הר המוריה/מעילה/ח

הר המוריה ‏ מעילה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שהן

עושין וכו'. מעילה י"ג א' וב"מ פ"ז ב' ותוספתא דמעילה פ"ק ועיין שם תוספות ב"מ ד"ה רעך וכו' ובתוס' מעילה שם ד"ה מ"ט וכו' אמנם לפי מה שכתב רש"י שם במעילה מיושב קושית התוס' דב"מ יעו"ש היטב ועיין בש"מ בב"מ שם מה שכתב שם ליישב קושיית התוס' ועיין ספרי תצא פיסקא רס"ו רס"ז יעו"ש.

ב

ה"ז

חוסם וכו'. שם במעילה ובתוספתא שם ועיין ב"מ צ' א'.

ג

על

המלאכה וכו'. עי' מעילה י"ד ב' שבועות י' ב' (ותוספות שם בד"ה מפרישין וכו') ועיין בירושלמי שקלים פ"ד ה"ד ובפי' המשניות לרבינו שם (ועיין תוס' מעילה י"ד א' ד"ה בונין וכו') ובתוספתא פ"ק דמעילה ועי' לעיל פ"ב מהל' כלי המקדש ה"ו במה שהעירותי על הבאר שבע בכריתות יעו"ש היטב.

ד

אין

לוקחין וכו'. מעילה י"ד א' ב"מ נ"ז ב' ועיין בתוספות עירובין ל"א ב' ד"ה ונתן וכו' ועיין לעיל סימן צ"ב סעיף ה'.

בצל

הבנין וכו'. עיין פסחים כ"ו א' ועיין לעיל סימן צ"ב סעיף ה' ועיין קדושין נ"ד א' וברש"י שם ושם במפרשים האחרונים. אבל כאן פשוט דמ"מ איסורא מיהא איכא.

לקדש

לאותו וכו'. מעילה שם ע"ב ועיין לעיל פ"ה ה"ט.

ה

עם

האומנין וכו'. פרק י"ז דכלים מ"ט ובפסחים פ"ו א' מנחות צ"ח א' ובכורות מ' א' יעו"ש.

כ'

אצבע. היינו באמה בת חמשה טפחים וצ"ע שהוא נגד המשמעות דשם משמע דהיו מודדין הכל באמה בת ששה טפחים רק שהיו מחזירין באמה בת ששה טפחים וחצי אצבע בכספא ודהבא ובבניינא היו מחזירין באמה בת ששה טפחים ואצבע וכן פירש רבינו בעצמו בכלים שם ולכן צריך עיון מה שכתב כאן ומרן העיר במה שלא חילק בין כספא ודהבא לבניינא יעו"ש ולא הרגיש בדבר גדול מזה. ואולי כאן חזר בו רבינו ופירש הא דאיתא שם למה אמרו אחד גדולה ואחת קטנה דקטנה היא בת חמשה טפחים דאילו בת ששה טפחים מיקרי בינונית כמבואר שם ושם וצ"ע.

ו

ניאותין

במלח וכו'. שקלים פרק ז' מ"ז ומנחות כ"א ב'.

בחולין

שלהן. שם במנחות מימרא דשמואל ואפי' אותם חולין הנאכלין כדי לאכול קדשים על השובע כמבואר לעיל סימן מ"ד סעיף י"א מ"מ אין מולחין במלח של הקדש אבל אותם התבלין של חולין הנתנים בקרבנות דשם סעיף י' כתב התוספות במנחות דנמלחים במלח של הקדש וכמו שהובא במל"מ וזה לא צריך רבינו לבאר דהוא בכלל הקרבנות וכמו שכתב התוס' או אפשר דרבינו לא שמיע ליה כלומר לא ס"ל וכתב סתם דכל החולין שלהם אינם נמלחים במלח הקדש וצ"ע.

ז

מועלין

בו. מנחות שם ותוספתא שם פרק ו'.

שע"ג

הכבש וכו'. הא איסורא איכא ליהנות וכן איתא בתוספתא שם לא נהנין ולא מועלין יעוין שם.

ודע שמה שכתב מרן בשם רש"י וזה לשונו שעל גבי הכבש שנופל שם כשמולחין את הקומץ אין מועלין וכו' הוא טעות סופר דבכבש לא היו מולחין את הקומץ כמבואר לעיל פ"ה מהל' איסורי מזבח הי"ג ודע כי ברש"י לפנינו כתוב וזה לשונו שעל הכבש וכו' שנופל שם כשמולחין את הקומץ ואת האיברים כדאמרינן לקמן וכו' וכוונתו דקאי על הכבש ועל המזבח וזה כיון בתיבת וכו' ועל זה כתב כשמולחין הקומץ והאיברים היינו על המזבח מולחין הקומץ ועל הכבש מולחין האיברים ובמה דסיים פתח ופשוט הוא (ובזה א"צ להגה"ה הנדפס על הגליון שם).

ח

להתבונן

במשפטי וכו'. רבינו אזיל לשיטתו במורה שלכל מצוה יש טעם נכון והסכים עמו הרמב"ן בפרשת תצא בענין קן ציפור יעו"ש היטב ועיין במורה בכ"ו משלישי.

ולא

יהרוס וכו'. לא למליצה לבד תפס רבינו לשון המקרא הזה כי אם לבאור עמוק בכתוב הזה למשכילים כי למטרה זו נצטוו אבותינו להגביל את ההר והיו שם מחיצות מחיצות לבד כמאמרם משה מחיצה לבד אהרן מחיצה לבד, והיה רמז כמו שנצטוו על המעמדם הגשמי שלא יהרסו גבולם כן אל יהרסו בעיונם לעלות אל מה שלמעלה ממנו ולכן אם כח שכלו קצר מהבין דרכי ה' ומשפטיו אל יהרוס את גבולם לעבור עליהם ויתלה החסרון בדעתו כי גבול נתן לשכל האנושי לאמר עד פה תבא. וכן בעיון השכלי יש מחיצות מחיצות לכל אדם כפי הראוי לו ולא יהרוס להלוך לשלמעלה ממנו. וככה פירוש הפסוק לא יהרוס (את הגבול אשר נגבל בו) לעלות אל ה' (רצה לומר להדמות לעליון לאמר גם ידי רמה להבין ומה שלא אבין ואדע הוא הדבר אשר לא צוהו ה') פן יפרוץ בו (ונקה לא ינקה כי יחרה אף ה' בו) והבן.

בתורה

ושמרתם וכו'. בקדושים (ויקרא י"ט ל"ז).

ליתן

שמירה וכו'. כ"ה בתו"כ שם פרק ח' יעוין שם ובפרשת אחרי פרשה ט'.

שטעמן

גלוי וכו'. יומא ס"ז ב' ותו"כ אחרי פי"ג.

חוקים

שחקקתי וכו'. שם בגמרא ועיין ברש"י בתורה ריש פרשת חקת.

מכלל

החוקים וכו'. כאן הודה רבינו בעצמו שהוא מכלל החוקים והנה בס' המורה נתן טעם בזה לפי שלא רצתה התורה הקדושה לשלוף חרבה בפעם אחת ולהמשיכם ממה שהורגלו בה וכבר הושג ע"ז מחכמי וחסידי עמינו ובפרט מראש המדברים הרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה ויקרא א' ט' וכבר הלכו בזה נמושות ועיין בספר אמונת חכמים מה שהכה על קדקד המביאים ראיה מהמדרש דפרשת אחרי המדבר מענין שחוטי חוץ יעו"ש היטב וע"ע בספר תולדות יצחק על התורה בריש ויקרא שגם הוא כתב שאין כוונת רבינו במורה לשלול טעם אחר וגם הוא מודה שהוא מכלל החוקים יעו"ש היטב ומכאן מבואר כדבריו. (ועיין ויקרא רבה פרק ז' ובמדרש סוף איכה פסוק השיבנו וז"ל וכשנים קדמוניות כשנות הבל שלא היתה ע"ז עדיין בעולם עכ"ל ומכאן ראיה קצת לרבינו במורה).

העולם

עומד וכו'. עיין בפ"א דאבות ומגילה ל"א ב' ותענית כ"ז ב' ובסוף סוטה ועיין באבות דר"נ פ"ד (ועיין בפי' המשניות לרבינו בפרק ה' דיומא במשנת משניטל הארון וכו' כתב שם וזה לשונו ופירש שתייה יסוד והאמת כי מקום העבודה יסוד העולם כמו שבארנו בתחלת אבות עכ"ל ובאמת שדבריו לכאורה הם נגד מה שמבואר שם בש"ס נ"ד ב' ובירושלמי שם הלכה ג' יעוין שם ואולי אפ"ל דלכל הדיעות היתה נקראת שתייה ולמ"ד דהעולם מהצדדין נברא צ"ל כטעם רבינו אבל אין זה מספיק לכאורה וצ"ע).

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.