זרע ישראל/מגילה/י/ב

זרע ישראל מגילה י ב

ויהי בימי אחשורוש אמר ר' שמואל ואיתימא רבי יונתן שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער וכו'. וכתב א"א מ"ו ז"ל לשב המדרש רבה השייך להגמרא הנ"ל וז"ל: ועפ"ז מיושב המדרש רבה שאל את ר' שמואל בר נחמני שמעתי עליך שאתה בעל הגדה מהיכן נבראת האורה א"ל מלמד שנתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף עולם ועד סופו כיון שצפה קב"ה באנשי דור אנוש ובאנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה עמד וגנזה לצדיקים לעתיד לבוא ואמר לי בלחישה וכו' כשם ששמעתי בלחישה כך אמרתי לך בלחישה וכו'.

וקשה מה ענין זה שאמר שאתה בעל הגדה וכו' לולי זאת לא היה קשה למה אמר בלחישה ושמעתי מן מו"ח ז"ל דאיתא במדרש כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נברא מלאך א' ואיתא פלוגתא במסכת חגיגה אי שמים וארץ נברא תחילה או אור נברא תחילה באשר דכתיב בראשית ברא אלקים את השמים וגו'. אך עפ"י הגדה והדרוש אמרו אור נברא תחילה ואיתא במדרש הכל מודים שאין המלאכים נבראו ביום הראשון שלא יאמרו מיכאל מותח בצפוני וגבריאל בדרומי וכו' ובזה מיושב המדרש הנ"ל שמעתי עליך שאתה בעל הגדה א"כ עפ"י הגדה והדרוש אמרו אור נברא תחילה ואז א"א לומר בדיבור נברא אור כיון דבכל דיבור נברא מלאך א' והכל מודים שאין המלאכים נבראו ביום ראשון א"ל שנתעטף וכו' ולא היה שום דבור ודברי פי חכם חן:

וכיוצא בזה נראה ג"כ לפענ"ד וליתן טעם לשבח למה שאנכי ולא יהיה לך נאמר דוקא מפיו של הקב"ה בעצמו ובדיבור אחד דווקא מה שאין פה (לא) יוכל לדבר ואוזן לשמוע ולמה לא אמר הש"י כל דבור בפ"ע שיוכל ג"כ להבין ולשמוע את הדיבור כשיצא מפיו של הש"י ב"ה, ונראה ג"כ לפרש בסיגנון הנ"ל שהיה לטובת ישראל כדי שיהיה להם תירוץ על חטא העגל ודוגמ' כדאמרינן במדרש רבה. ונקדים תחלה מ"ש א"א מ"ו ז"ל בפ' יתרו:

בפ' וידבר אלהים את כל הדברים גו' פי' רש"י ובי' למה כתיב אלקיך לשון יחיד מפני שיהיה להם תירוץ במעשה עגל לי ציוויתי וקשה והא כל י' דברות הוא לשון יחיד מאיזה הטעם ונ"ל הגמרא דמכולם לא קשה רק גבי לא יהיה לך קשה שהוא לשון יחיד דאיתא ברש"י ובמדרש לאמר מלמד על כל דיבור אמרו ישראל על הן הן ועל לאו לאו היינו פי' על מצות עשה הן ועל ל"ת לאו ואיתא בגמ' ובמדרש אנכי ולא יהיה לך אמר הקב"ה בדיבור א' ואנכי הוא הן ולא יהיה לך הוא לאו קשה היאך אמרו ישראל שהי' מכחישין זה את זה, נראה הסברא שהי' אמרו הן על דבור ראשון א"כ לא קבלו עליהן דבור שני ובזה יתורץ בשלמא כל הדברות לא קשה שהוא לשון יחיד באשר הדיבור היה מחזיר על כל ישראל וקיבל כ"א על עצמו ואמר על הן הן וכו' אבל לא יהיה לך א"א שיקבל כנ"ל קשה היה לומר לשון רבים ואז א"צ לקבל על עצמו לכן אמר שיהיה להם תירוץ במעשה עגל בזה שלא קיבלו עליהם דיבור זה:

