דרישה/יורה דעה/רלה

דרישה ‏ יורה דעה רלה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המדיר אשתו מתשמיש המטה כו' בכתובות פ' אע"פ סוף ד' ס"א תנן המדיר את אשתו מתשמיש המטה (פירש"י כגון דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אבל הנאת תשמישי עליך לא מיתסרא דהא משועבד לה דכתיב עונתה לא יגרע) בית שמאי אומרים שתי שבתות וב"ה אומר שבת א' פי' אם הדירה שבת א' יקיים ואם יותר יוציאה ויתן כתובה ובגמרא גרסינן מ"ט דב"ש גמרי' מיולדת נקבה ששוהה שבועיים מתשמיש וב"ה סבירא להו גמרי מנדה דסבירא להו גמרי מידי דשכיח דהיינו כעס שכועס על אשתו ומדירה מתשמיש ממידי דשכיח נידות לאפוקי לידה אינו שכיח כ"כ. ותו מסקינן אמר רב מחלוקת במפרש אבל בסתם דברי הכל יוציא לאלתר ויתן כתובה ושמואל אמר אפי' בסתם נמי ימתין שמא ימצא פתח לנדרו פירש"י שמא בתוך ז' לב"ה ילמוד למצוא פתח חרטה לנדרו ויאמר אדעתא דהכי לא נדרתי ויתיר לו החכם נדרו ע"כ. ובפרק המדיר ריש דף ע"א ג"כ פליגי רב ושמואל פלוגתא כזו המדיר אשתו במזונות ואמר לה צאי מעשיך במזונותיך והיא מספקת במעשה ידיה לדברים גדולים ואינה מספקת לדברים קטנים שקתני שם במשנה ר"פ המדיר דעד ל' יום יעמיד פרנס יתר מכן יוציא ויתן כתובה וכמ"ש רבינו דין זה בסמוך. ופליגי שם נמי רב ושמואל. ושמואל מוקי לה להמתני' דהמדיר גם כן דאפי' הדירה בהדיא איתר מל' יום או הדירה סתם דמשמע לעולם אפ"ה עד ל' יום אין כופין אותו להוציאה שמא ימצא פתח לנדרו. ומקשה הגמרא שם אשמואל מסיפא דמתני' דר"פ המדיר דתנן בה המדיר את אשתו שלא תטעום מכל הפירות יוציא ויתן כתובה וס"ד דהמקשן דאיירי בהדירה בעלה ואע"פ שאינו יכול לאסור עליה פירות דעלמא ס"ד דמיירי בתלאו בתשמיש ואמר קונם תשמישך עלי אם תאכל מין פירות פלוני דעלמא. בשלמא לרב מש"ה יוציא מיד וא"צ להמתין לפחות ז' ימים כדין הדירה מתשמיש הנ"ל משום דאיירי בהדירה בסתם אלא לשמואל דאמר אפי' בהדירה בסתם ימתין לב"ה ז' ימים אמאי תנן הכא בהדרתה מפירות ותלאו בתשמיש שיוציאנה מיד ויתן כתובה ימתין ז' ימים פירוש דאף שא"א להעמיד פרנס אפירות דעלמא שאסור כל אותו מין שבעולם וא"א לה להיות בלא פירות אותו מין אפי' יום אחד מ"מ למה יוציאנה מש"ה מיד נתיר לה לאכול פירות אותו מין מיד ותאסר בתשמיש והו"ל כהדירה בתשמיש דלב"ה אינה מוציאה תוך ז' ימים אפי' הדירה סתם או בפירוש איתר מז' ימים לדברי שמואל. ומשני הב"ע כגון שנדרה היא וקיים לה איהו וקסבר ר"מ שהוא תנא דמשנתינו הוא נתן אצבע בין שיניה והשיכה ופירשו התוס' דהתרצן השיב לו דמיירי בנדרה שאסר עליה א' ממין פירות כל זמן שהיא תחתיו ולא תלאו בתשמיש שהיא יכולה לאסור אנפשה פירות דעלמא בלא התלה בתשמיש וס"ל לתנא דמתני' שאינו יכול לומר אי אפשי באשה נדרנית להוציאה בלא כתובה אלא אדרבה אמרינן הבעל במה שקיים נדרה גרם לעצמו היזק שהיא נשכתו וצריך להוציאה מיד וליתן לה כתובה. כי אף שבהדירה מתשמיש או תלה איסור פירות בתשמיש לא היה צריך להוציאה כ"א אחר ז' כאן שאסר אנפשה פירות ס"ל דא"א לה להיות בלי פירות אפי' יום א' מש"ה יוציאנה מיד וכתבו התוס' עוד שצ"ל כשלא אסרו הפירות אנפשה כ"א כל זמן שעודה תחתיו דאל"כ מאי תתהנה היא במאי שיוציאנה הלא נשארה באיסורא דפירות אלא ודאי מיירי דלא אסרה אנפשה כ"א זמן שהיא תחתיו. ודע ששם בסיפא דמתני' דר"פ המדיר מסיק ז"ל המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין יוציא ויתן כתובה. פירוש יוציא מיד ויתן כתובה דס"ל דהדרת קישוט כהדרת פירות הנ"ל מיניה. רבי יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה ובעשירות ל' יום. פירש"י באשה ענייה אם לא נתן קצבה לדבר עד מתי אסרו עליה הוא דיוציא מיד ויתן כתובה כדברי ת"ק אבל אם נתן קצבה תמתין עד אותו זמן. ובעשירות אף אם לא נתן קצבה א"צ להציאה עד אחר ל' יום ומפרש בגמרא הטעם שכן נהנית ל' יום מריח קשוטיה שנתקשט לפני הנדר משא"כ בעניות. ושם בגמרא פריך וכמה קצבה פירוש בעניות כמה קצבה יתן דלא כייפינן לה באותו זמן לרבי יוסי שמואל אמר י"ב חודש רבי יוחנן אמר עשר אבימי אמר רגל א'. והרי"ף והרא"ש פסקו כת"ק דדין קישוט כדין הדרתה מפירות דעלמא וצריך להוציא מיד. והרמב"ם והרמ"ה פסקו הלכה כרבי יוסי מדשקלי אמוראי אליביה. אלא שהרמב"ם פסק כשמואל דמפרש קצבה י"ב חודש שהוא שיעור אמצעי משלשתן. והרמ"ה פוסק כאבימי שהוא בתראי וס"ל רגל ודברי הרמב"ם והרמ"ה הביא רבינו בע"א ריש סימן ע"ד ושם כתב הב"י גם כן טעם פלוגתתם ע"ד שכתבתי ע"ש. ושם בגמרא פריך אשמואל דאינו מחלק בין סתם למפרש א"כ ע"כ צריכין לומר ג"כ סיפא פלוגתת ת"ק ורבי יוסי דפליגי בקישוט דת"ק ס"ל יוציאנה מיד ויתן כתובה וכן ס"ל לרבי יוסי בענייה שלא נתן קצבה דמיירי כשנדרה היא וקיים לה הוא ולא כרב דמפרש למתניתין בנדרה היא ותלאו בתשמיש ה"ט דיוציאנו מיד ואינו ממתין ז' ימים משום דהדירה סתם. ופריך הגמ' לשמואל כיון דמיירי שהדירה הוא למה ס"ל לרבי יוסי בעניות שלא נתן קצבה שיוציאנה מיד ויתן כתובה משום שהיה ליה להפר נדרה ובמה שלא הפר אלא שמע וקיים לה הוא נתן אצבע בין שיניה והשיך לנפשו הא ס"ל לרבי יוסי דאין קישוט מנדרי עינוי נפש (אלא דברים שבינו לבינה ואיכא מ"ד דאין הבעל מצי מיפר עכ"ה) וא"כ לא היה בידו להפר ומסיק הב"ע דתלינהי לקישוטיה בתשמיש דאמרה יאסר הנאת תשמישך עלי אם אתקשט ומש"ה יכול להפר דדילמא תתקשטה כשרואה שנקרא מנוולתא ומתסרא הנאת תשמישו עליה והוה ליה נדרי עינוי נפש ופריך ותתקשט ותאסר לב"ה שבת אחד ומשני ה"מ היכא דאדרה איהו דסברה מרתח רתח עלואי והשתא מותיב דעתיה אבל הכא דנדרה איהי ושתק לה סברה מיסנא הוא דסני לי פירש"י היכא דאדרה איהו נתנו לו זמן שמא ימצא פתח לנדרו אבל היכא דקיים לה נדרה ע"י שתיקה א"א לה לדור אצלו כלל דסברה מיסנא סני לי ודייק הר"ן ז"ל וכתב דף תק"ב ע"ב ז"ל אע"ג דהאי שינוייא סברה מסני סני לי אליבא דרבי יוסי אשנייה בגמרא ואליבא דרבנן דקי"ל כוותיה דקישוט הוא מנדרי עינוי נפש לק"מ ולא צריכין להאי אוקימתא דתלאו בתשמיש ולמסני סני ע"כ גם אליבא דרבנן צ"ל האי שינוייא דהא תנן במתני' דבסמוך ע"מ שתאמרי לפלוני דברי קלון כו' ע"כ צ"ל באדרה היא ותלאה בתשמיש דאל"כ אמאי יוציא ויתן כתובה הרי אין בידו להפר דלאו נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה נינהו ובשלמא לרב מיירי במדירה הוא ותלאו בתשמיש סתם אבל לשמואל ע"כ צריכין לאוקמה בנדרה היא ותלאה בתשמיש והוא שמע וקיים לה יוציא מיד ויתן כתובה מטעם מסני סני לי עכ"ל שם וחזר וכתב וה שם בסוף העמוד ע"ש. ונראה לע"ד דטעם דמסני סני לי לא שייך אלא בנדרה היא ותלאה נדרה באיסור תשמיש שהיא עיקר האישות ובו שייך למימר מסני סני לי אם לא היפר לה אבל אסרה אנפשה פירות דעלמא או קישוטה ולא תלאה בתשמיש אף שלא היפר לה אין כאן טענת דמסני סני לי אלא דמטעם דהוא נתן אצבע בין שיניה להשיכה לחוד הוא צריך להוציאה מיד וע"ד שכתבו התוספות דאף שאפשר לה בלי תשמיש ז' ימים איסור פירות וקישוט א"א לה לסבול אפי' יום אחד והוא השיך את נפשו במאי דלא היפר לה מש"ה יוציא מיד וותן כתובה. וה"ט דהתוס' לא הזכירו טעם זה דמסני סני לעיל בד"ה שנדרה היא כו' ע"ש. ורש"י פירש שם אשינויא כשנדרה היא כו' פירוש אחר וז"ל כשנדרה היא ומה יש לו עוד להמתין אי ניחא לה לדידה למשקל כתובתה ומיפק לא תבקש פתח לנדרה אבל היכא דאדרה איהו כגון מליהנות לו ימתין שמא ימצא פתח לנדרו עכ"ל. והתוס' סתרו פי' וכתבו עליו ז"ל ותימא לפירושו דמאי פריך הגמרא לקמן ותתקשט ותאסר אי לב"ש כו' הואיל וכבר תירצו דבנדרה היא לא שייך המתנה ונראה לר"י כו' ופירש פירוש אחר וכמ"ש לעיל והוא שנדרה הא מלאכול פירות בעודה תחתיו ולא תלאתו בתשמיש ומניעת דאכילת פירות אינה יכולה לסבול אפי' יום אחד והואיל והוא קיים לה ונתן אצבע בין שיניה צריך להוציאה מיד וליתן לה כתובה. ובאמת קושיא זו גדולה א"א לומר שרש"י לא הרגיש בה כיון שהיא מיניה וביה ובשמעתין גם על התרצן שהשיב להמקשן ז"ל ה"מ היכא דאדרה איהו דסברה מירתח רתח עלואי אבל הכא דנדרה איהי והוא אשתיק לה סברה מסני הוא דסני לי עכ"ל ק' לפירש"י למה לא השיב לו דשאני הכא דנדרה היא ומה יש לו להמתין עוד כו' וכדפירש"י. והיה נלע"ד ליישב פירש"י דלעיל גם לרש"י מיירי שנדרה מלאכול א' מהמינין כל זמן שהיא תחתיו וכמ"ש לעיל דבלא תלאו בתשמיש צ"ל דפירשה בנדרה כל זמן שהיא תחתיו דאל"כ מאי הועילו לה בתקנתן שיוציאה הלא גם כן תשארה באיסורה וכמ"ש התוס' שם בהדיא בלא תלאתו בתשמיש אלא שרש"י ס"ל דיכולה לסבול ולהיות בלי פירות כמו שיכולה להיות בלי תשמיש ומש"ה הוצרך רש"י לכתוב דמה יש לו להמתין עוד כו' ור"י חילק דבלי תשמיש יכולה להיות משא"כ בלי פירות וכמ"ש התוס' בהדיא. וא"כ דוקא בכעין זה שנדרה ואסרה אנפשה בעודה תחתיו דגילה דעתה דניחא ליה בפרישתה ממנה מש"ה שייך למימר דמה יש לו להמתין אי ניחא לה למיפק כו' דבל"ז קשה למה לן למימר דניחא לה למיפר אלא ודאי כיון שנדרה בעודו תחתיו משא"כ באוקימתא דלקמן דמשני לרבי יוסי דמיירי שתלאה בדרה איסור קישוט בתשמיש ובתלאתה בתשמיש א"צ לפרוש כל זמן שהיא תחתיו אלא ודאי אם אמרה הנאת תשמיש יאסר עלי אם אוכל ממין פירות דעלמא וחיישינן שמא תקשט נפשה כדי שלא תקרא מנוולת מש"ה קאמר דבעניות שלא נתן קצבה יוציא ויתן כתובה מש"ה פריך שפיר ותתקשט ותאסר לב"ה ז' ימים דכן אין לומר ומה יש לו להמתין עוד אי ניחא לה למיפק דהא לא גילתה דעתה דניחא לה למיפק אלא שתלאה בכל תשמיש שבעולם וגם אין שייך לומר א"כ מאי תרויח היא בהוצאתה דמ"מ אנו כופין אותו להוציא כדי שלא יבעול באיסור אלא שהגמרא מקשה למה כופין להוציאה מיד ימתין ז' ימים לב"ה. ומשני הגמרא שאני הכא באדרה היא וסברה מסני סני לי ומש"ה כופין אותו להוציא מיד וק"ל. ואין להקשות מה עלה על דעת המקשן להקשות דלמא ג"כ הכא איירי דתלאה נדרה באיסור הנאת תשמישו עליה כ"ז שהיא תחתיו. דבאמת אף אם יהיה כן אינו מרומז בדבריה שניחא לה למיפק שהרי עיקר נדרה היא אאכילת פירות ואותו לא תלאו בעודו תחתיו. ודוחק לומר שגם בזה אמרה בפירוש בעודו תחתיו דז"א מן הסברא מ"ש לעיל שעיקר נדרה תלאה בעודה תחתיו. גם י"ל לרש"י מה שמקשה הגמרא ותתקשט ותאסר לא פריך למה כופין אותו להוציא מיד נמתין לו ג"כ ז' ימים דז"א מהא דפירש"י לעיל דמה יש לו להמתין עוד אלא אדלעיל קאי אהא דפריך ארבי יוסי וכי הבעל מצי מיפר ולמה צריך ליתן לה כתובה והתרצן השיב שתלאה בתשמיש. ע"ז הדר ופריך הא אכתי קשה דאינו יכול להפר דהא ביום שמעו אכתי אינה מקפדת אתשמיש לב"ה עד ז' ימים ואם כן תתקשט ותאסור ז' ימים ולאחר ז' ימים א"א לו להפר כיון דאינו ביום שמעו וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה למה צריך ליתן כתובה. ומשני כיון דאמרה מסני סני לי יכול להפר מיד ולא עשה מש"ה יוציא ויתן כתובה. וכבר כתבתי שע"כ צ"ל כן לשיטת פי' הרמב"ם הנ"ל אלא שרש"י בעצמו לא פי' כן ע"ש אבל הר"ן כתב דאף אם לא אמרה בנדרה כ"ז שאני תחתיך מ"מ כופין אותו להוציאה שכתב ד' תק"ב ע"ב ז"ל וכ"ת וכי מפקינן לה מבעלה מאי אהני לה והלא כבר נאסרה באותו מין ואפי' נשאת לבעל שני אינו יכול למיפר שאין הבעל מיפר בקודמין וי"ל אפ"ה יכולה למימר לא בעינן גברא דמקיים לי נדרי עכ"ל ומ"ש לעיל כתבתי לשיטת התוס' שכתבו בפי' שצ"ל בעודה תחתיו ע"ש ודו"ק היטב: (כתב הרשב"א בעל שאמר לאשתו קונם או אסר עליך בית אביך אינו כלום שאין אדם יכול לאסור דבר שאינו שלו על חבירו כי אם על עצמו יכול לאסור עכ"ה):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.