תפארת ישראל - בועז/ביכורים/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ ביכורים ב

(א) כ' הר"ב ור"מ מדכתיב ושמחת וכ' עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [אות יב] תמהני כו' ואי מהיקישא למלקות נמי איתקש למעשר. [ולפע"ד העני המהפך בחררה נראה דאי נמי נילף מהיקישא נמי לא לקי דכיון דהך היקישא אצטריך לכמה מילי דילפינן בהו בכורים ממעשר לא עדיף מאילו הוה כ' בהו לאו בהדיא דנמי לא הוה לקי עלייהו דהו"ל לאו שבכללות ואף דבפסחים [דכ"ד ע"א] אמרי' ואת"ל אין עונשין מה"ד היקישא הוא אלמא דעונשין אהך היקישא ליתא דבל"ז ק' כיון דכל עיקר ילפותא מהיקישא למה אייתי הק"ו כלל אע"כ דתרווייהו צריכא דההיקש הו"ל רק כגלויי מלתא על הק"ו דלעונשין מה"ד דאי לאסורה כבר שמעי' לה מהיקישא ודכוותי' אשכחן [יבמות דס"ח ב'] דבכה"ג עונשין מה"ד. אבל לענין אנינות ליכא ק"ו בכורים ממעשר דאכ"ל תרומה יוכיח ואת"ל א"כ ל"ל לרבנן למילף היקישא כלל ולא מושמחת כיון דבין כך וכך לא לקי י"ל דאיצטרי' היקישא לגלות דושמחת לאו אזמן שמחה לחודא קאי כ"א דלמעט אנינות נמי אתא והשתא צדקו דברי הרמב"ם ור"ב דמייתו קרא דושמחת כיון דלפי האמת מהך קרא מצי למילף תרויי' ילפותי כך נ"ל ל"מ] ותו ק"ל לר"מ ור"ב דנקטו בחיוב בעור הטעם מדכתיב הקודש וביבמות שם קאמר משום דאיתקש למעשר וצ"ע. ויקרא התולעת הטעם שהביאו הוא בירושלמי הכא ולפי דברינו הנ"ל גם קו' זאת תתישב לפע"ד:

(ב) אבל ליכא למימר דאתא לרבויי' עופות דדם עופות מכשיר כפ"ו דמכשירין דא"כ לא שייך למתני בסיפא דשוה לדם שרץ שאין חייבים עליו. גם ליכא למימר דאתא למכלל נמי עובדי כוכבים דאינן בכלל מלת אדם דאתם קרויין אדם וכו' [כב"מ דקי"ד] ליתא דא"כ הול"ל דם האדם או דם בני אדם דאז משמעותו נמי עובדי כוכבים [כתו' יבמות דס"א א'] ותו דהרי ריש ויקרא כ' אדם כי יקריב וקרא מיירי אף בעובדי כוכבים דהרי איש איש מלמד שעובדי כוכבים נודרין וכו' כישראל [חולין די"ג ב'] ומכם בכם חלקתי ולא באומות [שם] אע"כ דדוקא היכא דתנא בי' קרא ממעט עובד כוכבים:

(ג) אמנם לא זכיתי להבין מה זה דקאמר המשנה שאינו שוה לא לבהמה ולא לחיה ויהיה נמי שוה לזה או לזה ועכ"פ אינו שוה לאותו מין ממש והרי גם בהמה עם בהמה וחיה עם חיה כל שאינו אותו מין ממש ה"ז כלאים וביותר יש לתמוה על הרמב"ם [פ"ט מכלאים ה"ו] דפסק דאינו לוקה על כלאיו ותמוה אמאי פטור ממלקות ויהיה איזה בריה שיהיה הרי גם בהנהיג עז ושבוטה לקי כדפסק מקמי הכי. ואפשר דרמב"ם ס"ל דכוי הוא מתיש הבא על רחל. ובכה"ג גם הרי עם האם אסור ואין לוקין עליו מדיש ספק אם חוששין לזרע אם [וערכ"מ שם ה"ו]:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.