הפלאה/כתובות/לו/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תוס' ד"ה אי דקטעין וכו'. דהוי מצי לשנויא הא דקטעין וכו'. לכאורה לפמ"ש הב"ש בסימן ס"ז ס"ק ז' דהא דקאמר הכא דחרשת ושוטה יש לה טענת בתולים מיירי ע"כ בדכתב לה כתובה דלא תיקנו כתובה לחרשת ושוטה כדאמרינן ביבמות דף קי"ג א"כ לפמ"ש הרא"ש לעיל דבתוספת אינו נאמן לומר פתח פתוח מצאתי דלא המנוהו לומר פתח פתוח מצאתי אלא משום דכתובה תקנת חכמים היא והם אמרו והם אמרו כדאמרינן לעיל וא"כ אי אפשר לפרש בחרשת ושוטה בפתח פתוח דאינו נאמן. מיהו יש לומר דהא דהוצרך לעיל לטעמא דהם אמרו והם אמרו היינו דוקא כשהיא מכחשת אותו אבל בחרשת ושוטה גרע טפי כיון דאינה מכחשת בברי וכ"ש דאתא שפיר טפי לפמ"ש לעיל ליישב קושיות הרא"ה דלמאי הוצרך לטעמא דהם אמרו והם אמרו כיון שטוען ברי. ותירצנו לעיל שם דבאמת במנה ראשונה נאמן כשטוען ברי והא דהוצרך להם אמרו היינו להפסידה מנה שניה אפילו למ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה מטעם שמא ברצון זינתה. א"כ הכא בחרשת ושוטה דבל"ז פיתויה אונס הוא וע"כ שרוצה להפסידה רק מנה בזה נאמן בלא טעמא דהם אמרו. מיהו לפ"ז לא אתא שפיר נמי מה שתירצו התוס' דלית ליה חזקה דאין אדם טורח דהא לפמ"ש א"צ כלל לאדם טורח. וצ"ל דלית להו סברא זו וכמו שתירץ הרא"ה שם ע"ש א"כ נוכל לתרץ קושייתם כנ"ל. ודוק: ועיין בקונטרס אחרון סימן ס"ח .
שם בגמרא בת סקילה היא וכו' אמר רב ששת וכו'. צריך להבין לשון הברייתא והיוצאת וכו'. תו יש לדקדק דלשון בילדותה מיותר ותו הא דמקשה מרבא דאמר יצא עליה שם מזנה בעיר. ומה ענין זה לקנס ומנ"ל לדמות ממונא לאיסורא. ועמ"ש לקמן בתוס' ד"ה ואלו וכו'. ונראה לפרש דהא דמקשה מעיקרא בת סקילה היא ומאי קמ"ל היינו משום דע"כ צ"ל שנתברר השם רע ע"פ עדים דהא קי"ל קלא דבתר נשואין או אירוסין לא חיישינן כדאיתא בגיטין דף פ"ט וכיון דע"כ איכא עדים בת סקילה היא ופשיטא. ומשני דהכי פירושא שיצאה מבעלה על ידי קלא דקודם נשואין והיינו דקאמר בילדותה. ר"ל קודם אירוסין ונודע להבעל אחר אירוסין והוציאה בעלה. והיינו דמקשה והא אמר רבא דהוא מילתא דרבא ממש דאין חוששין לשם מזנה להוציאה מבעלה אפילו בקלא דקודם אירוסין כדאיתא שם. ובזה נלענ"ד לתרץ הא דקשה לי טובא דמאי מקשי מרבא הא התם בגיטין קאמר אמימרא דרבא כתנאי אכלה בשוק וכו' ר"מ אומר תצא ר"ע אומר וכו' א"כ לא מיבעיא לשינויא דרפרם דממאנת הראויה למאן א"כ אתיא כר"מ ור"מ לית ליה דרבא ואפילו לשנויא קמא דילמא ס"ל כר"מ דאמר תצא. ולפמ"ש יש לומר כיון דע"כ יוצאת משום שם רע היינו בנתארסה ונתגרשה וע"כ דאתי כר"ע דאמר נתארסה ונתגרשה יש לה קנס ור"ע פליג התם על ר"מ וקאמר התם דלא תצא משום שם רע אלא משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה והאי שיעורא אינו בכלל שם רע דמסתמא לא פליג רבא על ר"ע דהלכה כר"ע מחבירו וצ"ע עדיין בזה. וק"ל:
עוד נלע"ד ליישב לשון בילדותה דהרמב"ם כתב בסוף הלכות נערה דהא דאמרה תורה בכל מפותה דמשלם קנס ואינו לוקה משום לא תהיה קדשה ויפטור מקנס. משום דאינו לוקה אלא אם הפקירה עצמה ולא בפיתוי דרך מקרה ומסיים לפיכך אמרו חכמים היוצאת משום שם רע בילדותה וכו' שהרי זו בחזקת שהפקירה. ולכאורה משמע דמפרש הטעם משום דלוקה ואינו משלם כדמשמע מלשונו בריש דבריו. ולפ"ז קשיא טובא חדא למאי דקי"ל חייבי מלקות שוגגין א"כ האיך נקט ברייתא סתמא הא בלא התרו בו חייב קנס. תדע דהא קתני באותו ברייתא עריות ושניות ומפרש הש"ס כר"ש בן מנסיא וכשמעון התימני משמע הא דלא קאמר משום מלקות משום דמשכחת בלא התרו לר' יוחנן וכ"ש לעולא דס"ל משלם ואינו לוקה א"כ איך ' ששת בילדותה ר"ל דעתה אינה מופקרת אלא שיצא עליה שם רע בילדותה אלא דכבר היא בחזקת בעולה מאותו זמן. גם יש לומר דבילדותה היינו בקטנותה וכיון דקי"ל פיתוי קטנה אונס הוא אינה בחזקת מופקרת כשנעשית גדולה. ולפ"ז יש לפרש דברי הרמב"ם לפיכך אמרו חכמים היוצאת עליה שם רע בילדותה. רצה לומר דמש"ה אמרו בילדותה משום שהרי זו בחזקת שהפקירה ובל"ז אין קנס בפיתוי לכך אמרו בילדותה כנ"ל. ודוק:
במתניתין שנאמר ולא יהיה אסון וכו'. לכאורה קשה לפי מאי דעביד לקמן צריכותא במיתה וממון משום דחמיר איסורא ה"א דעבדינן תרתי א"כ לפי מאי דאמרינן לעיל דף ל"ג דליכא למילף מחובל אי ממונא לקולא משום דהותר מכללו בבית דין א"כ איך יליף מלא יהיה אסון דמיירי ברוצח הא יש לומר דרוצח שאני דהותר הכללו בבית דין במיתת בית דין ומנ"ל לשאר חייבי מיתות. ולכאורה היה נראה דאכתי בכל מיתות בית דין ממילא דפטורין מקנס דהא בקנס בעינן עדות שאתה יכול להזימה כמ"ש לעיל בדף ל"א ולגבי עדים שרצו לחייבו מיתה בבית דין א"כ הרי הוא עצמו הותר מכללו בבית דין ושפיר ילפינן מרוצח דפטורין וכיון דאינהו פטורין ממילא הבועל נמי פטור אלא דאכתי קשה הא תינח בקנס או בממון למ"ד דמדאורייתא בעינן בממון עדות שאתה יכול להזימה. אבל למ"ד דלא בעינן בממון עדות שאתה יכול להזימה קשה הא כללא הוא בכל הש"ס דאינו מת ומשלם ממון. ותו קשה לר' יוחנן דמוקי מתניתין בלא אתרו לא שייך טעמא דעדות שאתה יכול להזימה דלגבי עדים לא יהיה מיתה כלל וצ"ע:
עוד יש לדקדק לפמ"ש התוס' לעיל בריש פרקין בד"ה ועל אשת אחיו דע"כ מתניתין אתיא כר"ע דברייתא דנערה שנתארסה ונתגרשה קנסא לאביה ואם כן הא אמרינן לקמן דף ל"ח ע"ב דלר' עקיבא דברייתא פשטא דקרא אשר לא אורסה היינו דארוסה פטורה מלשלם משום דבת סקילה היא אם כן יותר הוי ליה להביא הך קרא דכתיב גבי קנס עצמו. ואפשר דכיון דאוקמי רב פפא להאי מתניתין במפותה דאין הפטור משום דניתן להצילה בנפשו אלא משום מיתת בית דין א"כ אין להביא ראיה מקרא דאשר לא אורסה דכתיב גבי אונס דיש לומר דהתם הטעם משום דניתן להצילה בנפשו וליכא למילף מיניה למיתת בית דין כדעביד צריכותא לעיל דף ל"ד ע"ב גבי מחתרת דאי אשמעינן מחתרת הוי אמינא משום דמחתרתו זו היא התראתו לכך צריך לאתוי קרא דאם לא יהיה אסון דאמרינן בסנהדרין דף ע"ד דהא דענש יענש אע"ג דהוי ליה רודף משום דמיירי קרא ביכול להצילה באחד מאבריו דליכא משום רודף. ובזה יש ליישב גם קושיא קמייתא דיש לומר דילפינן במה הצד ועדיין צ"ע:
תוס ד"ה ואלו וכו' אע"ג דמדאורייתא וכו'. הקשה בספר פני יהושע דמאי קשיא להו דילמא לעינן ממונא חזקה דממונא עדיפא דהא אמרינן לעיל דרוב נכרים פרוצים בעריות והניח בצ"ע. ולכאורה יפלא באמת דהא אמרינן לעיל דף י"ב ע"ב דע"כ לא קאמר ר"ג ברי ושמא ברי עדיף אלא משום דאיכא חזקה א"כ הכא דאיכא רוב נגד חזקה דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף א"כ ממילא הוי ליה כברי ושמא דקי"ל חזקה דממונא עדיפא. ונראה דלפמ"ש הב"ח והב"ש בסימן ז' דהא דשבויה אסורה לכהן אע"ג דנמצאו לה בתולים היינו משום דחיישינן שמא הערה בה אבל אין לתלות בדם נדה או בדם לילות או דם צדדין משום דלא שכיחא כמ"ש הב"ש בריש סימן ס"ח. א"כ יש לומר דלענין קנס דקי"ל דאפילו באו עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה כולן משלמין קנס וכן לענין כתובה כמ"ש התוס' בדף ל"ט ע"ב בד"ה טעמא וכו'. א"כ בנמצאו לה בתולים דאזיל לה רוב דנכרים פרוצים א"כ ודאי ראויה להיות לה קנס וכתובתה מאתים. וע"כ צ"ל כתירוץ התוס' דמשום גזירה שלא תנשא לכהן וכו'. גם יש לומר דאפילו אם אינו ידוע אם מצא לה בתולים מ"מ אין לדמות למנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור דכיון דעכ"פ חייב בבושת ופגם הוי ליה כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דחייב לשלם. ואפילו לדעת הפוסקים דהיכא דלא הוי ליה למידע פטור מ"מ לפמ"ש דהיכא דנמצאת בתולה דחייב מן התורה א"כ שפיר הוי ליה למידע אם היתה בתולה. וכ"ש דקשה קושיות התוס' לרב הונא ורב יהודה דס"ל ברי ושמא ברי עדיף אפילו במקום חזקה דממונא. ואף שכתבו התוס' לעיל דף י"ב ע"ב דהיכא דלא הוי ליה למידע מודים מ"מ לפמ"ש דהוי ליה למידע אם כן חייב מן התורה. ועוד נראה דלפמ"ש לעיל דף י' ע"א בשם הרא"ה בטוען פתח פתוח מצאתי דאינו נאמן מן התורה אע"ג דטוען ברי משום דרוב נשים בתולות נמצאות וכתבנו שם דמוכח מהא דחייבה תורה קנס ולא מהימן לומר לא מצאתי בתולים משום רוב זה א"כ יש לומר דאע"ג דאמרינן דרוב נכרים פרוצים בעריות מ"מ כיון דאיכא נמי דרוב נשים בתולות נמצאות איתרע ליה רובא והדר הוי ליה ברי וחזקה דעדיף מחזקת ממון. ודוק:
בגמרא עד כאן לא קאמר ר"י וכו'. הוא הדיו דהוי מצי למימר דהכא בבתולה איכא נמי חזקת הגוף שלא נבעלה משא"כ בשבויה דר' דוסא דמיירי בכל ענין אפילו היתה כבר בעולה קודם שנשבית. מיהו יש לומר דלרב אשי לקמן דף ע"ו דס"ל רישא מנה לאבא בידך דלא מהני חזקתה לגבי אביה א"כ במתניתין דקנסא לאביה. וכן בכתובה דס"ל לר' יהודה כתובתן מאתים הא ס"ל לר"י לקמן דף מ"ג דאפילו נשאת כתובתה ראשונה של אביה ולא מהני חזקת הגוף דידה. אך לפי הגירסא לקמן דף ע"ה ע"ב רבה אמר רישא כאן נמצא וכו'. משמע דרבה ל"ל שנויא דרב אשי שם. ונראה דכיון דאיכא הכא חזקת ממון עדיפא טפי מחזקה דגופא כמ"ש בסמוך וע"כ צ"ל משום ברי דידה א"כ ה"נ לענין איסורא וק"ל:
תוספות ד"ה משום דמעיד בה וכו' קס"ד וכו'. לכאורה הוא מילתא דתמיה וכי משום דפדאה תהיה שבויה מותרת לכהן. ונראה דהוי מצי למימר לפמ"ש לעיל דף כ"ב באומרת נשביתי וטהורה אני ואיכא עד אחד שנשבית דנאמנת משום הפה שאסר משום שהיתה יכולה להכחישו. א"כ יש לומר דהכא נמי מיירי שאין עדים שנשבית ונאמנת. וקמ"ל דאפילו אותו שפודה אותה דלגבי דידיה ליכא מיגו דאם תאמר לו לא נשביתי אע"ג שהיתה יכולה להכחישו כיון דאינו אלא עד אחד מ"מ היתה אסורה לו אפ"ה ישאנה. והא דלא אשמעינן סתמא בעד אחד שנשבית. דיש לומר דזה רבותא טפי כיון שהוא פדה אותה כדי שישאנה אי לאו דאמרה ליה טהורה אני לא היה פודה אותה. משא"כ בעד דעלמא דעכ"פ יש לה מיגו דלא נשביתי ותהיה מותרת לעלמא יותר סברא דנאמנת לומר טהורה אני אפילו לאותו עד אלא דעל זה מקשי הש"ס בסיפא דקאמר מעיד בה לא ישאנה דמשמע דומיא דרישא ואי באמרה נשביתי וטהורה אני משום דמעיד בה לא ישאנה אדרבא מותרת יותר וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |