הפלאה/כתובות/סה/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
רש"ש

שינון הדף בר"ת


הפלאה TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png סה TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שם ע"ב גמרא עני חמשים זוז תנא ליה עיין מ"ש בזה לקמן דף ס"ז ע"א:

שם ת"ר מזונות וכו' הא דלא מקשה על מתניתין דנקיט והשחקי שלה דבמתניתין יש לומר דהשוחקי' היינו שצמצמה ולא לבשה אותם בכל פעם ושמרה אותם יותר מדרך העולם דבהא בודאי שייך לה ואף במזונות כה"ג אם דחקה עצמה וצימצמה באכילת המותר שלה וכמ"ש הב"ש להדיא סימן עיין ס"ק י"ח במכרה למזונות ודחקה עצמה המעות שלה ולכאורה קשה עליו מברייתא זו דקתני מותר מזונות לבעל וצ"ל דהכא פירש"י כגון אשה שמזונות האמורי' במשנתינו עודפי' לה שאינה רעבתנית והיינו שלא דחקה עצמה כלל ואכלה כדרכה שאין הבעל מחיוב ליתן לה יותר מדרך אכילתה אבל מה שדחקה עצמה וצימצמה מן הראוי לה המותר שלה וממילא ז"ל דברייתא דנקט מותר בלאו שלה היינו ע"כ דומי' דמות' מזונות דמיירי בלא צימצמה משאר בני אדם מ"מ המותר בלאות אף שהדרך הוא להשתייר כן אפ"ה הוא שלה ועל זה מקשה מותר בלאות למה לה דמה"ת יתקנו רבנן שהיא שלה במה שהדרך להשתייר יותר מתקנת מזונות א"כ מסוגיא זו ראיה לדברי הב"ש. ולפי זה יש לומר דבאלמנה אף דנקטינן דמותר כסות ליורשים מ"מ אם דחקה עצמה יותר מן הראוי יש לומר דהוא שלה. ועיין קונטרס אחרון:

תוס' ד"ה ר' אשי אמר וכו' וכן משמע קצת מדלא. מסיי' הש"ס ות"ח מאפיל בטליתו כדאמרינן בשבת דף פ"ו ע"כ צ"ל משום דמיירי דוקא באינו ת"ח דהיינו דקמ"ל דחזר עונתו לכל שבת ובספר ש"מ כתב בשם תר"י דכמה רבני צרפת חולקים וסוברים דמתניתין מיירי דוקא בת"ח לבד ולכאורה קשה עליהם דא"כ ע"כ גם רשב"ג מיירי בת"ח ומאי מקשה דהא ת"ח מאפיל בטליתו ושרי. וצ"K דס"ל כמ"ש הרמב"ם הביאו הב"ח בא"ח סימן ר"מ דלא התירו לת"ח אלא בעת צורך גדול. כתב המ"א דמסוגיא זו משמע דמאפיל דוקא אבל בבית אפל מותר לכתחלה. והיינו דאף בת"ח א"ל דיקבע עונתו ביום על ידי האפלת טלית. וצריך לשנויי בבית אפל דמותר לכתחלה. ולכאורה משמע לשיטת התוס' דר' נחמן נמי דס"ל לדינא כר' אשי דאפילו גמל וספן כשמשרה על ידי שליש חוזר עונתו בכל שבת דדוחק לומר דמיירי דוקא בת"ח ועמ"ש לעיל דף ס"ב ע"ב בזה וכמ"ש התוס' לרב אשי ולכאורה נראה הטעם בזה דיש לומר דהא דהרחיקו חז"ל בגמל וספן העונה כל כך היינו משום דמסתמא ניחא לה בהרווחה דביתי' אע"ג דאמר לעיל דף נ"ו דבצערה דגופה בעונה לא מהני מחילה ואפילו ר' יהודה מודה דלא מהני תנאי מכל מקום הכא משום ריוח ביתא מהני בתחלת נשואין משא"כ כשמסרה אותה על ידי שליש דהשיעור קצוב במתניתין בעני וכן במכובד מאי נפקא לה מיני' בריוח דביתי' כיון שניזונת בפ"ע על ידי איש. ולפ"ז יש לומר דה"ה באומר לה צאי מ"י למזונותיך דגם כן לא נפקא לה מיני' בריוח דביתי' ועמ"ש במתניתין בדברי הה"מ ז"ל וק"ל ועיין מ"ש בקונטרס אחרון:

שם דרש ר' עולא רבה וכו' כתב הרא"ש לעיל בפ' נערה בשם מהר"ם מרוטנבורג דאפילו יש להם נכסים שנפלו מבית אבי אמה אפ"ה חייב לזונם וכו' מדכלל מזונות האשה דנקט ומוסיפין לה על מזונות בשביל הקטן אלמא דדין אחד להם ולכאורה קשה דהא באמת דחי הש"ס הכא דילמא משום דחולה ולא מיירי כלל ממזונות הקטן וע"כ צ"ל דהא דקי"ל דהלכתא כר' עולה לאו משום סייעתא דמתניתין אלא דר' עולא באמת מסברא דידיה אמר א"כ מנ"ל להר"ם לדייק ממתניתין וצ"ל דנהי דהש"ס דחי מ"מ כיון דבאמת הלכתא כר' עולא ממילא מוקמי' מתניתין כוותי' ולא שמעי' דסתם מניקה חולה היא ונ"מ ביורשים דאי משום מזונות הקטן מוסיפין משל קטן דאינם מחויבים במזונות קטן אבל אי הוי אמרינן משום דחולה היא חייבים יורשים משלהם וכן משמע מלשון הרי"ף ז"ל שכתב ומתניתין מסייע ליה וכ"ה לשון הרא"ש בפ' נערה ותנן נמי וכו' ר"ל כיון דבאמת הלכתא היא מוקמי' כוותי' גם יש לומר דכונת הר"ם מרוטנבורג דכיון דלפי סברת הש"ס דנפקא ליה ממתניתין ע"כ צריך לומר כן. ממילא אפילו לבתר דדחי ליה סייעתא ממתניתין מ"מ הדין כן לעולא וכה"ג כתבו התוס' לעיל דף ס' ע"ב ד"ה הוילכתא וכו'. אבל אין לומר דהוכחת הר"ם לר' יהושע בן לוי הא דאמר דמוסיפין לה יין שהיין יפה לחלב משמע ליה אפילו ביש לו נכסיםמדכלל בהדי מזונות דזה אינו דודאי מה שהוא צורך הנקה הוא מוטל על האב ואין ראיה לשאר מזונות תדע מדקאמר מאי לאו משום דבעי למיכל בהדי' משמע משום שאוכל אבל מגוף הנקה אין ראיה דפשיטא דאב חייב בהנקה כדקתני לעיל בברייתא דף נ"ט ע"ב דנותן לה שכרה וכופה ומניקתו וכן נלענ"ד דביורשים אף שאינם מחויבים במזונות אחיהם הקטנים פחות מבני שש ומנכין למזונותיהם מחלק ירושתם אבל מה שאלמנה חייבת בהנקת בנה כשניזונת מן היורשים נראה דאין מונין חלק הולד אבל אם צריכין ליתן שכר הנקה נראה דהוא מחלק הקטן. וק"ל:

אודה ה' בכל נפשי: שזכני להשלים פרק חמישי: כן יוסיף עזרי: בפרק ששי:

פרק מציאת האשה

מתניתין מציאת האשה וכו'. הא דהקדים מציאה למעשה ידי' אף דמ"י עיקר טפי כדקאמר הש"ס השתא ומה העדפה וכו' ובספר פ"י כתב דמזה ראיה למ"ש הרא"ש (בשם הר"מ ונחלק עליו וס"ל) דמציאתה לבעלה אפילו באינה ניזונת דמש"ה מקדים מציאה דשכיח טפי וזה דחוק דהא דלא מתזנא מיני' היינו שאומרת איני ניזונת ואיני עושה והא גופא לא שכיח' כמ"ש התוס' לעיל דף נ"ט א"כ ממילא דמ"י שכיח טפי ויותר נלענ"ד דמציאה כולל טפי בכל הנשים אפילו בעשירה דאינה מחויבת במעשה ידיה דהא אמר לעיל בהכניסה לו שיעור ג' שפחות וה"ה ביש לו משלו. היא פטורה ממ"י ואפ,ה מציאתה שלו משום איבה דקטטה כמו שיבואר בס"ד ואף די"א גם במעשה ידיה אם עשתה אף בעשירה דידיה הוא ועיין סימן פ' וב"ש ס"ק ד' ומ"ש שם דאפשר גם בזה שייך איבה דקטטה. מ"מ אי נימא דמעשה ידיה דמתניתין מיירי בכה"ג א"ש פי דנקט מציאתה קודם דהוי לא זו אף זו כדעביד צריכתא בריש קידושין דף ה' משום דבמ"י קטרחא ואף דקאמר שם נמי איפכא במ"י משום דמתזנא מיני' לא שייך בעשירה דהא באמת פטורה מלעשות לו. אף שחייב במזונותי' א"כ מה דאם עשתה הוא של הבעל הוא חידוש טפי במעשה ידיה ממציאתה כיון דקא טרחא. ולפ"ז יש לומר עוד דמעשה ידיה כולל אפילו העדפה על ידי הדחק כדמסיק דהוי דבעל אף דטרחא וק"ל:

תוס' ד"ה מציאת האשה וכו'. איידי דסליק אם היתה מניקה וכו'. אין לפרש כוונתם איידי דמיירי שם ממעשה ידיה דיותר ה"ל להביא הא דקתני במתניתין לעיל כמה היא עושה לו ותו דהא פתח במציא' ונראה לפרש דבריהם לפמ"ש התוס' לעיל דף ס"ג ד"ה ר' הונא וכו' וז"ל וכי עבדא שאר מלאכות פוחתין לה מעשיית הצמר כדתנן במתניתין מניקה פוחתין וכו'. הרי דאינה חייבת לעשות שתי המלאכות כאחד והוא דומיא דמתניתין דידן דמיירי במגבהת מציאה בשעת מלאכ' כמ"ש התוס' לקמן דף ס"ו ד"ה והא כי אתא וכו'. ואשמעינן דאפ,ה מציאתה לבעלה ובאמת בשאר מלאכות אם עושה בבת א' מיבעיא לר' פפא לקמן. וק"ל: ועמ"ש דף ס"ו בסמיכות הפרק עוד:

תוס' ד"ה וירושתה וכו'. מיהו איכא למימר וכו'. לכאורה יותר הל"ל דשמעינן ליה מהא דקתני לעיל בכתובת בנין דכרין דאינן ירתין יתר על חולקיהן וכו' הרי להדיא דהבעל יורש אותה בתחלה אף דאית לה בנים ואפשר דה"א דוקא בנכסי צאן ברזל יורש אותה ולא בנכסי מלוג ומה שהקשה המהרש"א דה"ל למיתני במתניתין דהאב זכאי וכו'. דיתר עליו הבעל בירושה כשיש לה בנים יש לומר כפשטי' דכיון דמתניתין מיירי שם בזכי' שיש לו בבתו בשעיין נערות ולא משכחת שתלד בנערות כדאיתא בש"ס לעיל דף ל"ט אף דאכתי המ"ל יתר הבעל לענין בעלי חובת דידה דכובין מנכסימן לאחר מיתה כמ"ש התוס' דף ל"ח ע"ב ד"ה יש בגר וכו' משא"כ בבעל אין בעלי חובות דידה יכולים לגבות מנכסים לאחר מיתתה דהרי אפילו מכרה בחיי הבעל מוציא מיד הלקוחות כתקנת אושא מיהו לפמ"ש התוס' לעיל דף נ' דלמ"ד דקנין הפירות כקנין הגוף לא צריכא לתקנת אושא ויש לומר דמתניתין אתיא כוותי' דהוא פלוגתא דתנאי בב"ק א"כ הוא בכלל יתר עליו הבעל שאוכל פירות ואפילו למ"ד דלאו כקנין הגוף דמי אין כל כך קושיא דהרי פלוגתא דתנאי הוא בב"ק ואתיא מתניתין כתנא דס"ל כקנין הגוף (ותו דבל"ז אין קושיא כל כך מתקנת אושא דהא משמע לקמן דף ע"ח דלא קתני תקנת אושא במתניתין דקאמר לימא תנינא לתקנת אושא במתניתין) ובזה יש להבין לשון המשנה זו דקתני וירושתה הוא אוכל פירות ולא קתני יורשה ואוכל פירות אלא דהא גופא קמ"ל דירושתה יש לו בה זכיה מחיי' משום קנין פירות כקה"ג ונפקא מיני' להוציא מיד הלקוחות ואפ"ה פריך שפיר דכל זה נשמע ממתניתין דלעיל. וק"ל:

תוס' ד"ה בושתא וכו'. ולפ"ז הא דבעי וכו'. נראה דמשמע להו דאף בזמן שבסתר אפ"ה ס"ל לת"ק דהכל שלו מדלא מחלק כמו ריב"ב דאל"כ לא הוי מקשו מידי אך לכאורה היה נראה דטעמא דת"ק דבושתה ופגמה הוא שלו לאו מטעם דאיהו שייך בגווה וזילותא דידיה הוא דיש לומר דלא שייך לפלוגי בהא עם ר"י ב"ב דודאי עיקר זילותא דידה הוא בזמן שבדתר וכ"ש בפגם אין שייך לומר שיהא הכל לבעל בנזק שהוא בגופה אלא דס"ל לת"ק דהוי דבעל כמו מציאתה משום איבה ומינה קא זכי א"כ יש לומר לדעת הר"מ ז"ל שהביא הרא"ש דהיינו דוקא בנזונות כמו במציאה ויש לומר דבב"ק מיירי באינה ניזונת וק"ל:

תוס' ד"ה שלא וכו'. למ"ד וכו' דהכא נמי הכל לאשה וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וכו'. והא דלא נקט בהדיא במתניתין בדברי ת"ק שילקח בהן קרקע וכו': כמו ריב"ב היינו משום דלא דמי הני פירות למאי שתקנו חז"ל פירות לבעל תחת פירקונה תדע דהא בעבד עברי אין לאדון פירות בנכסי העבד ואפ"ה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות אלא בכלל מעשה ידיה הוא כמו בע"ע ואפילו באב יש לו בזה פירות כדמשמע בדברי התוס' לעיל דף מ"ג ע"ב ד"ה חבלות וכו': משא"כ בדברי ריב"ב נקט הוא אוכל פירות הוא בכלל תקנת חכמים המחלק שלה ונ"מ דמועיל בו אם סילק עצמו מפירות באופן המועיל כדלקמן ר"פ הכותב א"נ דנ"מ אם יכולה למחול קודם שנודע לבעל (ועיין קונטרס אחרון בסימן פ"ג) ומ"ש התוס' דיש לחלק יש לומר כפשטי' משום דבעבד ידוע זמנו לשש שנים שייך בו שבת קטנה משא"כ באשה דיכולה לומר למחר. איני ניזונת ואיני עושה וגם הבעל יכול לגרשה למחר לא תקנו לו שבת אלא שיאכל הפירות כל זמן שהיא ניזונת. וק"ל


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון