חדוד הלכות/נדה/כב/ב

חדוד הלכות נדה כב ב

דף כ"ב ע"ב

תוס' ד"ה אבל דם דרכיך וא"ת והא ד"נ נמי קתני לקמן וכו'. עיין במהרש"א דקושית תוס' היא דהא חזינן דדם אע"ג דרכיך אינו נימוח במעל"ע יע"ש ומוכח מתוס' כאן דס"ל כשיטת הרז"ה והרא"ש אע"ג דאין צורת בריה עליו היכא דלא נימוח תוך מעל"ע טהורה ואמרי' דחתיכה היא ולא דם דאלת"ה אלא כשיטת הראב"ד והרשב"א דדוקא היכא דצורת בריה עליו אבל בלא"ה אע"ג דאינו נימוח טמאה קשה א"כ מאי משני תוספות דהתם מיירי בדם נדה שנפל על הבגד ונתייבש ביותר וכו' אכתי קשה דהא חזינן בחתיכת אדום ואין צורת בריה עליו דטמאה אע"ג דאינו נימוח במעל"ע וא"כ איכא דם דאינו נימוח במעל"ע ואמאי מהני הכא מעל"ע וא"ל דשאני הכא דאיכא צורת בריה עליו אז אמרינן כיון דרוב פעמים נימוח דם תוך מעל"ע מסתמא בריה הוא משא"כ היכא דאין צורת בריה עליו דליכא למיתלי בבריה ואמרינן דדם הוא ונתקשה ביותר אף שהוא נגד הרוב כיון דליכא למיתלי בבריה ודאי דם הוא א"כ מעיקרא לא מקשי' מידי וה"ל לשנויי דשאני הכא דצורתן מוכיח עליהן משא"כ במתני' דלקמן דלא מיירי בבריה ולא היו צריכין לחלק בין דם שנפל על הבגד לדם דעלמא א"ו דס"ל להתוס' כשיטת הרז"ה והרא"ש:

בא"ד. וע"ק דהתם כו'. צ"ע מאי קשיא להו הא כבר כתבו דמתני' מיירי שנפל על הבגד ונתייבש ביותר אבל באפי נפשיה הוא רכיך:

תוס' ד"ה או דלמא ל"ש וכו' תימא דבפ' ד"נ וכו'. לא זכיתי להבין דבריהם דמאי קושיא דהתם ידעינן דודאי נבלה או שרץ הוא אלא דלא מטמא יבשים וכשחזרו בתוך מעל"ע ונעשו לחין מקרי לחין משא"כ אם לא נימוח בתוך מעל"ע אע"ג דאפשר שיהיה נימוח אם ישרה עוד במים או ע"י מיעוך בצפורן מ"מ יבש מקרי כיון שלא נימוח תוך מעל"ע שכך שיערו חכמים אבל הכא דמספקינן אם בריה הוא או דם נדה הוא ואלו ידעינן דודאי דם נדה הוא אפי' לא נימוח תוך מעל"ע אפ"ה טמאה דהא ד"נ הוא מהנך דמטמא יבש ולא מהני מעל"ע אלא דאמרינן כיון דלא נימוח תוך מעל"ע מסתמא בריה הוא מש"ה אמר רשב"ג דמעל"ע לא מהני דלמא דם יבש הוא עד שממעך בצפורן ולא נימוח ואז ידעינן שנימוח ע"י מיעוך צפורן מ"מ יבש מקרי וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף