הון עשיר/ביכורים/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ ביכורים ב

א

התרומה והבכורים. כבר נתתי טעם במשנה א' פ"ב דערל', לקדימת תרומה לבכורים. ואע"ג דהכא בכורים הם עיקר מכלתין, מ"מ כיון דדינים אלו בתרומה הם מפורשים, ראוי להקדימה:

ד

וחייב באחריותן. עיין מ"ש בפ"א משנה ב' דדמאי:

וטעונים קרבן. לכתחילה, אבל אינו מעכב. כנראה מהירושלמי שהעתיק התי"ט, וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מה' בכורים. ולפי זה אתי שפיר דתני ושייר שני דברים שהם כלי וקריאה, שהרי הקריאה דומה לקרבן, שיש מהם שאינם קורין מספק, הרי דאינה מעכבת כקרבן, ואילו לא תנן אלא דברים המעכבים, נמצא דלא שייר כי אם הכלי המעכב, והוה שייך להקשות מאי שייר דהאי שייר. ומהאי טעמא דתני ושייר, לא שנה בסוף המשנה הרי אלו בבכורים משא"כ בתרומה ומעשר, כמו ששנה במשניות הקודמות, דכל היכא דתנן אלו לא אמרינן תנא ושייר, כדמקשינן בעלמא תנא תני אלו דברים ואת אמרת תני ושייר, משום דאלו מעוטא הוא, דמשמע אלו ולא אחריני:

ו

אתרוג וכו'. אגב שוה ואינו שוה תני ליה:

ולירק בדרך אחד שבשעת וכו'. בנוסחת הירושלמי הכא לא גריס בדרך אחד:

ז

דם מהלכי שתים. מלבד הטעם שכתב התי"ט במה דלא קתני בפירוש דם האדם. י"ל עוד הכא טעם אחר, והוא דרמז לנו מהלכי על שתי דמים, והם דם בהמה ודם השרץ, ששוה לשניהם. וה"ט (נהי) [נמי] דלא קתני ביה שוה לזה בדרך אחד ולזה בדרך אחד כדקתני בכולהו:

ח

כוי. למ"ד (עי' חולין עט:) שהוא מתיש הבא על הצביה, אתי שפיר סדרא דמתניתין, דברישא קתני שוה לחיה בראשונה, והדר לבהמה, דהוי לא זו אף זו, דלכ"ע חוששין לזרע האם, ולכן הדעת מכרעת להשותו יותר לחיה מהבהמה. וכן בסיפא דאינו שוה, בפתחו בבהמה הוי לא זו אף זו, כי איכא מ"ד (עי' שם.) דאין חוששין לזרע האב, משא"כ באם כמ"ש. ובבבא האמצעית דמזכיר בהמה וחיה זה אחר זה בלי הפסק תיבה ביניהם, ניחא ליה לשנותם כסדר הכתוב המקדים בהמה לחיה:

ט

כדם חיה. משום דאין שוחטין אותו בי"ט. ואם שחטו אין מכסין את דמו לאו משום דדמי לחיה הוא, אלא אדרבא משום דמספקא לן דילמא אינו חיה, ושנאו הכא כדי שלא נטעה להשותו לחיה מכל וכל, פירט ברישא כדם חיה:

כחיה. מפני שהפסיק בואין שוחטין וכו', דלאו משום דדמי לחיה הוא כמש"ל, פירט הכא בחלב דהוא כחיה:

כחיה. הכא לא קאמר כחלב חיה, כדקתני לעיל כדם חיה. משום דכל החיה מטמאה טומאת נבלה, אבל אין כל החיה טעונה כסוי כי אם הדם. ומהאי טעמא נמי תנן במשנה י' כחלב בהמה ולא תנן כבהמה, שאין כל הבהמה אסורה אלא חלבה:

י

כחלב בהמה. הכא נמי משום דבעי למימר דאין חייבין עליו כרת, דלאו משום דדמי לבהמה הוא, פירט ברישא כחלב בהמה וכמ"ש בדבור הנ"ל:

ואינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלם. מבלי שיקריבנו שלמים, ובזה הוא דשוה לבהמה. ולא נחית התנא השתא לאסור לקיחתו לזבחי שלמים, אלא להשמיענו במה שהוא שוה לבהמה. ומ"מ ממשמעות לשונו שמעינן נמי הא, ולכן לא חש התנא להזכירו בפירוש במה שאינו שוה לבהמה. ובזה נתישבה קושית התי"ט דהקשה אמאי לא נשנית בבבא דאינו שוה לא לחיה ולא לבהמה דמתניתין דלקמן:

ואינו נלקח וכו'. כבהמה לא קתני, אע"ג דהפסיק בינו לרישא בואין חייבין עליו כרת דאינו כבהמה, וטעמא הוא מ"ש בדבור הנ"ל, דרצה לכלול במשמעות דבריו אף איסור לקיחתו לזבחי שלמים דאינו כבהמה. ועוד, הפסק דאין חייבין עליו כרת מלתא זוטרתא היא, ולכן לא חש להזכיר פעם אחרת כבהמה. וה"ט נמי למתניתין דלעיל באין פודין בו פטר חמור דלא פירט כחיה. ועוד התם יש טעם אחר, והוא דמה דאין פודין אותו פטר חמור לאו מטעם דמספקינן ליה כחיה, דלמאן דאמר (חולין פ.) דבריה בפני עצמה הוא דהכי פסק הרמב"ם כמ"ש התי"ט, אפילו יהיה בהמה, כל דלא ידעינן דמין שה הוא אין פודין אותו:

יא

כיצד אינו שוה. לא מצאתי טעם לשנוי זה ששינה התנא לפרט את שאינו שוה קודם השוה, ולהזכיר בשניהם החיה קודם הבהמה, דלא כמו שסדרם במשנה ה' בכלל, אלא כדי לגמור הענין בבהמה, ולכתוב אצלה ממש וטעון שחיטה, לרמוז דסוף בהמה לשחיטה:

ושאר כל דרכיו. הרבה דברים נזכרו בתוספתא והנם כלולים בהאי ושאר כל דרכיו. וכן בירושלמי (ה"ו י:) אמרינן ר' חגיי בעא קומי ר' יוסי, למה לא תנינן הרובע והנרבע ממ[י]נו חייב, אמר ליה תניתה בסופה ושאר כל דרכיו שוים לחיה ולבהמה, ע"כ. והשלשה שהזכיר לאו דווקא הם, כי תנא ושייר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.