הון עשיר/ביצה/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ ביצה ד

א

אבל מביא הוא על כתפו או לפניו. פירשו המפרשים לפניו, בידו. ומלבד מה שהקשה התי"ט דמאי שנא מסיפא, דתנן בידו בפירוש. יש לתמוה דהוי זו ואין צ"ל זו, דהרי על כתפו מחזי עובדא דחול יותר מבידו. ועוד תמהני דבסיפא תנן ולא יפשיל את הקופה לאחוריו, ולפי פירוש המפרשים היינו על כתיפו דהתיר הכא, וא"כ הוא מפני מה שינה התנא בלשונו. והנה בנוסח המשנה דירושלמי גרסינן על כתיפו לפניו. ולפי גירסא זו משמע דשניהם דבר אחד הם, והכי פירושו דשרי להביא על כתפו, וכדי שלא נטעה לפרש דהיינו לאחוריו כדרך המביא דברים הרבה על כתפו דמשלשם לאחוריו, קתני לפניו דפירושו על הכתף ממש, דהוי כאילו הם לפניו, וכ"ש בידו ממש, אבל בתבן להיות שהיא בתוך הקופה אפילו בכה"ג דשרי על הכתף בכדים אסירא, אלא דווקא בידו הוא דשרי. והא דנקט התנא בתבן לאחוריו, הוא משום דבכה"ג לא שכיח כמ"ש התי"ט, אבל אין הכי נמי דאי שכיח אסור כמו לאחוריו, מפני שהוא בתוך הקופה. ולפי מה שפרשתי אתי שפיר וכן המוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחריו, דבכה"ג ממש הוא דאסור בכדים, ואף לפירוש המפרשים אפשר דהוי דינא הכי, אלא דלדבריהם אין לשון המשנה מדוקדק:

וכן המוליך את התבן. פי' הר"ב, לבהמה או להסיק. ודרך הבהמה להיות חוץ מהבית, וההבערה שהיא לצורך אכילה היא בבית, וידוע הוא כי חייב אדם להאכיל את בהמתו קודם שיאכל הוא, ולכן שינה בתבן ופתח במוליך וסיים במביא, משא"כ ביין:

אבל מביאה בידו. בתוך הקופה, והא דלא התירו בכה"ג ביין, י"ל משום דביין אפילו בכי האי גוונא לא מקרי משנ[ה](א) מעובדא דחול, משא"כ בתבן, דעובדא דחול הוי בה דווקא בהפשלת קופה לאחוריו, או על כתפו:

ג

אין מבקעין וכו' שנשברה בי"ט. מכלל דכשנשברה מעי"ט מבקעין, ואותם אין מבקעין אותה לא בקרדום וכו', והיינו דקתני עוד אין מבקעין. ואי אקורה המפורשת ברישא קאי, הל"ל סתם אין מבקעין עצים וכו' לא בקרדום וכו'. ולא שנה בפירוש היתר הבקוע, לרמוז דכל מה שיכול לעשות בעי"ט ישתדל בכל כח לעשותו:

לא בקרדום וכו'. אין כלים אלו ככלים השנוים בפ"ד דשביעית משנה ה', דאלו הם כלים של אומנות הנגר כמ"ש רש"י הכא (עי' רש"י ד"ה לא בקרדום, לא.), אלא שיש להם דמיון עם אותם השנויים שם המוכנים לעבודת קרקע, ומשום הכי שמם שוה, והכא לא סדרם התנא כמו התם, משום דלענין זה הוו בסדר הזה לא זו אף זו, כמו שאפרש לקמן:

ולא במגרה. נלע"ד דאף אם מבקע בה כמו שמבקע בקרדום, שמכה על הקורה שלא בהולכה והובאה, שהוא שלא כדרך מלאכתה, כי מלאכתה היא לחתוך ע"י הולכה והובאה, אסור, להיותה כלי אומנות. ולפי זה אתי שפיר דהוי לא זו אף זו לגבי קרדום, דבקרדום בוקע כדרכו ובמגרה שלא כדרכו ואפילו הכי אסור, דאי לא תימא הכי, קשה דהא כשחותך במגרה מראה יותר דלמלאכה בעי ליה מבקוע קרדום, שהרי במגירה מישר בקועו כפי רצונו יותר מבקרדום:

ולא במגל. המגל הוא יותר קטן מקרדום ומגרה, והוא עשוי לחתוך עצים שאינם עבים כל כך, ומשום הכי דרכם של בעלי בתים הרבה להשתמש בכלי זה בתוך ביתם, ואפילו הכי הואיל וכלי אומן הוא אסור:

ד

בי"ט. וכה"ג תנן במשנה ה', ולא ידענא למאי אצטריכו, דהא בי"ט קיימינן:

ו

ומגבב מן החצר ומדליק. כתב התי"ט, דה"ה לחצוץ, הואיל והשמיענו דשרי לטלטל עצים אפילו שלא להסקה, ע"כ תורף דבריו. וצ"ל דר"א רצה לאשמועינן היתר הגבוב, דהוא ללקט עצים הרבה, ושילקט עצים הרבה לחצוץ בו שיניו לא שכיחי, וגם שיעשה בהם דבר אחר בי"ט לא שכיחי, לכן נקט ומדליק, כי מלתא דשכיחא היא בי"ט לבשל לצורך י"ט, וכ"ש שהותרה ההדלקה אפילו שלא לצורך הרבה:

ז

וחכ"א עד שירשום וכו'. כתב התי"ט ז"ל, כב"ה דלעיל (פ"א מ"ג), והכא מחמירין ובעי שירשום, משום דאקצייה בידים, עכ"ל. וז"ל התוספות (לד: ד"ה ואומר) אבל קשה דמחלפא שיטתיהו דב"ה, דלעיל קאמר דאומר מכאן אני נוטל למחר סגי, והכא קאמר דבעי שירשום. וי"ל דשאני הכא דאקצייה בידים, עכ"ל. משמע מדבריהם אלו דהכא החמירו רבנן יותר מדלעיל, ומלבד מה דיש לתמוה על התוספות דקאמר דב"ה אמר לעיל דבאומר מכאן אני נוטל למחר סגי, דהא לא כן תנן אלא בה"א זה וזה אני נוטל, והוא דומה לעד שירשום דהכא. יש לתמוה אתרויהו דבירושלמי לא כן אמרינן, דגרסינן בירושלמי דפ"א (ה"ד ה:) וכן בהאי פרקין (ה"ז יט.) מחלפא שיטתיה דר"א, דתנינן תמן בש"א לא יטול אלא א"כ נענע מבעוד יום, ור"א לאו שמתי הוא, חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים. וחכ"א עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן. מחלפא שיטתון דרבנן, דתנינן תמן ובה"א עומד ואומר זה וזה אני נוטל, והכא אינון אמרין הכין, עוד אינון אית להון חומר בדבר שיש בו רוח חיים, ע"כ. הרי מפורש דהתם החמירו יותר מהכא, דומיא דר"א דהתם בעי שיפרש זה וזה, והכא לא צריך שיאמר בפירוש זה וזה, אלא די שירשום ויאמר מכאן ועד כאן, ואוכל מאותו מקום הרשום בי"ט כל מה שירצה, ואינו צריך שירשום מבע"י מה שרוצה לאכול דווקא כמו בשובך. וליכא למימר דאשתמיט להו האי סוגיא דירושלמי, שהרי תחילתה כתבה התי"ט בשם התוספות, שכתבה התוס' (שם) בשם הירושלמי אדברי ר"א:

והנה ללשון התוספות יש לישבו הכי, והוא דבש"ס (דף י.) הקשו לב"ה, דאמאי לא סגי ליה באומר מכאן וכו', ואמאי צריך שיאמר זה וזה וכו', ומשני כמ"ש התי"ט התם (פ"א מ"ג) דזמנין דמשכח כחושין וכו'. וטעם זה לא שייך למימר הכא, והתם נמי אי לא הוה טעם זה הוה ליה למימר דבמכאן אני וכו' סגי. ומשום הכי קאמר התוספות דלעיל אמר ב"ה מכאן וכו' ומ"ש מהכא, דע"כ לא אמר התם דבעו שיאמר זה וזה אלא מטעם דזמנין דמשכח כחושין וכו', אבל בלא טעם זה סגי ליה במכאן וכו', וא"כ אפוא מ"ש דהכא דלא שייך זה הטעם, דלא סגי ליה במכאן, ושני וכו', ועל פי דרכו אתי שפיר דהכא החמיר יותר מדלעיל, דמכאן ועד כאן חמיר ממכאן אני אוכל. והנה אוקמתא זו דמוקמינן טעמא דב"ה דלא אמר דסגי במכאן אלא דצריך שיאמר וכו' דזמנין דמשכח כחושין וכו' אוקמתא אחרונה דרבא היא, אבל לאוקמתא ראשונה דהתם והוא סברת ר' הושעיא, טעמא דב"ה דלא סגי ליה במכאן, הוא (ו)משום דלית ליה ברירה, ומשום הכי צריך שיאמר זה וזה אני נוטל, וצ"ל שזו היא סברת הירושלמי, ומשום הכי שפיר פריך למה מחמיר התם יותר מהכא, דהואיל ומטעם ברירה הוא, הכא נמי לא סגי באמרו מכאן ועד כאן, דעדיין לא הוברר איזה מהם רוצה ליקח, דאין פירושו דמכאן ועד כאן שיקח הכל, אלא שכוונתו הוא שמאותו מקום שמכאן ועד כאן יקח מה שירצה, וכשיקחם למחר משם לא אמרינן הוברר הדבר למפרע שאותם שלקח הם אותם שהזמין, הואיל ולא הזמין אתמול אותו מקום ע"מ לאכול את כלו אלא לאכול מה שירצה מאותו מקום כמ"ש, ומשני הין הכי נמי דבכה"ג דירשום הוי ברירה, ואפילו בקינים כשהזמין קן בין הקינין אע"ג שאינו רוצה ליקח כל הקן כמו הכא היה די אי לאו דהם בעלי חיים דחמירי, ומשום הכי צריך שיברור יותר בבירור שם ויאמר זה וזה אני נוטל וכו':

עד שירשום. כתב הרב ז"ל עד שירשום בסימן דאין ברירה, והלכה כחכמים. נראה דס"ל כאוקמתא ראשונה דבבלי שהבאתי לעיל, וכן משמע ממה שסתם דבורו בפירוש המשנה דפ"א ולא כתב הטעם דזמנין דמשכח כחושין וכו', וכסברת הירושלמי הנ"ל. אבל תימא דהכא בדין זמון דהוא מדרבנן קיימינן, ובמשנה ד' פ"ז דדמאי כתב דקי"לן דבדרבנן יש ברירה, וא"כ איך פסק הכא כרבנן דאמרי עד שירשום משום דאין ברירה. ועיין מ"ש בפ"ו משנה ג' דאהלות ששם הארכתי:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.