חכמת אדם/צח
|
< הקודם · הבא > |
א הנודר או נשבע לזמן כשיגיע הזמן בטל ממילא וא"צ התרה (סי' רל"א) אבל הנודר או נשבע לישא אשה או לקנות איזה דבר ולא קבע זמן או שאמר לישא ולקנות תוך שנה אין מחייבין אותו לישא אשה ולקנות מיד מה שיזדמן לידו עד שימצא הראוי לו דמסתמא כך היתה כוונתו וכן הנשבע לשכור מלמד לבנו עד מאה ר"ט וכיוצא בו אין אומרים לו שישכור החכם היותר בנמצא אלא כל זמן שישכור מלמד הגון פטור דכיון שגם זה ראוי אע"ג שלא הגיע למדרגות הרבנות כמו א' מגדולי הרבנים דאזלינן בתר כוונתו ומ"מ תיכף כשיזדמן לו אשה הגונה לו ולקנות או לשכור מלמד ההגון לו מחוייב לשכור מיד דאל"כ עובר וגם יזהר שלא ישלח המלמד הראשון עד שיבא השני (סי' רי"ט):
ב הנודר לילך על קברי צדיקים שבמקום פ' אין מחייבין אותו עד שימצא זמן ראוי לכך ואם אירע לו שהשכירוהו לילך לשם יוצא ידי נדרו אבל אם נדר להוציא הוצאות ע"ז אינו יוצא י"ח עד שיוציא (תשוב' מהרי"ל סי' קי"ח ובא"ח סימן תקס"ח):
ג מי שאסר דבר א' עליו בלא זמן לא מבעי' בנדר דאסר החפץ עליו דנעשה כהקדש ואסור לעולם ואפי' בשבועה שאוסר א"ע מן החפץ ודומה קצת לנזירות דסתם נזירות אינו אלא ל' יום אפ"ה אסור לעולם (סעי' ג' ט"ז וש"ך) ולפיכך אמר שבועה שלא אוכל ושלא אישן אם אמר סתם נדרתי ומכ"ש שאומר שכוונתו היה יותר מז' ימים באכילה וג' ימים ולילות בשינה לוקה ואוכל וישן לאלתר דהוי שבועת שוא (סי' רל"ו סעי' ד') ואם אמר שכונתו היה על יום א' נאמן ואזיל בתר כוונתו (ש"ך רסי' רל"ו):
ד אמר קונם שאיני אוכל יום או (בל"א איין טאג) יום א' אסור בו מעת לעת משעה שנדר ואם אמר שלא אוכל היום או יום זה או (בל"א היינט) אינו אסור אלא עד שתחשך בין שעמד בתחלת היום או בסופו ומ"מ מדרבנן גם בזה אסור מע"ל דשמא פעם אחרת יאמר יום א' ואז אסור מן התורה ולכן צריך שאלה מדרבנן ודוקא באוסר עליו דרך נדר אבל במקבל עליו להתענות אעפ"י שאמר הרי עלי להתענות יום א' א"צ להתענות אלא עד חשיכה דודאי נתכוין להתענות בתקנות חכמים דהיינו מעלות השחר עד שתחשך ול"ג אטו שאר נדרים דהדין דתענית ידוע (סי' ר"כ):
ה אמר אם אעשה דבר פלוני לא אוכל אותו יום ועשה מותר בלילה ואם אמר אותו היום ולמחרתו אסור גם בלילה שבנתיים דכיון דהתחיל נדרו לא פקע ואם עמד בלילה והתחיל הנדר אסור בלילה וביום של אחריו ובליל ב' ויום ב' (שם):
ו עמד באמצע שבוע ואמר קונם דבר זה שבוע זו אסור כל השבוע וגם בשבת דשבת שייך לשבוע שעבר ואפי' אמר בל"א (דיא וואך) ושבת הוא היפך מחול מ"מ בלשון בני אדם גם שבת נכלל בוואך (נק"הכ דלא כט"ז ונ"ל ראיה כששואלין לתינוק כמה ימים יש בשבוע בל"א מחשבין ז' ימים) ואם אמר שבוע אחד או (וואך) אסור ז' ימים מע"לע משעה שנדר (שם):
ז אמר קונם יין חוץ משבת ויו"ט אסור לשתות יין של הבדלה דזה אינו שייך לשבת (שם ש"ך סס"ק י"ח):
ח היה עומד באמצע חודש ואמר חודש זה אסור עד ר"ח שאעפ"י שיום א' דר"ח שייך לחודש העבר מ"מ בלשון בני אדם קורין אותו ר"ח וכ"ש אם נדר לעשות איזה דבר קודם ר"ח צריך לעשות קודם יום א' דר"ח. אמר חודש סתם אסור מיום ליום כגון שהיה עומד בח' לחודש אסור עד ח' לחודש האחר וי"א שאסור שלשים יום וכן הדין בשנה ור"ה שייך לשנה הבאה (שם):
ט אמר עד ר"ח אדר אינו אסור אלא עד ר"ח אדר ראשון ואם אמר עד סוף אדר אסור עד סוף אדר ב' ששני אדרים חשובין כחודש א' ואם אמר עד חצי אדר או כ' אדר היינו אדר ראשון דדוקא סוף אדר משמע אדר ב' ואם ידע ששנה זו מעוברת אפי' אמר עד ר"ח אדר אסור עד ר"ח אדר ב' (עיין ש"ך):
י כל דבר שיש לו זמן קבוע ונדר עד אותו זמן אינו אסור אלא עד שיגיע לפיכך האוסר עצמו בדבר עד הפסח וכיוצא בו אינו אסור אלא עד שיגיע פסח וכן בל"א (ביז פסח אדר ביז פאר פסח) ואם אמר עד שיהא פסח או בל"א (ביז עס ווערט זיין פסח) אסור עד שיצא פסח מ"מ אפי' אמר עד פסח צריך שאלה מדרבנן שלא יטעה בעד שיהא וכן כל כיוצא בו ונ"ל שאפי' אמר עד שיהא אם אמר שכוונתו היה עד יום א' או יום ב' נאמן אבל אם אמר שכוונתו היה עד לפני פסח אינו נאמן ועיין לעיל כלל הקודם:
יא כ"ד שאין זמנו קבוע אפי' אמר עד שיהא אינו אסור אלא עד התחלת אותו הזמן כגון עד הקציר עד הבציר דכיון דאין יודע ההתחלה או משך הזמן לא עייל נפשי' לספיקא ובודאי היה דעתו להתחלת אותו דבר ועיין באריכות בש"ע סי' ר"כ מסעיף י"ב עד סופו:
יב נדר עד שיהא משתה בנו ספק אם חשוב זמנו קבוע שהרי קבע לה זמן או אפשר דאפ"ה כיון דבידו לדחות לא הוי זמנו קבוע ומספק אסור עד שיעבור המשתה. נדר עד משתה בנו או עד שיהיה בר מצוה ומת הבן י"א שצריך להמתין עד הזמן שקבע להמשתה ועד שיהיה בנו ראוי לעשות ב"מ ויש להתיר נדרו (סימן ר"כ סעיף ט"ו):
יג יחיד ורבים שקבלו עליהם תענית או צדקה מחמת איזה צרה ועבירה חייב לקיים נדרו ודוקא שקבלו סתם אבל אם פירש דבריו אם יחיה פלוני החולה אם מת פטור שהרי התנה ולא בעינן תנאי כפול דלא גרע מכונת הנודר (שם):
יד קונם יין שאיני טועם בחג בין שאמר בלה"ק בין שאמר בלשון חול בחג הסוכות אסור גם בשמיני עצרת ושמחת תורה דבין בלשון תורה ובין בלשון ב"א נכלל בשם חג הסוכות (ט"ו ס"ק פ"ו):
טו דין האומר לאשתו מה שאת עושה קונם שאיני נהנה ממנו עד הפסח או שאמר קונם שאת נהנית לי עד פסח אם תעשה זאת עד החג וכיוצא בו מבואר בש"ע שם סעיף כ"א עד סופו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |