הפלאה/כתובות/צג/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות ריטב"א חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא אמר רבה מסתברא וכו'. משמע מסוגין דכ"ש דרב המנונא ס"ל שור שלקחו לטביחה ועומד לחרישה דהשכר לאמצע. ולא אמרינן דרב המנונא אזיל בתר תחלת המקח דוקא דאל"כ תקשה אף לר' המנונא בברייתא דשנים שהטילו לכיס. לפלוג וליתני מדידיה. ותו דלוקי מתניתין בהכי. אלא ע"כ דאינו מודה אלא בלקחו לטביחה ועומד לטביחה דהוא מילתא דפשיטא כמ"ש תוס' ד"ה מאי לאו וכו' (וכ"ש לדעת הרא"ש דרב המנונא פליג דלעולם השכר לאמצע ונראה עוד דרבה מודה בלקחו לטביחה ועומד לחרישה דהשכר לאמצע וכן משמע מהא דפירש"י ד"ה זה נוטל לפי מעותיו וכו' והאי דנקט ברישא וכו' דלשון ברישא מיותר דמשמע מדבריו דס"ל דרבה מודה בשור שלקחו לטביחה ועומד לחרישה דהשכר לאמצע ולהכי הוצרך לומר דנקט ברישא שור לחרישה משום רבותא דסיפא. ולכאורה הטעם מצד הסברא דכיון דהריוח הוא מן החרישה אפילו לקחהו בתחלה אדעתא דטביחה אפ"ה השכר לאמצע כיון שאין חלקו של זה מועיל בלא זה. מיהו בזה היה אפשר לומר בענין אחר הא דלא נקט שור לטביחה ועומד לחרישה משום דלפי משמעות רש"י דנקט שור לחרישה והשביח הבשר ושחטוהו הוי אפשר למיטעי דבשור לטביחה ועומד לחרישה היינו שהוכחש הבשר ואינו ראוי לטביחה א"כ בזה הפחת ראוי להיות הפחת לפי מעותיו ואח"כ כשמרויחין שכר בחרישה השכר הוא לאמצע. נמצא זה שהטיל לכיס מאתים הוא מפסיד דהיינו עד"מ אם אחד נתן תשעים זהובים ואחד עשרה זהובים והוכחש ועומד לחרישה ואינו שוה אלא תשעים זהובים נמצא דהפחת לפי ערך המעות לזה תשעה זהובים ולזה אחד ואח"כ הרויחו בחרישה שכר עשרה זהובים ויהי' השכר לאמצע. נמצא בעל תשעים יהיה לו חלק ששה ושמונים זהובים ובעל עשרה זהובים יהיה לו בו חלק ארבעה עשר זהובים נמצא לקתה מדת הדין זה מפסיד וזה משתכר וראוי להשלים בשכר את ההפסד תחלה לכך נקט בתחלה שור לחרישה. אבל כשלא היה פחת תחלה כיון שהרויח עכשיו ע"י חרישה השכר לאמצע. ונ"מ בזה לדינא במאי דפסק הרי"ף ובש"ע סימן קע"ו דאם טבחוהו השכר וההפסד לפי ערך יש להסתפק אם נשתכרו בחרישה ואח"כ טבחוהו ונפסד במה שלקחוהו שנכחש הבשר. אם נימא דההפסד לפי ערך והשכר לאמצע או נימא דהשכר שהיה להם ישלים ההפסד דאיך ישתכר זה בענין שכתבנו וזה יפסיד וצ"ע לדינא:
תוס' ד"ה מי שהיה נשוי וכו'. ואיכא למימר דה"א וכו'. הקשה מהרש"א דאכתי נשמע מבן ננס. ונראה דהא צריך להבין כיון ששניה נשבעת לשלישית ושלישית לרביעית וע"כ שיש נכסים מספיקין לשניה ולשלישית א"כ למה היתה צריכה הראשונה לישבע לשניה כיון שיש לשניה נכסים מספיקין לחוב כתובתה וליכא למימר דמתניתין או או קתני דהא כתבו התוס' דאף ששלישית נשבעת וראשונה כבר נשבעת לשניה א"צ לישבע לשלישית הרי דכולן נשבעות וצ"ל ע"כ דכשגבתה ראשונה לא נמצא עדיין נכסים מספיקין לשניה ושפיר הוצרך הראשונה שבועה נגד השניה ואח"כ נמצאו נכסים וכן בשניה לשלישית. אך אכתי קשה מ"ש התוס' דה"א דראשונה צריכה לישבע לשלישית כיון דהשלישית נשבעת הא כשנשבעת בודאי נוטלת כתובתה ואף אם אין הנכסים מספיקין לכל כתובתה אינה נשבעת אלא על מה שנוטלת ששיעור זה לא נפרעה מבעלה ועל הנשאר אין הב"ד משביעין אותה כדקי"ל בח"מ סימן קל"ח וכמה דוכתין וא"כ מה שנשבעת היא נוטלת ןלמה תשביע לראשונה ונראה דא"ש לפי מאי דקאמר שמואל דמתניתין כגון שנמצאת אחת מהן וכו'. והיינו דיצא ערעור על השדה שגבתה שלישית כדפירש"י בד"ה ובן ננס וכו'. ובזה שפיר הוי יכולה השלישית להשביע לראשונה שכבר נשבעה ועתה נמצא שדה שאינה שלו לא מבעיא לבן ננס דס"ל דהרביעית מה שגבתה גבתה ואין מקום לשלישית לגבות אלא אפילו לת"ק דס"ל מה שגבתה לא גבתה מ"מ מי לא עסקינן דכתובת השלישית מרובה משל רביעית ולא יספיק השדה שגבתה רביעית לכתובת שלישית ואשמעינן מתניתין דאפ"ה אינה יכולה השלישית להשביע את הראשונה משום דשבועה לאחד שבועה למאה והיינו דפירש"י שנמצא שדה שלישית דווקא שאינה שלו וממילא דמתורץ קושית מהרש"א דלא מצי למיתני בג' נשים דלא הוי מוכח מידי מבן ננס דהא לבן ננס דס"ל ב"ח מאוחר מה שגבה גבה נמצא השלישית במה שנשבעת הא נוטלת והשניה אף שנמצא שדה שאינה שלו אינה יכולה לגבות מהשלישית דמה שגבה גבה ונגד השניה כבר נשבעה הראשונה. אך כל זה לשיטת רש"י אבל לפי' הר"ת לקמן דחיישינן שמא תמצא שדה שאינו שלו עדיין קושית מהרש"א במקומה עומדת דהשלישית נמי תשביע להראשונה שמא תמצא שדה שלה שאינה שלה והוי נשמע דשבועה לאחד שבועה למאה אבל על זו הקושיא אפילו תירוץ מהרש"א אינו מספיק דה"א לבן ננס באמת ממילא הראשונה נשבעת אף לשלישית דלפי פי' הר"ת דחיישינן שמא תמצא שדה שאינה שלו א"א לומר כן דא"כ למה קתני בן ננס אומר אף היא לא תפרע אלא בשבועה דהיינו שנפלו אח"כ נכסים מספיקין אף להשלישית הל"ל פלוגתא דבן ננס גבי שניה נשבעת לשלישית והכי הל"ל בן ננס אומר אף שניה נשבעת לראשונה דהיינו משום שמא תמצא שדה ראשונה שאינה שלו דכיון דס"ל דבע"ח מאוחר מה שגבה גבה צריך שבועה להראשונה ויש ליישב בדוחק. ודוק:
אך הנראה לפענ"ד דלפי' הר"ת לק"מ שהביאו התוס' בריש פרקין בשמו דהא דפליגי בבע"ח מאוחר אי מה שגבה גבה או לא היינו דוקא במטלטלין ובהכי מיירי פלוגתייהו דבן ננס ורבנן יש לומר דבמטלטלין לא שייך שמא תמצא שאינו שלו דקי"ל סתם גזילה יאוש בעלים וכבר קנתה ביאוש ושינוי רשות כדאיתא בפרק חזקת דף מ"ד ע"א ואם כן אינה יכולה השלישית להשביע את הראשונה משום שמא תמצא מה שגבתה שאינו שלו דהא פלוגתייהו דבן ננס ורבנן ע"כ מיירי כשהשלישית גבתה מטלטלין ולא שייך בזה שמא תמצא שאינו שלו וממילא דמתורץ נמי דאין להוכיח ממה שאין השניה נשבעת לראשונה שמא תמצא שדה שאינו שלה דהא השניה כיון שלקחה קרקעות מדחיישינן שמא תמצא שדה שאינושלה והרי בקרקעות לכ"ע לא אמרינן מה שגבה גבה וכ"ז לשנויא דשמואל אבל לשנויא דשמא תכסיף קשה קושית מהרש"א דהא נשמע מבן ננס וא"ל כמ"ש לעיל בפירש"י דכיון דלא יצא ערעור על השלישית אף שיצא ערעור על השניה אינה יכולה השלישית להשביע להראשונה לפי שנשבעה שהרי מה שגבתה גבתה כנ"ל דהא בשינויא דשמא תכסיף ס"ל לכ"ע דמה שגבה לא גבה א"כ יכולה השלישית להשביע את הראשונה דאם תמצא שדה שניה או שאינו שלו תחזור על השלישית ומכ"ש לפי' ר"ת דחיישינן שמא תמצא שדה שאינה שלו א"כ יכולה השלישית להשביע את הראשונה דשמא תמצא שדה שניה או שלישית שאינה שלו מיהו בזה שפיר יש לתרץ כתירוץ מהרש"א דה"א דלבן ננס באמת נשבעת לשלישית והא דלא קתני בן ננס אומר השניה נשבעת אף להראשונה מחששא דשמא תמצא שדה ראשונה שאינו שלו דהא קיימינן דלכ"ע מה שגבה לא גבה ושמא תכסיף לא שייך רק כשלא נשבעה עדיין כלל כפירש"י אבל הכא כיון שכבר נשבעה להשלישית תו לא תכסיף את השדה. ודוק:
מיהו לפי אוקימתא דאביי לכאורה קשה קושיות מהרש"א כיון דלבן ננס צריכה השלישית שבועה מחמת יתומים תשביע נמי להראשונה ולא שייך מה שתרצנו לעיל וצ"ל נמי כתירוץ מהרש"א דה"א דלבן ננס באמת נשבעת לשלישית ולדידיה לא שייך להוכיח מדלא קתני בן ננס אומר השניה נשבעת אף להראשונה כיון דס"ל דמה שגבה לא גבה מיהו לכאורה קשה לפי שינויא דאביי דלענין מאי תשבע השלישית להראשונה אף שנשבעת דהא אין נשבעת אלא במה שנוטלת כנ"ל דכיון דלא חייש לשמא תמצא שאינו שלו בין לפירש"י בין לפי' הר"ח אם כן כיון שנוטלת לענין מאי תשבע כנ"ל ומזה נראה לי דהא דאוקמא אביי דפליגי בדאביי קשישא לא פליג אעיקר אוקימתא שנמצאת שדה שאינו שלו אלא דס"ל דמה שגבה לא גבה ולא חיישינן שמא תכסיף ופליגי בדאביי קשישא אבל הא מודה דמיירי מתני' לפירש"י בנמצא שדה שאינו שלו. ולפי' הר"ח א"ש טפי דחיישינן שמא תמצא ומהא גופא נשמע מדקמ"ל מתניתין דאמרינן שבועה לאחד שבועה למאה ולא פליג שמואל ואביי אלא במאי פליגי וק"ל ועיין מ"ש לקמן עוד ישוב על קושיות מהרש"א ז"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |