תפארת ישראל - יכין/מעשר שני/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - יכין ‏ מעשר שני א

(א) מעשר שני אין מוכרין אותו
אפי' בירושלים או אפי' להוליכו לירושלים ומתני' ר"מ היא וכדקיי"ל דמע"ש ממון גבוה אבל בשדעתו להעלות המעות לירושלים מותר למכרו וכלקמן [פ"ד מ"ו]:

(ב) ואין ממשכנין אותו
בין ע"י ב"ד בין ע"י עצמו מדכתיב בו ברכה:

(ג) ולא שוקלין כנגדו
סלע חולין נגד סלע מע"ש דה"ל בזוי מצוה. וכ"ש נגד פירות מע"ש גופייהו דלא:

(ד) וכן שאר כל הפירות
אף דשניהן מעשר. אף דמע"ש שלהן רק מד"ס:

(ה) אבל נותנין זה לזה מתנת חנם
דוקא במזמינו על שולחנו דאל"כ אסור דמתנה כמכר כפ"ב דמעשר סי' ב'. ונ"ל דלהכי קאמר מתנת חנם. והרי הוי סגי בשיאמר במתנה אלא קמ"ל דרק במתנה שהיא וודאי חנם דלא עביד זל"ז נייח נפשי' שרי. הא בנותן זה לזה. ושוב חברו לו [כמגילה ד"ז ב] דמחלפי סעודתייהו אהדדי הכא אסור:

(ו) מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי
ה"ה תמים שחוט. דבנקרב בבהמ"ק. אף שהבשר לבעלים אסור להם למכרו ובשחטו בחוץ הרי אסור בהנאה רק איידי דתנא סיפא בכור חי נקט נמי במעשר חי וה"ה דאין ממשכנין ואין מחליפין אותו כמו במעשר שני לעיל. ורק חדא מנייהו נקט וה"ה אינך:

(ז) ולא בעל מום חי ושחוט ואין מקדשין בו האשה
דהו"ל כמכר והוא פשיטא. ומה"ט לא אצטריך למנקט כן במשנה א' במעשר שני. ולא נקיט לה הכא רק משום היפוך דסיפא דבבכור אע"ג שאינה יכולה ליהנות ממנה עד שיומם. ואולי לא יומם כלל אפ"ה מקדשין בו דגם הספק שמא יפול בו מום ותהנה כולו הוא שוה פרוטה דהנאה זו היא שוה פרוטה:

(ח) הבכור מוכרין אותו תמים חי
בזה"ז שיאכלנו הקונה במומו. משא"כ תמים שחוט יקבר. אבל בזמן שבהמק"ק הרי להקרבה קאי ואינו ממון כהן למכרו [ב"ק די"ג]:

(ט) ומקדשין בו האשה
דממון כהן הוא:

(י) אין מחללין מעשר שני על אסימון
מטבע בלי צורה:

(יא) ולא על המטבע שאינו יוצא
של מדינה אחרת אם המלכיות מקפידות שלא יהיו כאן אותן מעות. או דממטי לזוזי להתם בדוחק ולית לי' אורחא למיזל להתם. וכ"ש באין יוצאין כלל:

(יב) ולא על המעות שאינן ברשותו
שנפל המעות לים אף שיכול להעלותו ע"י השט במים:

(יג) הלוקח בהמה לזבחי שלמים
ממעות מע"ש דכך מצותו לקנות במעותיו בהמ' לשלמים. או חי' שאינה בת הקרבה לבשר תאוה ר"ל לחולין:

(יד) אע"פ שהעור מרובה
ששוה יותר:

(טו) מקום שדרכן למכור סתומית
ר"ל שמוכרין הקנקן עם היין:

(טז) יצא קנקן לחולין
ואם המוכר או הלוקח אומן מעבד עורות או יוצר חרס וודאי נותנים טפי בשביל אלו. ולהכי צריך למכרם לאכלן בירושלם:

(יז) התמד
מים שע"ג חרצנים וזגים ושמרי יין:

(יח) עד שלא החמיץ אינו נלקח בכסף מעשר
דהו"ל כמים והרי בעינן פרי מפרי וגדולי קרקע:

(יט) ומשהחמיץ נלקח בכסף מעשר
והוא דרמי ג' ואשכח ד':

(כ) הלוקח חיה לזבחי שלמים
והרי לא חזי' לקרבן:

(כא) בהמה לבשר תאוה
דאסור מד"ס שלא יבריח מעות מע"ש מע"ג מזבח. ואע"ג דהתורה התירה להבריחן לקנות יין ושמן ופירות וחיה ועוף וגם בהמה לבשר תאוה אפ"ה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה [יבמות דף צ' ע"א] ולפיכך גם בהמה וחיה ועוף בעלת מום אסרו. ואמרי' עוד בירושלמי דהא דאסרו רק בע"ח היינו שמא יגדל מהן עדרים. וכן הוא בבבלי [סוכה מ"א א']. מיהו קיי"ל דחיה ועוף שאין קריבים מותר ליקח [רמב"ם מעש"ש פ"ב הל"ב]. ולא חיישינן לשיגדל מהן עדרים מדקונה אותם בירושלים. מיהו במחללן חוץ לירושלים רק על שחוטין מחללין ואפי' על בהמה שחוטה שרי לחלל:

(כב) לא יצא העור לחולין
משום דלא חל המקח כלל. ואת"ל א"כ יחזרו הדמים למקומן. י"ל דהכא מיירי שברח המוכר דיאכל כנגדן כמ"ז ואז וודאי רשאי לאכול היא גופה בקדושת מעשר. אפילו הכי אינה כאילו קנאה בתחלה לצורך מעשר ולא נפק העור לחולין כ"כ ע"ר אאמ"ו הגאון זצוק"ל [ועיין קדושין דף נ"ו א']:

(כג) מקום שדרכן לימכר פתוחות
דדרך למכרן בלי הכלי לא דמי תו לבהמה דדרך למכרה עם עורה:

(כד) לא קנה מעשר
והמקח בטל והמעות בקדושתן:

(כה) הלוקח פירות שוגג
חוץ לירושלים ולא ידע שמעות מע"ש הן:

(כו) יחזרו דמים למקומן
דהו"ל מקח טעות מטורח ההעלאה לירושלים:

(כז) מזיד יעלו ויאכלו במקום
ר"ל בירושלים:

(כח) ואם אין מקדש ירקבו
דהקנוי בכסף מעשר כשהוא טהור אינו נפדה חוץ לירושלים:

(כט) מזיד תעלה ותאכל במקום
ואפי' הומם [כפ"ג מ"י]. ונ"ל דכשהוא תם יקדישו שם לשלמים ויאכלו. דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שגזרו שלא יקנו בהמת חולין בירושלים ממעות מעש"ש כירושלמי פ"א:

(ל) ואם אין מקדש תקבר על ידי עורה
ר"ל עם עורה כשתמות:

(לא) ואם לקח יאכל כנגדן
ר"ל כפי מה שהוציא ממעות מע"ש יאכל משלו בקדושת מע"ש ומיירי בברח המוכר או בקנה במזיד. דאל"כ הרי המקח בטל:

(לב) אין מביאין קיני זבים
ב' תורים או ב' בני יונה שמקריבין כשיטהרו וכל דבר שבחובה אינה בא רק מחולין. והרי קיי"ל דמע"ש ממון גבוה הוא. מיהו כ"ש עולות שלא יביא מדהיא כולה כליל. והרי מעש"נ ניתן רק לאכילה שתיה וסיכה. אבל שלמים כך מצותו שיביא בדמי מעש"נ שלמים:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.