הפלאה/כתובות/פב/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א חי' הלכות מהרש"א פני יהושע הפלאה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא ואי ל"ל מראשון וכו'. עיין באה"ע סימן קע"ח דאין לה משני אלא מנה ונראה דאפילו אם היתה בתולה בבעל הראשון ולית לה אלא מנה מראשון אינה יכולה לומר דמנה הנשאר מן המת יהיה בעד מנה שני' דבתולה ויהיה לה מן היבם מנה כיון דאין השני מחויב באלמנה מתקנת חז"ל אלא מנה והרי אית לה מראשון מנה לא תקינו משני. אך נסתפקתי באם אין היבם רוצה לקיימה כלל רק שמיבמה לקיים המצות יבום ולגרשה וכ"ש במקום שאינה ראויה לחליצה כגון באלם וגדם וכיוצא בהן שצריך ליבם ודעתו לגרש אם תקנו משני בלית לה מראשון כיון שאינו רוצה לקיימה כלל ולפ"ז יש מקום להסתפק אפילו באלמנה מן האירוסין שהיא בתולה אי תקינו לה משני מאתים דאפשר לומר דלא תקנו בביאת מצוה כלל אם רוצה לגרשה ולא תקנו אלא משום שמקיימה תחתיו ולאחר ביאה ראשונה כבר ה"ל בעולה דאפילו בהעראה בעלמא קי"ל דבעל עושה אותה בעולה ואין לה אלא מנה וצ"ע:
תוס' ד"ה מהו דתימא וכו'. הא פשיטא וכו'. נראה דמוכח מן התורה דא"צ לגרשה אחר ביאה ראשונה דהא דרשינן ביבמות דף כ' מיבמה דעדיין יבומים הראשונים עליה לענין בא ומצאה בהיתר באשת אחיו שלא היה בעולמו ואמאי הא בל"ז אסורה כיון שנאסרה על המייבם וה"ל ק"ו אם במותר לה נאסר לה באסור לה לא כ"ש. כדאיתא ביבמות דף י"א לענין סוטה ומחזיר גרושתו וכ"ש הכא כיון דכשנולד זה בא ומצאה באיסור לזה כ"ש דנאסרה עליו אלא דאפ"ה הוצרכו התוס' דהא דלא ניליף שמחזירה כמו דמותר לקיימה משום דסברא וכו'. ואפשר לפרש דהיינו דמקשה ומחזירה פשיטא משום דכיון דאמר סד"א ויבמה יבומים הראשונים וכו' קמ"ל. א"כ ע"כ ויבמה אתי לאשת אחיו שלא היה בעולמו כנ"ל וס"ד דפשיטא דמחזירה מהא דרשאי לקיימה אע"ג דכבר עשה המצוה. ומשני דאפ"ה איצטריך במחזירה דכיון דגרשה נגמר המצוה כמ"ש תוס'. וק"ל:
תוס' ד"ה התם וכו'. וקשה לרשב"א וכו'. נלענ"ד לישב שני הקושיא על רש"י ז"ל דכבר כתבתי לעיל דף נ"ו ע"ב דברייתא זו דאין עושין ור' יוסי דקאמר שם ומה תיקן העולם וכו' היינו דת"ק נמי ס"ל כר' יוסי דמועיל מחילה בכתובה כמ"ש אבל למאי דקי"ל כר' מאיר כמ"ש התוס' '. והך סברא לר"מ שמעינן ליה התם וקי"ל כוותיה כדאיתא שם א"כ הא באמת ס"ל לר"מ דאין מועיל מחילה כלל א"כ אפילו מייחד לה לא הפסידה זכותה ואין ראיה מדלעיל כלל וה"א דיכול לייחד ואינה מפסדת זכותה בכך וקמ"ל דלא יעשה כן משום דלא סמכה דעתיה וסברה דלית לה אם נאבד וצריך ליכתוב לה כתובה אחרת כדפי' רש"י לעיל בעצה טובה. ובזה נלענ"ד דמתורץ גם קושיא שניה דביבמה נמי הרי אם יאבדו נשאר כתובתה על נכסי הראשון יש