הפלאה/כתובות/כ/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פירש"י ד"ה חדשות טהורות וכו'. הקשה מהרש"א דכיון דלר' יהודה אף רש"י צריך לפרש דבישנות חיישינן שמא היה זה התל קרוב הוי ליה לפרש כן נמי אליבא דר"מ וכפירוש ר"ח ע"ש ונלענ"ד דקשה לרש"י הא דקאמר רב חסדא ש"מ מדר' מאיר והא קי"ל ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. וכן הקשה בב"י ח"מ סימן כ"ח ע"ש ונראה דס"ל לרב חסדא דלא פליג ר' יהודה בסברא זו אלא דר"י ור"מ לשיטתיי' אזלו דר"מ ס"ל דרחוקה משום דדברא אינש בהדה אית ליה קלא. ושפיר בששים שנה משתכח דומיא דכל סהדותא. אבל לר"י דס"ל שאין קרובה ממנה ולדידיה באמת צ"ל דחיישינן שהיתה התל קרובה וזה אין ענין לעדות דהוא דבר גלוי ומפורסם ואפילו לאחר ששים שנה מדכרי. ועוד יש לומר דלפי מאי דמשני הש"ס התם הוא דלא רמיא ליה וכו'. ופי' הרא"ש דלא משום דיחדוהו לעדים אלא דרמיא אנפשייהו להעיד כמו שפי' הב"ח בח"מ שם דבריו. א"כ ודאי אין לחלק בין רמי אנפשיה להעיד איזה דבר עדות לרמי אנפשיה אם היתה העיר קרובה דמהיכי תיתי לא יוכל לזכור. משא"כ לר"מ דהחשש הוא דשמא הי' קול ונשתכח שפיר יש לומר דכיון דלא היה עדות גמור אלא קלא לא שייך רמי אנפשיה עתה לזכור את הקול שהיה לפני ששים שנה א"כ מוכרח רש"י ז"ל לפרש כן ומתורץ קושיות מהרש"א ז"ל. וק"ל:
רש"י ד"ה שאין קרובה הימנה אבל אם יש קרובה הימנה אפילו היא בתוך חמשים אמה וכו'. משמע דס"ל דקרובה ורחוקה דקאמר ר"י הכל בתוך חמשים אמה אבל רחוקה יותר מנ' אמה אפילו אין קרובה הימנה טהורה דאל"כ ה"ל לפרש דלר""י לאו בחמשים אמה תליא אלא באין קרובה הימנה. ונראה דנפקא ליה משום דאל"ה מאי פסיקא ליה לר"י בעיר הסמוכה לבית הקברות דכל שיש קרובה הימנה קברי בתל הקרוב יותר הא זימנין דתל הסמוך הוא תוך חמשים ותל האחר הוא לאחר חמשים דבכה"ג כיון דקי"ל בבבא בתרא במתניתין דף כ"ה ע"א דמרחיקין הקברות מן העיר חמשים אמה א"כ ודאי דיש לחוש יותר שקברה בתל שלאחר חמשים כדין. אלא ע"כ דר' יהודה לא מיירי אלא בתוך חמשים אבל לאחר חמשים ס"ל כרבי מאיר דטהורות מטעם דדברא אינש בהדה. ומזה יש להוכיח מה שכתבנו לפירש"י לעיל דטעמי' דר"מ דלאחר חמשים דברא אינש בהדה ואית ליה קלא ומש"ה ס"ל ישנות ששים שנה כמ"ש לעיל ור"י דס"ל ישנות כל שאין אדם זוכרה היינו לטעמי' כנ"ל דאי נימא דר"י פליג דמדכיר יותר מששים שנה קשה דהוי ליה לברייתא לפרש בהדיא ישנות טמאות אפילו יותר מחמשים אמה כיון דבקרובה ורחוקה החדשות מיירי בתוך חמשים דוקא. ולפמ"ש ניחא דישנות דר' יהודה דהיינו שאין אדם זוכרה באמת אינו אלא בתוך חמשים. אבל לאחר נ' דין אחר הוא דתליא בששים שנה דאם היא לאחר נ' ואין קרובה הימנה כל שהיא ישנה ששים שנה טמאה כמו לר' מאיר ומתניתין לא מיירי בהכי ודוק:
ובזה אתי שפיר הא דקאמר בשלמא דרך וכו' ומשני אמר ר' חנינא מתוך וכו' עד חמשים אמה וכו' צריך להבין הא דהוצרך התרצן לחלק בין תוך חמשים לאחר חמשים בעיר יותר מבדרך יש לומר משום דבשלמא בדרך שהפי' הוא חמשים אמה בצדי הדרך שפיר קאמר דיותר מחמשים לא אזלה לצדי הדרך אבל בעיר דהפירוש הוא יותר מחמשים מן העיר קשה דמה חילוק יש אדרבא ביותר מנ' איכא חששא טפי כמ"ש לעיל דהא מרחיקין הקבר מן העיר חמשים אמה. וצ"ל דאדרבא היא הנותנת דאם התל הוא תוך נ' אמה אזלה יחידי וקוברת בציענה תוך חמשים מן העיר שלא כדין. אבל בתל שהוא רחוק יותר דברי אינש בהדא וקוברת בפרסום. וק"ל
שם אמר רב חסדא ש"מ וכו' אבל הכא כיון דרמיא וכו'. הנה לדעת הב"י הפירוש הוא דיחדוהו לעדות מתחלה. ולפירוש הב"ח כבר כתבנו דאע"ג דלא יחדוהו לעדים מ"מ רמי עתה אנפשיה ומדכר. אבל בקלא בעלמא נשכח בששים שנה. ועפ"ז נלענ"ד לפרש הא דאיתא במגילה דף י"ב ע"א אמר רבא אף דניאל טעה בהאי חושבנא דכתיב ואני דניאל בינותי בספרים מדקאמר בינותי מכלל דטעה. ופירש"י ספרים לשון ספור וחשבון וכן פי' בדניאל. ובאמת לא מצינו לשון ספרים על חשבון בכל המקרא עכ"פ הוי ליה למימר בספורים. ונלענ"ד דהבין מנבואת ירמיה שנתן סימן לישראל דעתידין ליגאל ע"י שלקח השדה מחנמאל דודו וכתיב ביה כה אמר ה' לקוח את הספרים האלה ושמתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים. והנה איתא בגיטין דף ל"ו וע"א דאע"ג דאיכא עדי מסירה בעינן עדי חתימה דילמא מייתי עידי מסירה וזהו בעדים המיוחדים. אבל כאן שהיתה הנבואה מפורסמת בכל ישראל והיה קול למה הוצרך השי"ת לצוות לשמור הספרים בכלי חרס להיותם קיימים לעת הגאולה. ע"כ צ"ל שהוא יותר מששים שנה דלא מדכרי קלא לכ"ע וזה המעשה הי' בשעת חורבן ירושלים וגלות צדקיה כדכתיב הנה העיר ניתנה ביד הכשדים. ואי ס"ד דשבעים שנה הוא מגלות יהויכין כבר עברו י"א שנה עד חורבן העיר ולא נשאר ששים שנה עד הגאולה. ומדאמר השי"ת לסימן בספרים שישימם בכלי חרס ע"כ דשבעים שנה משעת חורבן הוא ואיכא חשש שיושכח הקול. וז"ש בינותי בספרים למלאות חרבות ירושלים שבעים שנה. ר"ל שמתוך נבואת הספרים הבין שהפירוש שבעים שנה הוא מחרבות ירושלים. ודוק:
במתניתין זה אומר זה כתב ידי וזה כתב יד חבירי. מקשים דבבא זו מייתרא ופשיטא דמהני. ונראה דלפמ"ש התוס' בשם הירושלמי דרבי ורבנן בגוף הדין פליגי אי מהני זכירה מתוך הכתב וכמו שיבואר לקמן בסוגיא בס"ד ולא במשמעות הלשון של זה כתב ידי וכן כתבו התוס' להדיא לפי שיטתם שיבואר לקמן דאפילו באומרים בפירוש פליגי. ונראה דמוכרח הוא מתוך הסוגיא דקאמר דה"א דרבי ספוקי מספקא ליה ולחומרא ואי במשמעות הלשון מספקא ליה קשה דגם ברישא כשמעיד גם כן על כתב יד חבירו יש להסתפק דילמא ע"א כונתו על מנה שבשטר וע"א כונתו על כתב ידו ממש. וא"כ נפקא להו תלתא ריבעא דממונא על פומא דחד סהדא. אותו שמעיד על מנה שבשטר וא"צ לחבירו וחבירו צריך לו אלא ודאי דלאו בספיקא דלישנא פליגי אלא בספיקא דדיני פליגי וא"כ אין לחלק בין אחד לחבירו ועיין מה שכתבנו לקמן בסוגיא. א"כ עכ"פ לאו מילתא דפשיטא היא כולי האי דהא ףאי נימא דמספקא ליה בספיקא דלישנא יש לומר דגם ברישא לא מהני. ודוק: עוד יש לומר דהא גופא קמ"ל דמהני אף שאינם זוכרים אלא מתוך הכתב וכמו שיבואר בסמוך בין לשיטת הרמב"ם ז"ל ובין לשיטת החולקים עליו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |