הפלאה/כתובות/ק/א

הפלאה כתובות ק א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ע"א תוס' ד"ה רבא אמר ר' נחמן וכו' והא דאמר לעיל וכו' ביתר משתות וכו'. עיין מהרש"ל מה שדחק לפרש הטעם דבב"ד שטעו בשתות בטל ולא בשליח. ולפענ"ד נראה לפרש טעמא משום דאפילו בדברים שאין מכריזין עליהם כדאמרינן לקמן. מ"מ בעינן שומא דביה דינא. אבל אם מכרו שלא בשומא בטל. וכיון דבשתות הוי קפידא מדחוזר אונאה בכל מקום ולא ה"ל מחילה כמו בפחות משתות. א"כ בטילה השומא וה"ל כמכרה שלא בשומא וממילא דהמכירה בטילה משא"כ בשליח דלא בעינן שומא. והיינו דנקט במתניתין לשון שום הדיינים ר"ל דבשתות השומא בטילה. ואפשר דזהו כוונת מהרש"ל שם. ובזה נלענ"ד ליישב מה שהקשה הרא"ש וז"ל ניחא פיחתו הוסיפו מאי איכא למימר וכו'. דמשמע מפירש"י משום דלגבי יתומים אמרינן מכרה בטל ה"נ לגבי לוקח ע"ש. ומזה יליף דגם בשליח הדין כן ובאמת צריך להבין מאי זה סברא משום דגבי יתומים שפחתו מקחו בטל ה"נ בהוסיפו לגבי לוקח. מאי ענין זה לזה דנהי דקי"ל דכשאחד יכול לחזור גם השני יכול לחזור היינו טעמא דכיון דהמקח בטל לגבי האי בטל נמי לגבי האי אבל מאי ענין פיחתו או הותירו זה לזה. והיה ראוי לומר בפיחתו דשניהם יכולים לחזור ובהותירו שניהם אין יכולים לחזור. ולפמ"ש יש לומר דבהוסיפו שתות מ"מ כיון שהשומא היה שלא כדת דבשתות הוי קפידא ואין דרך לטעון בטלה השומא והוי כמכרו שלא בשומא. ולכך אם נתייקר אח"כ יכולים היתומים לחזור ולבטל המכירה מפני שמכרו נכסי יתומים שלא בשומא. א"כ הואיל דבהוסיפו עצמן יכולים היתומים לבטל אם נתייקר אלים טובא סברת רש"י כמו דהיתומים יכולים לבטל בהוסיפו ה"ה הלוקח יכול לבטל. כמו שהדין הוא בכל מקום דכשאחד יכול לחזור גם השני יכול לחזור. ודוק:

בא"ד וההיא דקידושין ה"פ וכו'. כבר כתבנו לעיל דיש ליישב קושית התוס' מהאי דלעיל דמשמע אפילו בטעה שליח בפחות משתות בטל המקח לגמרי. דהיינו משום דהתם מיירי דמחמת שמכר בזול לא מכר כפי המעות שאמר לו דממילא יצטרך למכור עוד וה"ל אפושי שטרא. ונראה דכוונת התוס' דקשה ממ"נ דהא בהאי דקידושין דמיירי באחין שחלקו לא שייך הך דאפושי שטרא. ובע"כ צריכים לתרץ דפחות משתות קנה ומחזיר אונאה. א"כ שפיר הוכרחו לפרש הך דלעיל ביתר משתות דכיון דבפחות משתות מחזיר אונאה. א"כ הלוקח צריך להחזיר לו עד כפי שיווי המקח. א"כ הרי יש לו כשיעור מעות שאמר לו וליכא אפושי שטרא כיון שהדין כן דצריך להחזיר אונאה. ואפשר דהיינו טעמא דר"ש דלא מתרץ אלא ההיא דקידושין. דממילא יש לתרץ הא דלעיל כנ"ל. מיהו אפשר לחלק דעכ"פ כיון שבשעת מכירה היה חשש אפושי שטרא כבר נתבטל המקח. אבל התוס' לא ניחא להו לחלק בזה. דכיון שהדין כן דמחזיר אונאה לא הוי שינוי בשליחות כלל. ודוק:

ועיין בהרא"ש שכתב בשם רבינו האי בשליח אם הותיר שתות מכרו בטל. ותמה עליו דלמה הזכיר שתות אם רוצה לדמות הותיר לפיחת אפילו בדינר נמי וכו'. ולפענ"ד נראה דטעמא דרבינו האי לאו מטעם דמדמה הותיר לפיחת דלא דמי כלל לבית דין כמ"ש הרא"ש בשם רבינו יונה. אלא מטעמא אחרינא המכר בטל. דהנה נסתפק הרא"ש והביאו הש"ע ח"מ בסימן רכ"ז סעיף ו' וז"ל יש להסתפק אם מותר להונות חבירו בפחות משתות. נמצא לפמ"ש התוס' בב"מ דף י' ע"ב דכל היכא דאין שליח לדבר עבירה הקידושין בטילים כיון דבטל השליחות א"כ ה"ה דבמקח כן. וכיון דבשתות איכא בודאי לאו דלא תונו לכ"ע. א"כ ממילא בטל השליחות מטעם דאין שליח לדבר עבירה וממילא בטל המקח. משא"כ בפחות משתות ס"ל לרבינו האי דליכא איסור ואף שלא ציווהו להונות כבר כתבו הפוסקים גבי טבח ומכר בשבת דאפילו לא ציווהו לשחוט בשבת מ"מ כיון שעשה השליחות באיסור אמרינן דאין שליח לדבר עבירה. ועיין לעיל דף ל"ג ע"ב שהארכתי בזה. ודוק:

תוס' ד"ה אמר ר' נחמן וכו' וקשה לר"ת וכו'. לולי דבריהם יש לישב הגירסא. לפמ"ש לעיל בדף צ"ח ע"ב בפירש"י ד"ה כדתניא דמתניתין דאלמנה שמכרה וכו' מוקי ליה רב נחמן במכרה בזול או ביוקר שלא בטעות רק שזילזלה במכירה בכוונה כמו שהוכחנו לעיל. לפ"ז יש לומר דגם מתניתין דבית דין שפיחתו שתות נמי לא מיירי דוקא בטעות. אלא בין שטעו בין שזלזלו במכירה מדעת לטובת היתומים. וכן משמע הלשון דהש"ס דקאמר לא קשיא הא דטעו הא דלא טעו. משמע דקאי על ר"נ דהא דקאמר הלכה כדברי חכמים היינו בטעו. ומתניתין מיירי בכל ענין אפילו בלא טעו ובזה אמת דהלכה כרשב"ג. דאף שזילזלו במתכוין לטובת היתומים באמת כח בית דין יפה. ולפ"ז יש ליישב קושית התוס' דע"כ הא דקאמר שם היכא דאמר נפליג בשומא דביה דינא לא היינו דידעו שאין החלקים שווין ונתרצו דא"ל בטעות דסברו שאין בו אונאה א"כ אפילו אמרו נפלוג בשומא דבי דינא הא לא עדיף מאלו התנו בפירוש ע"מ שאין לך עלי אונאה דקי"ל דהתנאי בטל ויש לו עליו אונאה דה"ל מתנה על מה שכתוב בתורה אע"כ צ"ל דאמרינן כיון שאמרונפלוג בשומא דבי דינא מסתמא ידעו שאין החלקין שווין. וה"ל כאמר יודע אני שיש בו אונאה ע"מ שאין לך עלי אונאה דמהני כדאיתא בח"מ סימן רכ"ז סעיף א'. א"כ בכה"ג בודאי כח בית דין יפה אם ויתרו מדעת. והא דלא אמרינן שהיה כוונתם אם יטעו בשתות מכוון דלא יהיה חוזר האונאה אלא יתבטל המקח כדין בית דין שטעו דזה לא שכיח שיהיה הטעות שתות ממש מכוון. (אך לפמ"ש התוס' לעיל בסוף ד"ה רבא דבב"ד פחות משתות מחזיר אונאה. יש לומר דהיה כוונתם על פחות משתות שיחזור האונאה. אבל הא לא מתרצא אפילו לפי גירסתם דה"ל לחלק בפחות משתות) והא דלא משני הך דהגדילו אין יכולים למחות מיירי דזילזלו במכירה. משום דלשון בוררים חלק יפה לא משמע הכי. ועוד דהא בל"ז כתבו התוס' דחדא מתרי טעמי נקט. וק"ל:

ועוד יש לומר והוא דיש לדקדק בלשון ר' נחמן שם דאמר האחים שחלקו ה"ה כלקוחות פחות משתות וכו' לכאורה הא דנקט ה"ה כלקוחות מיותר. ודוחק לומר דה"א דהוי כחליפין דאין בו אונאה דהא קי"ל בח"מ סימן רכ"ז דדוקא במחליף כלים בכלים. אבל במחליף פירות בפירות יש בו אונאה. ונראה ליישב דקמ"ל דלא נימא דכל אחד ה"ל לגבי חבירו מוכר בחלק שנטל חבירו. וגם לוקח בחלקו שנטל. וכיון דבאמת אם נחשוב כל חלק בפ"ע לא יהיה שתות דרך משל כגון שהקרקע שנפלו להם בירושה שוה י"ג דינר והיה ראוי שיטוב כ"א שוה שש ומחצה. וכיון שנטל אחד שוה שבעה בחלקו היה אונאה פחות משתות. וכן כשמכר השני לחבירו שוה שש בשבע ומחצה נמי היה אונאה פחות משתות אפ"ה אמרינן דה"ל כמקח אחד. ואין כאן מוכר ולוקח אלא מקח אחד הוא וכולן לקוחות לבד הם וכיון שטעה בשתות החלוקה בטילה. לפ"ז יש לומר דכשאמרו נפלוג בשומא דבי דינא כיון דלא הוי טעות בשומא של הקרקע שהרי בכל חלק היה טעות השומא פחות משתות. שזה היה שוה שש שמוהו בשש ומחצה. וכן השני שהיה קרקע שנטל שוה ז' ושמוהו בשש ומחצה וכ"ש לפמ"ש לעיל דהא דבטל כשטעו הבית דין. היינו משום דלא היה השומא כראוי. וה"ל כמכרו שלא בשומא. א"כ הכא דכל שומא ושומא היה בפחות משתות שפיר מהני. עוד יש לומר דהא דקאמר ה"ה כלקוחות. היינו משום דקי"ל דלעולם אזלינן בתר שתות מקח. משום דאדם נותן עיניו במקח. כדאיתא בהזהב דף מ"ט ע"ב ובח"מ סימן רכ"ז סעיף ד' נמצא אפילו יש אצל אחד יתר משתות אפ"ה ה"ל לגבי חבירו לפי מקחו פחות משתות. כגון שזה קיבל שוה חמש בשש דה"ל שתות מקח. משא"כ לגבי זה שלקח שוה שבע בשש. ה"ל לגבי מקחו פחות משתות אפ"ה אמרינן דשניהם הרי הם כלקוחות והוא מקח אחד כיון שבטל לגבי זה בטל נמי לגבי זה. אבל אם אמרו נפלוג בשומא דבי דינא מהני דכיון דגבי אחד הוי פחות משתות אמרינן מה כח בית דין יפה וקנה. וממילא דהשני אין לו אלא המותר. וצ"ע בזה לדינא בהני תרי אנפי שכתבנו מה הוא נקרא שתות גבי אחים שחלקו ודוק: ועיין מ"ש לקמן דף ק' ע"ב:

שם פירש"י ד"ה אחריות איתמי וכו'. או משועבדת לאחר וכו'. צ"ל דהיינו שעשאה אפותיקי לאחר. דאל"ה יאמר הלוקח הנחתי לך מקום לגבות ממנו על אותו השדה שחוזר הלוקח עליו. והוא דחוק קצת. ולעיל דף צ"ז ע"א שפירש"י ד"ה אחריות איתמי וכו' טרפא והם יחזרו על יתומים קשה טפי דאם יש ליתומים נכסים איך יכולה היא לגבות. וצ"ל גם שם בדוחק שמכרה אפותיקי שלה המיוחדת לכתובתה ואינו במשמע כלל. ויותר נראה לפי מאי דקי"ל דאפילו יש לו נכסים בני חורין במדינת הים יכול הבע"ח לגבות ממשועבדים. א"כ יש לומר בפשטות כשבא בע"ח או היא עצמה וטורפת אחריות הלקוחות איתמי בכל מקום שימצא להן נכסים שירשו מאביהם במדינת הים. א"נ כפשטיה אם מצא להן כאן איזה נכסים מאביהם שאינם ידועים עכשיו. וכמ"ש הש"ך בח"מ סימן קט"ו דבכה"ג ה"ל לגבי יתומים יש להם על מי לחזור ע"ש. וצ"ל דאפילו אין שום מקום לגבות מיתומים והיא מכרה באחריות כפירש"י לעיל דף צ"ז. אפ"ה אין הלוקח חוזר על האלמנה. ולכאורה קשה ע"ז דאם כן מאי מקשה הש"ס פשיטא ומשני אלמנה לא איצטרכא ליה וכו' נהי דפשיטא הוא דהלוקח חוזר על יתומים דשליח יתומים הוא כיון שחוב מאביהם. אבל אכתי קמ"ל טובא דאם אין ליתומים אין הלוקח חוזר עליה אע"פ שמכרה באחריות. וצ"ל דס"ל דא"כ ה"ל לר' יוסף לפרש ארמלתא דזבין אין האחריות עליה כיון דבהא דאמר אחריות איתמי לא אשמעינן מידי אבל מ"מ הדין אמת דאפילו אין להיתומים אינו חוזר עליה כדאמר לעיל נהי דאחריות דעלמא לא קבילת וכו'. וק"ל:

רש"י ד"ה וכן בי דינא וכו'. למזון וכו'. צריך להבין הא דפירש דוקא למזון האשה והבנות ולא פירש לכתובה או לבע"ח ונראה דקשיא ליה דמאי ארא' משום אחריות תיפוק ליה דכיון דפרעו הבית דין בדמי מכירה לבע"ח או לכתובה א"כ כיון דבאמת נמצא שדה זו שאינו שלו או שטרפה ב"ח מוקדם נמצא מחויבים היתומים לשלם להלוקח שפרע בשבילם לבע"ח וכ"ש לפי מ"ש לעיל דמיירי דוקא בנמצא שאינו שלו או באפותיקי דאל"ה האיך מצי טריף מיניה הא יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות א"כ כיון דאמרינן בב"ב פרק חזקת דף מ"ד דאפילו מכר שלא באחריות נמצא שאינו שלו חוזר עליו דכיון דהמכירה לא היתה כלום ממילא צריך להחזיר לו מעותיו וה"נ כיון דהמכירה לא היתה כלום הרי פרע חוב של יתומים לכך פירש"י למזון האשה והבנות דאמרינן לקמן דף ק"ח במי שהלך למדינת הים ועמד אחר ופירנס את אשתו הניח מעותיו על קרן צבי נמצא שלא היה חייב לשלם מטעם פריעת ב"ח אלא מטעם אחריות ואף דאיכא למצוא נ"מ מחיוב אחריות אם הוקיר אח"כ מ"מ פשטות הלשון משמע דאי לאו משום אחריות לא היה גובה כלום אע"ג דרש"י ז"ל ס"ל לקמן דבכל ב"ח אם פרע שלא מדעתו איבד מעותיו מ"מ יש לומר דמודה רש"י כשהבע"ח דוחק כמ"ש הש"ך בסימן קכ"ח בפי' ירושלמי שהביאו התוס' לקמן דף ק"ח ע"א א"כ הכא שהב"ד הגבוהו ה"ל כבע"ח דוחק. אי נמי דנ"מ עוד דאחריות איתמי לטרוף ממה שמכרו דאי מטעם חוב מזון האשה והבנות אין מוציאין מנכסים משועבדים אפילו מה ששיעבדו יתומים אבל מטעם אחריות טריף אפילו ממשועבדים. ואפ"ה מקשה הש"ס דפשיטא דאלמנה ובית דין הם שלוחי יתומים והוי כאלו מכרו בעצמם דאחריות עליהם ועיין בסמוך מזה:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---