.
ותועלותיו בו בתורתו:
מהן מנוחת נפשו ובטחונו על אלהיו יתברך כמו שהעבד חיב לבטח על אדוניו מפני שאם איננו בוטח באלהים בוטח בזולתו ומי שבוטח בזולת יי מסיר האלהים השגחתו מעליו ומניח אותו ביד מי שבטח עליו ויהיה כמי שנאמר בו (ירמיה ב יג) כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארות נשברים וגו', ואמר (תהלים קו כ) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, ואמר הכתוב (ירמיה יז ז) ברוך הגבר אשר יבטח בה׳ והיה ה׳ מבטחו, ואמר (תהלים מ ה) אשרי הגבר אשר שם ה׳ מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב, ואמר (ירמיה יז ה) ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה׳ יסור לבו.
ואם יבטח על חכמתו ותחבולותיו וכח גופו והשתדלותו ייגע לריק ויחלש כחו ותקצר תחבולתו מהשיג חפצו כמו שאמר הכתוב (איוב ה יג) לוכד חכמים בערמם, ואמר (קהלת ט יא) שבתי וראה תחת השמש, כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגו', ואמר (תהלים לד יא) כפירים רשו ורעבו ודורשי ה׳ וגו'.
ואם יבטח ברוב עשרו יוסר ממנו וישאר לזולתו כמו שאמר הכתוב (איוב כז יט) עשיר ישכב ולא יאסף עיניו פקח ואיננו, ואמר (משלי כג ד) אל תיגע להעשיר מבינתך חדל, ואמר (משלי כג ה) התעיף עינך בו ואיננו וגו', ואמר (ירמיה יז יא) בחצי ימיו יעזבנו וגו'.
או תמנע ממנו הנאתו בו כאשר אמר החכם (קהלת ו ב) ולא ישליטנו האלהים וגו', ויהיה אצלו פקדון ששומר אותו מן הפגעים עד שישוב למי שהוא ראוי לו כמו שאמר (קהלת ב כו) ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנס לתת לטוב לפני האלהים, ואמר (איוב כז יז) יכין וצדיק ילבש וכסף נקי יחלק. ואפשר שיהיה הממון סבת רעתו ואבדן נפשו כמו שאמר הכתוב (קהלת ה יב) יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו.
ומהם שהבוטח באלהים יביאנו הבטחתו עליו
שלא יעבד זולתו, ושלא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם, ולא יעבדם להתרצות אליהם, ולא יחניף להם, ולא יסכים עמהם בבלתי עבודת האלהים, ולא יפחידהו ענינם, ולא יירא ממחלקותם, אבל יתפשט מבגדי טובותם וטרח הודאתם וחובת תגמולם, ואם יוכיח אותם לא יזהר בכבודם, ואם יכלימם לא יבוש מהם ולא ייפה להם השקר. כמו שאמר הנביא (ישעיה נ ז) וה׳ אלהים יעזר לי על כן לא נכלמתי על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש, ואמר (יחזקאל ב ו) אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא, ואמר (יחזקאל ב ו) מדבריהם אל תירא ומפניהם אל תחת, ואמר (ירמיה א ח) אל תירא מפניהם, ואמר (ירמיה א יז) אל תחת מפניהם, ואמר (יחזקאל ג ט) כשמיר חזק מצור נתתי מצחך וגו'.
ומהן שהבוטח באלהים יביאהו בטחונו לפנות את לבו מעניני העולם וליחד לבבו לעניני העבודה, ויהיה דומה במנוחת נפשו ורחב לבו ומעוט דאגתו לעניני עולמו לבעל האלכימיה והוא היודע להפך הכסף לזהב והנחשת והבדיל לכסף על ידי חכמה ומעשה.
ועוד כי הבוטח באלהים יש לו עליו יתרון בעשרה דברים:
תחלתם שבעל הכימיה צריך לדברים מיחדים למלאכה לא יגמר לו דבר זולתם ולא ימצאם בכל עת ובכל מקום. והבוטח באלהים טרפו מבטח לו מכל סבה מסבות העולם כמו שאמר הכתוב (דברים ח ג) למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגו', כי הסבות אינן נבצרות ממנו בכל עת ובכל מקום כאשר ידעת מדבר אליהו עם העורבים ועם האשה האלמנה ועגת רצפים וצפחת המים ודבר עובדיהו עם הנביאים שאמר (מלכים א׳ יח יג) ואחביא מנביאי ה׳ מאה איש חמשים חמשים איש במערה ואכלכלם לחם ומים, ואמר (תהלים לד יא) כפירים רשו ורעבו ודורשי ה׳ לא יחסרו כל טוב, ואמר (תהלים לד י) יראו את ה׳ קדושיו כי אין מחסור ליראיו.
והשני כי בעל הכימיה צריך למעשים ולמלאכות לא ישלם לו חפצו זולתם ואפשר שימיתוהו ריחם ועשנם עם התמדת העבודה ואורך היגיעה בהם לילה ויומם. והבוטח באל בבטחה מהפגעים ולבו בטוח ממצא הרעות וכל אשר יבואנו מאת האלהים יהיה לו לששון ולשמחה וטרפו בא אליו במנוחה והשקט ושלוה כמו שכתוב (תהלים כג ב) בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני.
והשלישי כי בעל הכימיה אינו מאמין על סודו זולתו מיראתו על נפשו. והבוטח באלהים איננו ירא משום אדם בבטחונו אבל הוא מתפאר בו כמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים נו יב) באלהים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי.
והרביעי כי בעל הכימיה אינו נמלט מהזמין מהזהב והכסף הרבה לעת צרכו או שלא יזמין מהם כלום אלא כפי שיספיק לזמן מועט. ואם יזמין ממנו הרבה יהיה כל ימיו מפחד על נפשו שלא יאבד ממנו במיני סבות האבדה ולא ישקט לבו ולא תנוח נפשו מפחדו עליו מהמלך והעם. ואם לא יזמין מהם אלא למלאת מחסורו זמן מעט אפשר שיבצר ממנו המעשה בעת הצורך הגדול אליו מפני המנע סבה מסבותיו ממנו. והבוטח באלהים בטחונו חזק באלהים שיטריף אותו כרצונו בעת שירצה ובמקום שירצה כאשר יטריף העבר ברחם אמו והאפרוח בתוך הביצה אשר אין בה מקום מפלש להכנס אליו ממנו דבר מחוצה והעוף באויר והדגים במים והנמלה הקטנה עם חלישותה ויבצר הטרף מהארי עם תקפו בקצת הימים כמו שכתוב (תהלים לד יא) כפירים רשו ורעבו וגו', ואמר (משלי י ג) לא ירעיב ה׳ נפש צדיק וגו', ואמר (תהלים לז כה) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.
והחמישי שבעל הכימיה תחת יראה ופחד על מלאכתו מן הגדול ועד הקטן שבעם. והבוטח באלהים ייראוהו הגדולים ונכבדי בני אדם אף החיות והאבנים מבקשים רצונו כמו שנאמר במזמור (תהלים צא א) יושב בסתר עליון עד אחריתו ואומר (איוב ה יט-כ) בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע ברעב פדך ממות עד סוף הענין.
והששי שבעל הכימיה אינו בטוח מהחליים והמדוים שמערבבין עליו שמחתו בעשרו ואינם מניחין אותו להנות ממה שיש לו ולא להתענג במה שהשיגה ידו. והבוטח ביי בטוח מן המדוים והחליים אלא על דרך הכפרה או על דרך התמורה כמו שכתוב (ישעיה מ ל) ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשל יכשלו, ואמר (ישעיה מ לא) וקוי ה׳ יחליפו כח וגו', ואמר (תהלים לז יז) כי זרועות רשעים תשברנה וגו'.
והשביעי שבעל הכימיה אפשר שלא יגיע אל מזונו במה שיש אצלו מן הזהב והכסף מפני שלא יהיה האכל נמצא בעירו בקצת העתים כמה שנאמר (יחזקאל ז יט) כספם בחוצות ישליכו, ואמר (צפניה א יח) גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם. והבוטח ביי לא יבצר ממנו מזונו בכל עת ובכל מקום עד סוף ימיו כמו שנאמר (איוב ה כ) ברעב פדך ממות וגו', ואמר (תהלים כג א) ה׳ רועי לא אחסר וגו', ואמר (תהלים לז יט) לא יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו.
והשמיני שבעל הכימיה איננו מתעכב בשום מקום מיראתו שמא יתגלה סודו. והבוטח באלהים בבטחה בארצו ובמנוחת נפש במקומו כמו שכתוב (תהלים לז ג) בטח בה׳ ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה, ואמר (תהלים לז כט) צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה.
והתשיעי שבעל הכימיה לא תלונו הכימיה שלו באחריתו ולא ישיג בה בעולם הזה זולת הבטחון מן הריש והצרך לבני אדם. והבוטח ביי ילונו גמול בטחונו בעולם הזה ולעולם הבא כמו שכתוב (תהלים לב י) והבוטח בה׳ חסד יסובבנו, ואמר (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'.
והעשירי שבעל הכימיה אם יודע ענינו תהיה סבת מותו מפני שמה שהוא משתדל וטורח בו הפך הנהגת העולם ומנהיג הכל ישליט עליו מי שימיתהו כשאינו יודע להעלים את סודו. והבוטח ביי כאשר יודע בטחונו יגדל בעיני הבריות ויכבדוהו בני אדם ויתברכו בקרבתו ובראייתו ויהיה גורם לתקנת עירו ולדחות הפגעים מעל אנשי מקומו כמו שכתוב (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם, וכענין לוט בצוער.
ומתועלת הבטחון בה׳ בענין התורה, כי הבוטח ביי אם הוא בעל ממון ימהר להוציא חובות האלהים וחובות בני אדם מממונו בנפש חפצה ורוח נדיבה. ואם איננו בעל ממון יראה כי חסרון הממון טובה מטובות המקום עליו מפני שנסתלקו מעליו החובות שהוא חיב בהם לאלהים ולבני אדם בעבורו ומעוט טרדת לבו בשמירתו והנהגתו כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה אומר המקום יצילני מפזור הנפש. אמרו לו מה הוא פזור הנפש? אמר שיהיה לי ממון בראש כל נהר ובראש כל קריה, והוא מה שאמרו ז״ל (משנה אבות ב ז) מרבה נכסים מרבה דאגה, ואמרו (משנה אבות ד א) איזהו עשיר השמח בחלקו.
והבוטח ביי ישיג תועלת הממון רצוני לומר פרנסתו ותמנע ממנו טרדת המחשבה של בעל הממון והתמדת דאגתו לו כמו שאמר החכם (קהלת ה יא).
ומהן כי הבוטח ביי לא ימנענו רב הממון מבטח ביי מפני שאיננו סומך על הממון והוא בעיניו כפקדון צוה להשתמש בו על פנים מיחדים ובענינים מיחדים לזמן קצוב. ואם יתמיד קיומו אצלו לא יבעט בעבורו ולא יזכיר טובתו למי שצוה לתת לו ממנו ולא יבקש עליו גמול הודאה ושבח אבל הוא מודה לבוראו יתברך אשר שמהו סבה לטובות.
ואם יאבד הממון ממנו לא ידאג ולא יאבל לחסרונו אך הוא מודה לאלהיו בקחתו פקדונו מאתו כאשר הודה בנתינתו לו וישמח בחלקו ואיננו מבקש הזק זולתו ולא יחמד אדם בממונו כמו שאמר החכם (משלי יג כה) צדיק אוכל לשובע נפשו.
אך תועלות הבטחון בעולם:
מהן מנוחת הלב מן הדאגות העולמיות, והשלוה מנדנוד הנפש וצערה לחסרון תאוותיה הגופיות והוא בהשקט ובבטחה ובשלוה בעולם הזה כמו שכתוב (ירמיה יז ז) ברוך הגבר אשר יבטח בה׳ והיה ה׳ מבטחו, ואמר (ירמיה יז ח) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו וגו'.
ומהן מנוחת הנפש מלכת בדרכים הרחוקים אשר היא מכלה הגופות וממהרת השלמת ימי החיים כמו שנאמר (תהלים קב כד) ענה בדרך כחי קצר ימי.
ונאמר על אחד מן הפרושים כי הלך אל ארץ רחוקה לבקש הטרף בתחלת פרישותו ופגע אדם אחד מעובדי כוכבים בעיר אשר הלך אליה. אמר לו הפרוש כמה אתם בתכלית העורון ומעוט ההבנה בעבודתכם לכוכבים. אמר לו האמגושי ומה אתה עובד? אמר לו הפרוש אני עובד הבורא היכול, המכלכל האחד, המטריף, אשר אין כמוהו. אמר לו האמגושי פעלך סותר את דבריך. אמר לו הפרוש והיאך? אמר לו אילו היה מה שאמרת אמת, היה מטריפך בעירך, כמו שהטריפך הנה, ולא היית טורח לבוא אל ארץ רחוקה כזאת. ונפסקה טענת הפרוש ושב לארצו וקבל הפרישות מן העת ההיא ולא יצא מעירו אחר כך.
ומהן מנוחת הנפש והגוף מן המעשים הקשים והמלאכות המיגעות את הגופות ועזב עבודת המלכים וחקיהם וחמס אנשיהם.
והבוטח ביי הוא תובע מסבות הטרף מה שיש בו יותר מנוחה לגופו ושם טוב לו ופנאי ללבו ומה שהוא מפיק יותר לחובות תורתו עם יתר אמונתו כי הסבה לא תוסיף לו בחקו ולא תחסרהו ממנו מאומה אלא בגזרת האלהים יתברך כמו שנאמר (תהלים עה ז-ח) לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים, ואמר (תהלים כג ב) בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני.
ומהן מעוט צער נפשו במסחרו ואם תתעכב אצלו פרקמטיא או אם לא יוכל לגבות חובו או אם יפגעהו חלי בגופו מפני שהוא יודע כי הבורא יתברך מתקן ענינו יותר ממנו ובוחר לו טוב יותר ממה שהוא בוחר לעצמו כמו שנאמר (תהלים סב ו) אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי.
ומהן שמחתו בכל ענין שיעתק אליו ואם יהיה כנגד טבעו מפני בטחונו באלהים שלא יעשה לו אלא הטוב לו בכל ענין כאשר תעשה האם החומלת לבנה ברחיצתו וחתולו וקשרתו והתרתו על כרחו כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים קלא ב) אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי.
וכיון שבארתי מתועלות הבטחון באלהים והנאותיו בתורה ובעולם מה שנזדמן לי אבאר עתה מענין הבטחון שבעה דברים:
אחד מהם מה הוא הבטחון. והשני בסבות הבטחון על הברואים. והשלישי בבאור ההקדמות אשר בעבורן יתחייב הבטחון באלהים וחיוב העסק בסבות. והרביעי בבאור הדברים אשר בהם יהיה הבטחון וחיוב שבחו וגנותו בהם. והחמישי בהפרש שיש בין עסק הבוטח באלהים בסבות הטרף ובין עסק מי שאינו בוטח באלהים בהם. והששי בבאור אפני חיוב גנות דעת האומרים באריכות התאוות בעולם ומיחלים נפשותם בקבלת עבודת האלהים כשיגיעו לחפצם בו והם בעלי המשכונות. והשביעי במפסידי הבטחון באלהים וכל מה שצריך לדבר בענין הבטחון ולקצר בחלקיו.