הר המוריה/פסולי המוקדשין/יח

הר המוריה ‏ פסולי המוקדשין יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ה"ז עובר וכו'. עיין זבחים כ"ט ב' ושם ל"ו ברש"י ותוס' שם ד"ה וחטאת וכו' ועיין ספרי שופטים פיסקא קמ"ז ועיין במל"מ ועיין לעיל פט"ו ה"ג.

ב

אינו לוקה. בזבחים כט ע"ב.

ג

במזיד דלוקה וכו'. עיין תוס' בכורות ל"ד א' ד"ה ומי קניס וכו' ועיין לקמן בפ"ד מהל' בכורות ה"א במל"מ בד"ה ודע וכו' שתמה על דברי רבינו דהכא יעו"ש.

ד

השמועה למדו וכו'. ספרי ראה פיסקא צ"ט ועיי"ש בזרע אברהם.

ה

בכלל

כל וכו'. משמע מכאן דהוא מדאורייתא ועי' במל"מ שם בפ"ד מהל' בכורות.

כמו

שבארנו. לכאורה צ"ל כמו שיתבאר והוא בסימן פ"ב מהל' בכורות ה"ז יעו"ש ויש לדחוק דקאי על מה שאמר ויאכלו במומן ר"ל דמום קבוע אוכלין עליו וכמו שנתבאר לעיל בסימן כ"ח.

ו

כמו שבארנו. בפרק הקודם.

שנאמר

והנפש וכו'. עיין כל הסוגיא בזבחים כ"ח ב' כריתות ה' א' ועי' תו"כ צו פי"ג סוף פרשה ח'.

חטאת

קבועה. ריש כריתות ושם י"ד א' זבחים מ"ה ב' ק"ט א' מעילה י' ב' ט"ו ב' יעו"ש היטב.

ז

אינו חייב וכו'. יומא ס' א' זבחים מ"ג א' מ"ו א' חולין קי"ז ב' מנחות י"ד א' תוספתא זבחים פ"ה ועי' לעיל פי"ג ה"ג.

לוקה

כאוכל וכו'. מהא דכתב לעיל הלכה ג' דע"ז קאי לא תאכל כל תועבה יעו"ש אמנם עיין בתוס' פסחים ט"ז ב' ד"ה אינו נושא וכו' וביומא ז' ובזבחים כ"ג ב' ובמנחות כ"ה א' והובאו במל"מ דאין בהם פסול כלל יעו"ש בד"ה ודע דלשיטת וכו'.

מן

הקומץ וכו'. שם בזבחים ובמנחות שם ועיי"ש זבחים מ"ד א' אבל משום טומאה חייב אם אכל הקומץ בטומאה ואע"פ דבעינן בטומאה ג"כ קרבו מתיריו כדאיתא לקמן הלכה ט"ז מ"מ משמע לקמן הלכה י"ז דחייבין על הקומץ משום טומאה וה"ט דכיון שנתקדש המתיר בכלי חייבין עליו משום טומאה וכמש"כ בהלכה ט"ז יעו"ש היטב ועיין תוס' זבחים מ"ג א' סד"ה הקומץ וכו' יעו"ש היטב והא דאיתא במעילה ט' א' דאם קרב הקומץ חייבין עליו משום פגול נותר וטמא יעו"ש משמע הא קודם הקטרה אין חייבין עליו משום כל הני היינו דווקא בשירים אבל אקומץ עצמו חייבין משום טומאה משהוקדש בכלי יעו"ש היטב וכן העלה המל"מ ועיין רש"י שם מ"ה ב' דכתב בהדיא דקומץ יש בו משום טומאה ורק די"ל דמיירי שהוצת האש ברובו יעו"ש שם מ"ב בתוס' דלרש"י י"ל כן דאל"כ אין חייבין עליו משום פגול לבד זה דהוא גופיה מתיר יעו"ש.

או

מאימוריו. אע"פ שהם מתירין את הבשר לאדם מ"מ כיון שנטמאו או אבדו מותר לאכול בלתי הקטרת אימורים לא נחשב מתיר וכמש"כ התוס' שם בזבחים מ"ג א' ד"ה והלבונה וכו' ובמנחות י"ד א' ד"ה והלבונה עיין זבחים ל"ה ב' צ' א' מנחות מ"ז ב' מעילה ז' ב' ט"ו ב' משם מבואר דהאימורין מתפגלין (ועיין מנחות כ"ה ב' ד"ה ת"ל וכו' יעו"ש וצע"ק).

שהדם

מתיר וכו'. וכן פסק ג"כ בפי' המשניות בזבחים שם אמנם מרש"י ביומא שם ובחולין שם מבואר דמפרש דהדם מתיר את הבשר להיות נאכל והאימורים ליקרב יעו"ש אמנם רבינו מפרש בדרך אחר והנראה לענ"ד דנאדי רבינו מזה דאם נפרש כרש"י א"כ נילף משלמים דבעי שתי מתירין דוקא היינו שהמתיר יתיר שני דברים לאדם ולמזבח כמו שלמים ובאמת הא הדין הוא דחייב על דבר שיש לו מתירין או לאדם או למזבח לכן פירש דשני דברים מתירין שני דברים א"כ לא מצינו רק דבר הניתר ע"י אחר ומ"מ מרבינן שם בין אכילת מזבח שהותר ע"י הדם ובין אכילת אדם שהותר ע"י אימורין (וכמש"כ רבינו בריש ההלכה אין חייבין כרת אלא על אכילת דברים שהותרו בין לאדם בין למזבח ומקורו מהא דזבחים י"ג ב' כ"ח ב' מנחות י"ז א' חולין פ"א ב') וה"נ כל דבר הניתר ע"י דבר אחר חייבין עליו ובהיות כן יש ליישב זה דלכן הביא זה רבינו בכאן כדי לאפוקי מפרש"י וכאמור ומיושב מה שנתקשה המל"מ בזה.

ועיין במל"מ שחקר אם בעינן במחשבת חוץ למקומו שיקרבו כל מתיריו יעו"ש בסוף דבריו שהקשה מהא דמעילה ב' א' יעו"ש וע"ע בזבחים ל"ד ב' ששם ג"כ איתא כעין זה וכבר כתבו התוס' במנחות ע"ט א' ד"ה והדר וכו' דלא קאי על חוץ למקומו וה"נ י"ל במעילה כן אמנם רש"י בזבחים שם מבואר דלא ס"ל כתוס' יעו"ש היטב ולכאורה הסברא נותנת כתוס' דהא א"א לאקושי בהא מילתא מחשבת המקום למחשבת הזמן דאילו במחשבת הזמן בעינן שלא יתערב פסול אחר בה עד כלות הזריקה ואילו במחשבת המקום לא שייך זה דהא חשב בשחיטה מחשבת המקום ובקבלה או הילוך חשב מחשבת הזמן או שאר מחשבה מ"מ הוי פסול ולא נפקא ממחשבת המקום וא"כ מהיכי תיתי לדמות מחשבת המקום דבעינן שיקרבו כל מתיריו לענין זה דאינו לוקה על מחשבת המקום עד אחר שיזרק הדם ויש לעיין בזה.

מתיר

בשרה וכו'. ובמשנה שם בזבחים קאמר דמתיר נמי עורה לכהנים וצ"ע על רבינו שהשמיט זה ואולי הוא טעות הדפוס דאל"כ אמאי קאמר לקמן ודם עולת העוף מתיר בשרה למזבח הא לפ"ז דומה לדם עולת בהמה והו"ל למיכללינהו יחד אלא ודאי דדין עולת בהמה אינו דומה לעולת העוף והבן.

אימוריהן

משום וכו'. רש"י פירש שם במנחות דאם חישב על אימורין גם הבשר נתפגל אולם מדברי רבינו לא משמע כן ומשמע דוקא דהאימורים נתפגלו ולא הבשר וכן משמע מהא דכתב דדברים שאין להם מתירין כגון בשר חטאות הנשרפות וכו' אינן מתפגלין לעולם ועי' בזבחים ל"ה א' ב' ושם מבואר כרש"י שוב מצאתי בתוס' רעק"א על משניות שתמה כן ע"ז. ודוחק לומר מדהביא ראיות שם וקאמר לימא מסייע ליה ודחה את הראיות לכן ס"ל לרבינו דאין הלכה כן וצ"ע בזה וע"ע מעילה ט' א' ולרבינו צ"ל חייבין עליהם משום פגול קאי על האימורין לבד ומשום טמא קאי נמי על הבשר אמנם לרש"י אתי שפיר טפי.

מתירין

ב' וכו'. הא ודאי דגם הכבשים חייבין עליהן משום פגול כמבואר בפי"ז הט"ז מפני שגם להם יש מתירין הדם מתיר האימורין למזבח והאימורין מתירין את הבשר לכהנים ולא בא רבינו לומר רק שהלחם הטעם שמפגלין ומתפגלין אע"פ שאין מהם כלום למזבח מ"מ יש להם מתירין שהכבשים הם המתירין שלהם.

ח

הבא בפני וכו'. הך יין הבא בפ"ע מיירי בין במתנדב יין בפ"ע בין במביא נסכיו ביום אחר לאחר שהביא קרבנו יעו"ש ברש"י ותוס' זבחים מ"ג א' ופסק כרבנן.

ולוג

שמן וכו'. מיירי אפי' במביאו עם אשמו כמו שמסיק ופסק כר"ש משום דבתוספתא שם פ"ד מיתנייא בלשון חכמים והובא ג"כ בש"ס שם מ"ד א' ובמנחות ט"ו ב' יעו"ש ועיין בתוס' שם מ"ג א' וז"ל ולוג שמן של מצורע נראה דר"ש דהכא הוא רבנן דלעיל גבי נסכים עכ"ל ולכן פסק רבינו כן ובחנם נדחק מרן בזה שוב מצאתי בתוס' יו"ט שכתב קצת מזה ועיי"ש בתוס' חדשים מש"כ בזה יעו"ש היטב והתימה עליו דאישתמיטתיה הסוגיא דשם מ"ד א' שוב מצאתי בתוס' רעק"א יעו"ש ועיין בתו"כ צו פי"ג פרשה ח' והיא הברייתא המובאת בש"ס שם.

כמו

שיתבאר וכו'. לקמן בפ"ה מהל' מחסורי כפרה ה"ד יעו"ש.

ט

לא תותירו וכו'. כ"ה בפרשת צו ובפרשת אמור וע"ע בפרשת בא לענין פסח ומש"כ מרן דבתו"כ פרשת צו מרבה כל הקרבנות יעו"ש כ"ה שם בפ' י"ב אבל באמת שם לא מיירי רק מתחלת זביחתן לא יהא רק ע"מ לאכול ליום אחד אבל לא לענין הלאו דלא תותירו וכ"ה בתו"כ אמור פ"ט פרשה ח' יעו"ש היטב אבל י"ל כיון דמרבה שם בתו"כ דהאי קרא קאי על כל הקרבנות לענין המחשב' דזה נדרש מדרשא דביום ההוא יאכל כ"ש דקאי על הלאו דלא תותירו דמפורש בקרא בהדיא דזה ג"כ קאי על כל הזבחים וק"ל.

אינו

לוקה. פסחים פ"ד א' צ"ה א' סנהדרין ס"ג א' מכות ד' ב' ט"ז א' שבועות ג' ב' חולין פ"ג א' צ"א א' קמ"א ב' תמורה ד'.

לעשה

שנאמר וכו'. תפס דבר המוסכם אליבא דכו"ע וכו"ע מודים בזה אבל מפני הטעם לאו שאין בו מעשה פליג עליו ר' יהודה כמבואר שם בכל המקומות אבל אין לומר דאי לא קיים העשה א"כ מטעם זה דניתק לעשה לוקין עליו זה אינו דכבר השמיענו רבינו לקמן בפ"א מהל' קרבן פסח ה"ז דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וכ"כ בדוכתי טובי. ועוד י"ל דלכן תפס טעם זה כמש"כ מרן דאפילו אם הותיר ע"י מעשה ומשכחת לה כגון שפתח עצם שיש בו מוח ואם לא היה פותחו לא היה מצווה שלא להותיר המוח משא"כ עכשו שפותחו וע"י מעשה בא לו (ועיין בס' שעה"מ בפ"ג מהל' קרבן פסח ה"ט שמבואר ממנו שבכל הקדשים מחוייב לשבור עצמות שיש בהן מוח ולאכול המוח יעו"ש וצ"ע אבל אולי אפשר לאשכוחי בגווני אחריני.

י

חייב כרת. עיין כריתות ב' א' ועיין במה שציינתי לעיל ה"ו.

מאחר

שיעלה וכו'. כ"ה בתוספתא פ"ו דזבחים וז"ל חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור וחטאת העוף וכו' ונאכלין לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות ואין חייבין עליהן משום נותר ואין מחשבה פסול בהן משום פגול עד שיעלה עמוד השחר וכו' (וכן איתא בפ"ב דמגילה בתוספתא יעו"ש היטב רק דשם איתא אבל אין חייבין יעו"ש אבל הגר"א הגיה שם ומחק תיבת אבל יעו"ש היטב דהגיה כמו שהוא בתוספתא דזבחים יעו"ש ולפ"ז אזדא ליה מש"כ התוס' יו"ט בפ"ק דברכות מ"א בד"ה א"כ למה וכו' יעו"ש היטב והבן) השלמים והמעשר וכו' וכיון שחשיכה חייבין עליו משום נותר ומחשבה פוסלת בהן משום פגול ואין שרפתן אלא ביום עכ"ל ומכאן יצא לו לרבינו אמנם מרן הראה מקום לזבחים נ"ו ב' פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן ופסק כר' יוחנן יעו"ש ולענ"ד תמוה דהא מחלוקתם שם הוא דווקא במחשב לאחר זמן אכילתו אם נקרא פיגול וזה כתב רבינו לעיל פי"ג ה"א וכאן מיירי מאוכל נותר אחר זמן איסורו אלא העיקר כמש"כ ומהתוספתא זו ראיה לר' יוחנן ודלא כחזקיה.

להזהיר

על וכו'. פסחים כ"ד א' מכות י"ח ב' מעילה י"ז ב' ועיי"ש בתוס' בפסחים ועי' רש"י כריתות ב' א'.

יא

מצטרפין זע"ז. מעילה י"ז ב'.

הפגולים

והנותרים וכו'. שם ט"ו ב' זבחים ק"ט א' ולכאורה יש לעיין דזה כ"ש הוא מהרישא דמה אם ברישא דהם שני שמות מצטרפין כ"ש כאן דהוא שם אחד ודאי דמצטרפין ומתוך זה נ"ל לחלק דברישא מיירי ממין אחד רק הם שני איסורים וכאן מיירי דהוא איסור אחד ושני מינים כגון פגול מזבח ופגול ממנחה אבל אם הם שני איסורים ושני מינים לעולם אין מצטרפין וצ"ע בזה.

יב

הקדשים או וכו'. עי' מרן ועי' פסחים י"ד א' יעו"ש היטב ועי' בפי"ב מהל' תרומה ה"א וכ"ש הכא בקדשים ופשוט הוא.

אינו

לוקה. מכות י"ד ב' וזבחים ל"ג ב' וכר' יוחנן.

אדם

טהור וכו'. עי' מרן וכ"כ רבינו בפי' המשניות שם ברפי"ג דזבחים וע"ע ברש"י זבחים ל"ד א' ומ"ו ב' ועי' בתוספתא דזבחים פ"ה ועי' מרן מה שהביא הא דזבחים ל"ד א' דדוקא לאחר זריקת דמים יעו"ש ולא ידעתי מה חידש בזה דהא רבינו מסיק בעצמו וכתב דין זה בהדיא יעו"ש ויש לעיין בזה. שוב ראיתי במל"מ שהרגיש בזה (ועיין ברש"א חולין קי"ז א' ומש"כ שם על הגליון יעו"ש היטב).

מלבונת

המנחה וכו'. עי' פסחים כ"ד ב' ל"ה א' זבחי' ל"ד א' מ"ו ב'.

אחר

שנתקדשה וכו'. שם בזבחים ל"ד א' ועי' לעיל פ"ו מהל' איסורי מזבח ה"ה יעו"ש ועי' לקמן סוף הפרק.

כפרה

או וכו'. כן משמע בזבחים ל"ד א' אף דנטמאו קודם זריקה מ"מ חייבין עליה משום טומאה ועי' מנחות כ"ה ב' ובתו"כ צו פי"ג פרשה ט' יעו"ש היטב ועי' תוספתא דמעילה פ"א.

של

ד"ת. עי' פסחים י"ט א' מי לא עסקינן דנגע בשני יעו"ש והא דנקט בולד הטומאה משום דכתב רבינו בפ"ז מהל' אבות הטומאות ה"א דאין משקה מטמא אוכל ואין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא וא"כ א"א למצוא אוכל טמא רק שנגע בכלי והכלי נגע באב הטומאה דאין כלי מיטמא רק מאב הטומאה ולכן לא תמצא בשר טמא רק במי שנגע בראשון אבל בשני או בשלישי לא הוי רק מדרבנן ועי' פסחים י"ט א' ברש"י ואין כאן מקומו להאריך בזה ועי' לקמן פי"ט ה"ו.

מכת

מרדות. זה פשוט ככל איסור דרבנן (ועי' היטב במנחות ע' א').

אחר

זריקת וכו'. זבחים ל"ד א'.

יג

כרת על וכו'. כ"מ קצת בתוספתא פ"ק דשבועות ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פי"ב יעו"ש ועי' בשבועות ז' א' ועי' מרן מש"כ בזה.

טהור

בין וכו'. עי' מנחות כ"ה ב' ובתו"כ צו פי"ג (זבחים ק"ו א' וחולין ק"א א').

במזיד

חייב וכו'. שם בזבחים ובכריתות ב' א'.

קרבן

עולה וכו'. עיין שבועות פ"ק ופ"ב כל הענינים דשם זבחים מ"ה ב' הוריות ט' ב' ותוספתא דשבועות פ"ק ותו"כ ויקרא שם פי"ב וצו פט"ו ועוד בכמה דוכתי בש"ס.

בטומאת

הגוף וכו'. עיין זבחים מ"ג ב' ובתו"כ צו פ' י"ד יעו"ש ויש לעיין על דברי רבינו ודלמא קרא תרתי אמר מתחלה קאמר דבטומאת בשר חייבין כרת ולבסוף קמ"ל דבטומאת הגוף ענוש כרת ומשו"ה הוכרח הש"ס לימודים אחרים ואולי כוונת רבינו לדברי רבי שם בש"ס וכדמפרשה זעירי יעו"ש היטב ודחוק.

לשאר

קדשי וכו'. זבחים מ"ד א' ותו"כ צו פ"ו.

בכל

קדש וכו'. מכות י"ד ב' וזבחים ל"ג ב' ועי' תוס' שם ושם ובשבועות ו' ב' ד"ה לא הזהיר וכו' יבמות ע"ה א' ד"ה והכתיב וכו'.

יד

לוקה ואינו וכו'. עי' לעיל פ"ג מהל' ביאת מקדש ה"ט יעו"ש היטב מש"כ בזה.

טו

של דבריהם וכו'. כדלעיל הלכה י"ב.

טז

אחר שקרבו וכו'. זבחים ל"ד א' מ"ה ב' מנחות כ"ה ב' מעילה י' א' תוספתא דזבחים פ"ה ועיין תו"כ צו פי"ג פרשה ט' ובאמור פ"ג פרשה ד'.

אינו

לוקה משום וכו'. זבחים ל"ד א' ומש"כ משום טמא שאכל את הקדש לומר דלקי מיהת משום לא תוכל לאכול בשעריך וכמש"כ המל"מ בסעיף י"ב ויש לעיין אולי לא שייך לאו זה רק היכא דאחר זריקה מיהת חזי אבל לא כאן ויש ליישב כיון דתיכף שנשחט חל עליו לאו דלא תוכל וכו' ומהיכן פקע אם נטמא וקצ"ע בזה.

זה

הכלל וכו'. עיין זבחים ל"ד א' מ"ה ב' ובמעילה י' א' וע"ע בתו"כ שם.

קודם

שיטמא וכו'. זבחים ק"ח א' וחולין ק"א א' ועי' תו"כ אחרי פ"י פרשה ז'.

הנשרפות. מעילה ט' א' ועיין לעיל הלכה ז' ואף רבינו שם לא קאמר רק דאין שם פגול אבל טמא כו"ע לא פליגי דיש בה וחייבין עליו.

יז

כבר נתבאר וכו'. ר"ל ממש"כ לעיל בהלכה ז' דדבר שאין לו מתירין אין חייבין עליו משום פגול וכאן בהלכה י"ז כתב דדבר שאין לו מתירין חייבין עליו משום נותר ומשום טמא א"כ כבר נתבאר לך דין הזה.

המתירין

עצמן וכו'. שם בזבחים מ"ה ב' ובתוספתא שם פ"ה יעו"ש וע"ע במקומות שציינתי בהלכה ט"ז ד"ה אחר שקרבו.

יח

חייב כרת. פסחים כ"ד ב' צ"ו א' זבחים ל"ו ב' כריתות כ"ג ב' ועיי"ש בתוס' ד"ה אשר וכו' ובפסחים כ"ד ב' תוס' ד"ה לרבות וכו' ובזבחים ד"ה בשר וכו' ובמנחות כ"ה ב' ד"ה ת"ל אשר וכו' יעו"ש היטב בכל המקומות (שוב ראיתי במל"מ שרימז עליהם על כל המקומות הנ"ל) ועי' ירושלמי פ"ט דפסחים ה"ד דמשמע שם דפטור על עולה ועל אימורין יעו"ש היטב.

יט

אבל פסח וכו'. עיין במרן שנדחק בלשון אבל יעו"ש ולענ"ד נראה דצ"ל אכל פסח שלא נצלה וכו' ועיין מרן מש"כ בזה.

שיתחייב

אדם וכו'. עיין מעילה י"ד א' ועי' תוספתא זבחים פ"ה וז"ל אי איפשר לומר בפיגול ובנותר ובטמא מזבח אחר שאין חייבין עליהם משום פגול ונותר וטמא אלא לאחר זריקת דמים עכ"ל ולכאורה אין פירוש לזה ונ"ל שהוא ט"ס וכצ"ל א"א לומר בפיגול ובנותר ובטמא מזבח אחד ואין חייבין וכו' ותרתי מילי קאמר ויש לעיין בזה. ועיין מרן שהקשה הא משכחת לה בתרי איברים יעו"ש ואולי י"ל דלכן שינה רבינו וכתב על אכילה אחת ולא כתב מזבח אחד משום דכוונתו באכילה אחת דהיינו שיעור אכילה כזית משא"כ התם בכריתות דמיירי על כרחך יותר מכזית ומיירי דיש בו ככותבת מדחייב על אכילת יוה"כ יעו"ש היטב.

כ

שבללן זה וכו'. זבחים ע"ח א' ע"ט א' פלוגתא דריש לקיש ור' אלעזר ופסק כר"א ועיין מרן הטעם ונ"ל עוד טעם פשוט משום דהתם קאמר הש"ס ש"מ דהתראת ספק לא שמיה התראה יעו"ש ור"ל לשיטתיה דהכי ס"ל בפסחים ס"ג ב' יעו"ש ורבינו ס"ל כר' יוחנן דהתראת ספק שמיה התראה וכמו שפסק בהל' סנהדרין פט"ז ה"ד יעו"ש ולכן כאן חייב יעו"ש היטב והבן (ועיין ירושלמי פ"ק דחלה ושם מבואר דר' יוחנן ס"ל כר"א באיסורין ולא במצות ור"א ס"ל כמו באיסורין אין מבטלין זה את זה כך אין מצות מבטלין זא"ז וזה היפך משמעות ש"ס שלנו ע"ט א' יעו"ש היטב).

כא

פקע איסורן וכו'. עיין לעיל פ"ג ה"ט וה"י שהארכתי קצת בזה יעו"ש היטב.

מצטרפין

עם וכו'. זבחים ק"ט א' ומעילה ט"ו ב' ותוספתא שם פ"א.

בעולה

בין וכו'. מסקנת הש"ס שם ושם.

כב

מן העיר וכו'. זבחים ל"ה א' ובתוספתא שם פ"ג יעו"ש והוא אינו פוסק כר"א דס"ל שם בש"ס דאם נתפגל הזבח נתפגלו אלל ומוראה (ודע דשם יש ט"ס בש"ס דאיתא התם פיגל באלל נתפגלה מוראה במוראה לא נתפגל אלל יעו"ש דזהו תימה דאחר דאלל הוא גרוע דלא נתפגל ע"י המוראה וא"כ למה מפגל המוראה הא מרובה מדת להתפגל ממדות פיגול לפגל אליבא דר"א ועוד הא בברייתא דשם ע"ב מבואר דאלל ומוראה בחדא מחתא מחתינהו דאינם מתפגלים מחמת עצמן וכ"ש דאין אחד מתפגל מחמת חבירו והעיקר כמו שהגיה הגר"א דכצ"ל פיגל באלל ומוראה לא נתפגל הזבח פיגל בזבח נתפגל אלל ומוראה יעו"ש והוי דומיא דאינך דאמר ר"א שם וכ"מ שם מפירש"י והבן ורבינו לא פסק כר"א במידי כמש"כ לעיל הלכה י"ג ורק בשליל ובשליא פסק כמותו בהלכה כ"ג וכמו שאכתוב לקמן ומשום דרבא פסק כמותו ורבא דייק לה ממתני' מדגבי שליל ושליא נקט לא פיגל לחוד וגבי ביצי תורין וחלב המוקדשין נקט ואין חייבין עליהן משום פגול ונותר וטמא יעו"ש ומשמע מזה דכל היכא דנקט האי לישנא ואין חייבין עליהן וכו' מבואר מזה דאף אם נתפגל הזבח אין חייבין על הנך והא קמן דעל כל הני מילי דמתניתין אי' ואין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא והבן (ועיין במל"מ לעיל הלכה ז' בד"ה ויש להסתפק וכו' מש"כ בזה).

מן

הציפרנים וכו'. עי' לעיל פי"ד ה"ז יעו"ש היטב ודע דלא ידעתי אמאי השמיט רבינו הא דחלב מוקדשין וצ"ע.

כג

השליל או וכו'. מיירי שנתפגל מחמת הזבח וכמש"כ הראב"ד אבל אינן מתפגלין מחמת עצמן כמבואר לעיל פי"ד ה"ז וכ"כ מרן ופשוט הוא וכן מבואר להמדקדק בלשון רבינו כאן ועיין תו"כ צו פי"ב סוף פרשה ז'.

כד

אין חייבין וכו'. זבחים מ"ה א' תמורה ב' ב' תוספתא דזבחים פ"ה והנה שם בפי' המשניות פסק רבינו דאין הלכה כר' שמעון וכאן חזר בו ועי' מרן הטעם (וע"ע תוס' זבחים ט"ו ד"ה אלא למעוטי וכו' דמשמע כרבינו ס"ל יעו"ש) ועיין במרן מש"כ בשם ויש מי שאומר דר' יוסי לא קאי רק אשחוטי חוץ יעו"ש ובאמת הוא תמוה לכאורה דבש"ס אי' בהדיא רואה אני בכולן להחמיר וכ"ה שם בתוספתא וכן תמה התוס' יו"ט שם ע"ז יעו"ש אמנם באמת לק"מ דהן אמת דבברייתא פליגי בכולהו אמנם רבי סתם משנתנו כר"ש ולא הביא המחלוקת רק בשחוטי חוץ ועיין בצ"ק שהקשה ע"ז יעו"ש היטב ולא קשה מידי יעו"ש היטב ודוק ועי' לקמן פ"א מהל' תמורה ה"ו.

כמו

שבארנו. לעיל הלכה י"ז יעו"ש.

אין

חייבין וכו'. זבחים מ"ה ב' ותוספתא שם פ"ה ות"כ צו פט"ו פרשה ט' יעו"ש ופסק רבינו כר"ש (וכאן חזר בו ג"כ ממש"כ בפי' המשנה יעו"ש) ואולי לפי שבתו"כ שם ס"ל לרבי ישמעאל כר"ש יעו"ש והראב"ד השיגהו בזה עי' מרן ועי' מעילה י' א' סתם משנה כרבנן. ומה שתמה מרן עוד דהא לא פליג ר"ש רק בטומאה ולא בנותר יעו"ש מש"כ בזה דע שבתוספתא פ"ה דזבחים איתא וז"ל ר"ש אומר הקטרת והלבונה אינן ראויין לאכילה ואין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא עכ"ל והרי הוא כמש"כ רבינו והטעם דילפינן חילול חילול מטומאה וכמו דאיתא שם בש"ס ושם עמוד א' לענין ד"א.

גם מה שתמה מרן על מש"כ ולא משום טומאת הגוף דמשמע אבל משום טומאת עצמן חייבין יעו"ש היטב תמה אני למה תלה במשמעות והלא בהדיא כתב רבינו לעיל הלכה י"ב שאם אכל לבונה שנטמאת לוקה יעו"ש ומש"כ מרן ע"ז עיין בתוס' יו"ט ולעיל פ"ו מהל' איסורי מזבח ה"ח במל"מ ומש"כ שם ומש"כ מרן דלא פליגי רבנן ור"ש רק לענין מלקות אבל לא לענין כרת יעו"ש באמת תמוה הוא דעיין שבועות ז' א' ובזבחים שם שלש כריתות בשלמים למה אחת לדברים שאינם נאכלים ולר"ש דאמר וכו' יעו"ש היטב ועי' בתוס' ד"ה אבל וכו' ועיין בפי' המשניות לרבינו שכתב דפליגי בין בטומאת הגוף בין בטומאת עצמן והנה רבינו דס"ל דטומאת עצמן מדאורייתא הוכרח לפרש כאן דעל טומאת עצמן לא שייך זה ויש לעיין בזה הרבה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.