הלכות גדולות/שבת/כג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות שבת כג

פרק עשרים ושלשה

(שבת קמח.) שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני וכן אשה מחברתה ככרות ואם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר השבת אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי מאי שנא הלויני דאסיר ומאי שנא השאילני דשרי א"ל הלויני לזמן מרובה משמע וחיישינן דילמא אתי למיכתב השאילני לא אתו למיכתב.

(שבת קמט.) ת"ר אין רואין במראה בשבת ור' מתיר במראה הקבועה בכותל מאי שנא הקבועה בכותל דאדהכי והכי מידכר שאינה קבועה בכותל נמי אדהכי והכי מידכר הכא במאי עסקינן במראה של מתכת וכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מפני מה אמרו מראה של מתכת אסורה מפני שאדם עשוי להשיר בה נימין המדולדלות וחריפא כאיזמל ופסק'. ת"ר כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת ודיוקני עצמה אף בחול אסור להסתכל בה משום שנאמר אל תפנו אל האלילים מאי תלמודא אל תפנו אל מדעתכם. (שבת קנ.) לא ישכור אדם פועלים בשבת ולא יאמר לחבירו לשכור לו פועלים. אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו. כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו. לא יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב ר' יהושע בן קרחה אומר אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הלכה כר' יהושע בן קרחה ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מ"ט דר' יהושע בן קרחה אמר קרא ממצוא חפצך ודבר דבר דיבור אסור הרהור מותר. ודיבור מצוה מי אסור והא רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרוייהו חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת. וא"ר אלעזר פוסקין צדקה לעניים בשבת וא"ר יעקב בר אידי א"ר יוחנן מפקחים פיקוח נפש בשבת. וא"ר יעקב בר אידי א"ר יוחנן הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לפקח על עסקי רבים בשבת. וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן הולכין לטרטיאות ולקרקסיאות לפקח על עסקי רבים בשבת. ותנא דבי מנשה משדכין על התינוקת לארסה ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות בשבת אמר קרא ממצוא חפצך חפציך אסורין חפצי שמים מותרין. (שבת קנא.) מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין גוי שהביא חלילין בשבת לא יספד בהן ישראל אלא א"כ באו ממקום קרוב עשו לו ארון ותכריכים וחפרו לו קבר יקבר בו ישראל ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית. מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה להביא לה הדס וחלילין ותכשיטין על עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין. גוי שהביא חלילין בשבת לא יספד בהן ישראל שמא חוץ לחומה לנו.

(ע"ש) תניא נמי הכי עיר של ישראל וגוים דרין בתוכה ויש בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב גוים מותר לרחוץ בה מיד ואם רוב ישראל ימתין בכדי שיחמו חמין ואח"כ ירחוץ מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו חמין. (שם קנ:) אין מחשיכין על התחום להביא תבן וקש אבל מחשיכין על התחום להביא בהמה היתה עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו. אמר רב יהודה אמר שמואל מותר אדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי דקתני כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו ומדאחשוכי מחשיך שימור נמי עביד. (שם קנ:) אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו ואע"ג דלא אבדיל והא"ר אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' אלעזר בר' ינאי אסור לאדם לעשות חפציו קודם שיבדיל וכי תימא דאבדיל בתפלה והאמר רב יהודה אמר שמואל המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס וכי תימא דאבדיל על הכוס כוס בשדה מי איכא תרגמה רב חנין בר אמי קמיה דרבא [בין הגיתות] שאני דשכיח ליה חמרא דמבדיל לאלתר ואי לא אבדיל על כסא כיון דאבדיל בתפלה עביד כל צרכיה. (שם קנא.) עושין כל צרכי המת סכין ומדיחין ובלבד שלא יזיזו בו אבר שומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין וקושרין את הלחי לא שיעלה אלא שלא יוסיף כל לאתויי מאי לאתויי הא דתנו רבנן מביאין לו כלי מיקר וכלי מתכות וממתין לו על כריסו בשביל שלא תפוח ופוקקין את נקביו כדי שלא תכנס בהן הרוח אבל אין מאמצין את עיניו של מת בשבת ואפילו מת מערב שבת ולא בשבת בלבד אמרו אלא אפילו בחול עם יציאת הנפש והמאמץ עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים משל לנר שהיה כבה והולך אדם מניח אצבעו עליה מיד כבה. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר הרוצה שיתאמצו עיניו של מתו נופח לו יין בחוטמו ונותן לו שמן בין ריסי עיניו ואוחז שני גודליו של ידיו והן מתאמצות מאליהן. חניא רבי שמעון בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת שנאמר ושמרתם את השבת חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה דוד מ"י מת אין מחללין עליו את השבת כיון שמת אדם בטל מן המצות והיינו דאמר ר"י מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות דבטלה מצוה דיליה כי מת ותניא רשב"א אומר תינוק בן יומו חי אין צריך לשמרו מן העכברים עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו מן העכברים.

(שם קנ:) תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שנפרצה פרצה בתוך שדהו ונמלך עליה בשבת לגדרה לאחר שנזכר נמנע ולא גדרה נעשה לו נס ועלתה בה צלף וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. (עירובין לט.) לא יטייל אדם בתוך שדהו לידע מה היא צריכה כיוצא בו לא יטייל אדם על פתח מדינה כדי שתחשך ויכנס למרחץ מיד. (שבת קמא.) אמר רב יהודה הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי תרתי תרתי אסיר רבא אמר כיון דקא משני אפילו טובא נמי שפיר דמי אמר רבא טיט שעל גבי רגליו מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע דילמא אתי לאשוויי גומות ודוקא בכותל אבנים ובקורה. ואמר רבא לא ליצדד איניש כובא בארעא דילמא אתי לאשויי גומות. ואמר רבא לא ליתיב איניש אפומא דלחייא בשבתא דילמא שדי רוקא לכרמלית אי נמי מיגנדר ליה חפץ ואתי לאיתוייה. ואמר רבא לא ליהדק איניש אודרא על פומא דשישא דילמא אתי לידי סחיטה. אמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה טיט שעל בגדו מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ טיט שעל גבי מנעל מאי איכא חספא דרבא (שבת קמא:) ותני רבי חויא אין מגרדין לא מנעל חדש ולא מנעל ישן ולא יסוך את רגלו שמן והיא בתוך המנעל או בתוך הסנדל אבל סכה ומניחה בתוך המנעל או בתוך הסנדל (זבחים צד:) וכיבוס מנעל בשבת אסור ושכשוך מותר. (שבת קמא:) מנעל שעל גבי האמוס שומטין אותו בשבת והלכתא כרבנן דשרי ואפילו רבי אלעזר לא קאסר אלא בשאינו רפוי אבל ברפוי מותר ותניא רבי יהודה אומר רבי אליעזר אומר אם היה רפוי מותר. (שבת קלט:) מסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית אמר רבא האי פרונקא אפלגא דכובא שרי אכולי כובא אסיר דמיחזי כאוהלא. אמר רב פפא לא ליהדק איניש ציבתא אפומא דכוזתא משום דמיחזי כמסננת והא דבי רב פפא שאפו שיכרא ממנא למנא טעמא מאי משום ניצוצות ניצוצות לבי רב פפא לא חשיבי. חמרא דשפייה בשיחלא דהוצי בין שפייה מחמת דורדיא ובין שפייה במידי אחרינא שרי דקא תני ובכפיפה מצרית דהיינו שיחלא דהוצי שפייה במנא מחמת דורדיא אסיר משום סחיטה ובצבתא נמי אסיר כדאמרן. אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך משמרת בשבת ואינו חושש אבל עכור לא:

פסק מסננת דתלי ממעלי יומא טבא שרי למישפא ביה ביומא טבא אבל בשבת אף על גב דתליא מערב שבת אסיר כרבנן דתנן (שבת קלז:) וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב ואין נותנין לתלויים בשבת אבל נותנין לתלויים ביום טוב איבעיא להו תלה מאי אמר רב יוסף תלם חייב חטאת אמר ליה אביי אלא מעתה תלא כוזא בסיכתא בשבתא הכי נמי דמיחייב אלא אמר אביי לוקה מכת מרדות מדרבנן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ואין נותנין לתלוייה בשבת. (שבת קלח.) איבעיא להו שימר מאי אמר רב כהנא שימר חייב חטאת משום מאי מתרינן ביה רב אמר משום בורר רבי זירא אמר משום מרקד. (שבת קנז.) נר שכבה אסור לטלטלו בשבת כל מידי דצורך מקומו שרי לטלטוליה בשבתא לנר משרגא דאדליקו בה באותה שבת ומחתה דהוה בה נורא בין השמשות ולבר מכל מנא דקפיד עילויה וקבע ליה מקום (שבת קכג.) כגון סיכי ויארי מזורי. (שבת מד.) אמר רבי זירא פמוט אם הדליקו עליו באותה שבת אסור לטלטלו ואפי' לצורך מקומו מפני שעשאו בסיס לדבר האסור לא הדליקו עליו באותה שבת מותר לטלטלו בין לצורך גופו בין לצורך מקומו. (ברכות ו:) אמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת. ואמר ר' זירא אגרא דפירקא ריהטא. (שבת מד:) מעות שעל גבי המטה מותר לטלטלן בשבת במקום שהן אובדות מטה שיחדה למעות והניח עליה מעות אסור לטלטלה בשבת ואף על גב דליכא מעות עליה לא יחדה למעות ויש עליה מעות אסור לטלטלה בשבת והוא שהיו עליה כל בה"ש אבל לא היו עלים כל בה"ש מותר לטלטלה ואף על גב דאיכא עליה במקום שאובדין מותר לטלטלה. (שבת מח.) הפותח בית הצואר בשבת בשוגג חייב חטאת משום דקא מתקן פתח הקודח כל שהו חייב. (מנחות נז.) דחזי לככא דאקלידא יישב לו זרע פשתן על כסותו או תבשיל מותר לקלפו בשבת. (שבת קיב.) קשר מנעל דשריה בשבת אי קשר של קיימא הוא כגון קשר דאושכפי דלא משתרי חייב חטאת אי קשר דידן הוא וכמה דרויח ממאניה ניחא לן ולאו כל עידנא שרינן ליה פטור אבל אסור אי דבני מחוזא דוסתן דשרו מסנינהו וקמטון ליה על כרעייהו מותר לכתחילה.

(יומא פד:) תנו רבנן מפקחין פיקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין כיצד ראה תינוק שנפל לים פורש מצודה ומעלהו והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין ואף על גב דמיכוין למיצד כוורי. ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא ומעלהו והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין ואף על גב דמיכוין למיעבד ליה חווקי ואף על גב דכי שדי תינוק בבור לאו כים דמי דים קא משפילין ליה מיא ובבור הוא יתיב בדוכתיה היינו טעמא משום דדילמא מאית מהבלא שרי לאחולי עליה שבתא. ננעלה דלת בפני תינוק שוברה ומוציאו והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין ואע"ג דמכוין למיתברה לדשא בשיפי ואף על גב דכי יתיב ינוקא באינדרונא ואחידא בבא באגפיה לא דמי לבור דבור מיית מהבלא והכא רויח עלמא היינו טעמא דילמא בדלא חזי ינוקא אינשי מסתכן שרי לאחולי שבתא עליה. מכבין ומפסיקין מפני הדליקה הא תו למה לי פשיטא לא צריכא דבהא חצר דאית בה דליקה לית בה אינשי וסמיכא לה חצר דאית בה אינשי וחיישינן דילמא אזלא מהא חצר לאידך חצר והילכך מכבין ומפסיקין מפני הדליק' והזריז ה"ז משובח וא"צ ליטול רשות מבית דין ואע"ג דקא מכוין לכבויי. (שם פג.) מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק נכרי ספק ישראל מפקחין עליו וכו'. (שם פה.) מאי קאמר ה"ק לא מיבעיא ספק הוא שם ספק אינו שם דאי איתיה וישראל הוא דמפקחין ולא מיבעיא ספק חי ספק מת דאי חי וישראל הוא דמפקחין אלא אפילו ספק נכרי ספק ישראל מפקחין. מצאוהו חי מתעסקין בו פשיטא לא צריכא דאפילו לחיי שעה. (שם פג.) מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ורבי מתי' בן חרש מתיר ועוד אמר רבי מתי' בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות וספק נפשות דוחה את השבת. (שם פד:) ספק נפשות לאתויי מאי אמר רב יהודה אמר שמואל לא ספק שבת זו אלא אפילו ספק שבת אחרת היכי דמי כגון דאמדוה לתמניא יומי ויומא קמא שבתא הוה מהו דתימא נינטר ליה עד לאורתא כי היכי דלא נחיל עליה שתי שבתות קמ"ל דלא. תניא נמי הכי מחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו ובין להברותו ואין אומרים נמתין לו עד שיבריא אלא מחמין לו מיד וספיקו דוחה את השבת ולא ספק נפשות זו בלבד אפי' ספק שבת אחרת ואין אומרים יעשו דברים הללו על ידי גוים ועל ידי קטנים אלא אפילו על ידי גדולי ישראל ואין אומרים יעשו דברים הללו על ידי נשים ועל ידי כותיים אלא מצרפין דעת ישראל עמהם. אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב והוינן בה היכי דמי אי נימא דקיימן תשעה ישראל וגוי אחד ביניהם רובא ישראל נינהו ואי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל ואמרינן לא צריכא דקיימן תשעה גוים וישראל אחד ביניהם וקשיא לן סוף סוף הוה ליה ישראל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וספק נפשות להקל ומשנינן לא צריכא דפרשו מנהון לחצר אחרת מהו דתימא כל דפריש מרובא פריש ורובא גוים נינהו ולא מחללינן שבתא קמ"ל דגבי ספק נפשות לא אזלינן בתר רובא. ומנלן דספיקא כי האי גוונא דאמרינן מחללין שבתא עילויה (שם פה:) אמר רב יהודה אמר שמואל אמר קרא אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וחי בהם ולא שימות בהם ואי חיישינן לספיקא זימנין דלא מקיים וחי בהם הלכך נציל מספיקא כי היכי דנקיים וחי בהם ולא שימות בהם וכן הלכה. (שבת קמג.) גרעינין מותר לטלטלן הואיל וחזיין לאוכלי בהמה ודוקא דארמיאתא. (יומא פו: ע"ש) מפרסמין את החנפים בשבת מפני קידוש השם.

(שבת סו:) תנו רבנן יוצאין באבן תקומה בשבת ולא שהפילה אלא שמא תפיל ולא שעיברה אלא שמא תתעבר ותפיל רבי מאיר אומר אף משקל אבן תקומה והלכתא כרבי מאיר מדקמתרצינן אליביה הוא דכוין ותקל וקאמרינן בעי רב אשי משקל דמשקל מאי מדקא מיבעיא ליה לרב אשי משקל דמשקל מכלל דבמשקל גופיה כרבי מאיר סבירא ליה. (שבת קנז. נדרים עז:) מפירין נדרים בשבת ובלילה ובקרובים. חוטרא דמשויא כלי שרי למיפק בשבתא. הני גולמהרגי אסיר לטלטלינהו בשבתא (שבת קמה.) והלכתא כר' יוחנן דאמר אחד כבשים ואחד שלקות שסוחטין אותן בשבת לצורך השבת מותרין לאוכלן בשבת אבל אם סחטן בשבת למוצאי שבת אסורין במה דברים אמורים לגופן אבל למימיהם לא יסחוט ואם סחט נעשה כמי שסחט זיתים וענבים וחייב חטאת. מי שאחזו דם מקיזין לו דם בשבת מפני הסכנה. (שבת קט.) וכל מכה של חלל מותר לרפאותה בשבת מאן דמיחלש אי מיתבעי למיקרא ליה מילתא או למיתף ביה רוקא בשבתא שרי. והלכתא (כתובות ז.) מותר לבעול לכתחלה בשבת. (שבת פא:) אמר רבי שמעון בן לקיש צרור שעלו בו עשבים נוטלו ומקנח בו בשבת ואם תלש מאותן עשבים בשבת חייב חטאת. (שבת קח:) החושש בעיניו בשבת אסור ליתן לתוכן יין על גבן מותר ורוק תפל אפילו על גב העין אסור:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף