הון עשיר/מעשר שני/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ מעשר שני א

ב

מעשר שני

ולא על המטבע שאינו יוצא, ולא על המעות שאינם ברשותו. שם מטבע מורה על הצורה שעליה נטבעה, כדתנן (ב"מ פ"ד מ"א) אסימון קונה את המטבע. ואסימון הוא מטבע שאין עליו צורה, מכלל שמטבע סתם הוא אותו שיש עליו צורה, ומסתמא מפני צורתו שאינה צורת המלך המולך בזמן ההוא או צורה כיוצא בה, הוא שאינו יוצא, לפיכך בשאינו יוצא נקט מטבע ולא מעות כבסיפא. ועוד כדי שלא להאריך לומר שאינם יוצאות, ובשאינם ברשותו לא נקט מטבע כברישא, כי הוא שם המין וגם מטבע אחד נקרא בשם זה, אלא קתני מעות שהוא לשון רבים, לרמוז דתפסת מרובה לא תפסת כי להיותם רבים אינם ברשותו, ולא קתני מטבעות שלא להאריך בלשונו:

ג

קנקן. פתח בכד וסיים בקנקן, דנראה מזה דהיינו כד היינו קנקן (עי' ב"ק כז.), ונפקא מינה למקח וממכר. וצ"ע אם הוא דבר אמת, ועיין מ"ש בסוף פ"ג:

ד

לא יצא העור לחולין. פי' הר"ב דלאו דווקא הוא, אלא לא קנה מעשר. וצ"ל דאיידי דבעי למתני סיפא לא יצא וכו' תני נמי רישא לא יצא וכו'. וכה"ג תירץ הר"ב במשנה ב':

סלי זתים וסלי ענבים. הכא במעשר שני שחשיבותו הוא הארץ שנאכל בירושלם, הקדים היותר סמוך לארץ, וזתים סמוכים לארץ יותר מענבים:

לא יצאו דמי הכלי. מדהזכיר הכא דמי משא"כ בקנקן, נראה דיש הפרש ביניהם, דבקנקן דא"א לטלטל היין מבלעדו הדמים שנתן עליו יצאו לחולין, אלא דהוא יאכל כנגדו בקדושת מעשר, אבל בסלים שאפשר לטלטל הפירות בלתם הדמים עצמם שנתן עליהם לא יצאו לחולין, אלא הם ביד המוכר בקדושת מעשר:

ה

או פירות שאינם יכולים להגיע בירושלם. לא יכלתי לעמוד על אמיתות הענין הזה, כי הר"ב והרמב"ם הביאו ראיה לזה מן הברייתא דונתת הכסף כלל וכו' והוסיפו בה ענין דבר המתקיים, וזה הפרט לא נזכר בשום אחד מהמקומות אשר הובאה ברייתא זו בגמרא, והנה פשטא דקרא בקונה בירושלם איירי, שהרי אחר והלכת אל המקום (דברים יד, כה) כתיב (שם, כו), ומדבריהם למדנו שאף בירושלם אינו יכול להוציא דמי מעשר שני כי אם בדבר המתקיים, ומדקדוק לשון הרמב"ם בפ"ז מה' מ"ש נראה דהכי ס"ל. אבל הר"ש פי' דאין זה אלא חוץ לירושלם, ואין תמיהה למה נשנה בהדי מים ומלח דאיירי אפילו בירושלם, ולא נשנה בהדי הלוקח פירות שוגג וכו' דאיירי חוץ לירושלם, שהרי לא דמי ללוקח פירות היכולים להגיע דבהם יש הפרש בין שוגג למזיד, משא"כ באלו דדמו למים ומלח שבכל ענין לא קנה מעשר, ונראה דהדין עם הר"ש, אבל עדיין צריכים אנו למודעי אם יש להם קצבה לפירות אשר יש להם דין זה, או אי דיינינן בהו לפי ריחוק המקום מירושלם ולפי מין הפרי. והנראה לכאורה הוא דדיינינן הכל לפי המין ולפי ריחוק המקום, אבל אין בידי להכריח זה כי יש לדחות, והדבר צריך ישוב:

במקום. על כי לא כן [י]עשה להוציא כסף מעשר חוץ לירושלם, ושאין מרוצה לה' אכילת אותו דבר בירושלם כשאר מעשר שני הנאכל בירושלם, לא הזכיר תיבת ירושלם בפירוש, כי אם במקום, כן נראה:

ז

ושפחות. לא ידענא למאי אצטריך, ואין לי לומר אלא שרמז לנו מאי דאית' במדרש (תנחומא ראה פי"ד) שהעתקתי בסוף מסכתא זו, שיצחק הפריש מעשר שני, כי הוא היה משונה מהג' אבות שלא רצה לישא שפחה, ולפיכך פירט התנא שלא יקח שפחות בדמי מעשר שני, משא"כ בשביעית ובשאר מקומות דלא קתני אלא עבדים, כי גם השפחות נכללים בהם:

וקרקעות. אע"ג דאינם בעלי חיים ואינם ראוים לאכילה כבהמה טמאה, הפסיק בהם בינה לשפחות שאף הם בעלי חיים, לרמוז דעבדים כנענים הוקשו להם:

ובהמה טמאה. אמת הוא שיש בלשון יחיד רבותא, אבל מ"מ ק"ק למה לא תנן אחריני דומיא דידה. ואפשר לומר דבדידה דווקא כיון התנא לשנותה בלשון יחיד, לרמוז דלא ירבה בקניית בהמות טמאות, כי ראייתם פוגמת כידוע ליודעי חן, ואף כי בעבדים ושפחות נמי תנן (אבות פ"ב מ"ז) מרבה שפחות מרבה זמה מרבה עבדים מרבה גזל. מ"מ אדם מזדהיר כבר בהו, כי הנזק המגיע מהם הוא דבר הנראה לחוש העין, משא"כ היזק ראיית בהמה טמאה שהוא היזק שאינו ניכר לחוש העין, ולכן הרבה צריך להזהיר עליו:

קיני וכו'. עיין מ"ש בפ"ח דשביעית משנה ח':

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.