הר המוריה/מעשה הקרבנות/יב

הר המוריה ‏ מעשה הקרבנות יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הם

מן וכו'. מבואר בתורה ועיין מנחות כ' א'.

ב

חוץ

ממנחת וכו'. עיין סוטה י"ד א' ט"ו א' ונזיר ט' ב' ועיין מנחות ס' ב' ס"ח ב' פ"ד א' ק"ג א' ועיין תו"כ ויקרא פי"ג פרשה י"א ופי"ד פרשה י"ג יעו"ש.

ג

התנופה

והוא וכו'. מנחות ס' א' ס"א א' ס"ז ב' ע"ב ב'.

כמו

שיתבאר וכו'. בפ"ז מהל' תמידין ומוספין הי"ב.

נקראו

מנחה וכו'. עיין מנחות מ"ד ב'.

ואינן

קריבין וכו'. יומא י"ז ב' סוכה נ"ה ב' נ"ו א' מנחות נ"ז ב' נ"ח א' ס' ב' תו"כ ויקרא פי"ב ופי"ג פרשה י"א.

והן

חמץ וכו'. מנחות נ"ב ב'.

נאמר

קרבן וכו'. מנחות נ"ח א' פ"ד ב' ועיין תו"כ ויקרא פי"ג פרשה י"ב.

הוא

לחה"פ וכו'. הא דמיקרי מנחה מבואר במנחות מ"ד ב' יעו"ש והתימה על התוס' יו"ט בפ"ה מ"ג ד"ה לחה"פ וכו'.

ואינו

קרב וכו'. עיין מנחות צ"ט ב' ובתו"כ אמור פי"ח ועיין במה שציינתי בס"ק ו'.

כמו

שיתבאר. בפ"ה מהל' תמידין ומוספין ה"ח.

ד

מנחת

חוטא. ומנחת קנאות נזכרו במנחות ב' א' נ"ט א' ועיי"ש ס' א' ע"ב ב' ועיין סוטה י"ד א'.

שכבר

נתפרשו וכו'. בהלכות סוטה.

מנחת

חינוך. ומנחת חביתין נזכרו לעיל בפ"ה מהל' כלי המקדש הט"ז והי"ז ואלו הארבעה מנחות אין באות נדבה רק חובה לבד והחמשה הנותרים דקא חשיב אינם באים אלא בנדר ונדבה ולא בחובה.

ה

אין

כל וכו'. עיין מנחות כ"ז א'. וכתב כל המנחות הקריבות לגבי המזבח דאילו מנחות שאין קריבות לגבי המזבח כגון ב' הלחם ולחה"פ שיעור אחר להם וכפי שיבואר במקומם וכן לחמי תודה ואיל נזיר כבר נתבאר שיעורם לעיל פ"ט והם אינם נקראים מנחה כמו שנתבאר שם ובמנחת נסכים ג"כ שיעור אחר להם וכאן לא מיירי מהם ועיין מנחות פ"ט א'.

ומיעוטן

מעכב וכו'. שם ושם ט' ב' ועיין תו"כ ויקרא פ"י פרשה ט'.

אלף

עשרון וכו'. עיין מנחות פ"ח א' ושם ק"ה ב' ק"ז א' ועוד דוכתי טובי.

עשרון

אחת וכו'. כתב מרן וז"ל בס"פ אלו מנחות (ע"ו ב') ת"ר כל המנחות שריבה במדת עשרונן או שמיעט במדת עשרונן פסולות ועל כרחך לומר דכל המנחות הבאות שלא בנדר ונדבה קאמר עכ"ל והנה רש"י פי' התם דעשה העשרון גדוש או מחוק יעו"ש וא"כ אין שום ראיה מכאן ועל כרחך צ"ל כמו שכתבו התוס' התם דקאי על מנחת נסכים יעו"ש ומינה דייק מרן דה"ה בכל אלו כן ועיין לעיל פ"ב ה"ה יעו"ש היטיב ועיין בתוספתא פ"ח דמנחות וז"ל ושאר כל המנחות בין משל יחיד ובין משל ציבור אין להם קצבה ובלבד שיביאו מן המובחר עד כאן לשונו וע"כ במנחת נדבה איירי דאילו בחובה יש להם קצבה ויש לעיין הא אין הצבור מביאים מנחת נדבה כדאיתא בתו"כ ויקרא פ"ט פרשה ח' יעו"ש ויש לעיין בזה. ואולי י"ל דקאי שם על מספר החלות ועיין לקמן פי"ג ה"י יעו"ש.

ו

הגשה

במערב וכו'. מנחות ס' א' וס"א א' יעו"ש היטיב ועי' תו"כ ויקרא פי"ב פרשה י"א ופי"ג יעו"ש.

ז

טעונות

שמן וכו'. עיין מנחות נ"ט א' יעו"ש כל הסוגיא.

לוג

שמן וכו'. עיין לעיל פ"ב ה"ח.

וקומץ

לבונה וכו'. ר"ל בשמן בעינן לוג לכל עשרון אבל בלבונה די בקומץ אחד אף למנחה שהיתה ששים עשרונים וכן מבואר בתוספתא פ"ז דמנחות יעו"ש.

כמו

שיתבאר. לקמן פי"ז ה"ו.

ח

לוקה

על וכו'. מלשונו משמע דבנתינה בלא הקרבה אינו חייב וכל הסוגיא דמנחות כ"ט ב' לא משמע כן. ויש לעיין בזה. ואם נתן שמן ואח"כ לבונה או איפכא עיין ס' א' תוס' ד"ה יכול וכו' שתי דיעות לדעה הראשונה חייב ולדעת ר"ת פטור יעו"ש.

אינו

עובר וכו'. וכ"מ קצת לשון הש"ס שם ס' א' דאינו עובר ג"כ וכ"ה בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פי"ט יעו"ש ועיין לח"מ.

כמו

שיתבאר. לקמן בפי"ג ה"ב יעו"ש היטיב.

ט

ומקטיר

הקומץ וכו'. הא דכתב הקריבות לגבי המזבח בא לאפוקי לחה"פ ושתי הלחם אע"ג שנקראים מנחה כמו שנתבאר בהלכה ג' מ"מ אין נקמצות שאין קריבין לגבי המזבח והנה במשנה מנחות ע"ב ב' ממעט נמי מנחת נסכים אע"פ שהן קריבות לגבי המזבח מ"מ אינן נקמצות אבל כאן לא מיירי כלל ממנחת נסכים כמש"כ לעיל ה"ח יעו"ש.

זכרי

כהונה וכו'. שם כ"א ב' מ"ד ב' נ"א ב' ס' א' ס"א א' ע"ד ב' סוטה כ"ג א' יבמות ק' א' חולין קל"א ב' ערכין ד' א' שקלים פ"א מ"ד ובתו"כ צו פ"ה יעו"ש היטיב.

מנחת

חוטא וכו'. שם במנחות ע"ב ב' ע"ג א' ודלא כר"ש.

מנחת

נדבה וכו'. שם ע"ג א'.

י

מנחתה

נקמצת וכו'. סוטה כ"ג א' וחולין קל"א ב' יעו"ש ובתו"כ שם. וכתב הראב"ד וז"ל א"א כהנת זו לא ידעתי מה היא אם נשאת לכהן כבר אמורה ואם נשאת לישראל מנחתה נאכלת עכ"ל ולכאורה אין מקום תימה דהא מיירי בכהנת נשואה לישראל ולכן שפיר מנחתה נאכלת ואני תמה על מרן ז"ל שכתב דמיירי בכהנת פנויה הא י"ל דמיירי בנשואה לישראל וסבור הייתי לומר דהראב"ד תמה מדכתב רבינו בהלכה ט' חוץ ממנחת זכרי כהונה מבואר מזה דבכהנת אין הדין כן ורק נקמצת ונאכלת אבל לכאורה מאי קושיא וכי בשביל דיוקא דלעיל ל"צ להשמיענו בפירוש ועוד הא מדיוקא לא שמעינן דנאכלים השירים ודילמא דינה כדין כהנת שנשואה לכהן לכן מכל הלין טעמי נראה ברור כי להראב"ד ז"ל היה נוסחא אחרת בדברי רבינו וכן היה לפניו הכהנת מנחתה נקמצת ואין שיריה נאכלים וכמש"כ הלח"מ וכן מורה ובא לשון הראב"ד בעצמו ולפי"ז לגי' דידן בדברי רבינו אין מקום להשגה.

וולדות

שנתערבו וכו'. יבמות צ"ט ב' ק' א'.

יא

והשיריים

מתפזרין וכו'. עיין יבמות שם וז"ל נקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים הא כיצד הקומץ קרב בעצמו והשירים קריבין בעצמם. איקרי כאן כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו אר"י בריה דר"ש בן פזי דמסיק להו לשם עצים כר"א דתניא ר"א אומר לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים הניחא לר"א אלא לרבנן מאי איכא למימר דעביד לה כר"א בר"ש דתניא ראב"ש אומר הקומץ קרב לעצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן ואפילו רבנן לא פליגי עליה דראב"ש אלא במנחת חוטא של כהנים דבת הקרבה היא אבל הכא אפילו רבנן מודו עכ"ל הגמ' וכן הוא בסוטה כ"ג א' יעו"ש והנה רבינו ס"ל כרבנן ולא כר"א עיין לקמן פ"ו מהל' פסולי המוקדשין ה"כ יעו"ש והא דפסק לעיל בפ"ה מהל' איסורי מזבח ה"ג דמקטיר לשם עצים היינו דווקא בשאור ודבש והחילוק מבואר בזבחים ע"ז א' יעו"ש היטיב ואע"ג דהסוגייא דזבחים ע"ו ב' ובמנחות ק"ו ב' כוותיה דר"א אתי וכמו שכתב התוס' בזבחים ע"ז א' ד"ה ורבנן וכו' מ"מ פסק רבינו כרבנן ולא כר"א וכן פסק בפי' המשניות בזבחים ע"ז א' וכ"ז פשוט (ולא כתבתי זה אלא לעורר המעיין משום דהעין משפט בציונים נתן קצת מכשול לפני המעיינים יעו"ש היטיב). והך מתפזרין אבית הדשן עיין רש"י מנחות ע"ד א' כתב וז"ל אלא אבית הדשן דלמטה במקום שמשליך מוראה ונוצה ותרומת הדשן אצל הכבש ושם היו נבלעים ושם היה מתפזר עכ"ל וכ"כ רש"י יבמות שם ק' א' יעו"ש היטיב ועיי"ש בתוס' ד"ה והשירים וכו' יעו"ש היטיב שהשיגו על רש"י וכתב דהכא מיירי בבית הדשן שהיה במזרחו של כבש יעו"ש היטיב אבל י"ל דרש"י ז"ל ס"ל דהלכה כת"ק דלא היה רק דשן אחד בעזרה ועיין לעיל פ"ו הלכה כ"א מש"כ שם וצ"ע בזה. ועיין במנחות שם ע"ד א' תני אבוה דר' אבין כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל לאכילה הקשתיו ולא לד"א יעו"ש ברש"י שתי לשונות אי מילתא בפ"ע או אי קאי אהא דלעיל יעו"ש היטיב ועיין ירושלמי סוטה פ"ו ה"ג יעו"ש היטיב ושם משמע כלישנא ב' דרש"י יעו"ש היטיב וקצ"ע.

יב

אין

שירי וכו'. עי' סוטה כ"ג א' יעו"ש היטיב ובירושלמי מיתוקמא שם דהברייתא אתי כר"ש יעו"ש היטיב ודלא כסוגיית תלמודינו יעו"ש היטיב ודו"ק.

הקמיצה

בכ"מ וכו'. עיין זבחים ס"ג א' (ודע מה דאיתא בזבחים שם בתוס' ד"ה שכן וכו' סד"א אף מנחה וכו' הוא ד"ה והוא דבור בפ"ע יעו"ש היטיב) מנחות ו' ב' ח' ב' תו"כ ויקרא פ"י פרשה ט' יעו"ש.

קמץ

בהיכל וכו'. שם בזבחים ושם במנחות.

יג

בכלי

שע"ג וכו'. מנחות ז' א'.

בכלי

שע"ג וכו'. שם ז' ב' יעו"ש דמדם ילפינן לה.

משיצת

האור וכו'. עיין סוטה ט"ו א' ומנחות כ"ו ב' ועיין מל"מ בשם הירושלמי רפ"ב דיומא יעו"ש היטיב דבעינן ברוב כל פרידה ופרידה (וכעין זה עיין מנחות פ"ה ב' יעו"ש) יעו"ש היטיב ועיין תוספתא זבחים פ"ט יעו"ש היטיב.

יד

הקריבות

לגבי וכו'. לאפוקי שתי הלחם אע"פ שהן נקראות מנחה כדלעיל הלכה ג' מ"מ באות חמץ שאינם קריבות לגבי מזבח וכן לחמי תודה באות חמץ כי אינם קריבות לגבי מזבח (ובאמת אינם נקראים מנחה כדאיתא שם מ"ד ב' ועיין רפ"ה דמנחות תוס' ד"ה כל המנחות וכו').

וכן

שירי וכו'. בכל מאכל וכו'. זבחים ס"ג א' מנחות נ"ח א' סוטה ט"ו א' ועיין תו"כ ויקרא פי"ג פרשה י"ב ובצו פ"ב.

חמץ

שנאמר וכו'. יבמות מ' א' סוטה ט"ו א' שבועות ט"ו ב' מנחות נ"ה א'. (ועיין בליקוטי הגר"א שבסוף מדרש תדשא שכתב וז"ל ואם החמיצו שיריה עובר בל"ת וחייבים על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה שנאמר כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ כצ"ל אבל רישא דאם החמיצו שיריה וכו' לא נפקא כלל מהאי קרא. ובגמרא דרש לה מקרא אחרינא עיי"ש עכ"ל אבל רש"י והרע"ב פי' באופן אחר כי הפסוק קאי על מאי דאיתא שם ומשמרן שלא יחמיצו והיינו קודם קמיצה ע"ז קאי הקרא יעו"ש היטיב).

לוקה.

מנחות שם.

חייב. שבת קי"א א' מנחות נ"ו ב' בכורות ל"ג ב' תוספתא פ"ג דבכורות.

על

כל עשייה וכו'. שם במנחות נ"ה א' ב' תו"כ ויקרא פי"ג פרשה י"ב צו פ"ג.

טו

עשה

חמץ וכו'. נ"ל שזה יצא לו מהא דאיתא במנחות נ"ו א' וז"ל א"ר פפא אפאה לוקה שתים אחת על עריכתה ואחת על אפייתה והא אמרת מה אפיה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפ"ע לא קשיא הא דערך הוא ואפה הוא הא דערך חבריה ויהיב ליה ואפה עכ"ל ועי"ש רש"י ותוס' (עיין מרן ולח"מ) ורבינו נראה לענ"ד דמפרש ליה כן דר"פ חדית לן דאם עשה אחד כולן מחייב חטאת בפ"ע על כל מלאכה ומלאכה והמקשן היה ס"ל דאם עשה אחד כולן אין חייב אלא אחת והא דמרבה כולם לחיובא היינו אם עשה אדם שום מלאכה מכולן חייב על כל מלאכה ואם עשו בני אדם מחולקין כל אחד עשה מלאכה אחרת חייב כל אחד ואחד על מלאכתו אבל אם אדם אחד עשה לכולן אינו חייב אלא אחת על כולן ותירץ ר"פ דלא קשיא דאם עשה אחד העריכה ואחד האפיה חייב כל אחד על מלאכתו אבל אם ערך הוא ואפה הוא חייב שתים (ור"פ תפס דבר ההוה דהאופה הוא העורך ומינה דאם לש ג"כ חייב שלש על הלישה ועל העריכה ועל האפייה) וי"ל דיצא לו להמקשה כן מדנקט מה אפייה שהיא מעשה יחידי וחייבין עליו בפ"ע דהאי בפ"ע לכאורה מיותר אלא ודאי דה"ק כשהיא בפ"ע שלא עשה שום מלאכה אלא אפיה בלבד חייב עליו אבל אם עשה עמה עוד מלאכות אה"נ דאינו חייב על כולם רק אחת א"נ מדנקט מעשה יחידי ר"ל שהוא חייב על מעשה יחידי אבל לא שמענו מזה שהוא חייב שתים על שתי מלאכות ותירץ ר"פ דהברייתא מיירי בערך חבריה ואפה הוא אבל בערך הוא ואפה הוא אה"נ דחייב תרתי. ויש לעיין עוד בזה.

טז

שהנחת

השאור וכו'. ואם לא נתחמצה חימוץ גמור ורק מצד אחד משמע מתוס' מנחות נ"ו ב' בד"ה ומעשה וכו' שפטור בלא היפך בה יעו"ש היטיב וי"ל דגם רבינו מודה בזה ולא מיירי רק שנתחמצה חימוץ גמור ועיין רש"י שם יעו"ש היטיב והבן.

יז

כשרה

מצה וכו'. עיין מנחות כ"ג ב' ובתוס' שם ומה שהשיג הראב"ד וכתב דהתם מיירי במצה אפויה אבל בעיסה אסורה משום חימוץ יעו"ש ועיין רא"ש פ"ב דפסחים סי' כ"ג ובטור ושו"ע או"ח סי' תנ"ה סעיף ו' ובביאורי הגר"א שם מש"כ בשם הירושלמי יעו"ש היטיב ועיין לח"מ כאן. ומה שהקשה הלח"מ כאן אמאי לא כתב דבעינן דאפיש בה קמח יעו"ש המעיין שם בתוס' יראה דלק"מ דבמין בשאינו מינו כל שיש בו בנ"ט יצא בו עיין בתוס' שם ושם בזבחים ע"ח א' יעו"ש היטיב ודו"ק דאנן קי"ל מין בשאינו מינו בנ"ט וכסוגיא דזבחים ודו"ק היטיב וכן מצאתי שם להגר"א שם באו"ח יעו"ש היטיב.

יח

מנחה

פסולה וכו'. מנחות נ"ז א' ועיין ירושלמי פסחים פ"ה ה"ד.

וחזר

וחימצה וכו'. בראשו של וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא ולכן כתב דאינו לוקה אבל לכתחלה אסור לחמץ אבל אם חימצה אחר שהוצת האש ברובו פשיטא לן דלא מחייב עיי"ש בתוס' ד"ה אשר וכו' יעו"ש.

יט

לוקה

שנאמר וכו'. עיין מנחות שם דמיתרבי מדכתיב אשר תקריבו יעו"ש ועיין מרן מש"כ בזה וע"ע תו"כ ויקרא פי"ג פרשה י"ב יעו"ש היטיב ומה שהקשה מרן הא איצטריך לא תקריבו למעוטי פסולה יעו"ש לא ידעתי מאי קשיא ליה הא פסולה אימעיט מדכתיב לה' כדמשמע לשון רבינו בהלכה י"ח וכ"כ תוס' שם ס' א' ד"ה יכול וכו' יעו"ש היטיב ועיין בצאן קדשים שם נ"ז א' שינוי נוסחאות ומש"כ בזה יעו"ש היטיב ועיי"ש בתוס' שהקשו ל"ל לרבויי כלל לחה"פ הא הוא בכלל שאר מנחות יעו"ש מש"כ בזה ודוחק לומר דזה היה קשה לרבינו. ואילולי מסתפינא אמינא דלרבינו היה קשה לו קושיית התוס' ד"ה אשר וכו' דהא מיבעי ליה למעט בראשה של מזבח ולכל הפחות בהוצת רובה על האש יעו"ש והנה רבינו ס"ל דבהוצת רובה על האש א"צ מיעוט כלל דהוי כמו שנקטרה כבר ול"צ כלל מיעוט רק בראשה של מזבח דהא אקרבה והש"ס מקשה הכי השתא דנפקא ליה מכל המנחה דאפילו המנחה (ר"ל שמחמץ כל המנחה) נמי חייב א"כ אשר תקריבו ל"ל וע"כ למעוטי בראשה של מזבח ואמאי נשאר בתיקו ומתרץ משום די"ל דאשר תקריבו מיבעי ליה לרבות מנחות נסכים ולחה"פ אבל רבינו דכתב דאינו לוקה משום די"ל דאימעיט מאשר תקריבו וא"כ על כרחך איצטריך לרבויי לחה"פ ממקום אחר ולא מאשר תקריבו. ואכתי אני נבוך בזה וצ"ע.

מנחת

נסכים וכו'. דס"ל דר' יוסי הגלילי פליג אר"ע וס"ל דמנחת נסכים אין בה משום חימוץ דמים פסול בה ויין אין בה משום חימוץ משום דמי פירות אין מחמיצין (ומרן כתב בשמות התנאים אליבא דהו"א ולא אליבא דמסקנא ובתו"כ שם נשנית לפי המסקנא יעו"ש) ועיין בתוס' מנחות נ"ז א' ד"ה לרבות וכו' כתבו דמאן דמרבה לחה"פ מודה במנחת נסכים יעו"ש היטיב וזה דלא כדעת רבינו ועיין ברש"י שם ד"ה לרבות וכו' שכתב כדעת רבינו דמאן דס"ל לרבות לחה"פ ס"ל דמנחת נסכים לא איתרבו דלית ליה מנחת נסכים מגבלה במים וכשרה יעו"ש.

ביין

של וכו'. לפי' התוס' שם מנחות נ"ג ב' ד"ה אין וכו' יעו"ש היטיב דמי פירות אינם מחמיצין כלל אבל עם מים הוי נוקשה יעו"ש היטיב וכ"כ בפסחים ל"ה ב' ד"ה מי פירות וכו'.

כ

אין

לותתין וכו'. עי' פסחים ל"ו א' מ' א' יעו"ש.

הציבור

זריזין וכו'. שם.

כא

בפושרין

ומשמרין וכו'. שם ובמנחות נ"ה א' ועיין בירושלמי בפ"ב דפסחים ה"ז יעו"ש.

כב

שמבשלין

שם וכו'. עיין מנחות צ"ו א' ברש"י ותוס' שם ועיין מרן ולח"מ מש"כ בזה.

כג

טחינתן

והרקדתן וכו'. עיין בתוס' מנחות צ"ה ב' ד"ה ומאי קושיא וכו' יעו"ש ושם מסקו דאפילו למ"ד מדות יבש לא נתקדשו מ"מ לישתן ועריכתן בפנים יעו"ש היטיב ודלא כמש"כ התוס' שם נ"ה א' בד"ה כל וכו' דלמ"ד לא נתקדשו כלי יבש היתה לישתן ועריכתן בחוץ יעו"ש היטיב אמנם דעת רבינו בפ"א מהל' כלי המקדש הי"ט דכלי יבש נתקדשו יעו"ש.

בזר

עד וכו'. עיין פסחים ל"ו א' מנחות ט' א' י"ח ב' ובתו"כ ויקרא פ"י פרשה ט' ועיי"ש בתוס' מנחות ט' א' דה"ה הגשה ותנופה טעונות כהן יעו"ש.

ומחבת

ומרחשת וכו'. עיין מנחות ג' א' וס"ג א' ובתו"כ ויקרא פי"ב.

ושתיהם

מכ"ש וכו'. עיין מנחות נ"א א' יעו"ש היטיב.

של

מתכת וכו'. עיין זבחים צ"ה ב' צ"ו א' ואי"ה במקו"א יבואר באורך מזה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.