הלכות גדולות/שבת/כד
|
< הקודם · הבא > |
(שבת קנג.) מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי אין עמו נכרי מניחו על החמור הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלין בשבת ושאינן ניטלין מתיר החבלים והשקים נופלים מאי טעמא שרו ליה רבנן למיתן כיסו לנכרי קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואי לא שרית ליה אתי לאיתויי ארבע אמות ברשות הרבים. (שבת קנג:) אין שם לא נכרי ולא חמור ולא חרש ולא שוטה ולא קטן מאי אמר רבי יצחק עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה מוליכו פחות פחות מארבע אמות. (שם קנז.) מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבילה לפני הכלבים רבי יהודה אומר אם לא היתה נבילה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן. מאן תנא קמא רבי שמעון היא דלית ליה מוקצה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בכולה שבת הלכה כרבי שמעון לבר ממוקצה מחמת מיאוס ומאי ניהו נר ישן וחד אמר במוקצה מחמת מיאוס הלכה כרבי שמעון לבר ממוקצה מחמת איסורו ומאי ניהו נר שהדליק בו באותה שבת. ולית הלכתא כרבי שמעון בנר שהדליקו בו באותה שבת הואיל ושוו (שם מד.) רבי מאיר ורבי יהודה להדדי בכירה הוה ליה יחיד במקום רבים אבל מוקצה מחמת חסרון כיס אפילו ר' שמעון מודה דתנן (שם קכג:) כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה וקיימא לן (פסחים עד:) דבכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא. דבר שאין מתכוין אסור לרבי יהודה היכא שמעינן ליה (בכורות לג:) בבכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזין לו את הדם ואף על גב דלא קא מיכוין למישדא ביה מומא ולרפואה בעלמא הוא דקא מכוין אפי' הכי קאסר רבי יהודה ותו שמעינא ליה לר' יהודה מהא (ביצה כג.) אין מקרדין ביום טוב מפני שעושה חבורה ואמרינן במאי קמיפלגי בדבר שאין מתכוין. ולרבי שמעון היכא שמעינן ליה דשרי כדתניא גורר אדם מטה וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ. ומלאכה שאינה צריכה לגופה לרבי שמעון היכא שמעינן ליה דשרי דתנן (שבת צד.) וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ חייב ורבי שמעון פוטר. ואפילו במוציא מת לקוברו ואף על גב דמת לקוברו קאי דסד"א מלאכה שצריכה לגופה היא כיון דהא הוצאה לא מהניא ליה לדיליה מידי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא. רבי יהודה היכא שמעינן ליה דאסר דקא אמרינן (שבת מב.) בדבר שאין מתכוין סבר לה כרבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה. גבי מקלקל דקאמרינן הלכה כרבי יהודה או כרבי שמעון איפכא נינהו רבי יהודה פוטר ורבי שמעון מחייב ולא אשכחן ליה דוכתא דפליגי בהדיא אלא מדוקייהו במתכוין ר' יהודה סבר דבר שאין מתכוין אסור דוקא מתקן אבל מקלקל הא לא ניחא ליה כי אמר רבי יהודה דבר שאין מתכוין אסור במתקן דכיון דניחא ליה בגויה ואף על גב דלא קא מכוין כיון דממילא קא הויא ליה הנאה אסר ר' יהודה אבל במקלקל הא לא ניחא ליה ש"מ במקלקל כר' שמעון ס"ל דפטר.
(שבת קכא.) כופין קערה על הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חוששני לו מחטאת והא דאמרינן בכל דוכתא רבי יהודה היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה לא אשכחן לה עיקרא אלא מהא וממאי דכי פליגי תנא קמא ור' יהודה בהא מתניתין במלאכה שאינה צריכה לגופה פליגי דקאמרינן (שבת קז:) איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת אם מתעסק בו שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב מאן תנא אמר רב יהודה אמר רב רבי שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וקא פשטינן לה לההיא ממאי דפטור ומותר מיהא ועל עקרב שלא תישך אלמא ודאי כי פליגי במתניתין במלאכה שאינה צריכה לגופה דתנא קמא אמר כופין קסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ורבי יהודה קאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה ומעשה נמי בא לפני רבן יוחנן בן זכאי ואסר אי הכי קשיא דשמואל אדשמואל הכי קאמר ממאי דפטור ומותר דתנן כופין קערה וכו' אלמא שמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כרבי שמעון ס"ל דשרי והא קיימא לן דשמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כר' יהודה סבירא ליה דאסר (שבת מא:) דאמר רב ששת לא שנו אלא שיעור להפשיר אבל שיעור לצרף אסור ושמואל אמר אפילו שיעור לצרף מותר ואמרינן למימרא דשמואל כר' שמעון ס"ל והאמר שמואל מכבין גחלת של מתכת בשביל שלא יזוקו בה רבים אבל לא גחלת של עץ ואי ס"ד סבר לה כרבי שמעון ואפילו של עץ נמי ומשנינן גבי לצרף דדבר שאין מתכוין הוא סבר לה כרבי שמעון גבי כבוי דמלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה אמרי לעולם כרבי יהודה ס"ל מיהו במידי דאית ביה היזק אמר בהא ודאי לא מודינא ליה לרבי יהודה גבי גחלת של מתכת טעמא מאי קא שרי שמואל שלא יזוקו בה רבים הכא נמי אימא לך שקליה להאי נחש שלא יזוקו בו רבים דאי לא תימא הכי מכדי רבי יהודה מחייב על מלאכה שאינה צריכה לגופה לא שנא גחלת של מתכת ולא שנא גחלת של עץ לרבי יהודה בהדדי נינהו ומוקמינן ליה לשמואל כר' יהודה ושמואל מאי שנא דשרי גחלת של מתכת ואסר גחלת של עץ אלא שמואל בין בגחלת של מתכת ובין בגחלת של עץ כר' יהודה סבירא ליה ובשביל שלא יזוקו בה רבים בעלמא דקאמר אי לאו היזק רבים הכי נמי דאסר גבי גחלת של עץ לית בה היזק רבים מאי טעמא כמה דלא כביא אית בה סומקא וקא חזו לה רבים ולא אתי לאיתזוקי בה גחלת של מתכת אע"ג דאזיל סומקא קליא ולא חזו לה ואתי לאיתזוקי בה רבי יהודה לית ליה היזק רבים שמואל במידי דאית ביה היזק רבים פליג עליה ואע"ג דבעלמא מלאכה שאינה צריכה לגופה כוותיה סבירא ליה מה התם אע"ג דקא מוקמינן לה לשמואל כר' יהודה בגחלת של מתכת דאית בה היזק רבים פליג עליה הכא נמי גבי עקרב שלא תישך לחודה הוא דפליג עליה דרבי יהודה משום דאית בה היזק רבים אבל בהנך ובמלאכה שאינה צריכה לגופה כוותיה דעלמא כרבי יהודה סבירא ליה דאסר רבי שמעון היכא דפטר במלאכה שאינה צריכה לגופה הצד נחש בשבת ואוקימנא כרבי שמעון ותו שמעינן ליה (שבת צד:) וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ חייב ור' שמעון פוטר. ואף במוציא את המת לקוברו כולהו משום דקא סבר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה.
גבי מקלקל בחבורה (שבת קו.) פליגי ר' יהודה ור' שמעון דרבי יהודה שרי ור"ש אסר דקאמרינן מתניתא ר' יהודה פוטר וברייתא ר"ש דמחייב במקלקל בחבורה וקאמרינן מאי טעמא דרבי שמעון מדאצטריך קרא למישרא מילה הא חובל בעלמא חייב דאי ס"ד בעלמא פטור השתא בעלמא פטור הבערה דבית דין דמצוה היא חייב אלא מדאצטריך קרא למיסר הבערה גבי בת כהן סד"א בעלמא הוא דחייב אבל הבערה דבית דין דמצוה היא תשתרי כתב רחמנא לא תבערו דאפילו הבערה דב"ד לא ורבי יהודה אמר לך מקלקל בחבורה פטור ודקאמרת מדאצטריך קרא למישרא מילה למיגמר מינה מקלקלין דעלמא מתקן הוא כדרב אשי וליכא למיגמר מינה למקלקלין ומקלקלין לא אשכחינן דאיתסר הכא שמעין להו לר' יהודה ור"ש דמר מחייב ומר פטר כדגמרינן טעמייהו. (שבת קנז.) מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים שהן לצורך שבת. איבעיא להו בשלא היה לו פנאי או דילמא אפילו היה לו פנאי. ת"ש דאזדקיקו ליה רבנן לרב זוטרא בריה דרב זירא ושרו ליה נדריה ואע"ג דהוה ליה פנאי.
(שבת קנז:) ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת. עולא איקלע לבי ריש גלותא חזייה לרבה בר רב הונא דיתיב באוונא דמיא וקא משח ליה א"ל אימר דאמור רבנן מדידה דמצוה מדידה דלאו מצוה מי אמור אמר ליה מתעסק בעלמא אנא. (תוספתא פי"ג) מפצעין באגוזים ומפרדין ברמונים ומחתכין בדבילה בשבת לאותה שבת אבל לא משבת למוצאי שבת מפני שהוא מתקן מקודש לחול:
פסק והיכא דאסיק גרוגרות וצמוקים ליבושי ויבישו בין השמשות ולא הוה ידיע בהו דיבישו והוו מיקצו וקיימין מדעתיה שרי למיכל מנהון בשבתא (ביצה כו:) דאמר רב כהנא מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר וכן הלכה. ואסיר למיכל מידי בשבתא דהוה ליה מוקצה מאתמול כגון תאני ועינבי דאסיקינהו בחול ליבשינהו ולא יבישו אסיר למיכל מנהון למחר. ומאן דמבשל בשבת או דמלקט פירי אי בשוגג עבד לאורתא שרי ליה למיכל מטה כי נטר בכדי שיעשו ואי במזיד עבד אסיר ליה למיכל מנייהו לעולם דתניא (ב"ק עא.) המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר"מ רבי יהודה אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת במזיד לא יאכל עולמית רבי יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים אלא לגוים. מ"ט דרבי יוחנן הסנדלר כדדרש רבי חייא אפתחא דבי נשיאה ושמרתם את השבת כי קודש היא מה קודש אסור באכילה אף מעשה שבת אסור באכילה אי מה קודש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם היא יכול אפילו (במזיד) [בשוגג] ת"ל מחלליה מות יומת במזיד אמרתי לך ולא בשוגג והאי דקאמר לאחרים ולא לו קנסא בעלמא והלכתא כרבי יהודה סבירא לן (חולין טו.) דאמר רב חנין בר אמי כדדריש רב בפירקא דריש הלכה כרבי יהודה דאמר בשוגג יאכל למוצאי שבת במזיד לא יאכל עולמית הא לאחרים שפיר דמי.
(שבת קלג:) אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא השוחט לחולה בשבת מותר לבריא למיכל באומצא והמבשל לחולה בשבת אסור לבריא גזירה שמא ירבה בשבילו ושוחט מותר והוא דהוה ליה חולה מבעוד יום. (עירובין ק:) אמר רמי בר אבא אמר רב אסי אסור לאדם להלך על גבי עשבים בשבת שנא' ואץ ברגלים חוטא תני חדא אסור להלך על גבי עשבים בשבת ותניא אידך מותר לא קשיא כאן בימות החמה וכאן בימות הגשמים ולא קשיא הא דאיכא שראכי והא דליכא שראכי ואיבעיא אימא הא והא דאיכא שראכי ולא קשיא הא דסיים מסאני והא דלא סיים מסאני ואיבעיא אימא הא והא דסיים מסאני ולא קשיא הא דאית ליה עוקסא והא דלית ליה עוקסא והשתא דקיימא לן הלכה כרבי שמעון כולהו שריין. (ברכות לא:) אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה רב נחמן בר יצחק אמר חוזרין ונפרעים ממנו דין עונג שבת מאי תקנתיה ליתיב תעניתא על תעניתיה. (יבמות קיג:) רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחות דבי מדרשא ברשות הרבים אתא לקמיה דרבי פדת אמר ליה זיל דבר טלי וטליא וליטיילו התם דאי משכחי להו מייתי להו אלמא קסבר קטן אוכל נבילות אין בית דין מצווין עליו להפרישו.
(שם ו.) תנו רבנן יכול יתירא אדם מן המקדש ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו נאמרה שמירה בשבת ונאמר מורא במקדש כשם ששמירה האמורה בשבת לא משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על השבת אף מורא האמור במקדש לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר עליו ואיזו היא מוראת מקדש דתניא לא יכנם אדם להר הבית במקלו ובפונדתו ובמנעלו ובאבק שעל גבי רגליו ולא יעשנה קפנדריא ורקיקה מקל וחומר אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין נאמרה שמירה בשבת ונאמר מורא במקדש מה שמירה האמורה בשבת לעולם אף מורא האמור במקדש לעולם:
פסק אי נפיל חמרא או נבידא על לבושא בשבתא אסיר לחווריה משום סחיטה ואסור למישדא עליה מיא בלא מיצרייה דאמר רבא בדם חטאת (צד:) בגד שרייתו זו היא כיבוסו וסחיטה דאורייתא היא והיינו מלבנו דאבות מלאכות. (שבת נא:) אין מרזקין לא את השלג ולא את הברד בשבת בשביל שיזובו מימיו אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש. (שבת נד.) לא יצא הגמל במטולטלת לא עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמות ולא יקשור גמלים זה בזה וימשוך אבל מכניס בחבלים לתוך ידו ובלבד שלא יכרוך. (שבת נד:) אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה בו ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק ולא בסולם שהוא בצוארו ולא ברצועה שברגלו ואין התרנגולים יוצאין בחוטין ולא ברצועות שברגליהם ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהם ואין הרחלים יוצאות חנונות ואין העגל יוצא בגימון ולא פרה בעור הקופד ולא ברצועה שבין קרניה פרתו של ראב"ע היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים:
פסק והיכא דאיכא מרדעת קשורה על גבי חמור מותר לצאת בה בשבת ודוקא שהיא קשורה בו מערב שבת דתנן (שם נג.) חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה בו מערב שבת ולא באוכף אף על פי שקשור בו מערב שבת רבן שמעון בן גמליאל אומר אף באוכף בזמן שקשור בו מערב שבת ובלבד שלא יקשור מסרכו ובלבד שלא יפשיל לו רצועה תחת זנבו:
פסק והיכא דאיכא צנת הגשמים ואית לה צערא לבהמה משום צנה נותנין עליה מרדעת כדי לחממה דבעא מניה רב אסי בר נתן מרב חייא בר אשי מהו ליתן מרדעת על גבי חמור בשבת א"ל מותר. ותולין קרסטל לבהמה דאמר רב חייא בר אשי אמר רב תולין קרסטל לבהמה בשבת.
(שם עד.) תנו רבנן היו לפניו שני מיני אוכלין בורר ואוכל בורר ומניח לא יברור ואם בירר חייב חטאת מאי קאמר אמר אביי בורר ואוכל לאלתר ולבו ביום לא יברור ואם בירר נעשה כמי שבירר לאוצר וחייב חטאת אמרוה קמיה דרבא אמר להו שפיר אמר נחמני. (שם עה:) אמר רב יהודה האי מאן דשקיל אקופי מגלימיה חייב משום מכה בפטיש והני מילי הוא דקפיד עלייהו. (שם עו.) המוציא תבן כמלוא פי פרה עצה כמלא פי גמל עמיר כמלא פי טלה עשבים כמלא פי הגדי עלי שום ועלי בצלים לחים כגרוגרת יבשים כמלוא פי הגדי ואינן מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשעוריהן. (שם ע"ב) המוציא אוכלים כגרוגרת מצטרפים זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן חוץ מקליפיהן וגרעיניהן וסובן ומורסנן רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים שהן מת בשלות עמהן.
(שם קו:) תנו רבנן הצד חגבים צרעים ויתושין בשבת חייב דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל שבמינו נצוד חייב וכל שאינו במינו נצוד פטור צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב נעלו שנים פטורין לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבין ורבי שמעון פוטר. ישב אדם על הפתח ולא מלאהו וישב השני ומלאהו השני חייב ישב הראשון על הפתח ומלאהו ובא השני וישב לו בצדו אע"פ שעמד הראשון והלך לו הראשון חייב והשני פטור הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו. (שם קז.) שמונה שרצים האמורין בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור והצדן לצורך חייב ושלא לצורך פטור חיה ועוף שברשותו הצדן פטור והחובל בהן חייב. (שם קיג.) בעא מניה רבי יוחנן מר' יהודה בר ליואי כלי קיואי כגון כובד העליון וכובד התחתון מהו לטלטלן בשבת אמר ליה אין מטלטלין מה טעם לפי שאין מטלטלין.
(שם קכב.) תנו רבנן גוי שליקט עשבים בשבת מאכיל אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור מילא מים להשקות את בהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור במה דברים אמורים בשאין מכירו אבל מכירו אסור.
(שם קלח.) תני רמי בר יחזקאל טלית כפולה לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור היה כרוך עליה חוט או משיחה מותר לנטותה לכתחלה כיצד הוא עושה כופל את קרן טליתו ועושה אותה כאהל ומשום הכי לא יעשה ואם כרך עליה מבעוד יום חוט או משיחה אין זו קרואה טלית אלא אהל שאין יכול להתעטף בה יצתה מתורת טלית ונעשית ככילה ומותר לנטותה לכתחלה. (שם קלט:) אמר רבי אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא מתעטף אדם בכילה וכיסכיה ויוצא בה לרשות הרבים ואינו חושש ומאי שנא מדרב הונא דאמר רב הונא היוצא בטלית שאינה מצוייצת בשבת חייב חטאת אמר ליה ציצית לגבי טלית חשיבי ולא בטלי הני לא חשיבי ובטלי. (שם קכב:) כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה שברי עריבה לכסות בהן את החבית ושברי זכוכית [לכסות בהן פי הפך רי"א ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן שברי עריבה] לצוק לתוכן מקפה ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן. (חולין קכד:) אמר רב יהודה אמר שמואל מגופת חבית שנתכתתה מותר לטלטלה בשבת. תניא נמי הכי מגופת חבית שנתכתתה היא ושבריה מותר לטלטל בשבת וסופת ממנה שבר לכסות בה את הכלי ולסמוך בה כרעי המטה ואם זרקה לאשפה אסורה. מתקיף לה רב פפא אלא מעתה זרק ליה לגלימיה לאשפה הכי נמי דאסיר למשקליה אלא אמר רב פפא אם זרקה לאשפה מבעוד יום אסורה.
(שם קכה.) תנו רבנן שברי תנור ישן הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אין ניטלין העיד רבי יוסי משום רבי אליעזר בן יעקב על שברי תנור ישן שניטלין בשבת ועל כיסויו שאין צריך בית יד וקיימא לן רבי יהודה ורבי אליעזר בן יעקב הלכה כר' אליעזר בן יעקב.
(שם קכח.) תנו רבנן מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מטלטלין שברי זכוכית מפני שהוא מאכל לנעמיות. (שם ע"ב) כופין את הסל לפני האפרוחין כדי שיעלו ושירדו תרנגולת שברחה דוחין אותה כדי שתכנס. מדדין עגלים וסייחים והאשה מדדה את בנה א"ר יהודה אימתי בזמן שנוטל אחת ומניח אחת אבל אם גורר אסור.
(שם קכח.) ת"ר דג מליח מותר לטלטלו דג תפל אסור לטלטלו בשר בין חי ובין מליח מותר לטלטלו. תנו רבנן מטלטלין את העצמות בשבת מפני שהן מאכל לכלבים ובשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה מים מגולין מפני שהן ראויין לחתול רבן שמעון בן גמליאל אומר כל עצמן אסור לשהותן מפני הסכנה. (שם קלט:) נותנין מים על גבי שמרים בשביל שיצלו ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית ונותנין ביצה במסננת של חרדל ועושין יינמילין בשבת רבי יהודה אומר בשבת בכוס ביום טוב בלגין ובמועד בחבית רבי צדוק אומר הכל לפי האורחין. (שם קמ.) בעא מניה רבי יוחנן מר' ינאי מהו לשרות את החלתית בצונן אמר ליה אסור. ודוקא דאתחיל בשבת הוא דאסיר אבל היכא דאתחיל חמישי וערב שבת מותר וקאמרינן אמר להו ר' חייא בר אבין בדידי הוה עובדא ושאילתיה לרב אדא בר אהבה ולא הואי בידיה אתאי לקמיה דרב הונא ואמר לי הכין אמר ר' שורה בצונן ומניחה בחמה אמר ליה כמאן דשרי אפי' תימא כמאן דאסר הני מילי היכא דלא שתי כלל אבל היכא דאשתי חמשה ומעלי אי לא שתי בשבת מסתכן. ואמר רב חסדא האי הוצא דירקא אי חזי למאכל בהמה שרי לטלטולה ואי לא אסיר. אמר רב חייא בר אשי אמר רב האי תלא דבשרא שרי לטלטוליה דכוארי אסיר. ואבוס של קרקע אסור לגרוף אותו בשבת בין בכלי ובין ביד דאמר רב חסדא מחלוקת באבוס של כלי אבל באבוס של קרקע דברי הכל אסור. (שם קמא.) הקש שעל המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו ואם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין מנענעו בידו. מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בו ר' יהודה אומר אם היה מותר מערב שבת למחר מתיר את כליו ושומטן. אמר רב יהודה האי מאן דסחי במיא לינגיב נפשיה שפיר והדר ליסק דילמא אתי לאיתויי ארבע אמות בכרמלית.
(שם ע"ב) תנו רבנן לא יצא קטן במנעל גדול אבל יוצא בחלוק גדול ולא תצא אשה במנעל המרופט ולא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה. (שם קמג:) חבית שנשברה מצילין ממנה מזון שלש סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ובלבד שלא יספוג. אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין רבי יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר ואם למשקין היוצא מהן אסור. חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין ורבי אליעזר מתיר. אמר רב יהודה אמר שמואל מודה היה רבי יהודה לחכמים בזיתים וענבים ור' יוחנן אמר הלכה כרבי יהודה בשאר פירות ואין הלכה כמותו בזיתים וענבים. (שם קמה:) כי אתא רב הושעיא אתא ואייתי מתניתא בידיה זיתים וענבים שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין ורבי אלעזר ורבי שמעון מתירין:
פסק (שם קמא.) והיכא דאיכא חבית של מים בארץ לא יכריע אותה וישפוך ממנה אלא מגביה אותה עם ידה מן הארץ ומשפך ואם לא עשה כן מחפיר הוא עם החבית בארץ. (שם קמז.) מותר לאדם לנער טליתו כדרב יהודה ישב לו זרע פשתן על כסותו או תבשיל מותר לקלפו בשבת.
(שם קמג:) תנו רבנן נתפזרו לו פירות בחצירו מלקט על ידו ואוכל אבל לא יתן לתוך הסל או לתוך הקופה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. (שם קמו:) נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור ואת מים היפים ברעים בשביל שיצונו ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו מי שנשרו כליו בדרך מהלך בהן ואינו חושש.
(שם קנד:) תניא ר"ש בן יוחאי אומר היתה בהמתו טעונה שליף של תבואה מכניס ראשו תחתיו ומסלקו לצד אחר והוא נופל מאליו (שם קנה:) אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין אין ממרים את העגלים אבל מלעיטין ומהלקטין לתרנגולין מאי אובסין אמר רב יהודה אין עושין לה אבוס בתוך מעיה. אבוס בתוך מעיה כשהיא רגילה לאכול שתי סאין אובסין לה מאכל יבש ומאכילין אותה ארבע סאין כדי שתלך בדרך רחוקה. אין ממרין את העגלים אבל מלעיטין איזו היא המראה ואיזו היא הלעטה אמר רב יהודה המראה למקום שאינה יכולה להחזיר הלעטה למקום שיכולה להחזיר. רב חסדא אמר אידי ואידי למקום שאינה יכולה להחזיר והמראה בכלי והלעטה ביד. תניא כוותיה דרב יהודה איזו היא המראה ואיזו היא הלעטה המראה מרביצה ופוקס את פיה ומאכילה כרשינין ומים בבת אחת הלעטה מאכילה מעומד ומשקה מעומד ונותן כרשינין בפני עצמן ומים בפני עצמן. אין נותנין מים למורסן דברי רבי רבי יוסי בר' יהודה אומר נותנין מים למורסן. תנו רבנן אין גובלין את הקלי ויש אומרים גובלין מאן יש אומרים אמר רב חסדא רבי יוסי ברבי יהודה היא והני מילי הוא דמשנה (שם קנו.) היכי משנה אמר רב חסדא על יד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |