הון עשיר/ביכורים/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ ביכורים ג

א

תאנה אשכול ורמון. שייר פרי האדמה, והכתובים אחר הארץ השני:

קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים. תני קושרו לשון יחיד, על כי א"א לקשור אותם כלם כאחד, כי כל אחד הוא באילן מיוחד. והרי אלו, תני לשון רבים, לאשמועינן דאינו צריך לקרות להם שם לכל אחד בפני עצמו, כי יכול לכלול את כלם בשם אחד. ובנוסחת הירושלמי גרסינן נמי קושרן, ומשמעותו נמי כל אחד לבדו:

ג

לפי כבוד. פי' הר"ב לפי רוב, ירושלמי (ה"ג יא.). וקרי לרוב כבוד, על כי ברוב עם הוא כבוד והדר מלך:

ושואלין בשלומן. לפי הנראה מלשון המשנה, הוא ששואלים להם אם באו בשלום, שלא היה להם שום פגע רע בדרך, דהרי תנן אחינו אנשי מקום פלוני באתם לשלום, ואם היתה שאילת שלום ה"ל (באיתכם) [ביאתכם] לשלום, אבל באתם לשון שאלה הוא, באתם לשלום או לא. ודוחק לומר דקרינן באתם לשלום, ומדברים להם בלשון נסתר שהוא דרך כבוד, שהרי אף כי בינינו הורגל הלשון נסתר לכבוד, אין זה דרך כבוד בתורה כלל אלא קלון, כדאיתא בזהר (תולדות קמד.) בפסוק (בראשית כז, לא) יקום אבי ויאכל מציד בנו. דעשו דבר לאביו דרך קלון, כמאן דלא מליל עמיה. ועוד דה"ל להיות ביאתם ביוד, ואנן בלא יוד תנן ליה. וצ"ל דעל השאילת שלום ממש לא הוצרך התנא לאשמועינן, כי פשוט הוא דעל כל איש הבא מן הדרך מצוה להקדים לו שלום, כדאיתא בדברי רז"ל (עי' במד"ר פכ"א, א). וטעמא נ"ל משום דהשכינה מתלוה עמו בדרך כדאיתא בזהר (עי' בראשית מט: ושם נח:), וכ"ש עם אלו שלוחי מצוה, אלא אתא לאשמועינן דלהראות חבוב המצוה בשעתה, מאריכים עוד עמהם בדברים אלו, מה שאין עושין כן לשאר בני אדם, כן נראה. ונראה שזו היא דעת הרמב"ם, דבחבורו העתיק באתם לשלום, וכן היא הנסחא דירושלמי, ולשון זה של בשלום אתי שפיר בלשון שאלה יותר מבלשון ברכה, שהרי אמרו ז"ל (ברכות סד.) הנפטר מחבירו לא יאמר לו לך בשלום, אלא לך לשלום. ואפשר לומר לפי גרסתינו דגרסינן לשלום, דהוו זהירים אפילו בלשון שאלה מלהזכיר להם בשלום, מטעם זה:

ו

רבי יהודה אומר וכו'. הנכון בעיני הוא, פשטא דלישנא דמתניתין דפליג, ושהגיע לארמי וכו' אתאן לת"ק, כמו שפירש התי"ט בראש דבריו. כי לומר בלא טעם שישנה רבי לשונו לשנות בלשון חולק למי שאינו חולק לא נהירא. ובכל המקומות שרשם התי"ט שהם כיוצא בזה, הנפתי ידי הכהה עליהם למצוא טעם או שהראתי שאינו מוכרח לעקם הענין, ובמקומות אחרות כללתי כלל אחר בזה ע"ש:

וכהן מניח ידו תחתיו. תחת יד הבעלים ממש, כי הבעל אוחז באוגני הכלי, והכהן מניח ידו באויר שבין האוגן לשפת הכלי, תחת יד בעל המחזיק באוגן. ואף אם נאמר שהבעל אוחז בשפת הכלי ממש, אפשר לאחוז בו בענין שיוכל הכהן להניח ידו תחת ידו, ופשוט הוא. ולפי זה אין אנו צריכים לאפושי פלוגתא בענין זה כמ"ש הר"ב, ולא לדחוק לשון הרמב"ם כמ"ש התי"ט:

ז

את מי שיודע. הקראת מי שיודע היא התקנה, משום הכי הקדימו למי שאינו יודע, לסמכו להתקינו:

ח

והסלים והבכורים. הזכיר נמי בכורים, לרמוז מ"ש בספרי שהביא התי"ט, דבשניהם יחד יש בו כדי נתינה, ולא בכל אחד לבדו:

והבכורים והסלים. כן העתיק הרמב"ם בחבורו (ה' ביכורים פ"ג ה"ח), ועל פי דרכו דגריס בירושלמי (עי' כסף משנה שם) דאם נטמאו בעזרה אין הסלים לכהנים, סדר זה אתי שפיר, כי עיקר רבותא דקמל"ן מתניתין הוא נתינת הסלים, לא נתינת הבכורים, ולכן ראוי לשנותם אחריהם. אבל על פי גירסת משנתנו דהקדים הסלים לבכורים, יש להוכיח גירסת הר"ש והרא"ש, כי באמת כן נראה פשטא דתלמודא, דהסלים נתנים לכהנים כשנטמאו הבכורים, משום הכי הזכיר התנא הסלים עד שלא הזכיר הבכורים, לרמוז לפעמים נותן הסלים מבלי הבכורים, וזה הוא כשנטמאו:

י

ופטורה מן הדמאי. הר"ש (כאן), תניא מן הודאי פטורין כ"ש מן הדמאי. וצ"ל דנקט דמאי לרבותא (דפטור) [דעטור], דאפילו בדמאי חייבין כ"ש בודאי:

חייב בדמאי. דהואיל ואפשר להם לבא מפירות הפטורים מהבכורים, אין להקל בהם לפטר מן הדמאי ואעפ"י שהם משבעת המינים, הואיל ואינם ממין הבכורים ממש אין להקל בהם ולפטרם מן המעשרות אפילו לר"ע (לעיל מ"ט). אבל בטהרה ודאי הם נאכלי' לע"ד, דלא הוה שתיק תנא מיני' הואיל והזכירו בתוספת, ובתוספת עצמו לא הזכירו אלא לאשמועינן דהוא כבכורים אף בענין זה, לא לחלק בינו לעיטור. דאם היה כוונת התנא לחלקו, ה"ל לערב ולשנות כאחד, תוספת הבכורים מין במינו ונאכלת בטהרה ופטורה מן הדמאי, ועיטור הבכורים מין בשאינו מינו ואינו נאכל בטהרה וחייב בדמאי, אלא ודאי מדלא עריב ותני להו ש"מ דבבבא זו השניה לא נחית לחלק בין זה לזה, אלא בא להודיענו הדינים שיש להסתפק בהו, וכאשר הודיענו בתוספת שאינם בכורים ממש, שיש להם חומר הבכורים שנאכלים בטהרה, ממילא אנו יודעים שכל הטפל עמהם צריך להחמיר בהם כמותם, וכדי שלא נטעה לומר דאין זה אלא להחמיר אבל לחשבם כבכורים להקל לא, קמל"ן דאף להקל חשבינן להו כמותם ונפטרים מן המעשרות, דהואיל והם ממין הבכורים ממש, אם היינו נוהגים בהם מנהג חול איכא למיחש שיעשה כן בעיקר הבכורים, דבקל אתי לאחלופי הואיל והם מאותו המין ממש, ועל כי הזכיר הקולא הזאת בתוספת לפטרה מן המעשרות כדי שלא ינהג בהם מנהג חולין ויבא לעשות כן בבכורים ממש, הוצרך לשנות דלא כן הוא בעיטור, דלהיות העיטור מין בשאינו מינו ליכא למטעי בהא, ושלכן אינו ראוי להקל בו, אבל החומר של הטהרה להיות טפל לבכורים, אין בידנו כח להקל בה דלא נפיק מינא חורבא. ועוד איתא בירושלמי (ה"ה יב:) דלכ"ע אין מעטרין הבכורים מפירות של עמון ומואב, שבני אדם טועים שמביאין בכורים מעמון ומואב, כי פליגי לעטרם מפירות חוצה לארץ, דלמ"ד דמעטרין חוץ משבעת המינים מעטרים מפירות חוצה לארץ, ולמ"ד אין מעטרין אלא משבעת המינים אין מעטרין מפירות חוצה לארץ, ולעיל מזה איכא מ"ד דלכ"ע מעטרין הבכורים מחוצה לארץ, שאין בני אדם טועים שמביאי' בכורים מחוצה לארץ, כי פליגי בעמון ומואב וכו'. הא קמן דכל ענין זה המחלוקת דעיטור בכורים מפירות שאינם מארץ ישראל, תלוי במה שאדם יכול לטעות בהם ולחשבם כבכורים ממש, ולהביא בכורים ממקום שאין מביאים בכורים, ואם איתא דעיטור הבכורים מלבד מה שחייב במעשרות כשאר פירות דעלמא, יהיה כמו כן נאכל בטומא' כמותם מה שאסור לעשות כן בבכורים, איך יטעה האדם לחשבם כבכורים, אלא ודאי שהם נאכלים בטהרה כמותם. ועל דרך זה משתמע שפיר מתניתין דלקמן אף אליבא דר"ש, דאם תוספת הבכורים אינה באה מן הארץ, אז אין דינו כבכורים. דמק"ו דעיטור, איכא למיחש ביה ולטעות דמביאים בכורים מחוצה לארץ, שהרי הם מעין הבכורים ממש ופטורים מן המעשרות כמותם ונאכלי' בטהרה כמותם, ולכן אז אין דינו כבכורים כדי שיכירו שהוא תוספת ולא בכורים ממש. ומדתנן סתם אינה כבכורים, נראה דאפילו בטהרה אינם צריכים לאכלם, משום דדמו שפיר לבכורים להיותם מאותו המין ממש, ולכן צריך לעשות שינוי גדול ביניהם דלא יטעו ויאמרו שמביאין בכורים מחוצה לארץ, משא"כ בעיטור דאף אם נאכלים בטהרה לפחות אינם ממין הבכורים ממש, ומשו' הכי איכא הכירא אף אם יצטרך לאכלם בטהרה:

יא

אימתי אמרו וכו'. התי"ט רצה לדחות דברי הר"ב, אשר היה מפרש האי מתניתין אליבא דר"ש, ושלדידיה התוספת באה נמי מחוצה לארץ, והוא בעצמו מצא ראיה לדברי הר"ב מדלא נשנה בפירוש שיש הפרש זה בין עיטור לתוספת, ורצה לדחותו באמור שהתוספת חמור ושכמו כן לא חילק ביניהם בדין שבעת המינים אע"ג דיש חילוק, ועל חמור התוספת כבר כתבתי בדבור הנ"ל במה הוא תלוי, ושיכול להיות כדברי הר"ב, ועל מה שרצה לדחותו מדלא חילק נמי בשבעת המינים, כבר הוא בעצמו השיב דבכלל מין בשאינו מינו הוא. אבל מה שרצה לומר שאף המקום תלוי במין לא נהירא, כי המין כולל מין אחר ולא מקום, וממה שלא הזכירו בפירוש במשנה ט', אדרבא משם ראיה שלא בעיטור לבד שרי חוצה לארץ לדידיה אלא אף בתוספת, משא"כ חוץ משבעת המינים שאינו אלא בעטור, דאף הוא מודה בתוספת שהוא מין במינו דווקא, ומשום הכי מזכירו שם שמדבר בעיטור:

יב

עבדים וכו'. כולהו אצטריכו, עבדים אע"ג דלאו בני אכילה נינהו, וקרקעות אע"ג דמורידם מקדושתם מצומח לדומם, ובהמה טמאה אע"ג דנראה כבזיון קדשים להחליפם בדבר טמא:

ובעל חוב נוטלן. בעל כרחו של לוה, ומוכרם בבית דין, אע"ג דבכור אסור למכרו באטליס (תמורה פ"ג מ"ה) דייקא דקתני נוטלם, ולא קתני נותנם לבעל חוב. א"נ דווקא בענין זה שהבעל חוב נוטלן בעל כרחו של כהן שרי, דבזה שניהם מראים שמחבבים אותם, הלוה במה שלא היה רוצה להוציאם מביתו, והמלוה במה שמבקש ליקח אותם, אבל בלאו הכי אם יש לו במה ליפרע לבעל חובו לא יתן לו הבכורים בפרעון, דהרי הוא כמזלזל בהם. ואף אם נאמר דלשון זה בבכורים לאו דווקא הוא, הואיל ושרי לקנות בהם עבדים ודומיו, בס"ת ודאי דווקא הוא לפי ע"ד:

בכורים מתחיל ביוד ומסיים בשין, הרי יש, וסימניך יש מביאים בכורים. על שם להנחיל אוהבי יש (משלי ח, כא), שעל ידי הבאת בכורים זוכה לרבוי פירות השנה, כמ"ש רש"י בפסוק לא תבשל גדי בחלב אמו, דראה (דברים יד, כא. ושם כב). ועוד יש לומר דיש הוא אותיות שי, על שם יובילו שי למורא (תהלים עו, יב), שהמביא דורון לת"ח, שצריך לירא ממנו, כדכתיב את ה' אלקיך תירא. לרבות ת"ח (דברים י, כ. פסחים כב:), הרי הוא כמקריב בכורים (כתובות קה:):

סליק מסכת בכורים. אשר עמהם הם קורים:

מראשית פרי שדה. לכהן בקול שירים.

תביא לו ושם תודה. לפני אל בבכורים:

סליק עתה סדר זרעים. חס"ד אל מלא הארץ.

מאמינים בו וזורעים. יהיו כאבר"הם בארץ:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.