דרישה/יורה דעה/רנח

דרישה ‏ יורה דעה רנח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המתפיס בצדקה בתשובה הרא"ש המכה את חבירו או חרפו בענין שהוא חייב לפי תקנת העיר ה' זהובים ואמר בפני הגבאי או טובי העיר איני חפץ בקנס אלא יהיה לצדקה ואח"כ פייסו עד שמחל לו אין מחילתו כלום וזכו העניים בקנס וכן פסק בש"ע:

ב

ואם הוא רגיל בשתים יתנו לשתיהן עיין פי' מ"ש בפרישה ואף דבח"מ סימן רנ"ג סל"ט כתב רבינו ז"ל שכ"מ שאמר תנו מאתים זוז לעניים או ס"ת לב"ה יתנו באותה העיר שהוא רגיל בה היה רגיל בשתים יתנו לכל אחד ואחד עכ"ל דמשמע דמכח ספק צריך ליתן לכל אחד ואחד מאתים זוז או ס"ת ע"כ ל"ד קאמר שהרי דין זה מהתוספתא דב"ק פי"א היא והביאוה הרי"ף והרא"ש בפרק חזקת הבתים ושם בתוספתא אחר שכתב כלשון רבינו שבכאן מסיק וכתב ז"ל רבי אחא אמר דהאומר תנו מנה לעניים יתנו לעניי כל ישראל עכ"ל וכמו שלדברי רבי אחא דאמר דיתנהו לכל ישראל א"א לפרש דיתנו לכל אחד מנה אלא לכולם יחד ה"נ נפרש דברי ת"ק דקאמר ינתנו לשניהן. ועוד דהרא"ש הביא לשון התוספתא בפרק ח"ה סוף דף קצ"ז בל' זה האומר תנו מאתים דינר לב"ה יתנו לב"ה שהוא רגיל בה ואם הוא רגיל בשניהן ונתנו לשניהן האומר יתנו מאתים דינר לעניים יתנו לעניי אותה העיר עכ"ל ומדשינה הרא"ש בלשונו וכתב ברישא ובסיפא לשון יתנו ובאמצעיתה לשון ינתנו ש"מ דס"ל דלשניהן אין נותנין אלא מאתים יחד ר"ל ינתנו משמע דקאי אב"ד וה"ק בדבר הזה שהבנים או היורשים מסופקים לאיזה בית הכנסת יתנו הב"ד יתנוהו מכח ספק לשניהן משא"כ ברישא ובסיפא דמיירי ברגיל אחד מהן דאין ספק בנדר כתב בו לשון יתנו דר"ל הבנים והיורשים יתנוהו לאותו הרגיל בהו. גם הנ"י בפח"ה דקדק בלשונו וכתב כל' הרא"ש. גם אין סברא לומר דיהיו מחוייבים ליתן מספק לכל אחד מאתים כיון שהשכיב מרע לא הוציא בשפתיו ליתן אלא מאתים. וכאן בי"ד שהוא מקור ודין צדקה וחלוקת העניים כתב רבינו הדברים בדקדוק. משא"כ בח"מ בסימן רנ"ג דאין שם מקומו אלא כתבו אגב שאר דינים צוואת שכיב מרע מש"ה קיצר רבינו שם וכתבו בלא דקדוק כולי האי ובלאו ה"נ צ"ל כן במאי שחסר רבינו ושינה שם מלשון התוספתא ומאשר כתב כאן בי"ד. דשם בח"מ כלל ברישא רישא וסיפא דתוספתא יחד וחיסר מ"ש בתוספתא האומר תנו מאתים זוז לב"ה ודו"ק. שוב ראיתי שגם רמ"י בש"ע שלו פירש כאן דלשניהן יחד המאתים: (פסק המרדכי פרק שור שנגח ד' וה' בשם מהר"ם דגבי צדקה והקדש אסמכתא קני משום אמירה לגבוה וחייב ליתן מה שנדר וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל י"ב סימן כ' וב"י בשם הרמב"ן ומהרא"י בפסקיו סימן נ"ג דסוגיא דעלמא כדברי מהר"ם. ובתשובת הרשב"א סימן רכ"א בא' שאמר אם ישחוק יתן למלך כך וכך ולהקדש כך וכך ופסק דהואיל והוי אסמכתא לגבי הדיוט גם הקדש לא קנה. ד"מ עכ"ה):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.