לומר דהוי אמינא יבמה שאני דהא כתבו הפוסקים בסימן ס"ו ונתבאר לעיל דף נ"א דלאחר גירושין ומיתה תו לא עשו חיזוק ויכולה למחול וא"כ יש לומר כיון דאית לה מראשון לא תקינו משני כלל ולגבי הראשון ה"ל לאחר מיתה אפשר דיועיל מחילה והיחוד ואף לפמ"ש לעיל דהא דיעשה סעודה ויפייס אינו מועיל אלא בכהן דלא עשו בו חיזוק כדאיתא ביבמות גבי מעוברת חבירו אבל בישראל אינו מועיל מחילה ופיוס היינו דבאמת קמשמע לן בברייתא הכי אבל ממתניתין לא הוי ידעינן והוי אפשר לחלק ביבמה כנ"ל. גם יש לומר דה"א ביבמה מועיל היחוד שימכור דאף דעשו חיזוק כבר כתבתי לעיל דכל מקום שעשו חיזוק היינו שיכולה לחזור אח"כ אבל כל זמן שאינה חוזרת מועיל כנ"ל וא"כ אף אם נאמר שתוכל לחזור אח"כ ולהוציא מיד הלקוחות מ"מ כל עיקר התקנה שלא ימכור הוא משום טירחא לחזור ולטרוף כמ"ש תוס' לעיל דף פ"א ד"ה הרוצה וכו'. א"כ אפילו אי נימא דלמאי דקי"ל כרב יוסף דאי זבין לא הוי זבינא כשתחזור תוכל להוציא מ"מ צריך טירחא להוציא משא"כ באשתו דבל"ז יכול למכור והיחוד הוא שלא תוכל להוציא כשתבא לגבות לאחר גירושין ומיתה פשיטא דאינו מועיל ויכול לחזור ולהוציא כן נלענ"ד. ודוק:
תוס' ד"ה בתחלה וכו'. ולא הוי אחריות וכו'. שבתחלה לא היה אומר לה שפעמים כשהי' דחוק וכו'. כבר כתבתי לעיל דף נ"ו שקשה לי למה לא חששו בתחלה פן יאבדו או יזולו כיון שלא היו מקבלים אחריות. ותו דכתבתי שם לעיל דכשאין מקבלים אחריות אינה מלוה לו כלל כמ"ש דמש"ה שייך לומר טלי ע"ש ונלענ"ד דבתחלה דהיה מעות ברשות הבעל ממילא היה חייב באחריות אם יאבדו כיון דהיה לו רשות להשתמש בהן ולחזור ולייחד כדקי"ל במעות מותרין אצל בעל הבית דחייב באחריות וכ"ש דזולא לא שייך במעות רק היורשים לא יהיו חייבין באחריות כדאיתא לעיל דף נ"ד בפרה שאולה מתה אין חייבין באונסה כיון דהם לא שאלו ולא נכתב האחריות על כל נכסיו בכתובה והיתה יריאה שיטמינו המעות וכשהיתה בבית אביה ונשא ונתן עמהם לא חששו על אחריות דאביה היה חייב באחריות רק כשהוצרכו לעשות קלתות כמ"ש התוס' דהיה חייב באחריות ג"כ משום דלפעמים השאילה לו וא"כ אין חשש משום שמא יאבדו וגם ביורשים אין חשש משום שאינם יכולין להטמין דבר המסוים רק שהיתה יריאה קצת להשאיל לבעלה הקלתות דא"כ יהיה רק חוב על הבעל עד שיעשה קלתות אחרים דאף כשייחד על זה מעות מ"מ יש חשש מיורשים שיצניעו המעות לכך לא היתה משאלת לו באמת רק בדוחק גדול ואמר לה טלי וכו' עד שהוצרכו לכתוב אחריות בכתובה כנלענ"ד. וק"ל:
אודך צורי מלכי ואדני. אשר לא עזבת חסדך ממני. לסיים חידושי פרק שמיני. אתה בנת מרחוק לרעי. נא הסכן דרכי ארחי ורבעי. כל חפצי וכל ישעי. בפרק תשיעי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |