אור שמח/מעשה הקרבנות/יב

אור שמח ‏ מעשה הקרבנות יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ח

נתן והקריב לוקה על השמן בפ"ע כו'.

הנה לולא דברי רבינו היה נראה דעל נתינת שמן ולבונה לחודא לוקה דאף בלבונה פסולה המנחה כ"ז שלא לקט הלבונה ומכש"כ בשמן לכן לוקה אף בלא הקריבה, ואף אם היתה כשרה ג"כ יתכן דלקי וכדפריך רבינא (בדף נ"ג) ואימא לא תאפה חמץ לאוקים גברא בלאו אפסולי לא מיפסל והתנא נקט דוקא נתן שמן על שיריה אינו עובר אבל על גופה של מנחה אף דהוי דומיא דשירים שלא נקרב ג"כ לקי וצ"ע. ונראה סברת רבינו דרק על הקרבת הקרבן שלא יהא מהודר קפיד רחמנא וכדאמר ר"ש לכן רק על הקרבת הקרבן קפדה תורה ואינו עובר רק המקריב לחודיה אבל הנותן שמן או לבונה לא לקי ומפרש רבינו כן בפירוש התו"כ שהביא בסוגיין יכול בשני כהנים הכתוב מדבר ת"ל עליה בגופה של מנחה הכתוב מדבר ולא בשני כהנים כן הגירסא בתו"כ, ופירושה שיכול שקפיד רחמנא על הנתינה ושימה לחוד בלא הקרבה ולפ"ז שני כהנים אם זה נתן הלבונה וזה שם השמן לוקין שניהם ת"ל עליה בגופה של מנחה היינו גוף הקרבן שהוא מנחה אינו בא בשמן ולבונה שהוא חטאת או מנחת קנאות, וזה רק כי נקרב כמו כל קרבן ועל הקרבתה עם השמן ולבונה קפיד רחמנא ואינו לוקה רק המקטיר לבדו אבל לא הנותנים שמן ולבונה ואינו לוקה אלא כהן המקטיר שהוא כהן אחד רק שהוא לוקה שניים, וברור. ובספר המצות מצוה ל"ת ק"ג הזהירנו מהקריב במנחת חוטא לבונה כו' הזהירנו מבלול מנחת סוטה כו' ואם הקריבה בשמן לוקה הרי דרק על הקרבה עבר, ובספרי נשא על הלבונה לא יהי' עובר שיכול לחזור וללקטה, פירוש שעל הקרבת לבונה סד"א דאינו עובר משום דאינו קומץ ממנה ודחוק קצת אבל דעת רבינו ברור כדפרישית ובהלכות סוטה קיצר רבינו. וחתני נ"י הראני כי החינוך כתב דאינו נוהג רק בכהנים, ומזה מוכח דרק על הקרבה עובר ולכן אינה רק בכהנים, וכ"ז ברור:

יג

ומאימתי יותרו השירים באכילה משיצת האור ברוב הקומץ.

ירושלמי יומא פ"ב הובא במשל"מ מה ברובו ברובו של קומץ או ברוב כל פרידא ופרידא כו' אתא חזקיה כו' בשם ר' יוחנן ברוב כל פרידא ופרידא, ומלשון רבינו ברוב הקומץ משמע ברובו אע"ג דלא משלה האור ברוב כל פרידא ופרידא וזה נגד הירושלמי. והנראה דמפרק ב"ש (דף מ"ג) מוכח דברוב הקומץ, דאמר עולא שם קומץ פיגול שהעלו ע"ג המזבח פקע פיגולו ממנו ל"צ שמשלה בהן האור ואף אם ירד מע"ג המזבח אחר כך יעלה, ופריך הא אמרה עולא חדא זימנא ומשני מהו דתימא הנ"מ אבר דמיחבר אבל קומץ דמיפרש אימא לא קמ"ל דכחד אבר דמי כו' ואמר ר"א הלכך האי קומץ פיגול דפלגיה מחית אארעא ופלגא אסקיה אמערכה ומשלה בו האור מסיקנא ליה לכתחילה דכחד אבר דמי, הרי חזינא דלענין לקלוט שיהא נחשב לחמו של מזבח דסגי במשלה בו האור לא שאני בין קומץ לאבר ונחשב כחד אבר ולא בעינן שיהא משלה האור בכל פרידא ופרידא, כן להתיר דבעי שיוצת האור ברובו סגי ברוב הקומץ אע"ג דלא הוצת האור ברוב כל פרידא ופרידא דכחד אבר דמי ולכן לא זכר רבינו דברי הירושלמי. והא דאמר רבינא בפרק בהמה המקשה אפ"ת רבנן חיבורי אוכלים כמאן דמיפרתי דמי הוא ענין אחר גבי טומאה ואף באיברין אמר זה ואין זה ענין לנידון דילן כמובן ודוק:

יד

אע"פ שהן מותרין לאכלן כו' ובדבש כו'.

נ"ב מפורש (דף נ"ח ע"א); ובאורך בסוטה (דף ט"ו) עיי"ש:

יז

או בכל מיני תבלים.

נ"ב בתוספתא זבחים פ"י מנחות ללותתן פירוש על שירי מנחות שמותר ללותתן ולהוציא מהן שמנן ועל מנחת סולת קאי ולתת לתוכן תבלין ואין חשש למחמץ שירי מנחה שמותר ללתות משום דשירי מנחה נאכלין רק בעזרה מקום זריזים וכרבינו:

יט

ואם גיבלה ביין כו'.

נ"ב צ"ל ואם גיבלה בשמן כו':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.