הון עשיר/ביצה/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ ביצה ג

א

רשבג"א כתב הר"ב, דלא לאפלוגי אתא. אבל אין זה דעת רוב הפוסקים ועליהם הרמב"ם ז"ל עיין בחבורו פ"ב מהי"ט (ה"ז), והכי משמע מלישנא דמתניתין דלא תנן אמר רשב"ג, אלא תנן רשב"ג אומר, ובגמרא אין הכרע כמ"ש התי"ט:

ב

לא יטול מהם. דהוי ספק מוכן ואסור באכילה, ומשום הכי לא יטול מהם, שכל שאסור באכילה אסור בטלטול. ומעשה בגוי א' וכו' ואמר מותרים הם. בטלטול, מכלל דבאכילה גם הוא הורה לאסור, משום ספק מוכן. ואע"ג דמ"מ פליג את"ק דס"ל דאסורים אף בטלטול, דמכח זה אמרו בש"ס (דף כד.) חסורי מחסרא ורבן גמליאל מתיר, מ"מ לא רצה התנא לשנותו בפירוש, כדי שלא נטעה לפרש כמ"ש (כ)[ב]רמשא בבה"מ מותרים באכילה, אלא כמו שאמר בצפרא דחזר בו ואמר מותרים בטלטול, כדאיתא בש"ס (שם:), וזה נדענו בהזכירו דברי ר"ג במעשה לבד ובויו, דנראה כאילו הוא ראיה לדברי ת"ק, וא"א שיהיה במעשה הזה שום ראיה, אלא כשנפרש דמותרים דאמר ר"ל בטלטול, וכדפרשנו:

ג

לא יביאנו במוט. בשנים. ובמוטה. דהיינו באחד. כי שם מוטה הוא שם משותף לעול, והוי לא זו אף זו, כן נלע"ד. דלפי מה שפירשו המפרשים בשניהם בשנים, קשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא דקתני אבל מביאה הוא בידו, דמשמע הא במוטה אפילו באחד אסור, ואע"ג דאיכא למימר נעשה, מ"מ נראה דהאמת כך היא כמ"ש, דבש"ס משמע דכל שהוא עובד' דחול אסור, דהאי אין הסומא יוצא במקלו (דף כה:) מהאי טעמא, כמ"ש רש"י (ד"ה אין הסומא) דהוי דרך חול ואיכא זילותא די"ט, עכ"ל. וכ"ש לישא בכתף על המוטה, דהוא דרך חול:

ו

או כנגד הקופיץ. לרבותא דרבנן דהלכתא כותיהו נקט ליה, דאע"ג דקופיץ הוא כלי מוכן לחתוך בו בשר, ולא מינכר כולי האי דלשקול עביד, אלא הרואה אומר דדרך מקרה הונח שם, אפילו הכי אסור:

בכף מאזנים. דוקא, אבל בכפו ליקח הבשר בידו אחד והמשקל בידו אחר, בכל אדם דביה איירינן דאינו טבח שהוא אומן שרי, הכי משמע בש"ס (דף כ"ח.) מימרא דשמואל ועיין מ"ש לקמן במשנה ז':

ז

אין משחיזין וכו'. משום דדין זה שייך בטבח, דבעי להזכיר אח"כ יותר מכל אדם, שנאו הכא בין דיני מקח וממכר:

לא יאמר אדם לטבח. דמסתמא אומן הוא, שקול לי בידך משקל דינר בשר, כגון שיש לו איזה כלי קטן שמשקלו דינר, דאע"ג דאין דרכו לשקול כי אם כנגד משקל ליטרא וכיוצא בה, מ"מ הואיל וטבח הוא דמסתמא הוי אומן, הוא יודע להכריע ולשקול בדקדוק אף כנגד משקל זה של דינר שאינו רגיל בו ואסור, כמ"ש לעיל בד"ה בכף, ובפירוש זה אזלו להו תמיהות התי"ט דדין חדש שמעינן ממשנה זו.

אבל שוחט ומחלקין. בנוסח המשנה דבבלי גרסינן ומחלק. ועל פי דרכנו אתי שפיר, דאע"ג דהוא טבח אומן שרי ליה לחלק אותה ביניהם, אע"פ שיודע לחלק כל חלק בדקדוק כאילו יהיה שוקלם, וכל זה לא למדנו ממתניתין דלעיל כלל, אבל בגירסת הירושלמי גרסינן מכור, וגרסינן שוחט והן מחלקין ביניהם. ולפי זה אין לי מקום לפירוש זה, ותמיהות התי"ט במקומם הם עומדות. ועוד יש לתמוה על לשון זה של מכור, כי מלתא דפשיטא הוא דאין להזכיר לשון מכירה. ועוד קשה מ"ט תנן הכא טבח, ולא תנן לחבירו סתם:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.