הפלאה/כתובות/נה/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א פני יהושע הפלאה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תוס' ד"ה ובתרומה וכו'. כדמשמע בירושלמי וכו'. נראה דטעמא דרש"י ז"ל דבאמת פלוגתא הוא בירושלמי כמ"ש התוס' במנחות ע"ש אלא דלפי הגירסא דגרסי הכא ר' יוחנן. ע"כ צריך לפרש כן. דר' יוחנן ס"ל שם בהדיא טעמא משום עונג שבת. וכן נראה מוכרח הגירסא ר' יוחנן. לפי מאי דאי' שם בירושלמי דר' יונתן ס"ל התם דאין הלכה כר"ש שזורי. (וראיתי במפרש שם דאמילתא אחריתא קאמר התם ר' יונתן. ולא נהירא ע"ש) ומ"ש התוס' דמשום עונג שבת לא התירו לו לאכול דמאי צ"ע. דהא אף למ"ד משום אימת שבת עליו. קשה למה לא התירו אם לקח ממנו בשבת ואומר בשעה שלקח ממנו שהוא מעשר. אלא על כרחך צ"ל דלא התירו אלא בשכח ולא הפריש. דהוי כשעיין הדחק. וה"נ יש לומר למ"ד משום עונג שבת דלא התירו אלא בשבת. ואפשר דקשיא להו דהרי לא התירו לסמוך על אמריתו שאמר שהוא מעושר בשעה שלקח ממנו משום עונג שבת והוצרכו לשאלו עוד הפעם בשבת וקושי' זו נזכר שם בירושלמי. ובאמת אין זה קושי' כל כך דבתחלה אמר להשביח מקחו כדאמרינן לעיל דף כ"ד. משא"כ אחר כך דע"כ אין חשש דמתירא משום ביטול מקח. דמסתמא אדעתא דהכי קנה שיפרוש דמאי. ותו דאי' שם בירושלמי דשואלו שמא משום שהיה טרוד בעסקיו שכח. א"כ אם אמר דמסופק הוא גם כן אינו יכול להוציא ממנו. וכיון שאמר שודאי הפריש יותר יש להאמין. ולכאורה היה נראה דבזה מתורץ קושי' הנ"ל דלמ"ד משום אימת שבת עליו לא התירו אם לקח ממנו בשבת ואומר בשעה שלקח ממנו שהוא מעושר משום דלא התירו. אלא כששואלו אחר כך בשבת. דלא שייך להשביח מקחו אלא דזה אינו דא"כ יהי' מותר בלקח בשבת ושואלו אחר כך ומשמע דלא מהני אלא בשכח משום שעת הדחק כנ"ל. וק"ל:
תוס' ד"ה מתנת שכ"מ וכו' כדמוכח מתניתין דמי וכו' והתם בקנין וכו' בספר פ"י כתב לישב דרב ס"ל כס"ד דרבא דמתניתין בלא קנין ע"ש והוא דחוק דנהי דס"ד הכי מ"מ הא קאמר בהדיא שם לא תתלו ביה בוקי סריקי בר"נ דתנן במתניתין בשייר מתנתו קיימת אפילו אם עמד ואי בלא קנין במה קנה ואיך אפשר לומר דרב ס"ל באמת הכי ולולי לבריהם ז"ל נלענ"ד ליישב פי' רשב"ם דרב נמי מודה במתנ' שכ"מ בקנין דעמד חוזר דאומדנא הוא מדלא שביק לנפשי' והכא שאני דמיירי שכתוב בשטר זה נמי הלוואתו לפלוני כדקאמר ארכביה אתרי רכשי. משמע שבזה השטר עצמו ארכביה אתרי רכשי' דאם לא כן למה כתב יפוי כח שכ"מ. נמצא אם יעמיד ממילא יתבטל מתנת ההלואה דאינו נקנה בקנין וא"כ אינו מתנ' שכ"מ בכולו דהרי שיור ההלואה. וס"ל לרב דאומדנא הוא למעלת המקבל. דכשמת קונה הכל מטעם מתנת שכ"מ וכשעומד קנה עיקר השטר ולא ההלואה דההלואה נתן אם ימות דוקא דנקנה בדבורא. ושמואל ס"ל לגריעותא דמקבל כמו שיבואר בסמוך בס"ד. ובזה ניחא לע"ד למאי דאי' בח"מ סימן ר"ג בהגה בהקנה קרקעות ומעות די"א דקנה הכל. וי"א דלא קנה כלל. קשה דא"כ למה קאמר רב דאם עמד אינו חוזר מטעם הקנין. נימא כי היכי דלא קנה ההלואה לא קנה נמי הקרקעות. ולמ"ד דקנה הכל קשה דא"כ אין צריך לומר משום כח מתנות שכ"מ. ולפמ"ש א"ש דאדרבא דהא עיקר טעמי' דרב דאזיל בתר אומדנא לטובת המקבל. דס"ל הכא כיון דארכביה אתרי ורכשי מתנת בריא ומתנת שכ"מ אמרינן הכל למעליותא. ולא הקנה ההלואה כי אם על ידי מתנת שכ"מ אם ימות אבל אם יעמוד אמרינן דלא הקנה לו כלל ההלואה. והוי' ליה במקצת ומועיל לכ"ע. ולפ"ז צ"ל דשיור מהני אפילו בהלואה אע"ג דאמר רב בב"ב שם דבעי' שיור קרקע הוא לאו דוקא כדקאמר התם במסקנא כמה מכוונין וכו' קרקע טעמא מאי וכו'. א"נ יש לומר דהלואה עדיפא דהוי ליה שיעבוד קרקעות. ודוק:
תוס' ד"ה שאם אמר הלוואתו וכו' פי' בקונטרס וכו' ולע"ד נראה ליישב פירש"י ז"ל. והא דקשה ליה הא דקאמר שמואל לא ידענא וכו' משמ' דלא קנה כלל. ולפמ"ש דהכא מיירי ע"כ שכתוב בו הלואתו לפלוני קשה עכ"פ יקנה ההלואה דלא שייך לומר שמא לא גמר להקנותו. דהא אינו נקנה בחליפין. ואין לומר דס"ל כיון דעיקר השטר בטל ה"ל ההלואה מתנת שכ"מ במקצת דלא קנה. זה אינו דהא הטעם במקצת דאמרינן דלא קנה. הוא משום דאמרינן דלא נתן אדעתא שימות. אלא במצוה בפירוש מחמת מיתה אבל הכא הא ס"ל לשמואל דלא נתן אלא אדעתא שימות וא דעתו שיקנה הכל. א"כ נהי דאינו מועיל השטר לאחר מותו מ"מ ההלואה יקנה. לכך פירש"י דנקנה באגב. וכוונתו דס"ל כהנך פוסקי' בח"מ סימן ר"ג שהביאנו בסמוך דבהקנה מעות וקרקע בקנין קנה שניהן א,כ שפיר יש לומר שהי' כוונתו שיקנה בשטר שכתוב בו קנין הקרקעות ואגב יקנה מהמעות וכל זה אינו מועיל לאחר מותו. אבל רב ס"ל דאמר למעליותא דלא הקנה לו אגב קרקע אלא דעתו שאם יעמוד ישייר לעצמו ההלואה כדי שתהיה מתנת שכ"מ במקצת כנ"ל. מיהו לשיטת הפוסקים דס"ל בהקנה קרקעות ומעות דלא קנה כלל. דה"ל קני את וחמור. א"ש טפי דכי היכי דלא קנה הקרקעות לאחר מיתה. משום דאין שטר לאחר מיתה ה"נ לא קנה המעות אבל רש"י ז"ל ס"ל כיש אומרים דקנה הכל ומטעם זה אמר שמואל דהיה כוונתו לאקנוי ההלואה אגב קרקע כנ"ל. וממילא מתורצים קושי' התוס' דכוונת רש"י ז"ל אגב קרקע. שהיא נקנית בחליפין כנ"ל וזה מועיל אפילו בהלואה. ואפ"ה לא קשה דלא קאמר דאי' בבריא בכה"ג כיון דבפני עצמו לא מהני. וכן צ"ל לדעת הפוסקים הנ"ל. ובזה מיושב מה שמקשה על רש"י ז"ל ונדחק בספר מגיני שלמה דהא בפרק הזהב פליגי רב ולוי במטבע נעשה חליפין. והל"ל תסתיים דרב ס"ל דאינו נקנה בחליפין. וכ"ש דאינו נעשה חליפין דודאי יש לדחות דהכא שאני. דהלואה אינו בעין. ואפ"ה ביחד עם קרקע מועיל כנ"ל. ודוק
בא"ד והשתא משמע ליה. נראה דלפמ"ש בפירש"י דהא דאם עמד אינו חוזר: ולא אמרינן דקנה הכל באגב כנ"ל. ולא ה"ל שיור משום דמאדי' לדעתי' שלא רצה להקנות ההלואה כי אם במתנת שכ"מ אם ימות דדעתי' ליפוי כח הנותן. שפיר כתב רש"י ז"ל דמהא דארכביה אתרי רכשי. ר"ל הקרקע בקנין וההלואה במתנת שכ"מ. נשמע דאזל בתר אומדנא. אבל התוס' ס"ל לית להו הך סברא דנקנה באגב הוצרכו לזה דמוכח משום שנתן לי כח המתנת שכ"מ. וק"ל:
וראיתי בספ"י שפי' הסוגיא דמוכח דאזיל בתר אומדנא מדהוצרך לומר דארכביה אתרי רכשי משמע דבלא"ה אם עמד חוזר כמתניתין דב"ב ש"מ אזליה בתר אומדנא כדאיתא שם. ולע"ד אין ראיה משם דהתם קאמר אליבא דאמת דמוקמי' למתניתין בקנו מידו. אבל לפמ"ש הוא עצמו דרב מוקי למתניתין בלא קנו מידו. ואפילו לתירוצי התוס' לעיל מ"מ בדברי רב אינו נרמז. אלא דבלא קנין חוזר והא מילתא דפשיטא הוא כיון דליכא קנין ועמד למה יתקיים וא"צ לאומדנא כלל וזה ברור וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |