דרישה/יורה דעה/רכא

דרישה ‏ יורה דעה רכא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואפילו היה לו משכון ביד המלוה האי אפילו הי"ל משכון אתיא נמי לשיטת רבינו תם דמיירי במזונות אשתו וכמו שהוכחתי בק"ש שם בח"מ ריש סימן קכ"ח דפורע חובו דקתני במשנה סתם ומוקי לה בגמרא חנן הוא ופירש ר"ת דר"ל כחנן דאיירי במזונות אשתו ר"ל כמו שחנן פוטר הבעל מלשלם למי שפרנס אשתו כן נמי פוטר מלשלם למי שפרע אותו חוב כגון ראובן שזן אשת שמעון ולקח ממנה משכון ובא לוי יפרע לראובן ולקח מידו המשכון ואחר כך חזר לוי על שמעון אין שמעון חייב לפרוע לו החוב שבא מכח מזונות אשתו ומחוייב להחזיר לו משכונו בחנם משום דא"ל לא עדיפת מראובן דלא הייתי פורע לו וכחנן והשתא א"ש נמי דל"ת מ"ש בסמוך דברי ר"ת והרא"ש אהדדי דנוכל לחלק ולומר דאינו מתירין אלא לפרוע חובו דהיינו ללוי שפרע לראובן אבל לא לפרנס אשתו של המודר בעצמו דאית ביה משום מראית עין טפי ואפשר דה"ט דהרא"ש במה שמתמה רבינו עליו בסמוך במה שהביא המפרשים בפסקיו כו' דס"ל דאע"ג דקי"ל כחנן מכל מקום איכא משום מראית עין לפרנס המודר אשתו בעצמו ודו"ק:

ב

(יש בו משום חיי נפש גם זה מדברי הראב"ד וכתב בכסף משנה בפ"ו דנדרים ואיני יודע מאי חיי נפש יש בכוס של בית המרחץ עכ"ל ונראה דהראב"ד מפרש דהיינו כוס אלונתית דבשבת דף ק"ה ע"א דפירש"י שאינה למשקה צמא אלא אחר מרחץ לרפואה לצנן וע"ש עכ"ה):

ג

(בין שנכסי בעל אבידה כו' כתב בב"י ובר"מ שלפי דברי הרא"ש הנ"ל ולרבי' ירוחם אפי' אם בעל אבידה אמר לו בפירוש להחזירה אין איסור שליחות בדבר מצוה אבל להרמב"ם שחילק דאם צוה לו שילמדנו שאסור ה"ה כאן עכ"ה):

ד

היו מהלכים בדרך וכו' עד ואם אין עמו אחר מניחו על הסלע ואומר ה"ז מופקר לכל מי שירצה. ע"ל בח"ה סי' רע"ג דכתב דמדברי סופרים בעי' דלא יפקירנו כ"א בפני ג' ומד"ת להרמב"ם בעינן שיפקירנו בפני האחד ולהרא"ש אפי' בינו לבין עצמו. וצ"ל דה"נ כיון דאין להמודר מה יאכל הקילו והעמידו על ד"ת. אלא שצ"ע שהתוס' והרא"ש כתבו נ"מ למ"ש שמד"ת הפקר אפי' בינו לבין עצמו או בפני א' כיון דמד"ס אין הפקר פחות מג'. וכתבו דנ"מ לענין אם השכיר בהמתו לנכרי כו' ע"ש וב"י הביאו שם בסימן רע"ג והוה להו למכתב ג"כ נ"מ זה לענין המדיר שהולך עם המודר בדרך לבדו אלא שי"ל דכאן הוא מפקיר לכל הפחות בפני האחד הוא המודר משא"כ נ"מ דידהו דודאי אינו מפקירנו אלא בינו לבין עצמו כדי שלא ילך אותו שמפקירנו בפניו ויזכה אע"פ שמן הדין אינו מועיל כמבואר בא"ח סי' רמ"ו ע"ש: כתב בתשובת מיי' שאם אסר ספרו על חבירו אסור לנאסר ללמוד בו וכ"כ הכלבו ובין תשובת מהר"ם כתוב וקשה דבפרק ראוהו ב"ד גרסינן הנודר הנאה משופר תוקעים לו תקיעת מצוה וצ"ע עכ"ה):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.