ולפע"ד נראה לפרש כסיגנון של אמ"ז מ"ו ז"ל הנ"ל ונקדים תחילה דאיתא במדרש רבה וירד משה מן ההר וידבר אלקים וגו' אנכי מלמד שאמר הקב"ה למשה מתחלה שירד מן ההר ואח"כ אמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך כדי שלא יטעו ח"ו, וגם איתא במדרש ורש"י בחומש בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך קרע העליונים ותחתונים וראו ישראל שאין זולתו שהוא יחיד ולפ"ז מוכח שלא היה שם על ההר באותו פעם בשעה שאמר אנכי ולא יהיה לך אפילו שום מלאכך כנ"ל וא"כ הוכרח ג"כ הש"י לומר דוקא בדבור א' באשר שאם היה אומר אנכי לחוד ואח"כ לא יהיה לך ואז היה נברא תכף מלאך קודם שאמר לא יהיה לך ואז היה ח"ו ג"כ מקום לטעות כנ"ל ולכן אמר בדבור א' ואז בשעת אמירה לא היה שום מלאך אך י"ל שאעפ"כ היה קצת איזה מקום לטעות באשר שתיכף אחר אמירה של הקב"ה שאמר אנכי ולא יהיה לך נברא בהרף עין מלאך ונ"ל עבור זה קצת היה טעות מה שעשו את העגל וכדאיתא שנאמר במלאכים ורגליהם בכף רגל עגל וא"כ עדיין יש להקשות ולפרש הטעם שאמר הקב"ה בעצמו אנכי ולא יהיה לך ואז הוכרח לומר בדבור א' ואעפ"כ היה קצת מקום לטעות ולמה לא ציוה למשה שיאמר בשם הקב"ה כמו כל המצות והתורה שנעשה שלוח ואז לא היה שום מקום לטעות אלא י"ל כדוגמת המדרש שיהיה תירוץ לישראל על חטא העגל שאלו היה אמר ע"י משה ואז לא הוי שום מקום לטעות וי"ל אעפ"כ היה עושין ואז לא להם שום תירוץ כנ"ל:

וכדומה לזה י"ל ג"כ לפרש בפרקי אבות בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת"ל והלא במאמר א' היה יכול להראות אלא כדי להפרע מן הרשעים וכו' וליתן שכר טוב לצדיקים כו' וי"ל ג"כ לפרש כנ"ל שמצינו בכמה דוכתי ולקמן בסוף מסכת זו כנגד בעשרה מאמרות שנברא העולם ופריך והא ט' הוי ומשני בראשית נמי מאמר דכתיב כו' ולכאורה ק"ק למה לא נכתב ויאמר גבי בראשית ולפ"ז שכתבנו ניחא באשר שכל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נברא מלאך והכל מודים שביום ראשון לא נברא שום מלאך וא"כ בריאת שמים וארץ שהיה ביום ראשון לא היה אפשר להבראות בדבור ומ"מ כאלו נאמר בו ויאמר בהדי' והא דכתיב בדבר ה' שמים נעשו לאו דוקא וי"ל כאלו נאמר כנ"ל שמחשבות הקב"ה כדבור דמי ולפ"ז ניחא והלא במאמר א' יכול להבראות דהא שמים וארץ נבראו ג"כ בלי שום דבור אלא להפרעות מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים כנ"ל:

ונחזור לענין ראשון לכתוב בשם א"א מ"ו ז"ל השייך במסכת זו ומהיכא נברא האור וז"ל:

ולי נראה לישב דאיתא בגמרא ה"ל דאמר ר' שמואל בר נחמני כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צער איתיבי והא כתיב ויהי אור וכו' א"ל אף הוא לשון צער שהאור הנברא ביום ראשון היה צופה מסוף עולם ועד סופו וכיון שצפה באנשי דור אנוש וכו' גנזו לצדיקים וכו' אך קשה מה שהקשו ג"כ המפרשים והא הקב"ה יודע עתידות ולמה ברא תחילה אור גדול כזה ואח"כ גנזו והא יכול לברוא לעתיד אור חדש כמו שמים החדשים וכו' אך אם נאמר שהמקום גורם ממה שנברא שהיה אור גדול אז בהכרח היה אור גדול ואח"כ נגנז ועפ"ז מיושב המדרש הנ"ל שאל את ר' שמואל בר נחמני שאמר כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער א"כ קשה ויהי אור וצ"ל כתירוץ הגמרא שהיה אור נגנז וכו'. וקשה מתחילה מאי קסבר הי' לברא רק אור קטן אלא צ"ל המקום גורם ושאל אותו מהיכן נברא א"ל מלמד שנתעטף הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרה מסוף עולם וכו' וא"ל בלחישה כשם ששמעתי בלחישה מפני המינים שאמרו שאין הקב"ה יודע עתידות ח"ו לכן הי' האור גדול מתחלה א"ל וכו':

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף