דרישה/יורה דעה/רכ

דרישה ‏ יורה דעה רכ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אסור שלשה עשר חדשים עיין בח"מ סי' שי"ב סי"ז שכתב רבינו בשם הרשב"א דכשעומד בר"ה ואמר שנה זו אין חדש העיבור בכלל ושם ביארתי בע"ה בטוב טעם וצ"ע:

ב

ובירושלמי מיבעיא אם קבע זמן למשתה בנו ונדר עד זמן כו' ואפי' אם מת הבן קודם שיגיע משתה שלו צריך להמתין עד אותו זמן וכן אם נדר לעשות דבר עד שיהא בנו בר מצוה ומת צריך להמתין עד שיהיה ראוי להיות בר מצוה. ועיין בא"ח סי' תקס"ט יחיד או רבים שקבלו עליהם תענית מחמת איזה צרה ועברה אם צריכין להשלים התענית וה"ה בנדר נדר לעשות צדקה או שאר נדרים ונ"ל דכל זה מיירי בקבלו עליהם סתם אבל אם פירש דבריו כגון מי שנדר ואמר אם יחיה פלוני החולה אתענה כך וכך או אתן כך וכך לצדקה אם מת אותו פלוני פטור מנדרו דהרי התנה בפירוש ולא בעינן תנאי כפול בנדרים דלא גרע דיבורו מכוונת הנודר כדלעיל בסימן רי"ח וכן יתבאר לקמן ס"ס רל"ב וכ"ש האומר סלע לצדקה כדי שיחיה בני ואם לא יחיה לא אתן אע"ג דעובד על מנת לקבל פרס מ"מ פטור אם לא יחיה:

ג

ואם נהנית לו לוקה פ' האשה אע"ג דכתיב לא יחל דברו והיא לא דברה כלום ה"פ לא יוחל הדבר של נדר וכיון שאדם יכול לאסור שלו על אחר הרי האחר בלא יחל אותו הדבר שנדר עליו אבל הרמב"ם פי' לוקה הוא אם מהנה אותה ולא היא שלא נדרה והר"ן סתר את דבריו ועיין בב"י שהביאו:

ד

ואיני מבין דבריו שהרי לא נדר כו' הלכך אחר הפסח כו' ז"ל ב"י נ"ל דהרמב"ם ג"כ מודה לזה אלא שמיירי כשנהנית קודם פסח וה"ק אף ע"פ שעבר התנאי הרי זה אסור לנהוג חולין בנדרו ולהניח שתלך ותהנה פירוש אסור להניחה שתלך ותשאר בהנאתה שנהנית קודם הפסח דנמצא שעובר למפרע כולי עד כנ"ל לדחוק וליישב דבריו עד כאן לשונו ועיין שם. ולא נראה לפרש שכך יהיה פירוש דבריו שאם כן העיקר חסר מן הספר שמיירי שעברה הנדר (רצה לומר דבית יוסף מפרש שעבר התנאי רצה לומר שהיא עברה התנאי ונהנית קודם פסח אם כן עיקר חסר כולי ועוד מאי אף על פי שעבר כולי דקאמר דהא דוקא בעברה הדין כן כמבואר בדבריו ועוד דבהדיא משמע שפירש ועבר והלך התנאי עיין שם עד כאן הגהות) ונלע"ד ליישב דעת הרמב"ם דס"ל גם כי עבר הפסח ולא נהנית משל בעלה מכח החשש שמא תלך אחר כך ותעבור למפרע דמכח זה אסר לה ודאי המורה אחר ששמע השמועה מנדרה זו אבל מכל מקום מסתמא מתחילה כשהדירה הבעל שלא תלך או לא תהנה היא קבלה עליה לעשות רצון בעלה שלא תלך ואם כן מאחר שקבלה עליה שלא תלך אף על פי שאדעתה שתהנה מבעלה קבלה וכשהמורה אסר לה ליהנות מטעם החשש הנ"ל וגם אפילו עבר הפסח היה לן לומר בודאי היא מותרת לילך אפי' הכי אסורה כדי שלא ינהוג חולין (פעם אחר ע"כ הגהות) בנדרו לכך אסור לבעל להניחה שתלך ותהנה ר"ל שתעשה מה שתרצה בהילוכה ובהנאה לא כמו תחילה שאסר עליה זה או זה (ר"ל שלא אסר עליה בהליכה ובהנאה אלא באחד לבד או הליכה או הנאה אבל עכשיו אינה יכולה לומר שלא תהנה ותלך לאביה אלא אסורה לילך מ"מ וק"ל עכ"ה) ונ"ל שגם רבינו הבין שכך כוונת הרמב"ם רק שהבין שתיבת ותהנה היא כפשוטו ולכן תמה עליו למה לא תהנה ובזה מיושב מ"ש הלכך אחר הפסח מותרת ליהנות ממנו דלפי פשוטו קשה למה מסיים דבריו בליהנות לחוד והל"ל מותרת לילך וליהנות לו אבל לפי מה שפירשתי א"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.