הר המוריה/מעילה/ו

הר המוריה ‏ מעילה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בכלי

זהב וכו'. עי' מעילה י"ח א' וי"ט א' ובתוספתא שם פרק ב' ומש"כ רבינו דהמשתמש בכלי זהב טהור אינו פוחת יעו"ש היטב והנה שם י"ט א' מבואר דהוא פוחת ועיי"ש בתוספות י"ח א' ד"ה במאי קמיפלגי וכו' יעו"ש היטב שהעלו דזהב נפגם לזמן מרובה יעו"ש ועיין כתובות ס"ז א' ובתוס' שם ד"ה זהב וכו' דיש חילוק בין תכשיטי זהב דלא פחתי ובין כלי זהב דפחתי אם משתמשין בהם רק אגב יוקרן לא משתמשי בהם כ"כ ולא פחתי יעו"ש וה"ז דומה למש"כ במעילה דפחתי לזמן מרובה ועיין בב"מ כ"ט ב' והנה לענין דינא יש לכוין גם דברי רבינו למש"כ התוס' (ועיין במנחות כ"ט א').

שאינו

מחובר וכו'. עיין לעיל פ"ה הלכה ה'.

מעל. בזה גם חכמים מודים כדאי' במשנה שם ובתוספתא איתא מודה ר' עקיבא לחכמים יעו"ש והוא ט"ס וצ"ל מודים חכמים לר"ע יעו"ש.

שלבש

בגדי וכו'. בלבוש העליון והתחתון גם ר"ע מודה דבעינן פגם כדאיתא התם י"ח א' ולא נחלקו רק במיצעי וגם זה איתא בתוספתא בט"ס יעו"ש היטב.

בקע

בקורדום וכו'. שם י"ח א' ותוספתא שם.

דבר

עצמו וכו'. שם י"ח ב' י"ט ב' ובתו"כ פרשה י"א יעו"ש היטב.

ויתכוין

ליהנות. תוספתא שם.

ויפגום

ויהנה וכו'. שם י"ח ב' ובתוספתא שם ובתו"כ שם.

בכחצי

פרוטה וכו'. שם י"ט ב'.

שהתיר

מטלית וכו'. וכ"כ רבינו בפי' המשניות י"ט ב' יעו"ש.

וכבר

ביארנו וכו'. לעיל פ"ה הלכה ג' יעו"ש.

ב

התמימים

שתלש וכו'. מעילה י"ט א' וכפי' רש"י ותוס' ובחנם תמה עליו הראב"ד וכמ"ש מרן ועיין רש"י שם ב' ב' ושם ט"ו א' יעו"ש.

פגם

למתה וכו'. כיון שאין פודין את הקדשים להאכיל לכלבים רש"י שם ושם (וזה מיירי אפי' בתמימה וכמש"כ הרע"ב שם) ולשון רבינו הוא לשון תוספתא פ"ב.

כמו

שביארנו. לעיל פ"ג הלכה א' ועיי"ש ט"ו א' דמשני מדרבנן ור"ל דמוכח הוא דאינו אלא מדרבנן.

ג

בקדשי

בדה"ב וכו'. מעילה י"ט ב' קדושין נ"ה א' ועיין ר"ה כ"ח א' ופסחים כ"ז ב' תמורה ל"ד א' ועי' מעילה כ' א' ועיין תוספתא פ"ב דמעילה.

בשגגה

נתחלל וכו'. עיין קדושין נ"ב ב' ושם כל הסוגיא והלכה כר' יהודה כדאיתא שם נ"ד ב' ועיי"ש נ' א' חגיגה י' ב' מעילה כ"א א' ועיין מש"כ לעיל פ"א ה"ג יעו"ש וע"ע תוס' קידושין מ"ב ב' ד"ה אמאי וכו' ועיין תו"כ שם פרשה י"א וע"ע פסחים ל"ב ב'.

והוציאו

בתורת וכו'. עיין תוספתא מעילה פ"ב וז"ל נטל קרדום של הקדש ובקע בו אם נהנה ופגם בשו"פ מעל אם לאו לא מעל בא חבירו ובקע בו כולן מעלו נטלו הראשון ונתנו לשני הראשון מעל והשני לא מעל נטל חמור של הקדש ורכב עליו נהנה ופגם בשו"פ מעל ואם לאו לא מעל בא חבירו ורכב כולן מעלו נטלו הראשון ונתנו לשני הראשון מעל והשני לא מעל עכ"ל ולקמן אי"ה יבואר בזה והתוספתא זאת הובאה בקדושין נ"ה א' תוספות ד"ה אין וכו' ובב"מ צ"ט א' ד"ה וחבירו וכו' ובזבחים ל"ד א' ד"ה שקידשו וכו' ובמנחות ק"א א' ד"ה אע"ג וכו' יעו"ש ובמעילה י"ט ב' בד"ה אין מועל וכו' ובערכין כ"א א' ד"ה ה"ג וכו'.

ד

אלא

בבהמה וכו'. ז"ל לפי שכתב מקודם דבקדשי בדק הבית אם נתנן לאחר הראשון מעל ושוב יצא מידי מעילה אבל בבהמה וכלי שרת אינו כן אע"ג דנתנן לאחר לא יצא מידי מעילה וכמש"כ התוס' בשם התוספתא בב"מ שם ובזבחים ובמנחות ובמעילה יעו"ש וכן היא כוונת רבינו וה"ק ואין מועל אחר מועל אף שנתן לאחר רק בבהמה וכלי שרת לבד ושוב מתחיל לפרש בבא הראשונה דבבדה"ב אין מועל אחר מועל וכו' ומפרש ואזיל עד סוף הסעיף ובסעיף ה' מפרש הא דבהמה דקדושת המזבח והנה הראב"ד הבין דרבינו בהאי כיצד קאי על הא דנקט אין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלי תשמיש וס"ל דרבינו מפרש להך בהמה וכלי שרת שבמשנה היינו קדשי בדה"ב והשיג עליו יעו"ש ומרן מתחלה עלה על דעתו שרבינו מפרש כן באמת דבהמה וכלי שרת היינו בהמה טמאה וכלי תשמיש בעלמא ושוב חזר בו ופי' דבהמה הוא בהמה טמאה וקדושה קדושת בדה"ב אבל כלי שרת היא קדושת הגוף יעו"ש היטב ובאמת כמה רחוק ודחוק הוא ועי' בקדושין נ"ה א' שם משמע ג"כ דבהמה היא קדושת המזבח (ולמרן צ"ל דפריך התם מהא דכלי שרת דאין מתחלל וכ"ש בהמה הקדושה למזבח יעו"ש ודחוק) ועוד יבואר אי"ה לקמן מזה אף שגם זה דוחק דלפ"ז כוס של זהב דמיירי במתניתין מיירי מכלי שרת דגופו קדיש ורבינו כללו בדין בדה"ב (אמנם גם למרן יקשה זה) ועוד דא"כ אמאי נקט כלי תשמיש הו"ל כלי שרת ודין כלי שרת כתב רבינו לקמן בסעיף ה' ויותר נ"ל לומר כי באמת מפרש רבינו פי' דמתניתין כמש"כ הראב"ד וכל הראשונים רק זה כתב לשון בפ"ע והוא לשון עצמו ולא לשון משנתנו והוא לפי הדין המבואר בתוספתא. ויש לעיין בזה היטב (ועיין רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים ע"ז).

המשאיל

קורדום וכו'. ב"מ צ"ט א' מימרא דר' אמי. ועיין במל"מ שהאריך להביא שיטות הראשונים בזה. והנה הביא מתחלה דברי התוס' דקדושין נ"ה א' ד"ה אין וכו' ויש לי גמגום בדברי התוס' שכתב וז"ל וי"ל דמיירי לעולם בקרדום שאינה כלי שרת ולק"מ דהא דאמרינן הכא אין מועל אחר מועל היינו כשהיה סבור שהכלי של חבירו ואז הוא מתכוין לגוזלה היכא דנתנו לחבירו כדין שליחות יד בפקדון דהיכא דמתכוין להוציאו מרשות לרשות נקרא גזלן על כל הפקדון אפילו לא הוציא אלא מקצתן אבל האי דתוספתא דקאמר בא חבירו ובקע בו ובא חבירו ובקע בו דכולן מעלו איירי דכל חד וחד יסבור שהוא שלו וכו' יעוין שם היטב והנה זה הלשון קשה לכאורה דהא קושייתם היתה דכאן איתא אין מועל אחר מועל והתם איתא דבא אחר ובקע בו ובא אחר ובקע בו כלם מעלו. אבל מהא דמסיק התם דאם נתן לאחר לא מעל מזה לק"מ וא"כ הו"ל לתרוצי בקצרה דהכא מיירי שהיה סובר שהוא של אחר לכן תיכף כשבקע בו גזלו ויצא מידי מעילה משא"כ התם דסבר שהוא שלו ולכן לא יצא לחולין רק עד שנתנה לאחר וא"כ למה כתבו ואם הוא מתכוין לגוזלה היכא דנתנו לחבירו וכו' ונותנה לחבירו מאי בעי הכא הא כיון דנותנה לחבירו אפי' כסבור שהוא שלו יצאת מידי מעילה וכמבואר בתוספתא דמזה מיירי התם ועוד אי מיירי שנתנו לחבירו א"כ אמאי צריך לאוקמי שסבור הוא שהיתה של חבירו אפי' אם היה סבור שהוא שלו נמי כל שמתכוין להוציא לרשות אחר יצא מידי מעילה וכמו שמסקו התוס' בעצמם.

והנה ראיתי בהגהות הב"ח שהתעורר בזה והגיה בתוס' דכצ"ל דאמרינן הכא אין מועל אחר מועל היינו היכא דנותנו לחבירו א"נ כסבור שהכלי וכו' לגוזלה כדי שליחות יד וכו' עכ"ל וא"כ שפיר מתורץ מה שהקשיתי דהתוס' תרי תירוצים קאמרי חדא דיש לחלק בין היכא דנותנו לאחר ובין היכא דאין נותנו לאחר כמו שהתוספתא בעצמה מחלקת בזה והיכא דאין נותן לאחר גם בשאר דברים יש מועל אחר מועל והכא דקאמר אין מועל אחר מועל מיירי בנותנו לאחר ולכן אין מועל אחר מועל רק בקדשי הגוף וכתב עוד תירוץ דהתם בתוספתא מיירי כסבור שהיא שלו לכן יש מועל אחר מועל וכאן מיירי בסבור שהיא של חבירו לכן אפי' באין נותנו ביד אחר מ"מ הרי הוא מכוין להוציא מרשות חבירו לרשותו לכן אין מועל אחר מועל אבל בהך דתוספתא כיון שסבור שהוא שלו ולא נתכוין לגוזלו לכן יש מועל אחר מועל רק כשנתנו לאחר דאז נהי דסבור שהוא שלו מ"מ נתכוין לגוזלו ואין צריך להגהת רש"ל שהובא במל"מ והבן.

אמנם במל"מ ראיתי כי הוא העתיק לשון התוס' כך וי"ל דלעולם מיירי בקרדום שאינה כלי שרת ולק"מ דהא דאמרינן הכא דאין מועל אחר מועל היינו כשהוא סבור שהכלי של חבירו ואז הוא מתכוין לגוזלה כדין שליחות יד בפקדון וכו' עכ"ל והשמיט הנך תיבות "היכא דנותנו לחברו". ולפ"ז אתי שפיר בפשיטות דמחלקי דבתוספתא מיירי דסבור שהוא שלו לכן יש מועל אחר מועל והכא מיירי דסבור שהוא של אחר ולא נתנו ליד אחר יעו"ש ונראה לענ"ד כי זו הנוסחא היה לפני הרש"ל שמחלק בין כסבור שהוא שלו לכסבור שהיא של אחרים וכתב דהא דכתבו התוס' ונהי נמי דסבור שהיא שלו וכו' הוא במקום אי נמי וה"ק אי נמי יש לתרץ דהכא מיירי נמי בכסבור שהיא שלו ורק שנתנה לאחר וכמו דאיתא בתוספתא ולכן קאמר דאין מועל אחר מועל. אבל המל"מ מיאן בזה וגרס דנהי וכו' וקאי על הא דאיתא בתוספתא דאם נתן לאחר אינו מועל רק הראשון וע"ז כתבו אף דמיירי בסבור שהיא שלו וכו' והבן (ועיין בספר עצמות יוסף ודבריו אינם מתובלין ולא רציתי להאריך בזה) ודבריו יותר נראים מהמשך לשון התוס' שכתב אח"כ ראיה לחלק בין סבור שהוא שלו ובין כסבור שהוא של אחרים יעו"ש ולפי דעת הרש"ל היה להם לכתוב כן אחר תירוץ ראשון ולא אחר תירוץ זה והבן היטב. ומה שהביא המל"מ דברי הריטב"א עיי"ש בחי' הרמב"ן ובחי' הרשב"א שכתבו כולם כהריטב"א וכולם הביאו גירסא זו בתוספתא אם נתכוין לגזול יעו"ש היטב. וע"ע מה שהאריך בדברי הרש"א ומש"כ בדברי התוס' יעו"ש היטב.

ודע שמסקנת התוס' בב"מ ובמנחות שאינו יוצא כולו לחולין במשאיל קורדום ואינו מותר לבקע רק עד זמן שהשאילו יעו"ש היטב ועיין בתוס' חגיגה י"א א' יעו"ש היטב ועיין בשיטה מקובצת בב"מ שם ואין להאריך עוד בזה.

ה

קדשי

מזבח וכו'. מעילה י"ט ב' (ועיין בספר שער המלך דהקשה על רבינו מסוגיא דקדושין נ"ד ב' יעו"ש וי"ל דרבינו מפרש דשם מיירי בקדשי בדה"ב עיי"ש בפי' המשניות ובתוס' שם א' ד"ה בכתנות וכו' ודוק היטב.

לחבירו

וחבירו וכו'. תוספתא שם, והנה הראב"ד דחה התוספתא מהלכה והנך רואה כי בעלי התוס' ז"ל וכן הרמב"ן והרשב"א והריטב"א כולם קיימו את התוספתא הזאת ליסוד מוסד.

שדין

המנחות וכו' וכלי שרת וכו'. הנה כלי שרת מבואר במשנה בהדיא שדין קדושת הגוף יש לו ועיין במרן סעיף ד' מש"כ בזה ובמל"מ שם יעו"ש היטב. והנה לפי מש"כ לעיל ה"ג בד"ה והוציאו דרבינו מפרש דהמשנה מיירי לענין בהמה קדושת מזבח וכלי שרת ממש רק שלפי הנראה מהתוספתא שס"ל דלא כר' נחמיה וגם בש"ס איתא מאן תנא ר' נחמיה וס"ד דהש"ס אתי לאפוקי דלא נפסוק כוותיה דהמשנה יחידאה היא לכן כתב רבינו דנראה לו דמ"מ סתם משנה עדיף והלכה כוותיה וסמי לההיא דתוספתא מקמי מתניתין (דהתוספתא לא ס"ל כר' נחמיה וכמש"כ המל"מ בסעיף ד' יעו"ש היטב) ומ"מ צ"ע בזה.

ו

שנפל

בה וכו'. מעילה י"ט ב' ומפרש שם רש"י ותוס' דרבי ס"ל יקברו משום דסבירא ליה קדשי מזבח בעו העמדה והערכה ורבנן ס"ל יפדו משום דס"ל לא בעו העמדה והערכה יעו"ש היטב וא"כ רבינו דפסק לעיל בפ"ה מהל' ערכין הי"ב ולעיל פ"א מהל' איסורי מזבח הי"א דבעו העמדה והערכה א"כ הלכה דיקברו וא"כ דינם דיש מועל אחר מועל וא"כ קשה למה פסק כאן כרבנן וכן מצאתי להתוס' יו"ט שתמה בזה אמנם י"ל דמיירי שיפדה בעודן מפרכסין וכמש"כ לעיל בהל' איסורי מזבח ועיין מש"כ שם וס"ל דבהא פליגי רבי ורבנן והלכה כרבנן יעו"ש היטב א"נ נ"ל דפליגי לאחר מיתה והלכה כרבנן והכא מיירי מחיים ופשוט (ודע דבתמורה ל"ג ב' מובא מחלוקת זה בשם ר' מאיר ורבנן יעו"ש ובתוס' וכן מוכרח מחולין פ"ד א' יעו"ש היטב) עוד י"ל דמפרש דלא פליגי ע"ז באינה מפרכסת וזה מיירי במפרכסת.

ז

אבן

או וכו'. מעילה י"ט ב' חגיגה י' ב' ב"ק כ' ב' ב"מ צ"ט ב' ועיין תוספתא דמעילה פ"ב.

שניהם

מעלו. עיין לקמן הלכה י"ג והראב"ד השיגו כאן וכאן ורש"י ותוס' פי' כשיטת הראב"ד יעו"ש.

במועל

בזדון. עיין לעיל הלכה ג' ועיין לקמן פ"ז ה"ח.

של

הקדש וכו'. שם כ' א' ובתוספתא פ"ב הובאה לעיל בהלכה ה' בהשגת הראב"ד יעו"ש היטב.

כמו

שביארנו. לעיל הלכה ד'.

ח

אבן

או וכו'. מעילה י"ט ב' ועיין לעיל ה"ו ושם ציינתי.

מעל. משמע אע"פ שלא סתתה ולא שינה אותה מתבניתה הקדום רק כל שחברה בטיט מעל וכן פי' רש"י במעילה בלשון אחר יעו"ש וכ"כ רש"י בב"ק שם ועיין בב"מ אולם התוס' בב"ק השיגו עליו וכתבו דלא מיקרי שינוי רק היכא דסיתתה יעו"ש וכ"ה דעתם במעילה שם ועיין בחגיגה שם.

ט

ונתנה

לבלן וכו'. שם כ' א' ב"מ מ"ח א' ובתוספתא פרק ב' הובאה בהשגת הראב"ד לעיל סעיף ה'.

מבעלי

אומניות וכו'. דכל מידי דלא מיחסרא משיכה קנה בנתינה בעלמא כמבואר בב"מ שם.

י

בה

חפץ וכו'. שם בב"מ ועיין מרן שהקשה הא שם איתמר אליבא דר"ל דאמר משיכה מפורשת ד"ת יעו"ש ועיין בספר מחנה אפרים הל' מכירה בקנין משיכה סי' י"א יעו"ש היטב מש"כ בזה דעקרו רבנן קנין כסף לגמרי וכעין זה עיין בתוס' פסחים כ"ט א' ד"ה אין פודין וכו' יעו"ש היטב ועיין בשו"ת טורי אבן סימן ט' והנה הרבה האריכו האחרונים בזה אם מועיל קנין דרבנן בדבר שהוא מדאורייתא וכן אם מועיל דבר מדרבנן לבטל דבר מדאורייתא הלא בספרתם והנה רבא שם בב"מ ס"ל דאין מועיל דבר מדרבנן לבטל מעילה דאורייתא כמבואר שם בב"מ יעו"ש היטב ובזה יש ליישב קצת מה שכתבו התוס' בב"ק נ"ג ב' בד"ה לענין כלים וכו' שהקשו דאכתי פודין להסיק תחת תבשילו יעו"ש והנה יש לעיין ומאי קושיא דהא כתבו בפסחים כ"ט ב' בד"ה רב אשי וכו' דבדבר שהוא קדושת הגוף אסור אף בזה יעו"ש היטב ובב"ק מיירי בדבר שהוא קדושת הגוף. אמנם כן י"ל שפיר דהא דקדושת הגוף אסרו אפי' להסיק תחת תבשילו היינו דווקא מדרבנן והתם בב"ק הקשו לרבא דהוא מארי דשמעתא התם ולדידיה לא מהני דבר שהוא מדרבנן לפטור מניזקין שהוא מה"ת והבן והדברים ארוכים ואכ"מ ומבואר מכאן דקונין מעכו"ם שלא במשיכה עיין לעיל פ"ה מהל' איסורי מזבח הלכה י"ג ועיי"ש מש"כ שם מזה יעו"ש היטב (ואין להקשות על רבינו דמשום היתר שימוש למעול כמו דאיתא בב"מ מ"ג א' יעו"ש בתוס' ד"ה מאי וכו' לק"מ דעיין לקמן בפ"ז ה"י יעו"ש) וע"ע בפ"ט מהל' תרומות ה"י יעו"ש היטב.

יא

המביא

חטאתו וכו'. מעילה י"ט א' ובתוספתא פ"א ובתו"כ שם פרשה י"א.

עד

שיזרק וכו'. דבתוספתא ובתו"כ איתא זה בשם חכמים ובש"ס דילן איתא זה בשם ר"י וידוע דר"י ור"ש הלכה כר"י (ועיין בב"י י' סימן קי"ט ובט"ז שם) ועיין לעיל בפי"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"א מה שכתב שם יעו"ש היטב ועיין בד"ה שאח"ז (וע"ע בהל' מעה"ק פי"ד ה"ה ד"ה עד שיקדים מש"כ שם).

מנחות

ונסכים וכו'. לטעם רש"י שם לא שייך זה דהא מ"מ נפטר מאחריותו כשהוקרבו כדינם והו"ל להתחייב בזה אלא על כרחך טעמא אחרינא אית בזה ובזה מיושב מה שהעירותי לעיל בפי"ח מהל' מעשה הקרבנות יעו"ש היטב ועיין תוספתא מבואר שם דאין מועלין במנחות יעו"ש אמנם בפ"א דשקלים ליתא זה להא דאין מועלין בו יעו"ש וכ"ה בתוספתא ספ"ח דמנחות יעו"ש.

יג

בין

הוא וכו'. ומיירי בזדון וכמו שנתבאר למעלה הלכה ז' והראב"ד השיג ע"ז יעו"ש ומרן תמה עליו אחר שכן מבואר בתוספתא א"כ יפה כתב רבינו יעו"ש והנה לפנינו איתא בתוספתא פ"ק דמעילה וזה לשונו המפריש שקלו והוציאו ה"ז מעל המפריש שקלו לחבירו הרי זה מעל עכ"ל והנה אין מבואר כאן דלמעול השני רק אם שקל אחד שקלו בשביל חבירו ה"ז מעל ואולי רבינו היה גורס כמו שהביא מרן ונמצא שהראב"ד לגירסתו שפיר תמה ורבינו לגירסתו שפיר כתב מה שכתב וכל איש על מקומו יבא בשלום וע"ע בתוספתא פ"ק דשקלים שם איתא בנוסח אחר נכון יותר יעו"ש היטב.

הלך

ושקלו וכו'. פרק ב' דשקלים מ"ב.

כמו

שביארנו בשקלים. פרק ב' ה"ט ועיי"ש בפ"ג ה"י.

בשירי

הלשכה. קדושין נ"ד א' ובירושלמי שקלים פ"ב ה"ב יעו"ש ובפרק ד' הלכה ד' ועיין במפרש לתוספתא סוף מועד ועיין בש"ק בשקלים פרק ג' הלכה ג' בד"ה שהיה ר"מ וכו' ודבריו תמוהים וצריך עיון שם יעו"ש היטב.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.