הר המוריה/עבודת יום הכיפורים/ב

הר המוריה ‏ עבודת יום הכיפורים ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בגדי

זהב וכו'. יומא ל"א ב' ע' א' ושם ל"ב א' ובתו"כ אחרי פ"ו יעו"ש.

בבגדי

לבן וכו'. יומא ל"ב א' שם ל"ד ב' ובתו"כ שם. ודברי הראב"ע תמוהים.

ב

שישנה

הבגדים וכו'. יומא ל"ב א' ל"ד ב' ע' א' יעו"ש ובתו"כ שם ושם פ"א.

את

בגדי וכו'. שם ל"ב א' ובתו"כ שם וכדברי ר"י ועל כרחך ס"ל נמי כדרבי כדאסיק הש"ס שם ע"ב ורבינו תחלת מילתא נקט.

וחמש

טבילות וכו'. שם ל"ב א'.

פושט

בגדי וכו'. שם ל"א ב'.

ומסתפג

ולובש וכו'. ועיין במל"מ מש"כ בטעם הסיפוג. וי"ל עוד משום דכתיב בהו לכבוד ולתפארת ולא יתלחלחו מן המים ויתנוולו ועי' עוד בירושלמי פ"ג סוף ה"ו ובקרבן העדה שם. ועוד י"ל על פי מאי דאיתא בפסחים קי"א ב' יעו"ש היטב.

ומקדש

ידיו וכו'. בלבישה כו"ע מודו דבתחלה לובש ואח"כ מקדש.

ושבעה

כבשים וכו'. שם ט' א' וכר"ע ועיין ברא"ש שפליג עליו וכתב דהדעת מכרעת כחד מהנך תנאי דאמר משמיה דר"ע דמקצת המוספין בבקר ומקצתו בערב יעו"ש.

מקדש

ידיו וכו'. שם ל"ד ב' וכת"ק ועיין שם ל"א ב' ועיין שם בירושלמי.

כל

הוידויים וכו'. ל"ה ב' שם מ"א ב' ס"ו א'.

עם

ההגרלה. שם ל"ט א'.

הדמים

בפנים וכו'. שם נ"ג ב'.

והקטרת

הקטורת וכו'. שם מדף מ"ג ב' עד נ"ב ב'. ותמוה לכאורה שלא שמר רבינו הסדר דהקטרת הקטורת היה קודם לזריקת דמים הפנימים אבל באמת אין כאן כוונת רבינו לשמור הסדר ולקמן פ"ד שם כתב סדרו באמת.

ומוסר

השעיר וכו'. ס"ו א'.

אימורי

הפר וכו'. שם ס"ז ב'.

מקדש

ידיו וכו'. שם ע' א'.

שעיר חטאת וכו'. שם ב' וכר"ע.

אימורי פר וכו'. והנה רש"י פירש שם דאימורי חטאת היה בטבילה שלישית יעו"ש וכ"כ שם ע"א א' ד"ה ואילו אימורי וכו' יעו"ש והנה התוס' שם השיגו על רש"י בזה ודעתם דלר' עקיבא היו אימורי חטאת בטבילה חמישית עם התמיד של בין הערביים יעו"ש היטב. אמנם דעת רש"י שם ס"ז ב' בד"ה ה"ג והקטירן וכו' כדעת התוס' דאימורי חטאת היו עם התמיד של בין הערבים בטבילה חמישית יעו"ש היטב אמנם דעת רבינו דלא כמר ודלא כמר ועוד אי"ה יתבאר לפנינו דעתו. והגר"א בהגהותיו שם בש"ס כתב דלכו"ע היה אימורי חטאת בטבילה שלישית.

תמיד של וכו'. הנה כבר כתבתי בד"ה דלעיל דעת רש"י ותוס' דתמיד של בין הערבים היה בטבילה חמישית והוצאת כף ומחתה היה בטבילה רביעית אמנם דעת רבינו דתמיד של בין הערבים היה בטבילה ג' והוצאת כף ומחתה היה בטבילה רביעית ובאמת כן איתא בירושלמי פ"ז דיומא ה"ב א"ר יוחנן הכל מודים בהוצאת כף ומחתה שהוא לאחר תמיד של בין הערבים עכ"ל והובא ברמב"ן בפירושו על התורה וכתב שהברייתא דתו"כ היא אינו כן יעו"ש וכוונתו למאי דאיתא שם פ"ו פרשה ד' וז"ל חמשה עבודות היה עושה תמיד של שחר בבגדי זהב ועבודת היום בבגדי לבן ויצא ועשה את עולתו ועולת העם אילו ואיל העם ושבעת כבשים תמימים בבגדי זהב נכנס להוציא את הכף ואת המחתה בבגדי לבן ועשה תמיד של בין הערבים בבגדי זהב עכ"ל. והנה מבואר מזה כדעת רש"י ותוס' דעולת התמיד של בין הערבים היה בטבילה חמישית והיא היא הברייתא המובאת ביומא ל"ב א' וכמש"כ הלח"מ יעו"ש היטב. אמנם לרבינו י"ל כיון דפוסק כר' עקיבא דשם ע' ב' ושם איתא דלר"ע אחר עבודת היום טובל ולובש בגדי זהב ועושה שעיר הנעשה בחוץ ואילו ואיל העם ואימורי חטאת ותמיד של בין הערבים ומשמע ליה דהכל בטבילה שלישית היה עושה כן ויפרש הברייתא דשם ל"ב א' דאתי אליבא דר' אליעזר דס"ל דאימורי חטאת היה עושה בטבילה שלישית עם אילו ואיל העם אבל פר העולה ושבעת כבשים ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים ואח"כ בטבילה חמישית היה נעשה התמיד של בין הערבים עם כל אלה ואע"ג דלר"א שבעת כבשים עם התמיד של בין הערבים נעשה ולהתו"כ נעשה עם אילו ואיל העם אבל אם כן גם כר"ע לא אתי דלר"ע פר העולה וז' כבשים עם תמיד של שחר היו קריבין וא"כ ברייתא דת"כ מני אלא ודאי דהברייתא אתי כמתניתין אליבא דר"א דס"ל דז' כבשים עם אילו ואיל העם היו נעשין בטבילה ג'.

והנה מלישנא דמתניתין שם ע' א' מוכח נמי כרבינו דהכי איתא התם ר' עקיבא אומר עם תמיד של שחר היו קריבין (היינו ז' כבשים) ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קריבין עם תמיד של בין הערבים קדש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל וכו' בגדי לבן וכו' נכנס להוציא את הכף ואת המחתה קדש וכו' בגדי זהב ולבש ונכנס להקטיר קטורת של בין הערבים וכו' יעו"ש והיינו כדברי רבינו וכן כתב הרמב"ן לסייע לרבינו מלשון משנתנו והנה הלח"מ הקשה דא"כ איך קאמר התם אליבא דר' אליעזר דאילו ואיל העם עם אימורי חטאת אבל פר העולה וז' כבשים ושעיר חוץ נעשה עם תמיד של בין הערבים והא לדברי רבינו הכל נעשה בטבילה שלישית ביחד ונדחק לומר דרבינו ל"ג תיבת אבל וכמש"כ שם התוס' בד"ה דתנא וכו' ועיי"ש היטב אבל לענ"ד י"ל דרבינו מודה דלר"א היה התמיד של בין הערבים בטבילה חמישית והוצאת הכף ומחתה היה בטבילה רביעית וברייתא דתו"כ כוותיה אתיא ומשנתנו אתיא אליבא דר"ע והא דאיתא בירושלמי הכל מודים דהוצאת כף ומחתה היה אחר תמיד של בין הערבים אולי לא קאי על ר"א ור"ע רק על רבנן ור"ע דרבנן ס"ל דכולהו היו קריבין עם תמיד של בין הערבים יעו"ש אי נמי י"ל דש"ס דידן לא ס"ל הא דר"י ומטעם דאותה ברייתא דת"כ ודף ל"ב א' בש"ס אמאן תרמייה והנה אליבא דרבנן המובאים בירושלמי דכולהו היו נעשים עם התמיד של בין הערבים א"כ על כרחך מוכרח לומר דהוצאת כף ומחתה היה אחר תמיד של בין הערבים דאל"כ במאי מפסיק להו ודוק (ועיין בחידושי הרמב"ן על מועד שכתב באורך מזה ויישב הברייתא דתו"כ בענין אחר יעו"ש היטב מש"כ בזה) ועיין בתוס' ישנים שם בד"ה יצא וכו' עיי"ש שמביא פי' ר"ח יעו"ש שאינו גורס תיבת אבל יעו"ש היטב ועיי"ש שהקשו עליו אבל לענ"ד נראה שפי' ר"ח ס"ל כדעת רבינו ומיושבים היטב כל מה שהקשו עליו התוס' ישנים שם וע"ע בדברי בעל המאור ביומא מש"כ בזה וע"ע בתוס' יו"ט שם פ"ז. והנה מצאתי חבר לדברי רבינו הוא הסמ"ג וברבינו ירוחם נתיב ז' ח"ג יעו"ש היטב אמנם הרא"ש בסדר עבודה שלו הולך בעקבות רש"י ותוס' יעו"ש ובחלב חטאות הפנימיים ס"ל דהיה בטבילה שלישית יעו"ש היטב ועיין בתוספתא פרק ג' דלר"א פר העולה ושעיר שבחוץ עם תמיד השחר ושבעה כבשים עם אילו ואיל העם ולר"ע הוא כמו בש"ס דילן וצ"ע ועיין בהגהות הגר"א יעו"ש היטב ודוק.

ועיין עוד בלח"מ מה שתמה על רש"י בפי' החומש יעו"ש היטב ויש לומר דכתב רש"י אליבא דר"א דמתניתין דאילו ואיל העם ושבעה כבשים עשה בטבילה שלישית ונשאר ע"כ פר העולה ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים וזה שכתב רש"י ושירי המוספין עם תמיד של בין הערבים ומפרש כפירוש התוספות ישנים דהא דאיתא במשנה ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ וכו' קאי זה לר"א יעו"ש היטב.

קטרת של וכו'. על זה קאי השגת הראב"ד שזה לשונו אמר אברהם אמת כך הוא לשון המשנה אבל לא היה בין הערבים הטבה אלא לנר המערבי בלבד שהיה דולק מערב לערב עכ"ל וכבר הארכתי בזה בפ"ב מהל' תמידין ומוספין הי"א יעו"ש היטב.

ג

כולן

במקדש. יומא ל' א' ל"א א' ובתו"כ אחרי פ"ו פרשה ד' ובתוספתא שם פ"א.

טומאה ישנה וכו'. שם ע"ב וכר' יהודה ועיי"ש בתוספתא פ"א.

שלא טבל וכו'. יומא שם ע"ב זבחים י"ט ה' ובתוספתא פ"א דיומא ובפ"א דמנחות ודע כי שם בתוספתות אלו הלשון מגומגם ומוטעה וצ"ל כמו שהוא בש"ס.

ד

זקן

או וכו'. יומא ל"א ב'.

מלבנין עששיות וכו'. כ"ה שם ל"ד ב' בשם ר' יהודה ובתוספתא פ"א אבל במשנה איתא מחמין לו חמין ומשמע שם מפי' המשנה לרבינו כי הא דמחמין לו חמין שבמשנה הוא ע"י ליבון העששיות יעו"ש אבל א"כ מאין לקח הא דמערבין מים חמים במי מקוה והנה בירושלמי שם ה"ה איתא וז"ל ויחם לו חמין ר' יהושע ב"ר אביין ר' סימון בשם ר' אנייני בן סוסיי טעם דהדין תניא שלא יהו אומרין ראינו כה"ג טובל במים שאובין ביוה"כ עכ"ל ולכן כתב רבינו תחלה היתר דעששיות דזה עדיף טפי אבל המעיין שם בירושלמי יראה דרבנן לא מודו להיתר דר' יהודה א"כ הא דאיתא במשנה מחמין לו חמין היינו שמערב החמין לתוך המקוה וא"כ טפי הו"ל לרבינו לכתוב דין דמערבין חמין תחלה דזה ס"ל לרבנן ור"י יחיד לגבייהו ובפרט דסתמא דמתניתין כוותייהו. ואפ"ל דרבינו מפרש הירושלמי דמתחלה ס"ד דרבנן פליגי עליה דהיתר עששיות ופריך הירושלמי א"כ ויחם לו חמין ור"ל למה התיר ר"י הך שבות כיון דאפשר בענין אחר (ועיין מש"כ בפ"ח מהל' בית הבחירה הי"ב) ומשני דיאמרו שטובל בשאובים וא"כ א"א לר"י בענין אחר וא"כ י"ל דכו"ע מודו בהיתר עששיות ורק דפליגי בהא דהיתר עירוב החמים ומתניתין ס"ל כחכמים ולכן שרי בעירוב חמים אבל לר"י לא שרי רק בהיתר דחימום עששיות ולכן בחר רבינו לכתוב מתחלה דבר שלכו"ע שרי ושוב כתב דגם עירוב חמים שרי.

שאין שבות וכו'. עיין לח"מ מש"כ בזה ועי' ירושלמי כאן דמשמע דפליגי באם שייך כיבוי בדבר שתולדתו מן האור והנה מדלא קאמר דהוי אינו מתכוין על כרחך מיירי במתכוין לכבות ועוד כאן לא שייך מתכוין או אינו מתכוין דכאן על כרחך מתכוין שיצא החמימות מן הברזל להמים ועל כרחך הוא מכבה וע"ז כתב דהוי רק שבות דכיבוי הוא דבר שא"צ לגופו ועוד עיין שבת מ"ג א' והבן היטב ומש"כ הלח"מ דמיירי דהוי פסיק רישא ולא הוי רק מדרבנן יעו"ש לכאורה הוא תמוה ועיין בחי' הרשב"א שבת ק"ז א' ויש ליישב קצת שוב ראיתי בספר שער המלך פי"ב מהל' שבת שהרגיש בזה יעו"ש היטב מה שהביא בשם הריטב"א יעו"ש היטב.

ה

מקיתון

של וכו'. יומא מ"ג ב' ומשמע מכאן דגם קידוש הראשון היה מקדש היום מקיתון של זהב אמנם רש"י פי' שם ל"א ב' בד"ה וקידש וכו' דקידוש הראשון היה בכיור ועיין ירושלמי פ"ד ה"ה וז"ל א"ר יונה חוץ מקידוש ראשון א"ר יוסה ואפילו מקידוש הראשון מתניתא פליגא על ר' יונה כל הכלים שהיו במקדש היו ראויין לקידוש ידים ורגלים פתר לה חוץ מקידוש הראשון מתניתין פליגא על ר' יוסא הכיור והכן מעכבין פתר לה מקומן מעכב עד כאן לשונו ועיין שם בשיירי קרבן ובחנם תמה התוספות יו"ט על רש"י.

עולים באמצע וכו'. לפנינו איתא במשנה והיום כ"ג עולה באמצע ויורד באמצע וכמש"כ הלח"מ אבל בירושלמי שם איתא וז"ל בכל יום הכהנים עולין במזרחו ויורדין במערבו והיום עולין באמצע ויורדין באמצע ועי' בלח"מ ובתוס' יו"ט יעו"ש היטב.

של כסף וכו'. עי' לעיל פ"ג מהל' תמידין ומוספין ה"ה יעו"ש.

ד'קבין וכו'. עיי"ש בפרק הנ"ל.

כבדה והיום וכו'. עי' שם מ"ד ב' תנא בכל יום היתה גלדה עבה והיום רך עד כאן לשונו ואתי לפרושי מהו כבדה ומהו קלה. ואם כן לא הבנתי קושיית המגיה שכתב וזה לשונו תימה לי איך לא כתב גם כן בכל יום היתה גלדה עבה והיום דקה דאלת"ה הו"ל תרתי דסתרי אהדדי דזו זהב וזו כסף וקב אחת אינה מכרעת לכבדות ולאריכות היד עכ"ל ודבריו לית בהון פתר לדעתי ומה שכתב זו זהב וזו כסף. לא ידעתי ג"כ מהו שח דהא בשל כסף היה חותה בכל יום אבל היה נושא למקדש בשל זהב אם כן לא נשתנה בזה מיום הכפורים גם מש"כ וקב אחת אינה מכרעת ג"כ לא ידעתי מהו שח דהא גם בזה לא היה נפקא מינה במשאו כלום דהא מערה בכל יום לתוך שלשה קבין רק היה חותה בשל ארבעה ובזה לא היה גם כן נפקא מינה בין יום הכפורים לשאר ימות השנה גם גוף דבריו איני מבין אותם כלל וכלל והא דלא הביא רבינו דבכל יום לא היו לה נשתיק והיום היה לה נשתיק דשם מ"ד ב' דיש לומר דיחידאה היא יעו"ש אבל ברא"ש פסק כן.

ג'מערכות וכו'. עיין לעיל פי"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"ד יעו"ש היטב.

ווידוי דברים. עיין יומא ל"ו ב' ושם מ"א ב' מ"ג ב' מ"ד א' ס"ו א' ועי' בתו"כ אחרי פ"א פרשה ב' ושם פ"ד. ושם איתא כפרתו קודם לכפרת ביתו וכפרת ביתו קודמת לכל ישראל וט"ס הוא וכצ"ל כפרתו קודם לכפרת אחיו וכפרת אחיו קודם לכפרת כל ישראל וכצ"ל בש"ס מ"ד א' וכמו שהגיה הגר"א יעו"ש.

שלש פעמים. שם בכל המקומות הנ"ל ועי' יומא ל"ט ב' ובתוספתא פ"ג יעו"ש.

אנא ה'. שם ל"ה ב' ל"ז א'.

חטאתי עויתי וכו'. שם ל"ו ב' ובירושלמי שם ובתו"כ שם ועיין בכל המקומות שציינתי לעיל ועיין בתוספתא פ"ב.

אנא ה' וכו'. עיין תוספות שם ל"ה ב' ד"ה אנא וכו' שכתב בשם הירושלמי דיש לומר אנא בשם והוא בירושלמי שם ה"ז ועי' ברא"ש פי"ח סימן י"ט.

לה'חטאת. שם ל"ט א' ובתו"כ אחרי פ"ב ועיין בתוספתא שם דהוא היה אומר לה' והסגן היה אומר חטאת אבל רבינו לא פסק כן משום דלשון משנתנו לא משמע כן ופשוט.

עשרה פעמים. יומא ל"ט ב' ובירושלמי פ"ג ה"ז.

ככתבו שהוא וכו'. עיין ברא"ש פ"ח סימן י"ט ובטור או"ח סימן תרכ"א.

היה מגביה וכו'. עיין קדושין ע"א א' ובירוש' פ"ג ה"ז יעו"ש ובירושלמי משמע דקאי על שם בן ארבע שהיה מזכיר הכה"ג ביוה"כ וכפי' השני שכתב הקרבן העדה ומה שתמה בשיירי קרבן דא"כ מה בקיאות ולימוד בעי יעו"ש תיקשי לנפשיה אהא דאיתא בקדושין שם שם בן ארבע אותיות החכמים מוסרין לתלמידיהן פעם אחת בשבוע יעו"ש אלמא בעי לימוד איך לקוראו יעו"ש ברש"י והבן.

ומבליעו בנעימות. י"ל דכוונתו בנעימות אחיו הכהנים עיין שם בש"ס וירושלמי ובלח"מ.

ז

הכהנים

והעם וכו'. יומא ס"ו א' ועיי"ש בתוס' יו"ט ודע כי בנוסחת משנת הירושלמי ליתא זה וכן הגר"א בהגהותיו מחק זה ועיין במרדכי ביומא דגם הוא לא היה גורס זה.

שם ה' וכו'. שם ל"ז א'.

מתכוין לגמור וכו'. וכן יסד הפייטן ואולי קבלה היתה בידם ועי' במרדכי ביומא ובב"י או"ח סי' תרכ"א יעו"ש היטב.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.