הפלאה/כתובות/סה/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא מנין שאין פוסקין יינות לאשה שנאמר ותקם וגו'. הקשה מהרש"א דהא כוס א' יפה לאשה ותירץ דלא שתתה יותר מהראוי לה. ולפ"ז צ"ל דאף דאין פוסקים מיירי באינה רגילה ושלא בפני בעלה. דאפילו כוס א' לא יהבינן לה. מ"מ מייתי ראיה דאין דרך אשה לשתות יין כ"כ. ומיהו זה דוחק דלשון ולא תשתה משמע דלא תשת' כלל וכן לפי' התוס' משמע שלא היה לה לשתות כלל. ולולי דבריהם נלענ"ד דהא דאמר כוס א' יפה לאשה היינו היין שבתוך הסעודה דאינו משכר כל כך כדאיתא בפרק ערבי פסחים. א"כ חנה שלא אכלה לא היה ראוי לה לשתות כלל. והיינו דקאמר קרא שאחר אכלה שהיה ראוי לה לאכול אבל לא היה ראוי לה לשתות כלל כיון שלא אכלה תדע דברגילה שתי כוסות נותנין לה כוס א' וכי שיעור לדבר כמה פעמים ביום אלא בשעת אכילה דוקא. שוב מצאתי בספר שיטה מקובצת שכתב בשם ר"מ הלוי וז"ל כוס אחד לסעודה אחת ע"ש. ונלענ"ד דבזה א"ש הא דקאמר לעיל דף נ"ו שמא ימזגו לה כוס ואמר שם בהגיע זמן התם דוכתא מיחד לה וזה שייך בשעת אכילה דוקא משמע דליכא למיחוש שמא ימזוג כוס של תרומה דהוא כוס יין של תרומה אלא בשעת אכילה דאין דרכה של אשה לשתות יין אלא בשעת אכילה. עוד כתב שם דכוס אחד דשמעתין היינו שיעור רביעית וה"ה דרגילה בשתי כוסות היינו שתי רביעית ונראה דהיינו דאמרה דביתהו דאביי דהוי משקי לה בשופרזי כי האי ר"ל דהיתה רגילה בשיעור שתי רביעית בכוס אאחד. ועוד כתב שם דהיינו רביעית לאחר מזיגה ועיין בסמוך:
שם מאי קאמר וכו' נראה דהקושיא דוקא הכא משום דהוי אפשר לפרש דרגילה נותנין לה כוס אחד היינו יין מזוג במים כמ"ש הספר שיטה מקובצת. וכדאמרינן לעיל דף נ"ז ע"ב גזירה שמא ימזגו לה וכו' והתוס' כתבו ר"פ המוציא יין דדרך מזיגת רוב העולם שני חלקים מים וחלק אחד יין וכדאמרינן בסנהדרין גבי אל יחסר המזג ע"ש א"כ יש לומר דרגילה מוזגין לה כדרך העולם ושאינה רגילה מחלקין לה שליש יין לשתי רביעות נמצא שהיין הוא אחד מששה במים וקי"ל דטעם היין מתבטל באחד מששה במים ואין זה דרך שכרות ומותר אפילו אינה רגילה אבל לבתר דמסיק דאין פוסקין יינות לאשה וכו' ע"כ א"א לפרש כן:
שם שאינה רגילה נותן שתי כוסות יש ליישב הלשון דרגילה נותנין כוס אחד לכל סעודה שאינה רגילה אין נותנין לה כל עיקר כדמסיק אלא יהבינן לה שתי כוסות לכל שבוע להני תרי סעודות דיהבי לארחי ופרחי כדאיתא לעיל גם יש לומר דהני ב' כוסות לקידוש שחרית ולהבדלה דבליל שבת אוכלת עמו. ואף למ"ד דאוכלת לאו אכילה ממש מ"מ בלילה יכולה לקדש אריפתא כמ"ש הפוסקים וק"ל:
שם שומרת יבם היתה וכו' לכאורה צ"ל שהיה בג' חדשים הראשונים. דאחר זה אין ליבמה מזונות מנכסי המת. ולפ"ז צ"ל דאע"ג דקי"ל במי שהלך למדינת הים דאין פוסקין לה מזונות בג' חדשים הראשונים כדאיתא לקמן דף ק"ז אפ"ה באלמנה פוסקין. כמ"ש הב"ש סימן צ"ג ס"ק ז' ומהכא ראיה לדבריו. אך ראיתי בספר שיטה מקובצת שכתב בשם רש"י במהדורא קמא שפסקו לה מזונות משל יבם. וצ"ל שעמדה בדין כדאיתא בפרק החולץ דף מ"א ע"ב משמע דס"ל דאין פוסקים בג' חדשים הראשונים. וצ"ע. ועיין קונטרס אחרון:
שם אמר לה קטלית לך תלתא. קשה לי לפמ"ש הרא"ש לעיל פרק נערה דטעמא דקטלינית יש לה כתובה מבעל שני משום דלענין ממון לא נתחזקה בתרי זמנא לפ"ז בבעל ג' כשמת תו אין לה כתובה וכמ"ש לעיל שם ע"ש דהוי כלא הכיר בה כיון דלא נתחזקה עדיין עד פעם ג' ואף דכתב הרא"ש שם דבבעל ג' אם הכיר בה יש לה כתובה יש לומר דהיינו כשמגרשה דאז לא נתחזקה אלא שני פעמים אלא דבלא הכיר בה ה"ל מקח טעות דאי הוי ידע שכבר היו לה שני אנשים ומתו לא היה נושאה אבל כשמת גם הוא הרי נתחזקה בקטלנית לכ"ע והוא הוי סבר דלא נתחזקה בב' פעמים וכן בש"ע אה"ע נקט סתמא דבהכיר בה יש לה כתובה יש לפרש נמי כשמגרשה וכן לענין שהה עשר שנים נקט כי האי לישנא בסימן קנ"ד דבהכיר בה הבעל הג' יש לה כתובה יש לפרש נמי כשמגרשה מיד אבל כששהה עמה ג"כ עשר שנים יש לומר כיון דנתחזקה בג' פעמים והוא לא ידע ה"ל כלא הכיר בה. אך יש לומר דכיון דלענין אסור קי"ל דבב' פעמים ה"ל חזקה והוא נשאה ה"ל כהכיר בה דהא היה לו לחוש שלא לישא וכן משמע מסתימת לשונם ונראה דיש להביא ראיה מהכא דהא אמרינן ביבמות דף ס"ג דאביי עבד עובדא בנפשיה וסמך עצמו דבתרי זימני לא הוי חזקה. א"כ כשמת גם הוא לא היה ראוי להיות לה כתובה. ומזוני הוא תנאי כתובה וכל היכא דלית לה כתובה לית לה תנאי כתובה אם כן מוכח מדפסק לה מזוני דיש לה כתובה נמצא דיפה כחה דמשני יש לה כתובה דיכולה לומר דאינה מוחזקת בב' פעמים ומג' יש לה כתובה כשהכיר בה דיכולה לומר דכבר נתחזקה והכיר בה וצ"ע. ודוק:
שם דביתהו דר' יוסף וכו' שיראי וכו' משמע מהכא דפוסקין קישוטין לאשה אפילו שלא בפני בעלה. ולכאורה מזה ראיה לגירסת הספרים לעיל דף מ"ח ר' יוסף אומר צדקה וכו' מ"ד צדקה אבל תכשיט יהבינן לה לא ניחא ליה דתנוול. נמצא ר' יוסף לשיטתיה אבל לגירסת רש"י ז"ל שם דקאי התם ר' יוסף על מר עוקבא דאמר מי שנשתטה וכו' משמע דבהלך למדינת הים ס"ל לר' יוסף דאין פוסקין ואפשר דגם רש"י ז"ל מודה בזה וכדגרסינן בדף ק"ז ולכאורה נראה ראיה מהא דלעיל דאמר ר' אליעזר אין פוסקין יינות לאשה וא"ת אלכה וכו' משמע דכל מילי דהאי קרא חיובי נינהו אפילו כשאין בעלה עמה דהא כשבעלה עמה אמר לקמן דמותרת לשתות ולית לן בה ומדמפרש ומאי נינהו תכשיטין הרי דחיוב תכשיטין הוא אפילו שלא בפניו. ולכאורה קשה מזה על רב חסדא לעיל דף מ"ח דאמר אבל בתכשיט לא דהא קרא מייתי. מיהו רש"י פי' לעיל על תכשיט דהיינו בשמים שהנשים מתקשטין וכן פי' לקמן דף ק"ז וכוונתו כי הא דקאמר לקמן דף ס"ו ע"ב דפוסקין קופה של בשמים (ונראה דמ"ש בתוס' שם ד"ה תכשיט וכו'. והא דאמר בפרק המדיד פוסקין קישוטין לאשה ט"ס הוא דלא נזכר שם חיוב קישוטין על הבעל אלא כוונתם על הא דפרק מציאת האשה דף ס"ו ע"ב) א"כ יש לומר דהוא מילתא אחריתא ודמי לכיחלה ופירכסה דס"פ נערה דמשמע דשלא בפני בעלה אין לה להיות כוחלת. והא דאמר ומאי נינהו תכשיטין היינו בגדים חשובים כמו שיראי דנותנין לה לפי כבודו. שוב ראיתי בספר שיטה מקובצת שכתב בשם ר"מ הלוי דרב יוסף באמת לא פסק לה שיראי אלא שהיא אמרה כך ולפ"ז אתי שפיר גי' רש"י לעיל דף מ"ח דרב יוסף ס"ל דאין פוסקין תכשיטין. וק"ל:
שם לא צריכא כגון דאורחא דידיה וכו' בש"מ כתב בשם הרמב"ן דהא דעולה עמו היינו בעשיר אבל באין לו אינו מחויב ליתן לה לפי כבודו וצ"ע דא"כ ה"ל למיתני במתניתין בד"א בעני שבישראל אבל בעשיר הכל לפי כבודו דהא רישא נמי אפילו במכובד והוא עני אלא משמע דבמכובד דסיפ' מיירי אפילו שהוא עני. ותו קשה לי דא"כ בר"פ המדיר דפריך אי דלא ספקה היכא מצי מדיר לה ה"ל לשנוי' בעני והעשיר דכיון דהי' עני בשעת הנדר לא היה מחיוב ליתן לפי כבודו והיתה מספקת במעשה ידיה חל הנדר. מיהו בזה יש לומר דא"כ באמת אין הנדר חל אחר כך כיון דנתחייב לפי כבודו ואינה מספקת וע"כ צ"ל הכי דמ"ה לא משני כגון דספקה ואחר כך נתיקרו המזונות ואינה מספק' וחוזרת בה כמ"ש לעיל דף מ"ז ע"ב ועמ"ש ר"פ המדיר ועיין קונטרס אחרון:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |