הר המוריה/עבודת יום הכיפורים/ג

הר המוריה ‏ עבודת יום הכיפורים ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הגורלות

אחד וכו'. יומא ל"ט א' ובירושלמי שם איתא דחקוקין היו.

והם כשרים וכו'. שם ל"ז א' תו"כ אחרי פ"ב.

אחד גדול וכו'. שם ובתו"כ.

המחזיק שתי וכו'. שם ל"ט א'.

ב

בצפון

המזבח וכו'. שם ל"ז א' והנה שם מוקמינן לה כראב"י וכמו שהביא מרן ועיין לח"מ שהקשה והא רבינו ס"ל דהיה מקצת מן המזבח בצפון יעו"ש היטב מש"כ בזה והנה אף דרבינו ס"ל דהיה מקצת המזבח בצפון מ"מ לא הכשיר שחיטת קדשי קדשים רק בצפון המזבח כמש"כ בפ"ה מהל' בית הבחירה הט"ז ובפ"ה מהל' מעשה הקרבות ה"ב יעו"ש היטב א"כ אתי שפיר דהצריך כאן בצפון המזבח אך הו"ל להקשות על הא דהתם והנה הברייתא דיומא ל"ו א' וזבחים כ' א' ותו"כ ויקרא פ"ז משמע קצת כרבינו דאינו כשר רק מכותל צפוני של מזבח עד כותל צפוני של עזרה ואף דרבי וראב"ש פליגי לא פליגי רק באורך ממזרח למערב שזה מוסיף צד מערבו וזה מוסיף אף צד המזרחי אבל ברוחב מצפון לדרום לא פליגי ולא מכשרי רק מה שמצפון המזבח והא דר' יוסי בר"י ברור הוא דלא מכשר רק מכותל המזבח ולצפון כמבואר בזבחים נ"ח א' דלא מצי לאשכוחי אליביה כנגדן רק דבצריה בצורי ולא מצי לאוקמה כגון ששחט במזרחו או במערבו יעו"ש היטב משום דלדידיה לא כשר רק מה שכנגד המזבח ממש יעו"ש וברש"י (אבל י"ל דכאן הטעם משום דבמזרחו או במערבו לא מיקרי צפון אבל למאן דמכשרי במזרח ובמערב י"ל ג"כ דמכשרי כנגד המזבח בצד הצפוני של העזרה ומכאן אין ראיה והבן) וכ"מ בירושלמי יומא פ"ג ה"ז וז"ל איזהו צפוני של מזבח שהוא כשר בשחיטת קדשי קדשים מקירו של המזבח צפוני ועד כותל העזרה צפוני עד כנגד כל המזבח ישנן כשלשים ושתים אמה דברי רבי (ט"ס וצ"ל דברי ר"י בר"י והתימה שלא הרגיש הקרבן העדה בזה) ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר מכנגד בית החליפות עד כנגד בין האולם ולמזבח ועד כותל העזרה המזרחי רבי מוסיף מקום דריסת רגלי ישראל אחת עשרה אמה מקום דריסת רגלי הכהנים אחת עשרה אמה מקירו של מזבח הצפוני ועד כותל העזרה המזרחי עכ"ל ועיי"ש עוד בה"ח מזה משמע דגם לר"י אינו כשר רק מקיר המזבח הצפוני ובהיות כן קשה על הש"ס דיומא דסוגיין דמאי פריך כאן מדקאמר מצפון המזבח אלמא דמזבח לאו בצפון קאי יעו"ש ומאי קושיא ועיי"ש בתוס' ישנים שהוכיחו מכאן דלמ"ד מזרח ומערב כשר אה"נ דגם נגד המזבח כשר יעו"ש ובאמת כן מוכח שם ל"ו א' יעו"ש היטב וראיתי בתוס' יו"ט שהאריך קצת בזה והעלה דראב"ש מכשיר מה שכנגד המזבח למערבו אבל רבי לא מכשיר רק מקיר המזבח הצפוני למזרח ולמערב ולא יותר יעו"ש היטב וע"ע בפי' רבינו למשנה ברפ"ה דזבחים יעו"ש היטב וע"ע בספר שיח יצחק מש"כ בזה ובס' בית דוד יעו"ש.

פניהם למערב וכו'. כ"מ שם ביומא ל"ו א' וכמש"כ מרן יעו"ש ועי' תו"כ אחרי פ"ב יעו"ש ועיין לעיל פ"ג מהל' איסורי מזבח הי"ד.

והסגן מימינו וכו'. שם ל"ז א'.

ג

טרף

בקלפי. שם ל"ט א'.

על

שניהם וכו'. עי' יומא ל"ז א' דקאמר יכול יתן שנים על זה ושנים על זה ת"ל גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל אין כאן לשם אלא גורל אחד ואין כאן לעזאזל אלא גורל אחד יכול יתן של שם ושל עזאזל על זה ושל שם ושל עזאזל על זה ת"ל גורל אחד לה' אין כאן לה' אלא אחד ואין כאן לעזאזל אלא אחד וכו' ופירש"י דרישא ה"ק דיכול (ל)יתן שנים של שם על אחד ושנים של עזאזל על אחד וכו' והדר קאמר יכול יתן שני הגורלות שכתוב על אחד לה' ועל אחד לעזאזל על שעיר אחד ואח"כ יתן על השנים ואיזה שירצה יבחר מהם לה' ואיזה שירצה יבחר לעזאזל ועיי"ש בתוס' ד"ה יכול יתן וכו' ובד"ה יכול וכו' (השני) שהשיגו עליו מחמת הירושלמי יעו"ש והנה המעיין בירושלמי פ"ד ה"א בקרבן העדה שם שפי' ולאו היינו קדמייתא ר"ל והא אנו יודעין מדכתב גורל אחד וכו' אלמא דגורל אחד מניח עלייהו ולא שנים גורלות על כל אחד וכשם שממעטין שלא יניח שנים של שם על אחד ושנים של עזאזל על אחד ה"נ ממעטינן שלא יניח של שם ושל עזאזל על אחד ושל שם ושל עזאזל על השני ומשני דה"ק דמדכתיב גורל וכו' לא ממעטינן רק שלא יניח בפעם אחת שתי גורלות אבל סד"א דלאחר שהניח של שם על אחד ושל עזאזל על אחד שוב מחליפין ומניחין של שם על אותו שעלה עליו לעזאזל ושל עזאזל על אותו שעלה עליו לשם וה"ה דיכול לתרץ דהו"א דאחר שהניח של שם על אחד ושל עזאזל על אחד יניח עוד פעם שניה של שם על אותו שעלה עליו לשם ושל עזאזל יניח עוד פעם על של עזאזל דמרישא לא ממעטינן רק שלא יניח בפעם אחת שתי גורלות על כל אחד אבל אה"נ דבשני הנחות שפיר דמי וכמש"כ התוס' שם בד"ה יכול יתן וכו' ואפשר שמכאן דייקי להו התוס' דע"כ ברישא נמי דפריך דיתן של שם ושל עזאזל ע"ז ושל שם ושל עזאזל ע"ז דאל"כ הו"ל לשנויי דקושיא השניה הכי מקשה דיתן של שם פעם אחת ושל עזאזל על האחר ושוב יתן פעם שניה כן על כל אחד אלא ודאי דהירושלמי ס"ל דזה אין סברא ליתן של שם שנים ושל עזאזל שנים רק דהקושיא היה שמא יתן של שם ושל עזאזל על כל אחד ואחד והבן. מיהו יש לעיין לפי הבנת התוס' בדברי הירושלמי א"כ בראשונה מקשה דילמא נותן של שם ושל עזאזל ע"ז ושוב נותן כן ע"ז א"כ יקשה קושיית התוס' דא"כ אין הגורל קובע ועי' בתוס' ישנים שם דמשמע דמפרש הירושלמי כמש"כ דבתחלה מקשה דיניח שנים של שם ושנים של עזאזל ואח"כ מקשה דיניח על אחד של שם ועל אחד של עזאזל ואח"כ יחליף יעו"ש היטב וע"ע בתו"כ אחרי פרק ב' ובקרבן אהרן שם.

לא עיכב. שם ל"ט ב' ושם כל הסוגיא.

וההגרלה מעכב וכו'. שם ומ"ד דההגרלה לא מעכבת מסקינן עליה בתיובתא יעו"ש היטב ועי' שם בירושלמי יעו"ש היטב.

אע"פ שאינה וכו'. יומא ל"ט ב'.

כשרה בזר וכו'. שם בירושלמי וז"ל אם נתן זר כשר ודכוותה אם העלה הזר פסול ק"ו ומה אם נתינה שכתוב בה בני אהרן אם נתן זר כשר העלייה שאין כתוב בה בני אהרן לא כ"ש לא צורכה דלא נתינה שהיא מעכבת אם נתן זר כשר העלייה שאינה מעכבת אם העלה זר פסול (וט"ס הוא וצ"ל להיפך נתינה שאינה מעכבת וכו' העלייה שמעכבת וכו' וכן הגיה הקרבן העדה) ואמר ר' יצחק בר חקולא בשם ר' ינאי העלייה מתוך קלפי מעכבת אין נתינה מעכבת עכ"ל.

ד

זהורית

משקל וכו'. יומא מ"א ב' (ועיין שבת פ"ו א') ומש"כ משקל שני סלעים שם ביומא כרבין א"ר יונתן אבל בירושלמי מבואר דשעיר הוא משקל סלע יעו"ש אבל בש"ס דידן מבואר דר' יוחנן ס"ל דבפרה פליגי אבל בשעיר המשתלח לא פליגי אף דר' ירמיה ס"ל דבשעיר פליגי פסק הלכה כר' יוחנן דהלכה כמותו לגבי ר' ירמיה וכ"פ הרא"ש דהוי משקל שני סלעים יעו"ש.

כנגד בית וכו'. עיין במרן שתמה שלא פירש שקשר לו בצוארו, וכן תמה הרא"ש על סדר אתה כוננת יעו"ש ואולי אפ"ל מדקאמר שם שלש לשונות שמעתי ולא קחשיב לשון דשעיר הפנימי אע"ג דהתוס' שם בד"ה שלש וכו' יישבו זה אולי רבינו לא ס"ל כן ואולי הוי מספקא ליה בזה ולכן לא העתיק רק לשון המשנה ואולי קבלת המסדר אתה כוננת הכריעו בזה גם במוסף סדר עבודה דידן משמע כן יעו"ש.

[עוד יש ליישב שיטת הרמב"ם וסדר אתה כוננת דמשו"ה דחו סוגיא זו מהלכה דהא איכא סתמא בברייתא דלא כסוגיא דהכא דתניא ביומא דף ס"ז ע"א ת"ר בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ הלבין היו שמחין וכו' התקינו שיהיו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו ע"כ. מבואר מברייתא זו דמתחלה לא היו קושרין כלל על ראש שעיר המשתלח ג"כ ואח"כ הוא שהתקינו כן א"כ קשה קודם התקנה למה לא היו חוששין שלא יתערב השעיר המשתלח בשאר השעירים ובשעיר הפנימי. אלא על כרחך צריכין אנו לומר דלא חיישינן כלל לשמא יתערבו דהא כהנים זריזין הם ובפרט בעבודת יוה"כ דמצותו בכהן גדול דזריז טפי וסתמא דברייתא זו דלא כסוגיא דהכא לכן השמיטו הרמב"ם ובעל סדר אתה כוננת סוגיא זו מהלכה ופירשו דמתניתין דהכא דתני דקשרו לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח מיירי אחר התקנה ולא משום דשמא יתערבו כדאוקים לה הש"ס הכא וכמו דתנן סתמא דמתניתין ביומא דף ס"ז אחר התקנה.

איברא כי התוס' ישנים שם כתבו וז"ל שם ד"ה חילק לשון וכו' ובמסכת שקלים פרק התרומה מוכח דהאי לשון של זהורית דהכא אין זה לשון של זהורית שהיו קושרין במקדש בראש שעיר המשתלח לעיל פרק טרף בקלפי דקתני פרה ולשון של זהורית שבראש שעיר המשתלח באין מתרומת הלשכה, כבש שעיר ולשון שבין קרניו באין משיורי הלשכה עכ"ל ולפי דברי התוס' ישנים אין ענין הברייתא דהתם להכא כלל ואין מקום ליישב דברי הרמב"ם וסדר אתה כוננת כמ"ש, ומיהו ק"ל על התוס' ישנים מהא דאמרינן בסוגיא דהכא לקמן כי אתא ר' דימי א"ר יוחנן שלשה לשונות הם וכו' ואם נאמר כהתוס' ישנים אמאי לא חשיב ארבע לשונות דהא יש הלשון שהיה בראש שעיר המשתלח מלבד זה שבין קרניו. ואין לומר דגם לשון זה היה לו משקל שני סלעים דהא עיקר הטעם הוא משום דבעי חלוקה ולשון זה לא היה צריך חלוקה כלל וקצ"ע, ובאמת התוס' ישנים שפירשו כן היינו משום שהיה לפניהם הגי' במשנה דשקלים פרה ולשון "שבראש שעיר המשתלח" באין מתרומת הלשכה ואח"כ תנא ולשון שבין קרניו ולגירסתם מבואר במשנה דשני לשונות הם, אמנם לפנינו הגרסא במשנה שם פרה ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה וכו' ולשון שבין קרניו באין משיורי הלשכה ולא גרסינן ברישא דמתניתין "שבראש שעיר המשתלח". ולפ"ז אין מהכרח לפרש כהתוס' ישנים אלא כמו שפי' הרע"ב שם דזה הלשון דרישא מיירי בשני התולעת שמשליכין תוך שרפת הפרה וה"ה לעץ ארז ואזוב ונקט לשון של זהורית בלבד כדי לחלק בין זה ללשון של זהורית של שעיר המשתלח עכ"ל וכן פי' בקרבן העדה ומהר"א פולדא בירושלמי שם ועיי"ש בתוס' יו"ט פ"ד דשקלים ד"ה ולשון וע"ע ברמב"ם פ"ד דהלכות שקלים דין א' ובמל"מ שם ודוק, או אפשר לפרש המשנה דשקלים כמו שפירש חד מגאוני קדמאי הנדפס מחדש בש"ס ווילנא פירוש ריבב"ן וז"ל שם ולשון של זהורית בעוד שהיה מלבין נותנין אותו באולם כדאמר ביומא בפרק שני שעירי וכו' ולשון שבין קרניו לאחר שמת שמעון הצדיק שראו שלפעמים היה מלבין ופעם לא היה מלבין התקינו שהיו מניחין בין קרניו ובסלע עכ"ל. ולפ"ז דיש לפרש מתניתין דשקלים דלשון של זהורית הנשנה כאן וביומא דף ס"ז אחת היא ממילא מוכח מברייתא דהתם דלא כסוגיא דהכא ושפיר עשו הרמב"ם ובעל סדר אתה כוננת שהשמיטו סוגיא זו מהלכה וזה נכון וכן מוכח לשון הרמב"ם כאן לקמן דין ז' שכתב כיצד היה עושה חולק לשון של זהורית שבקרניו חציו קושר בסלע וכו' הוסיף על לשון המשנה תיבות "שבקרניו" להורות כי זה הוא הלשון שכתב כאן שהיה בראש שעיר המשתלח הוא עצמו שהיה בין קרניו. מפי ידינ"פ הרב הגדול מו"ה צבי הירש הלוי נרו יאיר בלייווייס].

ושוחט את וכו'. שם ביומא מ"א ב' ובתו"כ אחרי פ"ג.

השעיר שעלה וכו'. שם נ"ג ב' ובתו"כ שם פרשה ג' ולאו דהיה שוחטן רצופים זה אחר זה דהא היה הפסק ביניהן בקטורת ובהזאת דם הפר רק דרבינו לא מיירי כאן מסדרן וסידרן נקיט ואתי לקמן פ"ד ורק הכא דין עבודות קא נקיט.

ה

דמן

להיכל וכו'. יומא נ"ג ב' ועיין בתו"כ שם ספ"ג ובפרשה ג' יעו"ש היטב.

מ"ג הזייות וכו'. זבחים מ"ב א' ב' מנחות ט"ז א' ב' תוספתא דזבחים פ"ד ועיין ירושלמי יומא פ"ה ה"ו.

בין בדי וכו'. עיי"ש נ"ב ב' ונ"ג ב'.

לכפורת בטפח. שם נ"ה א' כשהוא מזה לא היה מזה על הכפורת אלא כנגד עובייה של כפורת ועובייה היה טפח כדאיתא בשבת צ"ב א' עירובין ד' ב' סוכה ה' א' סנהדרין ז' א' נדה כ"ו ב' יעו"ש וזה שכתב קרוב לכפורת בטפח ר"ל קרוב לשטח העליון של הכפורת בטפח ומאי דאיתא בירושלמי יכול על גגה יכול על מצחה יעו"ש פ"ה ה"ד היינו שלא יגע לא ע"ג ולא על מצחה אמנם היה מניף ידו מול מצחה שהוא עובי טפח. ועיין במל"מ שכתב וז"ל לא ביאר רבינו ז"ל אם לא נגע הדם בבדי הארון או הכפורת אם עלתה לו הזייה או לא ומדברי התוס' בפ"ק דזבחים ט"ו א' ד"ה אלא וכו' מוכח דלא בעינן שיגע בכפורת ובבין הבדים וכו' יעו"ש היטב והנה מש"כ אם לא נגע בכפורת לכאורה הוא ט"ס דבכפורת מפורש בש"ס דא"צ ליגע דהיה מזה על הארץ למטה ולא נגע בכפורת אלא צ"ל בפרוכת וקאי על הזאות דהיכל שהיה עושה על הפרוכת אבל גם בזה מבואר שם נ"ז א' דא"צ ליגע ועיין ירושלמי שם ה"ד שם ושם בשיירי קרבן וכבר כתבתי למעלה מזה בפ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ב יעו"ש היטב ועיין תוספתא פ"ב דיומא.

אחת למעלה וכו'. נ"ג ב' נ"ד א' ובתו"כ שם פ"ג ופרשה ג' יעו"ש.

ישכח וימנה וכו'. עי' לח"מ מש"כ בזה.

אינו מתכוין וכו'. שם ט"ו א' נ"ג ב' זבחים ל"ח א' ועיין ירושלמי שם פ"ה ה"ד וז"ל מהו כמצליף ר' שמואל בר חנניא בשם ר' אליעזר כמטוורד עכ"ל ועיי"ש בקרבן העדה ועי' תוס' זבחים שם ד"ה כמצליף וכו' שכתבו וז"ל ירושלמי מצליף כמטברר פי' בערוך שמטה ידו עד טיבורו עכ"ל וכ"ה בערוך ערך מצליף יעו"ש. וראיתי שם בשיירי קרבן שכתב וז"ל (בד"ה מה כפורת) כתבו תוס' בפרקין נ"ה א' בד"ה ומנ"ל דאחת דפר לא נגע וכו' וי"ל גילוי מילתא בעלמא היא וכו' ע"כ וקשיא לי הא בפר כתיב על פני הכפרת קדמה ופני משמע על פניו ולא עליו בשלמא גבי שעיר כתיב על הכפרת ולא כתיב פני איצטריך הקישא משא"כ בפר וצ"ע עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין דהא התם בש"ס אדרבה לא יאמר למעלה בפר דל"צ דגמר ממעלה דשעיר למה נאמר לאקושי לפני לעל מה על על ממש אף לפני על ממש וכו' יעו"ש היטב אלמא דעל פני נמי היינו על ממש ועיין רש"י שם ואולי לפי דיש שם הכרח דכיון דאקיש לפני לעל ואם לא דעל ממש לענין מאי אקיש לפני לעל ודחוק (ועיי"ש ברש"י ד"ה למה נאמר וכו' דהא לפני על הארץ משמע אע"ג דלא ממש נוגע בכפורת אלא לענין שיהא מצדד ידו למטה עכ"ל וצ"ע דהא כשהוא מזה למטה מצדד ידו למעלה ועוד קשה לישנא דאע"ג וכו' דמשמע דכ"ש דעדיף אם נוגע בכפורת והא לפני כתיב דמשמע דווקא לפני הכפורת ולא עליו לכן נראה ברור דט"ס הוא וכצ"ל דהא לפני על הארץ משמע אף על נמי דלא ממש נוגע בכפורת אלא לענין שיהא מצדד ידו למטה וברור הוא ועיין בש"ס דפוס ווילנא שנתקן זה) ויש לעיין בזה.

שני הדמים וכו'. שם נ"ג ב' ועיי"ש נ"ז ב' נ"ח א' ועיין מנחות כ"ב א' שם מבואר דכו"ע ס"ל דמערבין יעו"ש ועיין יומא נ"ז ב' תוס' ד"ה תניא וכו' ושם נ"ח א' ד"ה ר"י וכו' וע"ע תו"כ אחרי פ"ד יעו"ש וסתם סיפרא ר' יהודה יעו"ש דמערבין לקרנות (ולכן אע"ג דבתמורה ה' ב' ס"ל לרבא דאין מערבין לקרנות לא פסק כוותיה) וכ"ה סתם מתניתין דיומא דמערבין ועיין לעיל פ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ב.

ד'הזייות וכו'. יומא נ"ח ב' ובתו"כ שם פרשה ד'.

על אמצעו וכו'. היינו על גגו כדאיתא ביומא ט"ו ב' ובזבחים ל"ח א' ולכאורה הלשון הזה אינו צודק כ"כ דלשון אמצעו משמע על פלגיה דמזבח וכפי הס"ד דש"ס שם ועיין שם נ"ט א' ואי לא מסתפינא הו"א כי ט"ס הוא וצ"ל על עצמו של מזבח ועיין שם בלשון רבינו שבפירוש המשנה ואתי לאשמעינן שצריך לחתות את האפר והגחלים כמו שכתב רבינו לקמן בסימן פ"ו סעיף ב' יעוין שם אבל באמת זה אינו דלעיל בפ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ב כתב ג"כ לשון זה ועיין לקמן פ"ד ה"ב במרן מש"כ בזה..

ו

טבילה

על וכו'. עיין לעיל פ"ה מהל' מעשה הקרבנות ה"ח יעו"ש במש"כ שם.

על יסוד וכו'. שם הלכה י"א יעו"ש.

ז

את

השעיר וכו'. יומא ס"ו א'.

המוכן להוליכו וכו'. שם ע"ב כריתות י"ד א' וירושלמי יומא פרק ו' הלכה ג' ובתו"כ אחרי פרשה ד' יעוין שם היטב.

כשרים להוליכו וכו'. שם ושם.

את ישראל וכו'. אף דרבי יוסי משמע דפליג על זה וסבירא ליה דגם ישראל הוליכו פסק כתנא קמא אבל הרא"ש משמע שפוסק כרבי יוסי דלא הזכיר שהיה משלח על ידי כהן.

וסוכות היו וכו'. יומא ס"ז א' ותוספתא שם פ"ג ועיין שם בירושלמי הלכה ד'.

שיהיו מלוין וכו'. שם במשנה.

לא הוצרך אדם וכו'. שם בש"ס ובתוספתא ועיין שם בירושלמי.

התחום ורואין וכו'. כי מסוכה האחרונה היו שני מילין למקום הדחייה של השעיר ואתי כר"מ יעו"ש היטב בש"ס.

תחת סוכה וכו'. אע"פ שיצא חוץ לתחום מ"מ שרי לחזור לסוכה האחרונה עיי"ש ברש"י.

ודרכיות

היו וכו'. יומא ס"ח ב' ופסק כת"ק ומשמע שם מפי' המשניות כי ר' יהודה ס"ל תיכף שהגיע למדבר נעשה מצותו אבל לת"ק בעינן עד שיגיע לצוק יעו"ש וכ"כ התוס' ישנים וכן משמע בש"ס שם דקאמר והא קמ"ל דסבר ר"י כיון שהגיע שעיר למדבר נעשית מצותו יעו"ש משמע דת"ק לא ס"ל כן והסימן דר' ישמעאל דהיו קושרין לשון של זהורית על פתח אולם לא ס"ל הת"ק דהא שם ס"ז א' איתא דבטלו הלשון מפתח האולם יעו"ש וכ"כ התוס' יו"ט יעו"ש ועיי"ש בירושלמי פ"ט דשבת ה"ג וכאן ה"ה יעו"ש ודע כי הגר"א בהגהותיו מחק תיבות דסבר ר"י בש"ס ולהגהתו משמע דלכו"ע כיון שהגיע שעיר למדבר נעשה מצותו ודברי ר' ישמעאל מחק מהמשנה וכ"כ הב"ח בהגהותיו שהיא ברייתא יעו"ש.

ואחר שמשלח וכו'. שם ס"ז ב' וזה היה מותר תיכף משמסר השעיר למשלחו אבל לא היו שורפים את הבשר עד שהיה הכה"ג קורא וזה היה לאחר שהגיע השעיר למדבר.

כמין קליעה. כן מפרש הך וקלען במקלעות שם ס"ז ב'.

כמו שביארנו. לעיל בפ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ח.

ח

יצא

כה"ג. יומא ס"ח ב'.

לעזרת הנשים. שם ס"ט ב' סוטה מ' ב'.

כמו שביארנו. לעיל פ"ז מהל' מעשה הקרבנות ה"ה.

ט

אם

רצה וכו'. שם ס"ח ב' ועיין ירושלמי בפ"ז דס"ל דעבודה היא ובעי בגדי כהונה ומותר לקרוא או בבגדי לבן או בבגדי זהב ועיין בשיירי קרבן שם ורבינו נמשך אחר סוגיא דש"ס דידן.

כמו שביארנו. לעיל פ"ח מהל' כלי המקדש הי"א יעו"ש היטב ובמש"כ שם.

י

וכל

העם עומדין וכו'. כ"מ מדנקט שם חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכה"ג וכה"ג עומד ומקבל ומדלא נקט עומד ג"כ אצל חזן הכנסת ושארי אינך אלמא משמע דהם היו עומדים אף שלא מחמת הס"ת ואולי הוא משום כבודו של כה"ג דומיא דמלך שכתב רבינו בהל' מלכים פ' ה' שכל העם עומדים לפניו יעו"ש היטב.

לפי שאין וכו'. שם ע' א' וסוטה מ' א'.

יא

מברך

לפניה וכו'. שם ס"ח ב' איתא במשנה וז"ל ומברך עליה שמונה ברכות על התורה ועל העבודה ועל מחילת העון ועל המקדש בפ"ע ועל ירושלים בפ"ע ועל הכהנים בפ"ע ועל שאר התפלה ומפרש שם רש"י דהיה מברך על התורה ברכה שלאחריה אשר נתן לנו, והם שמונה ברכות, תורה, עבודה, הודאה, מחילת העון, המקדש, ישראל, ירושלים, כהנים, ולפ"ז שאר התפלה לאו ממנין הברכות היא, וצ"ע למה כיון שחותם בה בשומע תפלה כדאיתא התם ע' א' א"כ הרי היא ברכה בפ"ע ובאמת שם ע' א' לא נזכר ירושלים יעו"ש וא"כ הרי שמונה בצמצום וכן משמע ברש"י במשנה שלא הזכיר ירושלים וכן בנוסח המשנה שבירושלמי לא נזכר ירושלים, ובירושלמי שם איתא וז"ל על התורה הבוחר בתורה ועל העבודה שאותך נירא ונעבוד, על ההודייה הטוב לך להודות, על מחילת העון מוחל עונות עמו ישראל ברחמים, על המקדש הבוחר במקדש, וא"ר אידי השוכן בציון, על ישראל הבוחר בישראל, על הכהנים הבוחר בכהנים, על שאר התפלה ותחנה ובקשה שעמך ישראל צריכין להוושע לפניך בא"י שומע תפלה עכ"ל וזהו ג"כ דעת רבינו והא דחשיב במשנה שמונה ברכות לדעתו הוא מה שאחר קריאת התורה מלבד מה שלפניו ומפרש מאי דאיתא שם על התורה כדרך שמברכין בביהכנ"ס היינו שני הברכות אחת לפניה ואחת לאחריה כדרך שמברכין עליה ומפרש שאר התפלה לא כמו שפירש"י דהיה אומר תחנה רנה ובקשה רק היה אומר תחנות רננות בקשות כדרכו בכל השנה ושוב היה אומר הושע עמך וכו'.

ודע כי בסוטה פ"ז כתב שם רבינו בפי' המשניות וז"ל ולשון אלו הברכות הראשונה אשר בחר בנו מכל העמים וכו' וקורא בס"ת ומשלים הקריאה, ומברך ברכה השניה והיא אשר נתן לנו תורתו תורת אמת וכו' והשלישית רצה ה' אלהינו, והרביעית מודים אנחנו לך, והחמישית סלח לנו אבינו, והששית מתפלל שיתמיד הקב"ה השכינה במקדש וחותם השוכן בציון, השביעית מתפלל בקבלת הקרבנות הכהנים ושיברכם האל וירבה אותם וחות' מקדש הכהנים, והשמינית מתחנן במה שאפשר לו ומבקש על ישראל שיושיעם הבורא ויתמיד ממשלתם ויגביר אותם על אויביהם וחותם עמך ישראל צריכין להוושע וחותם בא"י שומע תפלה עכ"ל והנה בכאן חסר עוד ברכה ברכת ישראל ורק בשאר התפלה מזכירם ולפנינו שם בסוטה איתא ברש"י במשנה דגורס ג"כ על ירושלים וכן איתא שם בש"ס ולא ידעתי איך מפרש לה לשמונה ברכות והלא תשעה הם וראיתי להגר"א בהגהותיו שגורס כך ועל מחילת העון ועל המקדש ועל ישראל בפ"ע על הכהנים ועל שאר התפלה עכ"ל. ולכאורה נראה שכוונתו שמוחק הך על ירושלים בפ"ע וכמש"כ מקודם אך ג"כ נראה מלשונו שאינו גורס על המקדש בפ"ע ועל ישראל בפ"ע ועל הכהנים בפ"ע ולא ידעתי למה כיון שאינו גורס ירושלים בפ"ע א"כ אתי שפיר הכל ואולי שקחשיב ברכת התורה לשנים שס"ל כדעת הר"ע ברטנורא דחשיב ברכת התורה לשתים וגריס על הכהנים בפ"ע ועל ישראל ועל שאר התפלה וקחשיב זאת לאחת וכ"נ מהתוספתא פ"ג דאיתא שם וז"ל שמונה ברכות מברך עליהן באותו יום על התורה כדרך שמברכין על התורה בביהכנ"ס על העבודה ועל ההודאה ועל מחילת העון כסדרן ועל המקדש ברכה בפ"ע ועל ישראל ברכה בפ"ע ועל הכהנים ברכה בפ"ע ושאר התפלה תחנה ובקשה וכו' והגר"א בהגהותיו גורס איפכא וכצ"ל ועל המקדש ברכה בפ"ע ועל הכהנים ברכה בפ"ע ועל ישראל ברכה בפני עצמה ושאר התפלה וכו' והוא כשיטת הרע"ב ונפל ט"ס בהגהותיו על הש"ס ויגיד עליו ריעו הגהות התוספת' ועי' שם בהגהת הב"ח יעו"ש היטב אמנם מהירושלמי מבואר כדברי רבינו כאן.

סלח לנו וכו'. ולרש"י שם מברכין מחול לעונותינו (כמו שאנו אומרים בתפלתנו ביוה"כ).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.